כתר המלך חלק א מז

היו מזכירין בראש השנה דין הנגזר בפסח עד כאן לשונו

והנה עפ"ז בארתי מה שאומרים במוסף של ר"ה ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום איזו לרעב ואיזו לשובע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות מי לא נפקד כהיום הזה כו'. וזהו מירושלמי פ"א דר"ה ויבואר כן דבד' פרקים הוא דין כללי לכל העולם בדברים הללו אם יהיה רעב או שובע ואח"כ בר"ה הוא דין פרטי לכ"א כדברי הר"ן ז"ל וזהו שאומר ועל המדינות בו יאמר היינו עתה מחזירין הדין שנאמר על המדינות בפסח ובעצרת איזו לרעב ואיזו לשובע דזה כבר נגזר אז ורק באשר שצריך לבאר לכל אחד ואחד פרט דין שלו וכן חוזרין הדין הכללי של כל מדינה ובריות היינו אנשים פרטים בו יפקדו כל אחד ואחד איך נקצב דינו לפרנסה לרעב ולשובע ואומר מלת יפקדו כי הוא לא דין הגמור ורק עיוני בעלמא כמו שאומר בר"ה דף י"ז דפקידה עיוני בעלמא וה"נ כן דהדין של רעב ושובע הוא בפסח נקצב להעולם ורק מעיינים לכל אחד חלקו בזה להזכירם לחיים ולמות היינו הדין הגמור עתה חיים ומות זהו הזכרון שיזכירו וידונו לכל אחד ואחד וזהו הדין הגמור ביום הזכרון דעל חיים ומות הדין הגמור שהוא בר"ה לפרט ולכלל כמבואר. ובארתי בזה את שאלת המלאכים במס' ר"ה דף ל"ב ובמס' ערכין דף י"ג דאמר שם שאלו מלאכי השרת מפני מה אין אומרים ישראל שירה בר"ה ויוה"כ והשיב הקב"ה אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו והמה אומרים שירה וצריך לבאר הלא בודאי המלאכים יודעים מאימת יום הדין כמו דאמרינן ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון אלמא דגם המה יפחדו ביום הדין ומהו שאלתם ותשובת הקב"ה אפשר מלך יושב על כסא דין כו'. אך יבואר כן דהנה בד' פרקים הוא הדין על התבואה פירות ומים שחיי אדם קצובין בם ומ"מ אומרים שירה שהמה בחג וזהו שאלתם אחרי שבד' פרקים אף שהמה ימי הדין מ"מ כיון שהוא יו"ט אומרים שירה וא"כ בר"ה ויוה"כ שהוא נמי מקודש לחג לימרו שירה כשאלת הגמרא שם במסכת ערכין והשיב הקב"ה כן דבד' פרקים הוא דין כללי לכל העולם וזהו התחלת הדין וכל אחד יוכל לקוות דבו לא יהיה הדין לרעה אבל בר"ה הוא הגמר דין לפרוט לכל אחד חלקו וזהו שאמר אפשר מלך יושב על כסא דין והוא בגדר ישיבה כביכול והוא כמו דקיי"ל במס' שבועות דבשעת גמר דין דיינים בישיבה דאז בר"ה ויוה"כ הוא גמר דין לכל אחד ואחד ולהכי כ"א יפחד מאימת הדין ואינם אומרים שירה

ועוד נ"ל לבאר עפ"י מאי דמסיק וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו נמי התירוץ ע"ז עפ"י מאי דאיתא בתורת כהנים והובא בילקוט פ' אמור אתה מוצא שלש שמחות כתיב בחג אבל בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת לפי שבפסח התבואה נידונית ואין אדם יודע אם עושה השנה אם אינו עושה כו' אבל בר"ה אין כתיב שם אפילו שמחה אחת מפני שהנפשות בו נידונות ומבקש אדם את נפשו יותר מממונו ע"כ ופי' כמו"ח הגאון ז"ל פי' הת"כ כן דפסח קיי"ל נמי דחייבין בשמחה והביא התוס' במס' חגיגה דף ח' ע"א דילפינן מהיקשא דחג המצות וחג העצרת ועיין ע"א שם וזהו שאמר אתא מוצא כו' בפסח אין כתיב בו שמחה היינו בו מפורש לא כתיב אבל שמחה נוהג מהיקשא דעצרת דניתנה לדרוש לנו אבל בר"ה לא כתיב שם שמחה היינו לא בו ולא מדרשא דלפי שהנפשות נידונות ולהכי אינו נוהג שמחה כלל וזהו שמסיק דשאלת המלאכים הוא מה נשתנה דין דר"ה ויוה"כ מהדין דרגלים דאומרים שירה והשיב הקב"ה אפשר כו' וספרי חיים ומתים פתוחים היינו שהנפשות נידונות ואז אינו נוהג שמחה כלל בעת שהנפשות נידונות ואיך אומרים שירה אבל ברגלים אינו הדין על נפשות רק על ממונו ואומרים שירה

ועוד נ"ל לבאר עפ"י מה שהקשה הטורי אבן בר"ה דף ט"ז לר' יוסי דאמר אדם נידון בכל יום ולפ"ד רב יוסף שם דאמר כמאן מצלינן אקצירי ומריעי כמאן כר' יוסי א"כ ס"ל נמי כר' יוסי וא"כ מקשה הרבה קושיות מה זה הכנה ביום הדין הזה במלכיות זכרונות ושופרות ואין אומרים שירה הכל מחמת הדין והלא בכל יום הוא דין ונ"ל לישב זה כן דהנה במסכת ע"ג דף ד' ע"ב אמרינן שניות הקב"ה יושב ודן את כל העולם כולו כיון שרואה שאין העולם מתקיים בדין עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ופירש רש"י ז"ל כר' יוסי אתיא דאמר אדם נידון בכל יום נמצא כן דבכל יום אף דאדם נידון לר' יוסי מ"מ כיון שרואה הקב"ה שאין העולם מתקיים בדין עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים וזהו רק בכל יום אבל בר"ה אינו כן משום זה דהנה התוס' כתבו במס' ר"ה דף כ"ז ע"א ד"ה כאן דלהכי לדידן אמרינן בר"ה זה היום תחלת מעשיך אף לר' יהושע דס"ל דבניסן נברא העולם משום זה דבמחשבה עלה לבראתו בתשרי והוקבע הדין בר"ה לפי שתחלת המחשבה היה להבראות בר"ה והנה לפי מאי דאיתא במדרש בראשית והביא רש"י ז"ל שם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים דתחלה ברא הקב"ה במדת הדין ואח"כ כשראה שאין העולם מתקיים בדין שיתף מדת הדין במדת הרחמים וביאר ג"כ בזה כמו"ח ז"ל דברי המדרש ר' יוחנן אומר לבריאה השמים קדמה לשכלול הארץ קדמה והוא במדרש בראשית ובירושלמי פ"ב דחגיגה והיינו השכלול הוא התיקון וזהו בתחילת הבריאה שהיתה במדת הדין נברא השמים תחלה דדרי מעלה יכולים להתקיים בדין אבל אח"כ לתקן היינו לשכלול לשתף מדת הרחמים היה הארץ תחלה דדרי מטה צריכים למדת הרחמים מדרי מעלה ולהכי אמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים דלשכלל לשתף מדת הרחמים היה הארץ תחלה וא"כ כיון דבר"ה נקבע הדין על תחלת המחשבה והמחשבה היה במדת הדין להכי בר"ה נשאר לכל אחד עפ"י מדת דין ומשפט ולהכי יפחדו מאימת הדין אבל בכל יום דהוא אח"כ ששיתף הקב"ה מדת הרחמים בזה אומר כיון שרואה שאין העולם מתקיים בדין עומד ויושב על כסא רחמים וניחא להכי בזה חלוק דין דר"ה מבכל יום דבזה הוא רק בדין לבד ובכל יום ויום רואה שאינו מתקיים בדין יושב על כסא רחמים וזהו שאלת המלאכים מפני מה אין אומרים שירה בר"ה ויוה"כ הלא אנו מתפללים בכל יום על קצירי ומריעי והוא משום דס"ל כר' יוסי דאדם נידון בכל יום ובכ"ש אין אנו מפחידין ובכל זמן יו"ט אומרים שירה והשיב הקב"ה אפשר מלך יושב על כסא דין הוא כפי מה דאיתא במס' מגילה דכ"א כתוב אחד אומר ואנכי עמדתי וכתוב אחד אומר ואשב בהר כו' רבא אמר אין ישיבה אלא העכבה שנאמר ותשבו בקדש ימים רבים וזהו תשובת הקב"ה מלך יושב על כסא דין דכל יום אינו מתעכב בדין ורק עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים אבל בר"ה ויוה"כ הוא מתעכב על כסא דין ואינו עומד ח"ו לישב על כסא רחמים ולהכי אין אנו אומרים שירה ומסיק וספרי חיים וספרי מתים היינו כל הספרים לכל אדם שנפתחים בכל יום היה אז במדת הרחמים ועתה הספרים האלה פתוחים ובמדת הדין ישפטו היום ישארו בדין כמבואר

והנה להכי אומרים בר"ה היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים וזהו דמלת הרת מבארים המפרשים דהוא לשון מחשבה וזהו כמו הורו והוגו מחשבותי וזהו שאומר היום הרת עולם היינו שהיה היום המחשבה להבראות ולהכי היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים דבכל יום יעמדו לפני כסא הקב"ה בדין וברחמים שמשתף מדת הרחמים למדת הדין אבל היום שהוא רק דין עפ"י המחשבה יעמדו כולם רק במשפט בדין לבד כמו שבארנו

וזהו שאומר אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו. ויבואר עפ"י מאי שכתבו התוס' בר"ה דף י"ז ע"ב ד"ה י"ג בהגה"ה כו' דמדת רחום הוא כשמרחם שלא בשעת צרה ומדת חנון הוא אף שלא כדין רק אם הוא צועק הוא חונן אותו והוא מתנת חנם וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו כדאי עי"ש. והנה בעת שאנו עושין רצונו של מקום נקראו בנים כדאיתא במס' קידושין דף ל"ו ובשעה שאינם עושין רצונו של מקום נקראו עבדים וזהו שאומרים אם כבנים אנחנו שעושים