כתר המלך חלק א נה

ובהמ"ר עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל לא מצינו שם רחום כ"א על הבורא ואסור לומר בבה"כ וכתב הכ"מ בשם התר"י ז"ל דאשכחן רחום וצדיק כו' דלעיל מהאי קרא מיירי בצדיק והצלחתו כו' כשהצדיק יש לו הצלחה מפני שהוא רחום וחנון וצדיק כו' עכ"ל

והנה ע"ז קשה לענ"ד מהסוגיא דמס' שבועות דף ל"ה ע"ב דאמר שם הכי השתא התם כיון דליכא מידי אחרינא דאיקרי רחום וחנון ודאי במי שהוא רחום וחנון הכא כיון דאיכא שמים וארץ כו' אלמא דמלת רחום וחנון לא נאמר רק על הקב"ה כדברי הראב"ד ז"ל ולא כדברי התר"י דקאי על צדיק וצ"ע. ועוד כתב הכ"מ תמוה לי דברי רבינו טובא שלא הזכיר שאסור לומר שלום בבהמ"ר ובהדיא אמרינן במס' שבת דף י' ע"ב דאסור לומר בבה"מ שלום ולמה כתב רבינו שמות המיוחדין ותו לא ולא אשכחן מאן דפליג עליה ואדרבא ברייתא מסייע ליה וכן תמה ע"ז הלח"מ וז"ל וקשה עוד מה שכתוב כו' ומן השמות שאינן נמחקין משמע דשלום דלא הוי משמות שאינן נמחקין דמותר לאמרו בבהמ"ר וצ"ע. ונ"ל לישב דברי רבינו כן דהנה במסכת סוטה דף י' ע"א איתא אר"י שמשון שמו של הקב"ה נקרא כו' אלא מעתה לא ימחה כו' וכתבו התוס' תימא לר"י מ"ש משלום דאמרינן במס' שבת ד' ו' אר"ה אסור לאדם ליתן שלום בבהמ"ר משום דשם גופיה איקרי שלום ולא קחשיב ליה במס' סופרים בהדיא שמה שאינן נמחקין ונראה דתנא ושייר ועדיף מרחום וחנון כו'

והנה ע"ד התוס' מקשים המפרשים דא"כ מאי מקשה הגמ' אלא מעתה לא ימחה כו' וכתבו להקשות דילמא אה"נ ואי משום דלא קחשיב ליה במס' סופרים דילמא תנא ושייר אלא ודאי כיון דשם במס' סופרים פ"ד אמר אלו שמות שאינן נמחקין אמרינן דכיון דתנא אלו לא שייך תנא ושייר כמו דאמרינן במס' קידושין דף ט"ז ע"ב וא"כ מדלא קחשיב שמשון ש"מ דהוא אינו בהני שא"נ וא"כ שלום נמי כן כיון דלא קחשיב ודאי נמחק וא"כ אף דרבינו ס"ל כהאי סוגיא דמס' סוטה דמאי דלא קחשיב ליה במסכת סופרים נמחקין וא"כ שלום נמי הוי כמו שארי כינויין דשרי לומר ופליגא זו הסוגיא על הגמ' דשבת ופוסק כהאי סוגיא דמס' סופרים מסייע ליה והתוס' כתבו בכ"ד דסמכינן על המסו' אף דחולק על גמ' דידן ובמס' סופרים שם דמסיק אבל הנמחקין לא קאמר שם אלו משום דשייר שם שלום ונאמן דהני כינוין לא קחשיב ותנא ושייר ועיין נקה"כ ביו"ד סי' ער"ה ודוק

פרק ד הלכה א' נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש וכו'. והנה הב"י כתב באו"ח סי' ע' כתב באוהל מועד נראה דעבד ואשה חייבין הם בקבלת היחוד דהיינו פסוק ראשון ע"כ וכן כתב בש"ע ונכון הוא ללמד שיקבלו עליהם עול מלכות שמים והרמ"א כתב ויקרא לפחות פס"ר והב"ח כתב ע"ז דחיובא הוא והפר"ח ושארי האחרונים חולקים ע"ז ובספר מעדני יו"ט על הרא"ש בד"ח ס"ק ל"ב כתב הכי וז"ל כתב הב"י כו' ונראה לפרש דהא דכתב באוהל מועד דחייבין לאו מדאורייתא קאמר דא"כ לדידן דקיי"ל שהק"ש הוא מדאורייתא אינו אלא פס"ר מאי פטורות הנשים יותר מן האנשים מטעם מ"ע שהז"ג הרי מה שהאנשים חייבים. גם הנשים חייבות אלא לחייבינהו מדרבנן בעלמא ולכך כתב הש"ע הכא בזה"ל נכון ללמדם שיקבלו עליהם עול מ"ש כו'

והנה עפ"ז נ"ל לכאורה לבאר דברי רש"י ז"ל במס' ברכות דף כ' ע"א שם במשנה נשים ועבדים כו' פטורין מק'"ש שהוא מ"ע שהז"ג וקיי"ל בקידושין דנשים פטורות מדאורייתא עכ"ל ויש לדקדק על הלשון מדאורייתא דהא לקמן שם בע"ב אמר דאף מדרבנן נמי פטורות ממ"ע שהז"ג ולפ"ד המעיו""ט ניחא שפיר דלפי"ז דמדרבנן נשים חייבות בפס"ר ש"מ דהוא עיקר חיוב של ק'"ש לפ"ד ולהכי כתב רש"י דפטורות מדאורייתא דפס"ר נשאר חיוב דרבנן גם עלייהו מה שלכ"ע הוא מה"ת ואין חילוק בזה רק דלכ"ע הוה מה"ת ולנשים ועבדים הוא מדרבנן

אמנם כבר דחה הש"א בסימן ב' דעה זו והכריח דכל הפרשה ראשונה הוא מה"ת לכ"ע ולאו דוקא פס"ר עי"ש וא"כ נדחה דברי המעיו"ט דהכריח דהוי רק מדרבנן לנשים ועבדים. ונ"ל לומר דדבר זה תליא בפלוגתא שבין גמרא דידן להירושלמי דהנה בגמרא (דף כ' ע"ב) אומר ק"ש פשיטא מ"ע שהז"ג הוא מ"ד הואיל ואית ביה מלכות שמים קמ"ל והירושלמי שם בפ"ג דברכות על המשנה דנשים פטורות אומר משום דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם עבדים שנאמר שמע ישראל ה' אחד מי שאין לו אלא אדון אחד ומפרשי ליה מפרשי הירושלמי דכיון דאיתא בק"ש מלכות שמים לא הוה פטרינן מטעם מ"ע שהז"ג להכי יליף מן קרא דבניכם ולא בנותיכם וכן מפרש הגר"א ז"ל שם בשנות אליהו דמפרש ליה דהקרא קאי על ק"ש ועבדים דמצריך קרא לפטור הוא על ח"ע וחב"ח דעבד פטור מלה לה מן אשה כדאיתא בחגיגה (דף ד'). ונ"ל לומר דהירושלמי אזיל לשיטתו דהנה איתא במס' כתובות פ"ט ה"ב שברה את הכלים כו' מה את עביד כו' אפילו כש"ח אינה אם את אומר כן אין שלום בתוך ביתו לעולם והביאו התוס' במס' כתובות דף פ"ו ע"ב ד"ה ר"א והראב"ד ז"ל השיג על רבינו שם בפ' כ"א מהל' אישות שהביא הטעם לפטור משום שלום בית כדברי הירושלמי והשיג עליו הראב"ד ז"ל לא מן השם הוא זה אלא משום דהוי פשיעה בבעלים ופטורה עיי"ש בה"ט ובמשל"מ שם וצ"ל דהראב"ד ז"ל ס"ל דהירושלמי דאומר הטעם משום שלום בית ואינו אומר משום פשיעה בבעלים ס"ל ע"כ כמ"ד דפשיעה בבעלים חייב אבל לדידן דס"ל דפטור ל"צ לטעם זה וא"כ כיון הירושלמי ס"ל דחייב ס"ל ע"כ כמ"ד דמקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו דהא איתא הפלוגתא בזה שם במס' ב"מ דף צ"ו ע"א דלמ"ד פטור ס"ל דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו ולמ"ד חייב ס"ל דמקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו וכן צ"ל דס"ל כן הירושלמי

והנה בגמרא דשבת דף ל"ב איתא הפלוגתא ח"א בענין מזוזה וח"א בענין ביטול תורה ואמר מ"ד מזוזה ס"ל מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ומ"ד בביטול תורה ס"ל מקרא נדרש לפניו ולפני פניו וכתבו התוס' שם ד"ה מקרא תימא לר"י כו' והשתא קאי נמי את"ת וי"ל דבת"ת הוה מחייבין נמי מה"ט אי לא מיעט קרא בהדיא דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם אבל במזוזה דליכא מיעוט אלא הקישא מה"ט אית למימר דאין להקיש עכ"ל וכן כתבו במס' קידושין דף ל"ד ד"ה גברא כו' ועי"ל דאה"נ כו' מיהו הכא אין סברא לומר דנחייב נשים בת"ת משום סברא דגברא בעי חיי כיון דאשכחן מיעוטא גבייהו כדאמר ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם אבל מזוזה כו' משום דרוצה להקיש מזוזה לת"ת רוצה לפטור נשים י"ל דהאי סברא דגברא בעי חיי כו' מפיק מהקישא ומחייבים להו במזוזה עד כאן לשונו

והנה קשה איפכא א"נ דלהכי פטירי נשים ממ"ע שהז"ג משום דהוה מצה שמתה והקהל ג"כ א"כ ל"ל קרא למ"ד מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו הקרא דולמדתם את בניכם ולא בנותיכם למעט נשים מת"ת דהא נוכל לידע מדאיתקש ת"ת לתפלין ותפלין ה"ל מ"ע שהז"ג ואף דאיתקש נמי למזוזה מ"מ הא אמרינן שם בקדושין דתפלין אתקש לת"ת אתקש בין בפרשה ראשונה בין בפרשה שניה ולמזוזה לא אתקש תפלין בפ"ש וא"כ ה"נ ת"ת לתפלין אתקש בין בפרשה ראשונה ושננתם לבניך ודברתם בם ואח"כ וקשרתם וכן בפ"ש כתיב וקשרתם ואח"כ ולמדתם אותם את בניכם אבל למזוזה לא אתקש רק בפ"ש דאחרי ולמדתם כתיב וכתבתם על מזוזות כו' והקרא דאת בניכם מיותר הוא לדרשא כמו שכתב הרשב"ם ז"ל במס' ב"ב דף ק"י ע"ב דאמר שם בניכם ולא בנותיכם וכתב הרשב"ם ז"ל דהמ"ל לזרעכם כו' אבל גבי ירושה כו' המ"ל זרעכם כו' וא"כ ה"נ א"א דנשים חייבות בד"ת או דידעינן דהמה פטורות ממקום אחר המ"ל זרעכם בשלמא א"נ דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו צריך הקרא בניכם כי היכא דלא נחייבי מקרא דלמען ירבו כו' דגברא בעי