כתר המלך חלק א מד

למס' קידושין דף ל"ה ע"ב וז"ל וא"ת ונימא דאיצטריך פאה לחייב על כל אחת ואחת כדאמרינן לקמן גבי קרחה דגבי פאה נמי תנן וחייב על הראש כו' ונ"ל דגבי פאת לא איצטריך לחלק קרא כה"כ דבעי קרא גבי קרחה לשריטה הא דדרשינן בפרק אלו הן הלוקין ושרט לחייב על כל שריטה ושריטה דהקרחה ושריטה אין להם מקומות מיוחדים אלא בכל מקום שישרוט חייב או שיקרח ואי לאו קרא לא הייתי מחייב על כמה שריטות אלא אחת כמו אוכל שני זיתים של חלב בהעלם אחד ומריבויא דקרחה מרבינן לסך ה' אצבעותיו נשא וכן שרט חמשה שריטות בהעלם אחד שחייב אבל גבי פאת ראש וזקן דמייחדי דוכתייהו מסתמא חייב על כל אחת דה"ל כגופין מחולקין כמו בא על חמש נדות בהעלם אחת ולא צריך לרבויי עכ"ל

וע"כ נ"ל דהתוספתא ידע לענין שריטה דחייב על כל מת או דנימא דס"ל דשריטה וגדידה אחת ולנפש יתירא או דיליף מקרא דושרט כמו שבארנו וס"ל דזה דמרבינן לחייב על כל מת ומת בא לגלות דזהו חשיב כמו גופין מחולקין מה שמשרט על מתים הרבה וא"כ לא צריך שוב קרא גבי דחייב על כל מת דידעינן משריטה דמגלי לנו הקרא דמתים מחלקין וחייב אי קרח על חמשה מתים חמשה מלקות כמו אי שרט על ה' מתים ורק לענין אי סך ה' אצבעותיו נשא וקרח בבת אחת אי שרט דלא הוה שום דבר חלוקין ורק הוא גזה"כ דהכא חייב וצריכא בתרווייהו קרא יתירא אבל הכא לענין חמשה מתים אמרינן דמגלי לנו הכא דמתים מחלקין וכיון דידעינן בשריטה הה"ד בקרחה ולהכי מחייב התוספתא בתרוייהו ופוסק החינוך כהתוספתא אבל רבינו וכן בש"ע פוסק כיון דבגמ' דידן לא נזכר זה רק לענין חיוב חמש קרחות ולענין חייב על כל מת לא נזכר רק גבי שריטה ש"מ דאינו מחייב גבי קרחה כמו גבי שריטה כמבואר

ונ"ל לומר דמדברי רבינו גופיה מוכרח הוא לומר דחשיב שריטה על ה' מתים כחמשה גופין מחולקין דהנה רבינו כתב שרט שריטה אחת על חמש מתים או חמש שריטות על מת אחד לוקה חמשה והוא שהתרו בו על כל אחת ואחת והנה אף שלקמן בה' ט"ו כתב רבינו גבי קריחות הקורח חמשה קריחות חייב כו' והוא שהתרו בו על כל קרחה כו' או שסך חמשה אצבעותיו כו' אע"פ שהוא התראה אחת לוקה חמשה שהרי כולן באין כאחת וזה ודאי דכמו דהתם גבי קריחות דאומר הגמרא שם ה"ד אלימא פשיטא כו' אלא שסך ח"א נשא אלמא דלא בעי קרא לרבויי דחייב על כל קרחה וקרחה רק בזה האופן ה"נ גבי שריטה דמרבינן מושרט ודאי נמי לא בעי ריבויי רק בזה האופן ששרט בב"א חמשה שריטות וכמו שכתב בהדיא הרע"ב במשנה גבי שריטה דמיירי בהאי גוונא עיי"ש מ"מ רבינו לא ביאר זה כיון דאינו מפורש בגמ' רק גבי קרחה אבל מה שכתב חמשה שריטות והוא שהתרו בו על כל אחת ואחת ובחמשה מתים לא ביאר דצריך התראה על כל מת ש"מ דזהו חשיב רבינו לגופין מחולקין ולא בעי התראה לכל אחד וכמו שמבאר המשנה למלך לקמן בפי"א מה' איסורי ביאה הלכה א' וכן ס"ל דלא בעי בע"ח לחשוב גופין מחולקין אלא כמו שהביא שם בשם התוס' דזבחים דף ע"ז דאף לא בע"ת וה"נ א"ל כן ולהכי לא בעי התראה לכל אחד ודי בהתראה אחת ורק בחמש שריטות בעי התראה לכל אחד כמבואר

והנה בהאי ענינא קשה לי דבריו של הכ"מ הכא בה' ט"ו שכתב רבינו אחד כהן ואחד ישראל ששרט על המת אינו לוקה אלא אחת וכתב הכ"מ כלומר דלא תימא כהן לילקי תרי משום לא יקרחו ומשום לא תשימו קרחה בין עיניכם למת וטעמא משום דבסוף פ"ק דקידושין יליף בג"ש כמה דברים מלא יקרחו קרחה ללא תשימו קרחה וא"כ לאו לטפויי ללאו לכהן אתי לא יקרחו אלא לגלות על לא תשימו קרחה כנ"ל עכ"ל. משמע מדבריו ז"ל דלהכי אינו לוקה שנים גבי קרחה בכהן משום דהלאו דכתיב גבי כהן אתי ללמד בג"ש על כמה דברים וא"כ גבי שריטה דכתיב גבי כהנים ובבשרם לא ישרטו שרטת ונהי דהת"כ יליף נמי מזה לרבות אי שרט חמשה שריטות דחייב כמו שבארנו אבל גמ' דידן דלא יליף מזה כלל רק מקרא דושרט על חמש שריטות ומקרא דלנפש על ה' מתים א"כ לא אתי הקרא רק על הכהנים לטפויי וא"כ נחייב שתים ורבינו בה' י"ב כתב נמי אחד כהן ואחד ישראל משמע דגם בזה אינו חייב אלא אחת ואין לומר דכמו בכהן גדול שנשא גרושה וחללה דאינו לוקה רק כמו כהן הדיוט אחת ואף דכתיב ביה לאו יתירא מ"מ לא אתי לאטפויי ה"נ כן הא התם דרשינן במסכת קידושין דף ע"ז ע"ב לא יאמר גרושה בכה"ג כו' אלא כשם שחלוקה אלמנה כו' נמצא דבעי הקרא דגבי כה"ג לדרשא אבל הכא דכיון דאסור בישראל למאי אומר בכהן לאסור אלא ודאי ללאו יתירא וע"כ צ"ל דלא כהכ"מ ולא דמי הכא להתם גבי כה"ג דמסיק הקרא לדרשא דהתם טרם שנעשה כהן גדול היה כהן הדיוט ובודאי לא בעי קרא לאסור לו אחרי שנעשה כה"ג ואתי רק לדרשא אבל הכא א"ל דאף דאסרינן בישראל מ"מ כתבה התורה לאסור גם בכהנים אבל לא לאטפויי לאווי אתי כמו שבארנו ודוק

הלכה י"ג גדידה ושריטה אחת היא אלא כו' לעכו"ם בכלי חייב מלקות בידו פטור עכ"ל. וכתב הכ"מ ותמוה לי מילתא הא עבודתה בכך וסקילה נמי ליחייב וי"ל שלא היו עובדים אותה בכך אלא שהיו עושים כך כדי שתתעורר כו' עכ"ל והנה כן כתב נמי הנמ"י על מסכת מכות ברי"ף שם וז"ל על ע"ג ופרשו התוס' לאו בעובד עכו"ם מיירי דאם דרכה בכך אידי ואידי חייב אלא שורט לעכו"ם כחוק העכו"ם ואוחז דרכו בכלי וכן יסבור רבינו ודוק הלכות תשובה

פרק א הלכה א וידוי זה כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי כו' ולעולם איני חוזר לדבר זה וזהו עיקרו של וידוי עכ"ל. והנה מה שכתב רבינו ואומר ולעולם איני חוזר לדבר זה. בגמ' דידן לא נמצא נוסח זה ורק הוא מהירושלמי מסכת יומא דאיתא שם רב כו' חטאתי ומרע עשיתי וכשם שעשיתי איני עושה כו' וכ"ה בב"ר ויקרא הובא בילקוט ישעי' נ"ה וכל מה שעשיתי לא אעשה עוד כמוהו וזהו דברי רבינו דאומר ולעולם אינו חוזר ודוק

הלכה ב' שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה קלות וחמורות והוא שעשה תשובה אבל לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות ומהו הקלות ומה הן החמורות אותן שחייבין מיתת ב"ד או כרת ושבועת שוא אעפ"י שאין בהם כרת הר"ז מן החמורות ושאר מצות ל"ת מן הקלות עכ"ל. והנה מה שחידש רבינו דקלות נתכפרו בשעיר המשתלח בלא תשובה הקשה הכ"מ ע"ז מגמ' דשבועות י"ג והניח בצ"ע. והלח"מ כתב דהזקיקו לרבינו לפרש כן בדברי הגמ' הוא משום דרצה למעט בזה במחלוקת של רבי ורבנן וכיון דלרבי מכפר אפילו על כריתות די לנו לומר שרבנן ס"ל דעל הכריתות אינו מכפר אבל על הקלות מכפר ועוד דטעמייהו דרבנן משום דכרת כו' וראיה ברורה לא נמצא לזה. ונ"ל לומר דמקור דברי רבינו הוא מהירושלמי מסכת יומא ה"ו דאיתא שם עשה אעפ"י, שלא עשה תשובה ל"ת ר"ש בשם ר"ז והוא שעשה תשובה ע"כ

והנה מפרשי הירושלמי מפרשים דקאי אדלעיל שם שמייתי הא דתנן בפ"ק דשבועות על שאר עבירות שבתורה על הקלות ועל החמורות עשה ול"ת כריתות ומב"ד שעיר המשתלח מכפר מפרש הכא דעשה מכפר אעפ"י שלא עשה תשובה. ול"ת והוא שעשה תשובה. והנה היפ"מ שם מקשי ע"ז והא מתניתין דשבועות כרבי מוקמינן לה והיכי מצינן למימר דל"ת דוקא בשעשה תשובה והא לרבי בין עשה ובין ל"ת יוה"כ מכפר בלא תשובה חוץ מפורק עול והניח בצ"ע. וע"כ צ"ל שדברי הירושלמי לא קאי