כתר המלך חלק א נא

יש ראיה דשייר. אמנם נ"ל לומר דמצד אחר להוי נשים חייבות בהזכרת יצי"מ דבמס' מגילה (דף ד') אמרינן נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס וכן במס' פסחים דף ק"ח אריב"ל נשים חייבות בארבע כוסות שאף הן היו באותו הנס וכתבו התוס' שם בפסחים דהא דפטורות מסוכה אף דהיו באותו הנס התם בעשה דאורייתא והכא בד' כוסות שהוא מדרבנן ע"כ ובמס' מגילה כתבו התוס' ל"ל הקישא דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ת"ל דהן היו באותו הנס וי"ל דמשום האי טעמא לא הוי מחייבי אלא מדרבנן והר"י איש ירושלים תירץ דס"ד למפטרי מג"ש דט"ו ט"ו מחה"ס כו' נמצא דלפ"ד התוס' בפסחים אינה חייבת אלא במ"ע של דרבנן וכן א"ל לפי תירוץ ראשון שבתוס' מגילה דהחיוב הוא רק לדבר של ד"ס אבל לפי תירוץ של הר"י משמע דחייבת מה"ת מטעם זה. והנה מה שהקשה הט"א על הב"י מסוכה שפיר מיישב ליה השער המלך בפ"ו מהל' חו"מ עיי"ש

ונ"ל להביא ראיה לדברי הר"י איש ירושלים מהסוגיא דקידושין דף ל"ד ע"ב ואדילפינן מתפלין כו' ניליף משמחה לחיובא אמר אביי כו' וניליף מהקהל משום דהוה מצה והקהל ש"כ הכ"א וא"מ כו' וקשה מ"ט קאמר שמחה והקהל ולא קאמר תיכף וניליף ממצה דהא מצה כתיבי בקרא תחלה מהני משמחה והקהל דשמחה כתיב בפ' ראה והקהל בפ' וילך אבל מצה כתיב בפ' בא

ולפ"ז ניחא דאי הוה פריך ממצה הו"א מה למצה שכן היו באותו הנס ומ"מ אי לאו הקישא דכל שישנו ה"א דפטירי מג"ש דט"ו ט"ו דאין ג"ש למחצה וההקישא מגלי לנו דלא ילפינן מג"ש מחה"ס ומפטור ומ"מ אי נרצה למילף מ"ע אחרינא שהז"ג לחייבי הו"א שפיר לדחות מה למצה שכן היו באותו הנס ואף על חיוב דאורייתא שייך חיוב מטעם זה. ועפ"ז ניחא נמי מה שמסיק שם לקמן אלא לכתוב רחמנא מצה ולא בעי הקהל ואנא אמינא טפלין חייבין נשים לא כש"כ והקשו התוס' ל"ל לאסוקי זה דנשים חייבין מטעם דטפלין חייבין משום לא כש"כ בלא ק"ו ה"א דחייבי נשים בהקהל דיליף ממצה כמו כל שני כתובים. ולפ"ז ניחא דאי הוי יליף ממצה הוי דחה מה למצה שכן היו באותו הנס להכי אומר ק"ו זה אבל בלא מצה לא הוי מצי למילף דה"א דטפלין מעליא מנשים כמו שכתבו התוס' שם וא"כ א"נ כן דמטעם זה חייבת במ"ע של תורה א"כ נחייבי נשים בהזכרת יצי"מ מטעם זה דהא לספר ביצי"מ בליל פסח ודאי דחייבת כמו דאיתא בש"ע או"ח סי' תע"ב דחייבת במצות שנוהגות בלילה זו וכתב הגר"א ז"ל בביאוריו דחייבת מטעם שהיו באותו הנס וא"כ כמו כן נחייבי בהזכרת יצי"מ דכל השנה מטעם זה דהיו באותו הנס דהא הקרא דמחייב להזכיר יצי"מ אומר כן שבעת ימים תאכל מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מאר"מ למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ומרבינן מקרא זה לחייב בכל יום ובכל לילה וא"כ הוי כמו מצה דאומר טעם אחד עליהם ונחייבם מטעם דהיו באותו הנס. והנה החתם סופר כתב באו"ח סי' קפ"ה שפיר לדחות למאן דרוצה לומר שם לחייבי נשים בתפלין ציצית ושבת הכל מטעם יצי"מ דחה שפיר דזה עיקר המצות לא נתקנה בשביל כן כאשר מבאר שם בארוכה ולא שייך לחייבי נשים אלא בפסח חנוכה ופורים וגם בסוכה בלא האזרח שכל עיקר המצוה נתקנה בשביל הנס אבל לא בתפלין ושאר מצות דלא נתקן כלל בשביל זה אלא ע"ד אגב נזכיר יצי"מ כו' עכ"ל וא"ש אבל הכא בהזכרת יצי"מ ודאי שייך לומר זה שהיו באותו הנס ובשלמא בהזכרת מחית עמלק נוכל לומר דנשים פטירי משום דלאו בני מלחמה ובני כיבוש נינהו ולא נאמר להם מצות תמחה אבל בהזכרה זו מ"ט יפטרו א"נ דזהו מדאורייתא כסברת התוס' וצ"ע

הלכה ט מצותו בלילה מזמן יציאת הכוכבים כו' עכ"ל. והנה במשנה שם איתא מאימתי קורין את שמע משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן ובגמ' שם אמרינן מכדי כהנים אימת קאכלי בתרומה משעת צאת הכוכבים ניתני משעת צה"כ מלתא אגב אורחיה קמ"ל כו' וכפרה לא מעכבא וממאי דהאי ובא השמש ביאת השמש ומאי וטהר טהר יומא דלמא טהר גברא אראבר"ש א"כ לימא קרא ויטהר מאי וטהר טהר יומא במערבא הא דראב"ש לא שמיע להו ומ"ל טהר יומא או טהר גברא ופשטו מברייתא סימן לדבר צה"כ וטהר יומא כו'

והנה רש"י ז"ל פי' ביאת אורו היינו שיזרח השמש למחרתו והתוס' פירשו תחלת שקיעה והקשו הבעה"מ והרשב"א ז"ל על רש"י ז"ל דבני מערבא למה לא פשטוהו מהמשנה דאמר משעה שהכהנים ולא אמר משעת צה"כ ש"מ דמלתא אגב אורחא קמ"ל דכפרה לא מעכבא ומיירי ע"כ בהני דבני כפרה ומ"מ אמרינן דתליא בביאת השמש בלילה ולא בהאיר למחר ועיין במהרש"א הכא ובחי' הגאון ר"ע איגר ז"ל בגה"מ. ולענ"ד נ"ל נמי לומר כן דהנה התוס' הקשו לקמן גבי משעה שהעני כו' תימא עני גופיה מתי יתפלל ועוד דהא אסור לאכול משעה שמחויבין לקרות ק"ש וי"ל כו' והקשה המהרש"א א"כ גם במשנה תקשה על משעה שהכהנים דאסורים לאכול קודם ק"ש והצל"ח מבאר שם וכתב וז"ל דל"ל דהכהנים אוכלין תרומת פירות ולא פת דהא בספר תרומת הדשן כתב כיון שק"ש הוא מה"ת אף פירות אסור ואף שתרומה מ"ע באכילה מ"מ מאי אולמא האי מצוה מהאי מצוה דהא ק"ש נמי דאורייתא כו' עכ"ל

ולע"ד נ"ל לישב כן דהנה במשנה איתא מאימתי קורין את שמע בערבית ובברייתא אשר בני מערבא פשטו מזה איתא מאימתי מתחילין לקרות ק"ש ושני שינוים יש במשנה אמר וקורין ואומר שמע ובברייתא אמר מתחילין לקרות ואומר ק"ש ונ"ל לבאר כן דהנה רש"י ז"ל כתב במשנה א"כ למה קורין בבהכ"נ כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא והקשו התוס' ע"ז דא"כ ה"ל לקרות ג' פרשיות ועוד הא צריך לקרות ק"ש בברכותיה ועיין ש"א סי' ג' מה שמבאר בזה. ונ"ל לומר כן דהנה איתא בירושלמי הכא פ"א וז"ל הקורא קודם לכן לא יצא ספק קרא ק"ש ספק לא קרא נשמיענה מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא מקודם לכן לאו ספק הוא ואת אמרת צריך לחזור ולקרות אף ספק נמי הדא אמרה צריך לקרות כו' ופירשו המפרשים דהירושלמי מפרש דספק הוא קודם לכן דבעת קריאה בבהכ"נ הוי בין השמשות ספק יום ספק לילה ואומר דליצא הה"ד ספק קרא צריך לחזור ולקרות

והנה קיי"ל בכל דוכתא ספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן להקל והש"א הכריע בסי' ב' דרק פרשה הראשונה הוא מה"ת והשניה הוא רק מדרבנן נמצא דדברי רש"י ז"ל נכונים דהקורא קודם לכן לא יצא הוא מטעם ספק דהוא בהשמ"ש שאומר הירושלמי ולהכי אותן שקורין בבהכ"נ שהוא בהשמ"ש צריך מספק לחזור ולקרות החיוב דאורייתא דהוא פרשה ראשונה דהוא מה"ת והשניה הוא רק מדרבנן ונמצא דדברי רש"י ז"ל יתבאר דלא יצא רק לקרות הד"ת והוא פרשה הראשונה ולהכי אומר דבפרשה ראשונה שקורא על מטתו יצא ומן יצי"מ לא קשה כמו שמבאר הש"א דא"ל דרש"י ז"ל יסבור כסברת התר"י ז"ל עיי"ש

ועתה יבואר כן גם המשנה דאומר דהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן גם הכהנים שהיו תחלה קורין בבהכ"נ עם הציבור מיירי והוא בהשמ"ש ומספק צריך לחזור ולקרות עוד ונדע שיטת רבינו בכ"ד דספק דאורייתא הוא רק מדרבנן לחומרא ומה"ת הוא לקולא וא"כ החיוב שצריך לחזור ולקרות שמע הוא רק מדרבנן וקודם מצוה דרבנן שרי לאכול אכילת פירות דהוא רק אכילת עראי ופת של תרומה נמי שרי דהוא מ"ע מה"ת והחיוב לקרות עוד הפרשה ראשונה הוא רק מדרבנן הכא ולהכי אומר המשנה קורין את שמע דאחרי שקראו בבהכ"נ אינן מחויבין לקרות רק פרשה שמע בזמנה דהוא מה"ת ולא כל הג"פ שהוא מדרבנן אבל בברייתא אמר מתחילין לקרות ק"ש דבברייתא איתא משעה שהכהנים זכאין לאכול ואינן אוכלין