כתר המלך חלק א מו

אם ימצא מי שלא עשה תשובה. וטעמייהו דרבנן י"ל דס"ל דהא דאינו מכפר אלא על השבין הוא מגזה"כ כמו שאיתא בגמ' שם יכול יהא יוה"כ מכפר על שבין ועל שאינן שבין ודין הוא הואיל וחטאת ואשם מכפרין ויוה"כ מכפר מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבין אף יוה"כ כו' מה לחטו"א שכן אין מכפרין על המזיד כשוגג תאמר ביוה"כ שמכפר על המזיד כשוגג ת"ל אך חלק נמצא דבלא גזה"כ ה"א כיון דמכפר על המזיד מכפר נמי אף לשאינן שבין ובא הקרא דאך לומר דאינו מכפר רק על השבין ואמרינן דממעטי קרא רק חמורות דהיינו כריתות ומיתת ב"ד על מה שמביא חטאת ואשם בשוגג והה"ד לא תשא דהוי בכלל חמורות אבל על קלות אמרינן דזה לא ממעט מקרא דאך וכיון דשעיר המשתלח דומה הוא לשעיר הנעשה בפנים שכתבו התוס' שם ד"ה הואיל דמזה ילפינן מכפר על מזיד שוב אמרינן דעל קלות מכפר אף בלא תשובה ורק חמורות ממעט מגזה"כ וזבח רשעים תועבה בשעיר המשתלח וגבי קלות ליתא לכ"ע כמבואר

והנה הא דמסיק בירושלמי סוף מס' יומא ה"ה אר"י זו דברי ראב"ע ור"י ור"ע אבל חכמים אומרים שעיר המשתלח מכפר אי אין שעיר היום מכפר כו' צריך לפרש דהחכמים זהו דברי רבי דמוקי לה המשנה ריש מס' שבועות דאומר דיוה"כ מכפר על הכל אפילו בלא תשובה אשר מוקי לה הסתם משנה כותיה וזה שאמר דברי ר"ע אף שלא מצינו הכא רק ראב"ע ור' ישמעאל ורע"ק לא מצינו שם ורק א"ל דבשבועות דף י"ג מביא סתם תורת כהנים דס"ל דיוה"כ אינו מכפר אלא על השבין וסתם ספרא הוא ר' יהודה ואמרינן במס' סנהדרין דף פ"ו דכולהו אליבא דרע"ק וא"כ רע"ק נמי ס"ל כהני תנאי דאינו מכפר רק על שבין וכסדר של ד' חלוקי כפרה שהיו דורשין ועוד בארחי בזה בדרשתי ואכ"מ

הלכה ג' בזה"ז כו' אין שם אלא תשובה והתשובה מכפרת על כל העבירות אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה כו' ולקמן בה' ד' דכתב יש עבירות כו' כיצד עבר אדם על עשה שא"ב כרת ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו כו' עבר על כריתות ומיתת ב"ד תשובה תולה ויוה"כ תולין ויסורין הבאין עליו גומרין הכפרה כו'. והנה נ"ל לבאר היטב במה שהקשה בספר קרבן נתנאל על הרא"ש ז"ל במס' ר"ה פ"א ס"ק כ"א שכתב דמדה אחת של ה' הוא קודם שיחטא ואחת לאחר שיחטא ויעשה תשובה דהא זהו היינו מדת ונקה שדרש במס' יומא דף פ"ו ונקה מנקה הוא לשבין ודחק בזה עי"ש

ונ"ל לומר כן דהנה הרא"ש הכא מבאר ה' קודם שיחטא האדם וא"ת קודם שיחטא ל"ל צריך האדם למדת הרחמים כו' וי"ל כו' א"נ קודם שיחטא בעכו"ם ומחשבת עכו"ם מצטרפת עם המעשה ואעפ"כ מתנהג עמו במדת הרחמים כו'. ועתה יבואר כן דהנה מדת ונקה לשבין הוא מיירי היכא שעבר על עשה או ל"ת הניתק לעשה דבתשובה נשלם הכפרה אמר ע"ז ונקה היינו שבזה הוא מנוקה מעונותיו לגמרי דדי בתשובה אבל הכא דמיירי להיכא שעבד ע"ז חלילה וכדומה בחייבי מיתת ב"ד בזה התשובה אינו מכפר ומנקה לגמרי ורק תולה אז התשובה ובזה הוא המדה של ה' דלאחר שיחטא בענין חמור של כריתות ומיתת ב"ד דאינו מנקה בתשובה מ"מ נתכפר לו לתלות עד גמר הכפרה ובזה מיושב קושית התוס' במס' נדה דף ע' ע"ב ד"ה כיון בשעושין כו' ובשמעתין משמע דמועלת תשובה אפילו ביחיד ואפילו לאחר גזר דין דאלו קודם גזר דין פשיטא דהקב"ה מקבל תשובה כו'

ולפ"ד ניחא שפיר דהכי קאמר כי לא אחפוץ במות המת וא"כ מיירי בזה דמחיים עוד חייב מיתה והוא מהרשעים דבחייהן קרויי מתים וא"כ אינו ברור לנו תשובתו שמועיל דרק על עשה אינו זז עד שמוחלין אומר דמ"מ גם בזה יש מדת ה' לאחר שיחטא כי לא יחפוץ במיתתו ורק יקבל תשובתו ותולה לו שמתכפר ביסורין ויוה"כ וע"ז אומר כי לא אחפוץ ואחר שעשה תשובה מיירי כמבואר ודוק

פרק ב' הלכה ג' וצריך לפרט את החטא שנאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה עכ"ל. והנה הכ"מ והלח"מ הקשו על רבינו מ"ט פוסק כריב"ב נגד רע"ק דהא רע"ק ס"ל דא"צ לפרוט את החטא וקיי"ל דהלכה כרע"ק מחבירו והנה הטור והש"ע פסקו באמת בסי' תר"ז באו"ח כרע"ק דא"צ לפרוט את החטא. ונ"ל לישב דעת רבינו כן דהנה איתא בירושלמי דנדרים ה"ה המודר הנאה מחבירו בפניו אינו נשאל אלא בפניו שלא בפניו נשאל שלא בפניו ר' יוחנן אמר מפני הבושה ריב"ל אומר מפני החשד ואתיא הדא פלוגתא כהדין פלוגתא דתניא יוה"כ צריך לפרט את מעשיו דברי ריב"ב רע"ק אומר א"צ לפרט את מעשיו אית תנא תני צריך לפרוט את הנדר אית תנא תני א"צ לפרוט את הנדר עכ"ל הירושלמי

והנה הק"ע שם בש"ק פירש דברי הירושלמי דתליא זה בזה דמ"ד צריך לפרוט את הנדר ס"ל דצריך לפרוט את מעשיו ומ"ד א"צ לפרוט את הנדר ס"ל דא"צ לפרוט מעשיו וזהו שמסיק אית תנא תני כו' הוא מפרש מה שמתחיל אתיין אלין פלוגתא היינו לומר שתלוי זה בזה וא"כ כיון דקיי"ל דהלכה כמ"ד דצריך לפרוט את הנדר כמו שפוסק רבינו לקמן בפ"ו מה' שביעית ובפ"ד מה' נדרים שפיר פוסק נמי רבינו כמ"ד דצריך לפרוט את החטא דתליא זה בזה כמבואר. אבל הטור והש"ע י"ל דמפרשי פשט של הירושלמי כמו דמפרש לה התוס' במס' גיטין דף ל"ה ע"ב ד"ה ליחוש באה"ד וז"ל וא"ת בין חכם ובין בעל איך יכולין להפר שלא בפני היתומים הא אמרינן בנדרים דף ס"ה ע"א דהמודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו כו' ועוד דהטעם דאין מתירין לו אלא בפניו מפרש בירושלמי דנדרים בפרק השותפין המודר הנאה מחבירו בפניו אין נשאל אלא בפניו שלא בפניו כו' נשאל שלא בפניו רי"א מפני הבושה ריב"ל אמר מפני החשד ואתיא הדין פלוגתא כהדין פלוגתא דתניא יוה"כ צריך לפרט את מעשיו דריב"ב רע"ק אומר א"צ לפרט את מעשיו פי' מפני הבושה שנתבייש לפניו במה שנדר הנאה ממנו וכן מפרט את מעשיו כדי שיתבייש מחטאיו ומ"ד מפני החשד פירוש שלא יחשדוהו שעבר על נדרו ולכך לא יפרט את מעשיו שלא יחשדוהו בשאר עבירות והשתא ניחא הכא דלא שייך לא בושה ולא חשד דלא ידעי כלום מכתובתה והא דיליף ממשה וצדקיהו היינו כריב"ל דאמר התם מפני החשד איכא ומפני הבושה ליכא עכ"ל

נמצא דהתוס' מפרשי כן דריב"ל דאמר מפני החשד ס"ל כמ"ד דא"צ לפרוט את מעשיו ור"י ס"ל כמ"ד דצריך והנה קיי"ל בכ"ד כריב"ל נגד ר"י כמו שכתבו במס' חולין דף צ"ו ובש"ד ועוד דהא התוס' הכא מסקי דהא דיליף היינו נמי כריב"ל דאמר נמי מפני החשד ונמי ס"ל דא"צ לפרוט את החטא ולהכי שפיר פוסק הטור והש"ע דא"צ כמבואר ודוק

פרק ג' הלכה ג' וכשם ששוקלין זכיות אדם ועונותיו בשעת מיתתו כך בכל שנה ושנה שוקלין עונות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכיותיו בי"ט של ר"ה כו'. וכתב המשל"מ משנה בפ"ק דר"ה בד' פרקים העולם נידון בפסח על התבואה כו' וכתבו התוס' בפסח על התבואה והא דאמר בפ' מ"ש כו' ושמא בשמים בר"ה היו מזכירין את הדין הנגזר בפסח כו'. ויש לדקדק לאיזה נסיבה מזכירין בר"ה דין הנגזר בפסח ונ"ל במ"ש הר"ן ז"ל אמתניתין דד' פרקים כו' דג' דברים הללו נדונים לכל העולם בג' זמנים הללו אבל בר"ה כל באי עולם עוברים לפניו כל אחד ואחד וגוזרין לו חלקו מדברים הללו ע"כ. הנה משה"כ מזכירין בר"ה דין הנגזר בפסח משום דבר"ה נידון האדם על כל המאורעות שלו ועל תבואתו ופירותיו כמ"ש הר"ן וכיון שאדם נידון בר"ה עפ"י מעשיו צריך לידע מה שנגזר כבר על כללות העולם כדי לתת לאיש כדרכיו ומשה"כ