כתר המלך חלק א נב

ק עתה ומיירי בכה"ג דלא קרא בבהכ"נ ואומר מתחילין דהוא עתה ההתחלה ואומר ק"ש דנכלל בזה כל הג' פרשיות. ועתה ניחא שפיר דהבני מערבא לא פשטו מהמשנה דא"ל דמיירי בכהנים דלאו בני כפרה ואי קשיא מאי קמ"ל אמרינן דבני מערבא אזלי לשיטתייהו דבירושלמי שבארנו דס"ל דהוה כספק קרא ק"ש היכא דקרא מקודם בבהכ"נ והוי רק ספק דרבנן ואשמועינן דמותרין לאכול תרומה היכא דהוי חיובן מספק דהוי דרבנן רק ומיירי בכהנים דלאו בני כפרה והרבותא הוא מספק אבל בברייתא דאומר משעה שהכהנים זכאים ולהכי אומר מתחילין וכן בברייתא השניה אומר נמי מתחילין לקרות דר' יהושע אומר נמי משעה שהכהנים מוטהרין לאכול ולא נכנסין לאכול דאינן רשאין משום ק"ש ומיירי ע"כ בכהנים דבני כפרה ואשמועינן דכפרה לא מעכבא דאל"כ נימא משעת צה"כ דמאי אתי לאשמועינן אלא זה דכפרה ל"מ כמבואר

ונ"ל לומר דבר נכון בזה דהנה התוי"ט מדייק על לשון המשנה דאמרה בתרומתן ולא בתרומה ומתרץ דנקט תרומתן כלומר שהיא מוכנת לפניהם וכלום חסר כ"א לאכול וכן אמר שם פתן המוכן להם ואין חסר כלום כו' והצל"ח ז"ל כתב דלהכי אמר בתרומתן משום דאיכא לחלק בין מחוסר כפרה דזב ומצורע ובין מחוסר כפרה דיולדות דיולדות הוי הותר מכללה כדאמרינן במס' יבמות דף ע"ה וה"א דיולדת מחוסרת כפרה שרי לאכול בתרומה קודם הבאת כפרתה משום דהותרה מכללה אבל זב ומצורע דלא הותר מכללו לא ולהכי אומר בתרומתן אף בתרומה של אנשים דזה באשה לא משכחת לה דאין מחלקין לה בגורן עי"ש

ונ"ל לומר דזה השני תירוצים תליא בזה דהנה המהרש"א כתב לתרץ על זה דכהנים איך אוכלין קודם ק"ש מבאר דרק נכנסין לאכול והוא שמותרין לאכול משום טומאה אבל אינם אוכלין משום ק"ש שאסורין לאכול מקודם והצל"ח ז"ל כתב דלא כמו שבארנו לעיל אלא איפכא דכפי דאמרינן במס' פסחים דף ע"ג דתרומה איקרי עבודה שרי לאכול קודם ק"ש עי"ש ויבואר כן א"נ כפשט המהרש"א דהכהנים אינם אוכלין ורק הזמן שהוכשר הוא לאכילה וא"כ לא נוכל לומר כפי דברי התוי"ט דתרומתן הוא פירוש שמוכן לפניהם לאכול דהא אינם אוכלין עתה ורק הזמן שהותר לאכול להם וצ"ל תירוץ של הצל"ח דאומר בתרומתן לאשמועינן דמיירי באנשים ולא ביולדות שהותרה מכללה אבל א"נ כתירוץ הצל"ח דמשום דאיקרי עבודה שרי לאכול שפיר ניחא תירוץ של התוי"ט דתרומתן היינו המוכן להם דשרי להם לאכול קודם ק"ש

ונ"ל לומר דבזה אזלי שני האמוראים רב ולוי לשיטתייהו דהנה הרשב"א והריטב"א ז"ל כתבו במס' יבמות דף ע"ה דזה דאמרינן דיולדת הותרה מכללה הוא רק לרב דס"ל במסכת נדה דף ל"ה ע"ב דמעין אחד הוא אבל ללוי דס"ל שם דשתי מעינות הם לא מיקרי כלל הותרה מכללה דהדם טוהר הוא רק כמי דם נחיריו עי"ש

והנה לקמן בפ"ד מה' רוצח בארנו שתי הסוגיות דפסחים ודיבמות דבפסחים דף ע"ג מתרץ שאני תרומה דאיקרי עבודה ובמס' יבמות אומר דמיירי בתרומה בע"פ ולא אומר הטעם דאיקרי עבודה ובארנו שם דבמס' יבמות קאי אליבא דרב ורב הוא ס"ל במס' יומא דזה דאומר הקרא עבודת מתנה אתא לומר ולא עבודת סילוק וא"ל דס"ל דלא אתא לומר דתרומה איקרי עבודה ולהכי מתרץ ליה בע"פ דזמנו בהנ"ל אבל התם בפסחים קאי אליבא דר' יוחנן דס"ל בירושלמי פ"ג דיומא כלוי שם ולא אתא הקרא לומר למעט עבודת סילוק ולהכי אתיא הקרא לומר דתרומה הוי עבודה ולהכי מתרץ אליביה דשאני תרומה דאיקרי עבודה

נמצא דמתבאר כן דלוי ס"ל דאיקרי עבודה תרומה ושפיר א"ל לדידיה דהכהנים מותרין לאכול בזמן ק"ש אומר לדידיה כתירוץ התוי"ט דתרומתן הוא המוכן להם דשרי לאכול משום עבודה דאיקרי תרומה ותירץ הצל"ח דלא נטעה על יולדת שהותרה מכללה ליתא אליביה דהוא ס"ל שתי מעינות הן אבל רב דס"ל מעין אחד הוא ושפיר אתיא אליביה התירוץ של הצל"ח דאימור דתרומתן למעט יולדות דהותרה מכללה אבל ל"א דשרי לאכול דהא לדידיה לא איקרי עבודה כמו שבארנו, וגם צריך לומר כמו שמבאר הצל"ח דגם נשים אסורות מלאכול משום זמן תפלה או יצי"מ א"נ כמו שבארנו לעיל בשם המג"א דחייבת דאל"כ נימא דאתיא זה דבתרומתן משום נשים כהנות דמותרות לאכול ואתא רק לומר משום דהותרה מכללה

ונ"ל לומר דבר נכון בסיום הש"ס להמשיך סוף מסכת נדה לתחלת ברכות דשם איתא סוף מסכת נדה א"ל ר"י לר' אבא אימא ביממא תהוי זבה בלילה תהוי נדה ופי' רש"י ז"ל ראתה ביום תהוי זבה דכתיב ימים רבים אבל ראתה בלילות לא תהוי זבה א"ל עליך אמר קרא על נדתה סמוך לנדתה אימת הוי בלילה וקרי ליה זבה עכ"ל הגמ'. וקשה לי ע"ז לפי מה שכתב הצל"ח ז"ל במסכת פסחים דף פ"א ע"א לישב לשון רש"י ז"ל שם דמפרש להוכיח משומרת יום כנגד יום ולא נקט מזב וביאר כן וז"ל לפי המתבאר סוף מס' נדה דמסיק לרע"ק קראי לראב"ע הלכתא שטחות המשמעות דכל הנך דרשות לא דרש ראב"ע וכל דין י"א יום שבין נדה לנדה הלכתא ובתורה לא נתפרש רק דין נדה ודין זבה גדולה שראתה ג' ימים אבל זבה קטנה שראתה יום אחד בימי זיבה לא נתפרש בתורה כלל טומאתה למאן דלא דריש הנך דרשות דהך ברייתא וכולהו הלכתא נינהו נמצא דעיקר טומאת זבה קטנה לא נתפרש בתורה ומיקרי רק הלמ"מ כו' עכ"ל

נמצא דכפי שביאר הצל"ח לית ליה לראב"ע דדרש מהלכתא הלימוד של על נדתה סמוך לנדתה וא"כ קשה לראב"ע מנ"ל דאף רואה בלילה הוה זבה דלמא בלילה הוה נדה כמו שמקשה ר"י לר' אבא. ויש לישב כן דהנה התוס' כתבו שם סד"ה הוא וצ"ע דיש מקומות דילפינן חד מהדדי נדה מזבה כו' ומבארים המפרשים כן דהנה לעיל דף ל"ב ע"ב אמרינן צריכא דאי כתב רחמנא בנדה כו' אבל זבה דאי חזאי חד יומא כו' נמצא דזבה חמורה מנדה וקיל מנדה חמורה מנדה דזבה גדולה בעי ז' נקיים משא"כ בנדה וקיל מנדה דזבה קטנה לא בעי שימור רק יום אחד ונדה קיי"ל דטמאה ז' ימים ולכן הכא דמצריך קרא לזבה שמטמא את בועלה י"ל דצריך משום זבה קטנה דא"א למילף מנדה ובמקומות דיליף חומרא בזבה מנדה י"ל דהיינו זבה גדולה דחמירא מנדה וכן במקומות דילפינן מהלמ"מ ודאי הוה שפיר הלמ"מ לגמור לנו דאף בלילה הוה זבה קטנה אך י"ל דניחא מה דאמר לרע"ק קראי לראב"ע הלכתא דלרע"ק לשיטתו שפיר נצרך קרא ולא נוכל ללמוד ולידע בל"ז דאף בלילה הוה זבה דהנה על הקו"ח שאמרנו דיליף זבה גדולה מנדה איכא פירכא מה לנדה שכן לידה טמא בה תאמר בזבה שאין לידה מטמא בה דדרשינן לעיל דף ל"ו ע"ב דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד גבי זבה אבל גבי נדה הא דרשינן מקרא דתשב דאף מחמת ולד הוה נדה אך ע"ז הא אמרינן שם ואב"א מה דעתיך לטהורי באונס ולטמואי בולד אין לך אונס גדול מזה נמצא דלידה הוה אונס ולהכי טהור הוא וא"כ א"ל זב יוכיח דקיי"ל דגם בזה אינו מטמא מחמת אונסו דדרשינן מבשרו ולא מחמת אונסו ואעפ"כ קיי"ל דאף רואה בלילה טמא זב שראה וה"נ זבה כן אף דלידה אינו טמא ורק איכא למדחי מה לזב שכן אונס סותר היכא שראה מחמת אונסו סותר אף דלא מטמא אבל בלידה איכא פלוגתא אי סותר אי לאו שם בדף לז' אך מסקינן שם אביי אמר אינה סותרת ואינה עולה ואמר מנ"א לה דתניא כימי נדתה כך ימי לידתה כו' אין ספירת שבעה עולה ורבא אמר ה"מ ר' אליעזר היא דאמר מסתר נמי סתרה וכי דנין אפשר משאי אפשר אמר ר"א בר"א ר' אליעזר היא דאמר דנין אפשר משאי אפשר. והנה זהו פלוגתא במס' מנחות דף פ"ב דר"א ס"ל דנין אפשר משאי אפשר ורע"ק ס"ל אין דנין אפשר משאי אפשר נמצא דלרע"ק ליכא לימוד זה מכימי נדתה וא"כ לדידיה אית ליה דאינו סותר וא"כ לא נוכל למיליף בזבה ק"ו מנדה וליכא