כתר המלך חלק א מט

השכינה דע"ז אמר הקרא אני בצדק אחזה פניך ומבאר דמזה דראו כל בשר ידעינן דאפילו רשעים דאין להם אלא זכות הצדקה מקבלין פני השכינה מנ"ל זה

אך עפ"ז יבואר כן דבכל המצות אם עושין רשעים וב"א שאינם מהוגנים אזי לא יקובל וטורפין לו בפניו וא"כ איך אומר וראו כל בשר מה זכות ימצא לכל בשר אף למי שאינו הגון שיקובל מצותיו ויראה פני השכינה אך רק בזכות הצדקה שזה יקובל מכל אדם וזה שאומר אני בצדק אחזה פניך דבזכות הצדקה יקובל מהכל ומה ראה לפרוט זה אלא משום דאפילו הרשעים יזכו בזכות הצדקה דע"ז נאמר כל בשר כמבואר

ועפ"ז יבואר נמי דברי המדרש שהביא הפר"ד בדרוש הצדקה אר"י שש שנים היו הגחלים עוממות בידו של גבריאל ביקש להשליכן בזרוע כיון שראה שאינם עושין א"ל הקב"ה יש בהם בני אדם שעושין צדקה אלו עם אלו והקשה הפר"ד ממנ"פ אם ידע המלאך אימתי יעש' תשו' הלא היה לו לידע גם מן מצות הצדקה שעושים ואם לא ידע מזה איך ידע מתי שיעשה תשובה דאמר דששה המתין אולי יעשה תשובה ועיין מה שתירץ ואני דקדקתי בזה דאמר הלשון שעושים צדקה אלו עם אלו הלא פשיטא הוא דצדקה נעשית בין בני אדם ולא עם מלאכים נימא סתם שעושין צדקה. אך עפ"ד יבואר הכל דהמלאך ידע שפיר מתי שעושים תשובה ומצות ורק הוא חושב בדעתו אחרי כי תשובה לא עשו אזי גם המצות צדקה שעשו לא יקובל מהם וטורפין לו בפניו וכבר נתמלאה להם סאתם אמר לו הקב"ה לא כן מתחת ידי אדם יש בהם ב"א שעושין צדקה אלו עם אלו וכיון שהם מהנים ומחיים אחרים זה המצוה והזכות תעמוד להם כי זה יקובל מהכל כיון דיעשו זה עם אחרים אלו את אלו וא"כ עוד לא הגיע הזמן להשליך בזרוע הגחלים ועוד יחיו בזכות זה

וניחא נמי מה שאמר דניאל ונבוכדנצר וחטאך בצדקה פרוק ובמחן עניין תהוין ארכא לשלותך דבשאר מצות אף אם יעשו לא יקובלו מנבוכדנצר ורק מצות ומחן עניין יקובל מאתו. והשתא ניחא שפיר דברי רבינו מקושית הנוב"י דהא התם כתיב ובשוב רשע כו' ועשה משפט וצדקה חיה יחיה והא במשפט וצדקה יחיה אף טרם שישוב ויקובל דהא בזה ליתא הא דטורפין בפניו דהא זהו מן המצות שבין אדם לחבירו ויקובל בכל פעם ולהכי אומר הגמ' דזדונות נעשו לו כזכיות וחיה יחיה הוא בשביל התשובה שעשה וכן ניחא נמי באחאב שהיה מהנה ת"ח מנכסיו אשר בזה היה שקול דכיון דעשה מצות בזה שהיה מהנה הת"ח זה יקובל אף מרשע כאחאב וכפר לו מחצה. ועפ"ד רבינו יבואר היטב דברי המדרש בפ' אמור אורח חיים למעלה למשכיל למי שמסתכל במצותיה של תורה מה כתיב למעלה מן הענין לא תכלה פאת שדך אה"ע כו' ופירש למעלה מן הענין מן ר"ה דכתיב אחרי כן בחודש השביעי ויבואר כן דהנה המדרש אומר בחודש חדשו מעשיכם בשופר שפרו מעשיכם וביאר כמו"ח ז"ל כן דהתקנה ליום הדין הוא או שיתקן את המעשים הרעים שעשה בכל השנה וישוב בתשובה וזהו שפרו מעשיכם תקנו מעשיכם הרעים ועוד אומר חדשו מעשיכם שתעשו מע"ט חדשים היינו כמו שאמר אם עשה חבילות עבירות יעשה חבילות מצות כנגדן וכ"ז אם המצות יקובל מהם אבל אם חלילה בגדר אין עו"ר של מקום ויוכל להיות אשר טורפין את המצות בפניו אך אומר למעלה מן הענין לא תכלה פאת שדך זהו מצות מתנות עניים לעשות צדקה וחסד עם העניים דזה יקובל מכל איש ובכל זמן ובזכות זה יחודש מעשיכם ותזכו ביום הדין כמבואר

ועפ"ז יש לתרץ נמי מה שהקשה הר"ן ז"ל במס' ר"ה דף ט"ז דהקשה מ"ט תוקעין תקיעות דמיושב תחלה ואח"כ בתקיעות דמעומד שתוקעין על הסדר ברכות והלא זה של מעומד הוא דאורייתא ושל מיושב הוא רק מדרבנן כדי לעכב את השטן ומתרץ בדוחק ונ"ל לישב כן דהנה רבינו כתב לעיל בפ"ג אע"פ שהתקיעות בר"ה גזה"כ הוא מ"מ יש טעם בדבר ורמז יש בו עורו ישנים כו' ותחזרו בתשובה והיטיבו דרכיכם כו' ומתקיעת שופר ישבור את הלבבות ויחזרו בתשובה ולהכי ניחא שפיר דתחלה אנו תוקעין תקיעות דמיושב בגנוח יגנח וילולי יליל כדי לעורר את ישראל לתשובה ואח"כ תוקעין על הסדר מלכיות שתמליכוני עליכם זכרונות שתעלה זכרונכם לטובה ובשופר הוא יעלה זכרוננו לטובה וכ"ז אם יקובל מצות השופר אבל אם ח"ו אנחנו בגדר שטורפין המצות בפניו אזי גם המצות שופר לא יקובל ולהכי, תוקעין בתקיעות דמיושב לעורר לתשובה ואח"כ תוקעין תקיעות דמעומד שיקובל לרצון לפניו ית' ויעלה זכרוננו לטובה אך אם לא נתעורר תחלה ע"י תקיעות דמיושב מי יודע אם יקובל התקיעות שעל הסדר ומקדימין תחלה כמו שכתב השאגת אריה בתשובה סי' ב' דהיכא דיש טעם בדבר מקדימין הדאורייתא לדרבנן כמו בברכת היין וברכת היום וה"נ מפני טעם זה שפיר מקדימין זה דרבנן דמיושב לתקיעות דמעומד כמבואר

ועפ"ז נ"ל ג"כ לבאר שאלת המלאכים שבארנו לעיל מפני מה אין ישראל אומרים שירה בר"ה ויוה"כ ויבואר כן דאיתא במדרש פ' אמור עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר בשעה שהקב"ה עולה בדין וכשישראל תוקעין עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ומהפך להם הדין לרחמים ובמה בשופר וזהו שאלתם לפי הבטחת הקב"ה לישראל שבתקיעת שופר יזכו בדין ויצא לאור דינם א"כ מ"ט אין אומרים שירה הלא אין להם לפחוד מאימת הדין והשיב הקב"ה כן אפשר מלך יושב על כסא דין היינו שהוא ח"ו מתעכב על כסא דין ואינו עומד כמו שבארנו לעיל דישיבה היא העכבה ואינו עומד מכסא דין משום שספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו במצות שופר אשר מקוים כי יהפך מדת הדין לרחמים הוא רק אם אנחנו לכל הפחות בגדר בינונים אבל אם ח"ו אנחנו בגדר רשעים הנכתבים בספרי מתים אזי לא יועיל חלילה השופר שטורפין בפניו ולהכי אין אומרים שירה שמפחדים מאימת הדין דלמא אנחנו נכתבים בספרי מתים היינו רשעים גמורים שנכתבים למיתה ולא יועיל השופר דהוא מצוה שבין אדם למקום אשר לרשעים חלילה טורפין לו בפניו כמבואר

ועפ"ז יש לבאר הפסוקים בהושע י"ד אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים היינו תחלה נבקש מה' שכל עון תשא ואז יקח הטוב אך בטרם ישא עון לא יקח טוב כי טורפין לו בפניו ומסיק ונשלמה פרים שפתינו כמו בקרבנות אמרינן דאם לא שב אזי זבח רשעים תועבה והקרבנות לא יקובל כך המצות שנשלמה בשפתינו לא יקובל בלתי שתחלה ישא העון ואז יקח הטוב לרצון לפניו ית' אמן: הלכות קריאת שמע

פרק א הלכה א פעמים בכל יום קורא ק"ש בבקר ובערב שנאמר ובשכבך ובקומך בשעה שדרך בני אדם שוכבין וזהו לילה ובשעה שדרך ב"א עומדין וזהו יום עכ"ל. וכתב הכ"מ בפ"ק דברכות בין לב"ש בין לב"ה כו' ורבינו נקט לישנא דב"ה והקדים ק"ש של לילה ברישא וטעמא דקרא משום דתחלת מן הלילה הוה כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר כו' עכ"ל. והנה שם בסוגיא אמרינן תנא אקרא קאי דכתיב ובשכבך ובקומך וה"ק זמן ק"ש בשכיבה אימת ואב"א יליף מבריאתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בקר וכתב הפני יהושע דצריכא שני התירוצים חד למ"ד ק"ש דאורייתא וילפינן מבשכבך ובקומך ואידך תירוץ למ"ד ק"ש מדרבנן ולא מצי למילף מבשכבך ובקומך וילפינן מויהי ערב כו' עי"ש

והנה לפי מה שמבאר השאגת אריה בסי' א' דאף למ"ד ק"ש דרבנן דזהו רק הנוסח ק"ש אבל בזה כ"ע מודים דמ"ע הוא מה"ת לקרות איזה פרשה בזמן שכיבה ובזמן קימה וזהו דאמרינן ההיא בד"ת כתיב והביא זה הפשט בשם התר"י ז"ל וכן כתב הפ"י בק"א בשם ספר תומת ישרים עי"ש, ונ"ל להביא ראיה לזה מהא דאיתא ריש מסכת ברכות ותו סיפא דקתני בשחר