כתר המלך חלק א נו

חיי נשי לא ב"ח אלא למ"ד דמקרא נדרש רק לפניו תקשה דניליף מהקישא דתפלין וצ"ל דזהו באמת סברת הירושלמי דהא הוא ס"ל ע"כ דמקרא אינו נדרש אלא לפניו דהא ס"ל דפשיעה בבעלים חייב דריש מקרא זה דולמדתם את בניכם למעט מק"ש דה"א דסברא דאית ביה מלכות שמים מפיק מהלימוד דממעט כל מ"ע שהז"ג לפטור נשים להכי כתיב קרא מפורש לפטור נשים מק"ש וכן המ"ד בגמ' דס"ל דמקרא נדרש לפניו ס"ל דקרא לזה אתיא לפטור נשים מק"ש

ועתה יבואר כן הגמ' קאמר סד"א הואיל ואית ביה מלכות שמים היינו בפסוק ראשון דחייבין סד"א דמשום זה תתחייבו בכל הפרשה דהא בפרשה זו יש מלכות שמים קמ"ל דרק בפסוק ראשון מחייבי ולא בכל הפרשה אבל לפי סברת הירושלמי דיליף מקרא זה דבניכם למעט נשים ולמעט מזה אף דאית ביה מלכות שמים אתי הקרא לפטור א"כ ודאי אתיא לפטור אף מן פסוק ראשון נמי דע"ז אתי הקרא למעט מקבלת מלכות שמים דאינן מחויבים לקרות פס"ר כמבואר

וא"כ א"ל דלפ"ד גמרא דידן אינו ממעט מזה דממעטינן כל מ"ע שהז"ג רק כל הפרשה אבל פס"ר שפיר מחויבות מה"ת כסברת הב"ח וש"פ. ובספר ישועות יעקב הכא בסי' ע' ביאר דא"נ דרק פסוק ראשון אז זמנו כל היום וכל הלילה דבו לא כתיב בשכבך ובקומך אלא דחז"ל גזרו שלא יקרא רק בזמן שכיבה וקימה עי"ש

ולענ"ד ליתא כלל דבין א"נ דכל הפרשה הוא מה"ת כמו שהוכיח הש"א שם מהסוגיא או כמו שיטת שאר הפוסקים דרק פס"ר הוא מה"ת ילפינן כל זה דצריך לקרות מקרא של ובשכבך ובקומך או פס"ר או כל הפרשה וא"כ תרווייהו שוין דהוא רק בזמן שכיב' וקימ' מה"ת והכ"מ דכת' דזהו רק אסמכת' ומה"ת הוא כל היום וכל הלילה הוא לכ"ע כמבואר. והנה מן הירושל' דיליף לפטור חצי עבד וחב"ח מקרא דשמע ישראל מי שאין לו אלא אדון אחד משמע נמי דהוא ס"ל דפטורים גם מפס"ר דהא מפסוק זה יליף לפטור והה"ד נשים ודאי דשוין לנו לפטור וכמו שבארנו דהירושלמי ס"ל דפטורות מה"ת אף מפס"ר כמבואר ועיין לקמן בהל' ציצית מה שנבאר בזה: הלכות תפלה

פרק ד הלכה ג במד"א כו' אבל לתפלת שחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו שחרית ואח"כ יתפלל כו'. וכתב ע"ז הראב"ד בהשגות לא ידעתי ורגליו ל"ל עכ"ל והביא הכ"מ בשם המ"ע מברייתא דשבת דף נ"ט רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום כו' דהיינו לתפלת שחרית כו' והכ"מ כתב דהראב"ד ז"ל מפרש דלא לענין תפלה קמיירי אלא לענין אי שרי ליפות את עצמו וכדפירש"י ז"ל. ונ"ל להביא ראיה לדעת רבינו דמיירי לענין תפלה דצריך לרחוץ מהא דאיתא במס' חולין דף ק"ו ע"א ור"י אמר כל גופו טובל בהן אבל לא פניו ידיו ורגליו כו' וכן לקמן שם בברייתא אמר רשב"א אומר בקרקע כו' אבל לא פניו ידיו ורגליו ופי' רש"י ז"ל ידיו דוקא נקט ופניו ורגליו ל"ד ואורחא דעלמא נקט להו משום ידיו והוא דחוק

ולפ"ד רבינו ניחא לפי הדעה שהובא בש"ע או"ח ס"ג ס"א שהמים שפסולין לנטילת ידים לאכילה אין מברכין עלייהו על נטילת ידים לתפלה כמו שמברכין על מים הכשרים וצריך לכתחלה לענין תפלה מים כשרים כמו לנטילת ידים לסעודה וא"כ ניחא דנקט להפסיל פניו ידיו ורגליו דצריך לרחוץ לענין תפלת שחרית ובעי מים כשרים כמו לאכילה ונקט להכי פניו ורגליו דבעי לרחוץ לתפלה כמו שכתב רבינו ודוק

הלכה ח טהרת מקום התפלה כיצד לא יתפלל כו' כללו של דבר כל מקום שאין קורין בו ק"ש אין מתפללין בו כו' עכ"ל. וכתב הלח"מ הוציא זה רבינו ממה דאמרו (דף כ"ו) שם אר"ה וכן לתפלה ע"כ. והנה לא צריך להביא דברי ר"ה כי שם גם אמר בברייתא דף כ"ה ע"א לא יקרא אדם ק"ש וכן לתפלה כו'. וכן תמוה דברי המעי"ט על הרא"ש שם בסי' נ"ו ובסי' מ"ו שהביא דבר זה בשם הרי"ף ז"ל והוא גמרא וברייתא ערוכה הכא ודוק

הלכה טז כונת הלב כו' ואם התפלל בלא כונה חוזר ומתפלל בכונה עכ"ל. וכתב הלחם משנה בס"פ תפלת השחר ודלמא מעיקרא כו' ומשה"כ חוזר ומתפלל וענין הכוונה משמע שם במס' ברכות (דף ל"ד) דלעיכובא לא בעי שכן אמרינן שם ואם התחיל לכוון כו' וכוון באחת מהן ולא ידעתי למה לא הזכירו רבינו עכ"ל. ופשוט ניחא דרבינו הביא זה לקמן פ"י ה"א מי שהתפלל ולא כוון את לבו יחזור ויתפלל בכוונה ואם כוון את לבו בברכה ראשונה שוב א"צ וזהו מבואר וסמך הכא על דהתם

פרק ה הלכה ו תיקון המקום ויחזיר פניו לכותל כו' עכ"ל. והנה הכ"מ מפרש לה שלא יהא דבר חוצץ בינו לקיר. והלח"מ כתב עוד שם אמר ריב"ל מנין למתפלל שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר שנאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר וכתבו התוס' אבל מלתא דקביע שרי כו' ולא ידעתי מ"ט לא נתבאר זה בדברי רבינו ז"ל ואולי רמז לזה דאמר יחזיר פניו לכותל כלומר שלא יהא דבר חוצץ לכותל עכ"ל והוא כמו שמפרש הכ"מ

אמנם לענ"ד נ"ל כי גם הרי"ף והרא"ש ז"ל השמיטו ולא הביאו דין זה דלא יהא דבר חוצץ כמו שעמד ע"ז בספר מעדני יו"ט על הרא"ש ז"ל ס"ק ל' עי"ש. ואפשר לומר שס"ל ז"ל דלקמן דף י' ע"ב אמרינן מאי קיר ח"א על עסקי קיר וח"א מקירות לבו וקשה הא צריך לגופיה ללמד שהתפלל סמוך לקיר ולא יהא דבר חוצץ והכ"מ מקשה ג"כ בח"א עי"ש וא"כ א"ל דס"ל דהאי סוגיא חולק על ריב"ל דדריש מזה שלא יהא דבר חוצץ והגמ' מקשי הכא רק על ריב"ל ואי תימא ר"י א"נ דאבא בנימן אומר על תפלתו שיהא סמוך למטתו ממש האיך מתרצים דברי האמוראים את דברי אבא בנימן התנא אבל לדינא א"ל כהאי סוגיא דחולק ע"ז ולא ילפינן מזה האי דינא וניחא נמי על ר' ירמיה ב"א שהתפלל אחורי רבו והקשו דהא בעינן שלא יהא דבר חוצץ ניחא נמי דהוא נמי אינו סובר כהני האמוראים וא"צ לחלק בזה וא"ל דגם רבינו ס"ל כשיטת רבו הרי"ף ז"ל שהשמיט ודוק

הלכה ח האומנין שהיו עושין מלאכה בראש האילן כו' יורדין למטה ומתפללין כו' ואם היו בראש הזית או בראש התאנה מתפללין במקומן מפני שטרחתן מרובה עכ"ל. וכתב הכ"מ שהרי"ף הביא טעם בשם הירושלמי ופי' התר"י שענפיהם מרובין משאר האילנות ויש טרחא בעליתן וירידתן ממלאכה ע"כ. והנה רש"י ז"ל שם במס' ברכות דף ט"ז ע"א לא פירש כן אלא כתב ומתפללין כו' מפני שענפיהם מרובות ויכולין לעמוד שם שלא בדוחק ואין שם פחד ליפול לפיכך מתפללין כו' אבל בשאר אילנות א"מ עכ"ל. ולכאורה הא טעמא בעי מ"ט שביק רש"י ז"ל טעם המפורש בירושלמי מפני הטרחא ונקט טעם אחר

ונ"ל לומר דמוכרח רש"י ז"ל לפרש כן דשם בברייתא בגמ' מסיק ובעה"ב בין כך וכך יורד למטה ומתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו. והנה אי"נ דהטעם הוא של פחד וביעתותא שוה זית ותאנה לשאר האילנות ורק התירו מטעם הטרחה שלא להתבטל ממלאכה הרבה וא"כ אצל בעה"ב ודאי שוה שאר אילנות לזית ותאנה וא"כ לא ה"ל לאסוקי הטעם מפני שאין דעתו מיושבת עליו על בעה"ב לבד וה"ל לומר טעם על הכל גם על אומנין שאין דעתן מיושבת עליהן ונימא טעם על שאר האילנות נמי ומ"מ גבי זית ותאנה התירו משום הטורח שלא לבטל ממלאכה וממילא בעה"ב דליכא גבי ביטול מלאכה ודאי אסור וצריך לירד בין כך וכך אלא ודאי צ"ל דגבי זית ותאנה יש היתר משום שענפיהם מרובות וליכא פחד כ"כ וא"כ ה"א דגם גבי בעה"ב ליכא פחד וליתשרי ולהכי מסיק גבי