כתר המלך חלק א מח

רצונו של מקום רחמנו כרחם אב על בנים שלא תבוא עלינו שום צרה חלילה ואם כעבדים שאינם עושין רצונו של מקום עינינו לך תלויות עד שתחננו היינו שתתנהג עמנו במדת חנון לחונן אותנו אע"פ שאינו כדאי ולהוציא כאור משפטנו אמן ולקמן בפ"ז ה"ז נבאר עוד בזה

שם מי שנמצא צדיק נחתם לחיים ומי שנמצא רשע נחתם למיתה והבינונים תולין אותו עד יוה"כ אם עשה תשובה נחתם לחיים כו'. והנה יבואר זה עפ"י מה שכתב רבינו לקמן (פ"ח ה"א) דהנה ההגהות מימוניות כתב הכא בשם התוס' דפרשו דחיים אלו פירוש לחיי עד ומיתה פירוש לגיהנם והוא כמו שכתב רבינו שם הטובה הצפונה לצדיקים הוא חיי העוה"ב והוא החיים שאין המות עמהן כו' ופרעון רשעים הוא שלא יזכו לחיי עולם אלו אלא יכרתו וימותו וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המות כו' וא"כ לפ"ז ה"נ אומר על צדיקים שאחרי ששוקלין מעשיהם הזכיות שלהם וגם אי זכו לקבל טובה וחיים בעוה"ז מ"מ נידונין לחיים לחיי עד ואם ח"ו ימות הצדיק באותה השנה לא זהו המיתה כי הלך לחיים הנצחיים וברשעים הוא כן אם ישקלו בפלס זכיותיו ועונותיו ואף אם יתפרע וימות באותה שנה או שישאר חיים הכל נקרא אצלו מיתה שימות מחיי עד ולהכי בכל ראש השנה ידונו כל אחד אחרי שיתחשב מה שעבר עליו כל השנה הן אם היו לו יסורין או עונג נגד המצות והעבירות שעשה האיך הוא עתה חלקו בעוה"ב וכן על להבא ידונו ויתחשבו כל אחד אם אותו שימות בשנה זו ויתייסר אם עוד האיש ההוא נידון לחיים או למות אם לגיהנם או לחיי העוה"ב וכן לכל צדיק יחשבו מעשיו אף אם יחיה בשנה זו ויתענג על רוב טובה מ"מ הוא בן עוה"ב או ימות ויתייסר בשנה זו כדי לחיות בעוה"ב ודבר זה של חיים ומות הוא סוף וכלל כל החשבון מה שיתחשב עם כל אחד על כל המקראות בפרט

ולפ"ז ניחא דברי הירושלמי הכא בפ"ב דר"ה פ' ג' אלו שמתו מר"ה עד יוה"כ מאיזה דין מתים כו' ולא שמיע הא דאר"ק אר"י ג' פינקסאות הם אחת של צ"ג ואחת של ר"ג כו' של צ"ג כו' נטלו אש"ח מר"ה כו' נמצא מזה הירושלמי דזה רק שלשה ספרים נפתחים לחיים ולמיתה הוא בעוה"ז ולא כדברי התוס' דכתבו דהוא לחיי העוה"ב וכן מקשים מזה המפרשים ולפ"ד לא קשה דאף לפ"ד התוס' הכלל הוא רק אחרי החשבון והדין שידונו אותו מכל מקרה שקרהו בעוה"ז מהו אם יקרהו עוד בחייו בעוה"ז מה יהיה חלקו בעוה"ב וא"כ נידון גם בזה אם ימות הוא באותו שנה כדי שישאר בן עוה"ב או יחיה ויהיה בגיהנם או יחיה בשני העולמות הכל הוא בר"ה כמבואר ובארנו עפ"ז דברי המדרש פ' אמור דאמר שם לעולם זאת כו' אתה מוצא י"ב שעות כו' בי"ב נידון ויצא בדימוס אמר הקב"ה כשם שעמדת לפני בדין ביום זה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לצאת בדימוס ופירשו המפרשים דימוס הוא דין של חסד ולכאורה הקשה איזה דין של חסד היה לאדם הראשון הלא בתחלה אמרו לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות רק עונש מיתה ואח"כ הוסיפו לו עוד לומר ארורה האדמה בעבורך כו' עד שובך כו' ואל עפר חשוב נמצא דלבד עונש מיתה שהגיד לו הקב"ה תחילה הוסיף לו עוד עונש יסורים בעוה"ז ומה זהו הדימוס אמנם במס' ע"ג דף י"ז ע"ב אומר שם דימוס פטור אתה ומפרשי התוס' דימוס הוא רחמים ורש"י ז"ל מפרש שבועה והערוך שם מפרש היכא שאומר שבועה לפטור איש מקרי דימוס ועוד א"ל דדימוס מקרי גזירת המלכות וכל חוקי הממשלה אשר הכל נקרא בשם מאניפעסט כי הכל הוא לטובת המדינה ואף כי נראה כי הוא גזרה ודין לרעה מ"מ הוא לטובת המדינה כל חוק וגזירה שהממשלה תתן וזהו נקרא דימוס וכן היה הדין לאדם הראשון דהא איתא במדרש בראשית פ' כ"א וישלחהו ה' כו' ר"י ור"נ ר"י אומר וישלחהו מגן עדן בעוה"ז ישלחו מגן עדן בעוה"ב ופירשו המפרשים היינו שאין לו חלק לעוה"ב ונוכל לדברי ר' יהודה לפרש הא דאמר לו הקב"ה מות תמות הוא כמו דדרשינן במסכת סנהדרין דף ס"ד הכרת תכרת הכרת בעוה"ז תכרת לעוה"ב וה"נ נאמר כן מות בעוה"ז תמות לעוה"ב ואחרי כן החליף הקב"ה הפס"ד לטובתו ואמר לו ארורה האדמה וקוץ ודרדר בעצבון תאכלנה כו' הוא רק שתתייסר בעוה"ז כדי שלא תאבד חלקך לעוה"ב וזהו הדימוס שלו שיצא הפס"ד לטובתו להחליף עולם עובר בעולם קיים וה"נ מבטיח הקב"ה לבניו חייך שתצא בדימוס היינו שאם ידונו בני ישראל בר"ה ואם חלילה לא יהיו זכאין מ"מ חלקם לעוה"ב לא יאבדו ויתיסרו ביסורין ועונשים בעוה"ז עולם העובר כדי שיזכו לחיי העוה"ב וזהו הדימוס שיהיה לכל אחד חלק לעוה"ב ואחרי כל הדינים והעונשים ישאר חלקם בחיים הנצחים ועוד בארתי בדרשותי ואכ"מ

פרק ז הלכה ז כמה מעלת התשובה אמש היה מובדל מה' ועשה תשובה כו' עושה מצות טורפין אותו בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי כו' ולא עוד אלא שמתאוה למצותיו שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה כו' והנה גם רש"י ז"ל כתב כן במס' סוכה דף נ"ה ע"א דכל המזמור דברי כבושין ולרשע למה לך לבוא לבית זה אם לא עשה תשובה היינו נמי כדברי רבינו כי טרם שעשה תשובה אזי אם עשה מצות טורפין לו בפניו ועפ"ז ביאר כמו"ח ז"ל מקרא בפ' תבוא את ה' האמרת היום כו' ולשמור חוקיו ולשמוע בקולו וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה ולשמור כל מצותיו אשר זה אין לו ביאור מה שאומר ולשמור כל מצותיו אך עפ"ז יבואר כן דבתחלה אם לא קבלת עליך לשמור חוקיו ולשמוע בקולו אזי ח"ו כל המצות אשר יעשה לא יתקבלו וטורפין בפניו אך אחרי אשר תקבל על עצמך לשמוע בקולו ולשוב אליו בתשובה שלמה אזי אם עשית מצוה יקובל ברצון ואומר וה' האמירך להיות לו לעם סגולה ולשמור כל מצותיו שיקובלו מצות שיעשו ברצון לפניו ית'

אמנם הנוב"י בספר אהבת ציון הקשה על דברי רבינו אלו מהא דאיתא במס' יומא דף פ"ז גדולה תשובה שזדונות נעשה לו כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה חיה יחיה ולדעת רבינו תקשה מנ"ל דחיה יחיה הוא משום התשובה שנעשה לו העונות כזכיות דלמא יחיה בשביל המשפט וצדקה שעשה ואמר הקרא כן ובשוב רשע כו' ואז יעשה משפט וצדקה חיה יחיה אבל אם לא ישוב אף אם עשה משפט וצדקה לא יועיל לו כי טורפין לו זה בפניו והקדים להכי ובשוב רשע לומר דלא יתקבל שום מצוה מצדקה ומשפט טרם ישוב

ועוד הקשה מהא דאיתא במס' סנהדרין (דף ק') אחאב שקול היה שהיה מהנה ת"ח מנכסיו והלא אחאב רשע גמור היה והמצות שעשה טורפין לו בפניו ומה לו זה שהיה מהנה ת"ח מנכסיו

ונ"ל לבאר כן דבודאי לאו בכל המצות אומר רבינו שטורפין לו בפניו דדברי רבינו הוא רק באלה המצות שהוא בין אדם למקום אשר בזה לכביכול לא יעשה שום טובה כי אם תצדק מה תתן לו ורק אם הוא ירא ה' ויחפוץ במצותיו אזי גם הקב"ה יתאוה למצותיו אבל אם הוא חלילה עובר על רצונו ית' ועושה עבירות אזי אין הקב"ה חפץ גם במצותיו וטורפין לו בפניו וכ"ז במצות שבין אדם למקום אבל מצות שבין אדם לחבירו כמו צדקה גמ"ח ולהנות ת"ח זה יקובל אף מרשע עושה עבירות דמה שמחיה ומהנה את חבירו יקובל מכל מי שהוא להמקבל הנאה והטובה אחת היא מי הנותן וכמו שמחלק הפרשת דרכים בדרך האתרים בד' ג' לענין חילוק בין צדקה לשאר מצות לענין שלא לשמה דבצדקה שמחיה את חבירו שוה לנו אף שלא לשמה כמו לשמה עי"ש וה"נ נימא זהו החילוק. ועפ"ז יבואר היטב דברי הילקוט תהלים ע"פ אני בצדק אחזה פניך מה ראה דוד להפריש כחה של צדקה לבדה אלא ללמדך שאפילו הרשעים שאין בידם אלא זכותו של צדקה לבד זוכין ומקבלין פני השכינה שנאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר ודברי המדרש צריך הבנה דמה ראיה מייתי מקרא דראו כל בשר דקאי על מצות הצדקה דבזכות זה אנו רואים פני