כתר המלך חלק א מה

לרבי רק לרבנן דס"ל דאינו מכפר בלא תשובה קאמר הירושלמי דמ"מ על קלות מכפר בלא תשובה וס"ל להירושלמי כמ"ד בגמ' דידן יומא פ"ו דקלות לא הוי רק עשה ול"ת הניתק לעשה ואמר דעל עשה והה"ד ל"ת הניתק לעשה הוא מכפר בלא תשובה. אבל ל"ת גמורה דוקא בתשובה אבל רבינו ס"ל כהאי תנא שם ביומא דאף ל"ת לבד מלא תשא מיקרי קלות ולהכי כיון דמחלקינן בין קלות לחמורות ס"ל לרבינו דעל הכל בין עשה ובין ל"ת לבד מלא תשא מכפר השעיר בלא תשובה. ועוד יש להביא ראיה לזה מהא דאיתא במסכת כריתות (כ"ו א') אר"ה ב"ת משמי' דרבא חייבי מלקות שעבר עליהן יוה"כ חייבין פשיטא מ"ש מחייבי חטאות ואשמות כו' אבל הכא דגופא אימא לא כו' עד הא דאתרי בי' הא דלא אתרי בי' כו'. והנה אי נימא דלא מכפר שום כפרה ביוה"כ רק היכא שעשה תשובה א"כ ל"ל לרבא לאשמעינן הא קיי"ל במסכת מכות י"ג ב"ד של מטה אם עשה תשובה אין מוחלין לו והטעם הוא פשוט דהא עיקר התשובה הוא חרטה גמורה בלבו על העבר וקבלה על להבא ולהכי ב"ד של מעלה המה מוחלין לו דקמי שמיא גליא אי תשובתו היא תשובה שלמה ורצויה להתקבל אבל היכא שיש לו עונש בב"ד של מטה מלקות או מיתה לא יוכלו לקבל תשובתו כי לא יוכלו לידע אם תשובתו היא באמת ולא ברמיה כדי להנצל מהעונש ולבבו מלא תועבה ולהכי לא ניתן למחילה. וא"כ כיון דלגבי ב"ד של מטה לא שייך תשובה וא"כ ל"ל לאשמועינן דחייבי מלקות שעבר יוה"כ חייבין כיון דאין יוה"כ מכפר כ"א בתשובה ותשובה בב"ד של מטה ליתא דאינם מאמינים תשובתו וא"כ פשיטא דאף לאחר יוה"כ חייב אלא ודאי צריך לומר כדעת רבינו דעל קלות והוא כל ל"ת לבד מלא תשא מכפר השעיר בלא תשובה ואשמועינן דאי אתרי בי' דהוא בר מלקות אינו מתכפר ביוה"כ וחייב אף לאחר יוה"כ והיכא דלא אתרי בי' מכפר השעיר אף בלי תשובה וניחא נמי מה שמקשה בס' באר שבע אמאי נקיט חייבי מלקות ולבד ולא חייבי מב"ד נמי

ולפ"ז ניחא שפיר דעל חייבי מב"ד דהמה מן החמורות ואין מתכפרין בלא תשובה לא צריך לאשמועינן דבב"ד של מטה ליתא תשובה רק בחייבי מלקות שהוא מן הקלות וה"א דמתכפר קמ"ל דמ"מ באתרי ביה אינו מתכפר כמבואר

ועפ"י דברי רבינו יש לבאר דברי המשנה סוף מסכת יומא דאיתא שם עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר שבין אדם לחבירו אינו מכפר עד שירצה את חבירו את זו דרש ר' אלעזר בן עזריה מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו את שבין אדם למקום יוה"כ מכפר שבין אדם לחבירו אינו מכפר עד שירצה את חבירו. וצריך לבאר הלשון את זו דרש ראב"ע משמע דראב"ע לשיטתו דרש כן וי"ל דהנה לקמן שם איתא שאל ר' מתיא בן חרש את ראב"ע ברומי שמעתי ארבעה חלוקי כפרה שהי' ר"י דורש א"ל שלשה הם ותשובה עם כל אחת מהם עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו על ל"ת תשובה תחלה ויוה"כ מכפר עבר על כריתות ומיתת ב"ד כו' אבל מי שיש בידו תה"ש כו'. ודקדקו המפרשים ע"ז מ"ט לא קחשיב ארבעה הא דעשה אם עשה תשובה (עיין במהרש"א שם) ובאמת בתוספתא פ"ד דיומא איתא ר' ישמעאל הי' דורש ארבעה חלוקי כפרה וקחשיב נמי עשה וראב"ע לא קחשיב רק שלשה כמ"ש בגמ' דידן וצריך להבין פלוגתייהו ונראה לבאר דהנה ראב"ע השיב לו ג' הם ותשובה עם כל אחת ופירש"י ז"ל שלשה הנחלקין שיש עבירה שהוא צריכא לזה וא"צ לזה אבל תשובה אינה מן הנחלקין שהיא צריכא לכולן משמע מפירש"י דלהכי לא קחשיב עשה בהדי הנך ד' כיון דהוא תליא רק בתשובה ותשובה אינה מן החלוקי כפרה שכולן צריכין לה וכן מפרש לה המהרש"א וז"ל ועשה לא קחשיב ליה כיון דכפרתו תשובה והיא עם כל אחת לא תשיב לי' ע"כ

ועוד נ"ל כי יש לפרש דהג' חלוקי כפרה הוא אלה שצריכין דוקא להיות עם תשובה ובלא תשובה אין להם כפרה וזהו שאמר ותשובה עם כל אחת ונאמר דראב"ע יסבור כדברי רבינו דעל קלות מכפר שעיר המשתלח בלא תשובה אך יסבור כהאי מ"ד דקלות לא מקרי רק עשה ול"ת הניתק לעשה וכמו שס"ל להירושלמי שבארנו ושפיר לא קחשיב רק הנך שלשה אבל עשה לא קחשיב דנהי דבזה"ז שאין שעיר אזי אינו מתכפר בלא תשובה אבל בזמן הבית שהשעיר מתכפר אף בלא תשובה להכי לא קחשיב ליה ולהכי אמר ג' הם דתשובה עם כל אחת ולבד עשה דנתכפר בזה"ב בלא תשובה שהשעיר מכפר אבל ר' ישמעאל יסבור כפי המבואר בתוספתא סוף מסכת יומא דפליג על דברי רבינו והירושלמי שבארנו וס"ל דאף השעיר אינו מכפר בלא תשובה ולהכי קחשיב ד' חלוקי כפרה דאף עשה קחשיב ליה. וזהו דברי התוספתא חומר בשעיר מביוה"כ וחומר ביוה"כ מבשעיר חומר בשעיר שהוא מכפר מיד ויוה"כ משתחשך והתוס' במסכת שבועות (י"ג א') מביא דברי התוספתא זו והמהרש"א כתב שם שלא מצא אותה והוא סוף מס' יומא וא"כ כיון דהתוספתא קחשיב לי' החומר שיש בשעיר ממה שיש ביוה"כ וזה לא קחשיב ליה שהשעיר מכפר על קלות אף בלא תשובה משא"כ ביוה"כ ש"מ דלא ס"ל כדברי רבינו והירושלמי שבארנו ולהכי שפיר קחשיב נמי ר' ישמעאל דס"ל כדברי התוספתא ארבעה חלוקי כפרה

ועתה יבואר דלכאורה קשה ל"ל למילף מקרא דלפני ה' דרק שבין אדם למקום יוה"כ מכפר ולא שבין אדם לחבירו עד שירצה את חבירו והלא כל העבירות שבין אדם לחבירו התשובה שלהם הוא עד שירצה את חבירו ואם הוא מדברים הנוגעים בממון עד שישיב לו ואם הוא בגופו צריך ריצוי ופיוס ובל"ז אפילו הביא כל אילי נביות אינו כלום וכיון דיוה"כ אינו מכפר אלא בתשובה ל"ל קרא ע"ז דבין אדם לחבירו אינו מכפר עד שירצה הא זהו התשובה הריצוי שמרצה את חבירו אלא את זו דרש ראב"ע דהוא ס"ל דעל קלות מכפר השעיר אף בלא תשובה וה"א דה"ה אף עבירות שבין אדם לחבירו מתכפר בלא תשובה ע"י שעיר להכי דריש מקרא דלפני ה' דרק מה שבין אדם למקום מכפר יוה"כ עם התשובה ושעיר על קלות אף בלא תשובה אבל מה שבין אדם לחבירו אינו מכפר השעיר אף על קלות דהיינו עשה ולא תעשה הניתק לעשה כל אחד בתשובה כמבואר

ועפ"ז יתבאר דברי רבינו בפירוש המשנה סוף מס' יומא וז"ל ושעיר המשתלח אינו מכפר עבירות שבין אדם לחבירו עכ"ל. ואין לו שחר דדבר זה לא נזכר כלל שם במשנה ואין דרכו של רבינו רק לפרש דברי המשנה. ולפ"ד ניחא דבארנו דעל עבירות שבין אדם לחבירו תשובתו הוא מה שירצה את חבירו וכדאיתא ב"ק צ"ב אפילו הביא כל אילי נביות אין מוחלין לו עד שימחול לו חבירו וא"כ דבר שצריך לתשובה ודאי אינו מכפר על שבין אדם לחבירו. ורק ראב"ע מחדש לנו דמקרא דלפני ה' ילפינן דאף דשעיר מכפר בלא תשובה זהו רק מה שבין אדם למקום ולא מה שבין אדם לחבירו. והנה רבינו כתב שמה בפירוש המשנה דבזמן שהמקדש היה קיים היה השעיר מכפר על הכל ומסיק ליה שמזה שדרש ראב"ע מקרא דלפני ה' דל"צ ללמד רק על שעיר מזה ידעינן דשעיר אינו מכפר על שבין אדם לחבירו. ואף שכפרתו מרובה זהו רק מה שבין אדם למקום וכמבואר

וצריך לבאר לפ"ד רבינו הסוגיא שם במס' שבועות דמקשה האי עשה ה"ד אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה כו' משמע דס"ל דאפילו על עשה אי לא עביד תשובה נמי אמרינן זבח רשעים תועבה. ונראה דהנה שם מסיק הגמ' בעומד במרדו ורבי היא ופירש"י ז"ל ודקשיא לך זבח רשעים תועבה הא מני רבי היא והאי קרא מוקי לה בשאר יומי. ונראה לומר דהכוונה דלרבי ל"א זר"ת רק היכא שיחיד מביא קרבן על חטאו ולא שב אזי אין הקרבן נתקבל משום זר"ת אבל הכא שהציבור מביאין שעיר לכל ישראל גזה"כ הוא דמכפר אף