כתר המלך חלק א נ

ליתני דערבית ברישא תנא פתח דערבית והדר תנא דשחרית עד דקאי בשחרית פירש מילי דשחרית כו' והנה אכתי תקשה למ"ד ק"ש מדרבנן בהדי דקאי בערבית דק"ש לפרש מילתא דערבית הכל בין הק"ש ובין הברכות דתרווייהו הוא מדרבנן והדר לפרש מלתא דשחרית ואמאי מפסיק בהשחרית בין הק"ש ובין הברכות אנא דנוסח ק"ש הוא רק מדרבנן אבל קריאת הפרשה לכ"ע הוא מה"ת היכא דלא קרא עוד ד"ת וברכות הוא מדרבנן לכ"ע ומבאר תחלה ק"ש דהוא מה"ת בין בערבית ובין דשחרית ואדקאי בק"ש דשחרית מפרש נמי הברכות דשחר דשניהם מדרבנן עם הערבית דמפרש אח"כ וק"ש דהוא של דאורייתא מפרש תחלה. ונדחה נמי לפ"ז הא דכתב הצל"ח שם דף ד' ע"ב לתרץ הא דאריב"ל תפלות באמצע תקנום ותחלה תפלת ערבית ואח"כ ק"ש ואמר שם אב"א קרא אב"א סברא וכתב הצל"ח דלאב"א קרא ניחא אבל לאב"א סברא קשה דמ"ט להקדים תפלה דרבנן לק"ש דאורייתא ונראה דריב"ל ס"ל כר"י א"ש לקמן דף ך' דק"ש הוא מדרבנן וכיון דתרווייהו מדרבנן מקדמינן תפלה שהיא תדיר לשאינו תדיר עכ"ל

ולפ"ד הש"א דהיכא שלא קרא עוד שום פרשה בתורה לכו"ע הוה מה"ת ליתא תירוצו דהוי ק"ש לכ"ע מה"ת הכא שלא קרא ועוד בל"ז הצל"ח סותר דברי עצמו דדרש המ"ס כתב הטעם שהתחיל בק"ש ולא בתפלה אף שתפלה היא תדירה משום דצריך לסמוך גאולה לתפלה ולריב"ל דאמר תפלות באמצע תקנום ס"ל כמ"ד דק"ש דאורייתא ולהכי התחיל בק"ש שהוא מה"ת כו' והכא אומר הצל"ח דריב"ל ס"ל שהוא מדרבנן. וע"כ נ"ל לישב קושית הצל"ח על ריב"ל כן דהנה הצל"ח ז"ל הביא לעיל (דף ב') דברי הרשב"א בחידושיו דלמסקנא דמסיק דעני שיעורא לחוד וכהן לחוד שוב מסתמא הדרינן למה דקס"ד מתחלה דעני וב"א חד שיעורא ושיעור דעני וב"א הוא מאוחר לצה"כ וחכמים פליגי ומשערין בצה"כ ולר"מ לא כלה היום עוד בצה"כ לענין ק"ש כו' וצ"ל דאף לכל דבר צה"כ ודאי לילה מ"מ לענין ק"ש דכתיב ביה ובשכבך ס"ל דזמן שכיבה לא הוה רק במאוחר מצה"כ והיינו בזמן שב"א כו' הוא זמן שכיבה הכי עכ"ל

והנה כ"ז הוא רק לענין ק"ש דילפינן מקרא של בשכבך אבל לענין תפלה ודאי זמנה בצה"כ כמו כל דבר הכשר בלילה שזמנה מצה"כ כדאיתא במגילה (דף ך') וא"כ להאי מ"ד זמן תפלה תחלה לזמן ק"ש דזמן תפלה הוא בצה"כ וזמן ק"ש הוא אח"כ בזמן שכיבה וא"כ א"ל להאי מ"ד אב"א סברא ס"ל לריב"ל נמי כהמ"ד דזמן ק"ש הוא מאוחר מזמן תפלה וא"כ ניחא שפיר דתיכף מצה"כ הוא זמן תפלה ואח"כ יגיע זמן ק"ש ולהכי אף תפלה שהוא מדרבנן קדום לק"ש שהוא מה"ת דזמנה קדום כמבואר

אך כ"ז צריך לומר לפ"ד הפ"י ר"פ א"ד שכתב דדבר שהוא מה"ת קדום לזה שהוא מדרבנן לענין קדוש היום שם אבל לפ"ד הש"א בסימן ב' שכתב דלא משגחינן להקדים זה שהוא מדאורייתא לזה שהוא מדרבנן ומה שתדיר מדרבנן קדים ליה שהוא מה"ת א"כ בל"ז ניחא קושית הצל"ח ז"ל דאף דתפלה דרבנן מ"מ כיון שהיא תדירה היא קדמה לק"ש כמבואר

ונ"ל לומר כן דהא דברי הפ"י ליתא הכא ריש ברכות דכתב דשני התירוצים צריכא דהא לפ"ד הש"א שבארנו נוכל למיליף מקרא של בשכבך אך יתבאר כן גם לשון הגמ' דאמר וה"ק זמן ק"ש דשכיבה אימת ויבואר כן דהנה א"כ כהאי תירוץ דתנא אקרא קאי דבשכבך תקשה לכאורה נימא מאימתי קורין ק"ש דשכיבה דע"ז קאי אך א"נ כן א"כ אזי נוכל לטעות כדברי ב"ש דבערב כל אדם יטה ויקרא ק"ש ונימא ק"ש דשכיבה ששוכבין בעת הקריאה ולהכי קאמר דערבית ומפרש דה"ק זמן ק"ש דשכיבה דרק זמן השכיבה הוא ול"א שיטה ויקרא והנה שם דף ג' ע"א איתא תרי אב"א חד אמר תרי תנאי אליבא דר"א וחד אמר רישא לאו ר' אליעזר והנה קיי"ל דר"א שמותי ופי' התוס' בכ"ד דהוא מתלמידי ב"ש וס"ל כב"ש וכמו שכתבו במסכת ביצה דף ל"ד בשם הירושלמי שם נמצא דלפי חד תירוץ בגמרא דרישא נמי ר"א וא"כ ס"ל כב"ש דיטה ויקרא וא"כ תקשה נימא ק"ש דשכיבה א"נ דסמך רק אקרא זה של בשכבך, אבל להאי לישנא דרישא לאו ר"א א"כ א"ל שפיר דקאי אקרא דבשכבך ול"א ק"ש דשכיבה דה"א דיטה ויקרא ואומר הגמ' כן תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך וה"ק זמן ק"ש דשכיבה והוא א"נ דרישא לאו ר"מ היא ול"מ למימר ק"ש דשכיבה דה"א דיטה ויקרא ואב"א יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב כו' א"כ דרישא ר"א וא"כ אי דילפינן מבשכבך ולהכי מקדים ה"ל לומר דשכיבה דהא צריך לקרות כשהוא מטה אומר דכתיב ויהי ערב להכי אומר דערבין ופתח דערבית ברישא אמנם כ"ז הוא רק כפי שמתרץ הצל"ח שמקשה לקמן על ב"ש דאמר א"כ נימא קרא בערב ובבקר דא"כ יהיה זמן ק"ש כל הלילה ומפרש לה דקאי מה שפרשה שניה עיי"ש וא"כ ר"א יוכל ס"ל כב"ש דיטה ויקרא אבל לפ"ד הש"א בסי' ד' דמפרש דלב"ש דאומר דא"כ, נכתוב קרא בערב ע"כ לא ס"ל כר"א דזמן ק"ש הוא עד זמן האשמורה הראשונה דזהו רק מטעם דעד הזמן הזה זמן שכיבה, אבל כיון דאי הוה כתיב בערב הוה כל הלילה וס"ל לב"ש כחכמים ור"ג דזמנה כל הלילה וא"כ לא מצי ס"ל ר"א כב"ש ונדחה תירוצי

וע"כ נ"ל לבאר כן פשוט דבשלמא התם דכתיב בשכבך ובקומך ודאי ניחא דכתיב תחלה שכיבה ואח"כ קימה דתחלה הוא השכיבה ואח"כ קימה ואומר דתחלה בשעה שתלך לשכב ואח"כ כשתקום משכיבתך ואין הלשון מתקבל לומר קימה קודם שכיבה אבל הכא במשנה דאומר בערבית א"כ נימא תחלה של יום ואח"כ של לילה כמו דמצינו גבי תמיד דאומר תחלה את הכבש אחד תעשה בבקר ואח"כ בין הערבים ואומר ה"ק זמן ק"ש דשכיבה אימת דמשום דקאי אקרא של בשכבך דאומר שכיבה תחלה להכי אינו משנה אף דאומר בערבית כמו בקרא דק"ש ואב"א יליף מברייתו של עולם דזהו לשון הכתוב לומר תחלה של ערב ואח"כ של בוקר ומה שבתמיד אומר תחלה את הכבש אחד תעשה בבקר תחלה הוא מטעם אחר דקיי"ל במס' מנחות (דף מ"ט) דאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר וכן פוסק רבינו בהל' מעה"ק וא"כ מוכרח לומר תחלה של בקר דמחנכין את המזבח בו ואח"כ של ערב ומיושב קושית המהרש"א בתוס' ד"ה א"ה דמקשי דניליף מתמיד. ולפ"ד ניחא שפיר דתמיד הוא מטעם אחר כמבואר ודוק

הלכה ג ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך עכ"ל. והנה רבינו פוסק כמ"ד דמזכירין יצי"מ אף בלילה דהוה. מה"ת תרווייהו בין דיום ובין דלילה. והש"א בסי' י"ב מעיין בזה אי נשים חייבות בהזכרת יצי"מ א"נ כיון דמחויבים לקרות ביום ובלילה לא הוי מ"ע שהז"ג כמ"ש המ"א בסי' נ"ח והכריע הש"א דהוא מ"ע שהז"ג ונשים בה פטורות משום דזה של יום אינו בלילה ושל לילה אינו ביום

והנה אין להביא ראיה מן הברייתא דמס' קידושין (דף ל"ג ע"ב) דקחשיב שם ת"ר איזהו מ"ע שהז"ג סוכה לולב שופר ציצית ותפילין ומדלא קחשיב יצי"מ ש"מ דלא הוי מ"ע שהז"ג בשלמא על ק"ש יש לומר דהאי תנא ס"ל דנשים פטורות מק"ש מקרא דולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם דיליף לה הירושלמי פ"ג דברכות כמו שנבאר לקמן והוי כמו דנפטרו מתלמוד תורה ולא תליא במ"ע שהז"ג אבל על יצי"מ תקשה דה"ל למיחשב בין המ"ע שהז"ג

אמנם מזה אין ראיה כלל דהא כתב שם הר"ן ז"ל וז"ל והא דנקט מ"ע שהז"ג לאו כולהו ולהכי תנא איזהו ולא אלו דש"ר תפלין וראיה ושלא הז"ג איכא טובא דש"ר תרומה וחלה עכ"ל. והנה בגמ' דידן איתא נמי תפלין וכן מראיה אין ראיה וקשיא כלל דש"ר דהטעם דפטורות מראיה הוא מן קרא דזכורך ולא מטעם מ"ע שהז"ג ורק מזה דמ"ע שלא הז"ג