כתר המלך חלק א מג

מדרבנן משום קנסא ולהכי אי אנסו שרי וא"כ הירושלמי דס"ל דאי מכר לעכו"ם שרי מדרבנן פליג נמי ע"ז הברייתא ופסקינן כדברי הירושלמי והראב"ד ז"ל משמע דמחלק דהברייתא מיירי היכא שעבדו ואח"כ נטל דמיו ואסור משום דמי משמשי עכו"ם ומ"מ אי אנסו שרי אף אי העמידו תחלה הע"ג כמבואר. ולדעת רש"י ז"ל צ"ל דס"ל להאי ברייתא בגיטין אמרינן דהוא לא זה שבתוספתא זו דבמסכת ע"ג דהא לא מסיק בה אע"פ שהעמידו תחלה בה עכו"ם גבי אנסו ואי מיירי דוקא וא"כ פשיטא דשרי אי אנסו ביתו דהוא לא מכר לעכו"ם ומ"ט אסרי דמיו אלא ודאי באר"י ואסור מטעם דאין לו להשהות אצלם הבית ועבר משום לא תחנם ומ"מ אי אנסו שרי ולא זהו התוספתא שבארנו ודוק

הלכה ט"ז בת ישראל לא תינק ולא תילד בנה כו' אבל מילדת בשכר שרי משום איבה עכ"ל. וכתב הכ"מ ומ"ש שמילדת בשכר משום איבה כו' ושם אמרו דמניקה לעכו"ם הקדמונים אפילו בשכר לא כו' ושם אמרו עוד דבשבת אפילו בשכר אסור לילד וליכא למיחש לאיבה די"ל כו' ותמהני למה לא כתבו רבינו עכ"ל. ודברי הכ"מ ז"ל תמוה דעל מה הקשה אי הא דלא הזכיר דמנקת בימים הקדמונים אפילו בשכר אסור זה לא צריך לומר דכיון דמסיק דמילדת בשכר שרי משום איבה ועל מנקת לא מסיק ש"מ דזה אסור אפילו בשכר ואי הא דלא מסיק דבשבת אסור לעכו"ם הקדמונים לילד אף בשכר זה כתב רבינו לקמן בפ"ב מהל' שבת ה' י"ד וז"ל אין מילדין בשבת כו' ואפילו בשכר ואין חוששין לאיבה ואע"פ שאין שם חילול ע"כ וע"ז סמך רבינו גם הכא וצ"ע דברי הכ"מ ודוק

פרק י' הלכה ג' אין מוכרין להם בתים כו' ומשכירין להם בתים באר"י ובלבד שלא יעשה שכונה ואין שכונה פחות מג' בתים ומותר למכור להם בתים ושדות בחו"ל כו' אף במקום שהתירו להשכיר לא לבית דירה התירו מפני שהוא מכניס לתוכה ע"ג ונאמר לא תביא תועבה אל ביתך עכ"ל. והכ"מ הביא שם כל הסוגיא ואומר שם אר"י א"ש הלכה כר' יוסי. והנה התוס' לעיל דף ז' ע"א ד"ה פשיטא עמדו ע"ז דר"י א"ש דפוסק הכא נגד הסתם ועיין שם במהרש"א והכא בתוי"ט. ונ"ל לומר דבאמת שמואל לא פליג על כלל זה דמחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם ורק הכא י"ל דתתיישב כן דהנה ע"ז דאומר רבינו אף במקום שהתירו להשכיר לנו לבית דירה אמרו הקשו הכ"מ והלח"מ מ"ט אומר רבינו אף במקום שהתירו להשכיר הא זהו רק לר' מאיר דאי ר' יוסי בכ"ד מיגרי כמו שאמר הגמ' דמתה"כ סתמא כר"מ וא"כ כיון דפוסק כר"י ל"ל למימר אף במקום שהתירו להשכיר ודחקו בדברי רבינו ונ"ל לישב כן חדא לפי מאי שאומר הירושלמי שהביאו התוס' הכא דבמקום שאמרו למכור מוכר לו אף לבית דירה היינו בחו"ל וא"כ א"ל דלהכי קאמר אף במקום שאמרו להשכיר לא למעט מזה מקום שאסרו להשכיר ויהיה כר"מ דלר"י בכ"ד מיגרי ורק אומר לפי הירושלמי דבמקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אבל במקום שאמרו למכור אף לבית דירה שרי וא"כ לא הוה הסתם כר' מאיר ולהכי אמרינן דכן יסבור נמי ר"י אמר שמואל ולהכי פוסק כר"י

ועוד נ"ל לפי מאי שכתב רבינו הכא ומשכירין להם בתים באר"י ובלבד שלא יעשה שכונה נמצא דאף לשכור באר"י נמי שכונה אסור להשכיר וא"כ י"ל דזה דאמר הגמ' מכלל דאיכא דוכתא דלא מיגרי הוא דוקא כר"מ הוא רק אי לא נסבור כרב יוסף דאומר ובלבד שלא יעשה שכונה אבל כיון דאמר רב יוסף ובלבד שלא יעשה שכונה ופסקינן דאף להשכיר בשכונה אסור וא"כ א"ל דלהכי אומר אף במקום שהתירו להשכיר היינו בית אחד שלא יהיה שכונה אבל שכונה אסור אף להשכיר ולא לאמר דאתי כר"מ ושפיר פוסק ר"י א"ש כר' יוסי דלא ס"ל דהסתם הוה כר"מ וכן דייק נמי רבינו לומר דאף במקום אף שפוסק כר' יוסי והוא כמו שבארנו או למעט שכונה או כדברי הירושלמי למעט מקום שהתירו למכור כמבואר ודוק

פרק י"ב הלכה י"ב השורט שריטה אחת על המת לוקה כו' אחד כו' שרט שריטה אחת על חמש מתים או חמש שריטות על מת אחד לוקה חמשה והוא שהתרו בו על כל אחת ואחת עכ"ל. והנה לקמן בה' ט"ו כתב רבינו גבי קרחה הקורח ארבע או חמש קריחות על מת אחד לוקה כמנין הקרחות והוא שהתרו בו על כל קרחה וקרחה אבל זה הדין דאי קרח לחמשה מתים קרח אחד יהיה חייב חמשה זה לא הביא כמו שכתב גבי שריטות דחמש שריטות על מת אחד חייב וס"ל כמו שכתב הרא"ש שם סוף מסכת מכות פ"ג ה"ב וז"ל האי דלא תנא נמי בהדיא קרח חמש קרחות על מת אחד חייב על כל אחת ואחת משום דלא מיתני ליה קרח קרחה אחת על ה' מתים משום דבשריטה מרבי ליה מלנפש ובקרחה ליכא ריבויא עכ"ל

אמנם בספר החינוך סי' תס"ח פוסק דאף בקרחה אי קרח על מתים הרבה חייב על כולם כמו בשריטות עי"ש. והנה בתוספתא דמכות ספ"ג איתא כמו דברי החינוך שם דאמר כן הקורח קרחה על ה' מתים חייב על כל קרחה וקרחה ואינו חייב עד שיקרח על מת וכמה יקרח ויהא חייב כדי שיראה משום קרחה ובה' ח' איתא השורט שריטה על ה' מתים חייב על כל מת ומת ר' יוסי אומר אינו חייב אלא אחת אלמא דבתוספתא ס"ל דתרווייהו שוין בין קרחה ובין שריטה דחייב על כל מת בתרוויהו ונהי דבתוספתא איתא דר' יוסי פליג בזה ודאי פסקינן כת"ק. ועוד דהא גבי שריטה הוא דברי ר' יוסי איפכא בגמרא דידן דהוא ס"ל דחייב חמשה על חמשה מתים מריבוי דנפש ודאי לא ניחא ליה בזה דברי התוספתא ועוד קשה ע"ד התוספתא דהא בגמרא דידן קאמר דלהכי מחייב ר' יוסי בשריטה על כל מת משום דהוי הקרא דלנפש יתירא דשריטה וגדידה אחת היא ובגדידה כתיב למת וא"כ מיותר הלנפש דכתיב גבי שריטה לדרשה לחייב על כל נפש ונפש

והנה דברי התוי"ט שם במשנה הוא תמוה שכתב מדלא כתיב למת וכתיב לנפש ידעינן לכל נפש עי"ש וזה ודאי ליתא דהא בגמ' קאמר הטעם דשריטה וגדידה אחת וכל הקרא דלנפש מיותר וצ"ע דבריו וא"כ כיון דהתוספתא אף בזה ודאי חולק על הגמ' דידן דאומר שם בתוספתא המתגדד על המתים ביד פטור בכלי חייב ובע"ג בין ביד ובין בכלי חייב ולפי מאי דאמרינן דשריטה וגדידה אחת פירש"י שם דחייב אתרווייהו בין ביד ובין בכלי והתוספתא אומר דביד פטור וא"כ מנ"ל להתוספתא לחייב גם על שריטה על כל מת דהא הקרא דלנפש איצטריך לגופיה וצריך לומר ע"כ דיש ט"ס בתוספתא וכמו שאומר הגמ' לר' יוחנן אלא אימא ביד פטור בעובד גלולים בכלי חייב ה"נ כן הוא הט"ס בתוס' ויהיה כן בע"ג בכלי חייב ביד פטור ובמתים בין ביד בין בכלי חייב וא"כ ניחא גבי שריטה דלנפש מיותר אבל גבי קרחה מנ"ל דחייב. ועוד נ"ל לומר דבאמת אין ט"ס שם בתוספתא וניחא הגירסא דגורס ביד פטור דשריטה וגדידה אינה אחת היא ומ"מ ידע דשריטה על ה' מתים חייב מזה דאיתא בתורת כהנים פ' אמור ובבשרם לא ישרטו יכול על חמש שריטות אינו חייב אלא אחת ת"ל שרטת נחייב על כל שריטה ושריטה יכול הכהנים שריבוי בהן הכתוב מצות יתירות יהו חייבין על כל שריטה ושריטה אבל ישראל שלא ריבה בהן הכתוב מצות יתירות לא יהו חייבין אלא אחת ת"ל שריטה שריטה לג"ש מה שריטה האמורה בכהנים חייבין על כל שריטה ושריטה אף שריטה האמורה בישראל חייבין על כל שריטה ושריטה עכ"ל נמצא התו"כ יליף לחייב על חמש שריטות מקרא זה דשרטת ובישראל ילפינן מכהנים וא"כ קרא זה דיליף גמ' דידן מושרט ופי' רש"י דמצי למכתב לנפש לא תשרטו במקום ושרט לנפש לא תתנו והו"א מהריבוי דו' דהוא מיותר לגמרי וע"כ ס"ל להתוספתא דמקרא זה ילפינן לרבות חיוב חמשה על ה' מתים אף בשרט אחד ולזה אתי היתורא לרבות דחייב חמשה על ה' מתים בשרט אחד וכ"ז ניחא גבי שריטה אבל גבי קרחה אכתי תקשה מנ"ל להתוספתא דחייב אי קרח על כל מת כמו בשריטה. וע"כ נ"ל לישב דברי התוספתא כן דלפי מאי שכתב המהרי"ט בחידושיו