כתר המלך חלק א מא

בזה כאשר תמה היפי"מ בירושלמי שם פ"ג ה"ג ע"ד התוס' אלו עוד קשה לענ"ד דלפ"ד התוס' צריך לומר דזה הטבעת שמצא ר' אלעזר הכפר היה של עץ דאי של מתכת לא יכול לכוף לבטל בע"כ ודוחק הוא דבשלמא אי הוה של כסף או של זהב רצה ר"א לזכות בו אבל אם היה של עץ מה שיווי הוא לו לכוף העכו"ם לזה לזכות בו. וע"כ נ"ל לענ"ד דכוונת התוס' הוא כן בזה שמחלק בין של עץ לשל מתכת הוא רק כדי לישב הקושיא השניה לאביי דס"ל דאי שברה ישראל נמי מבטל אמאי לא שברוהו בזה שפיר יש לחלק דאף לאביי שבירה לא מהני לביטול רק לשל עץ דכיון דנשבר אין לה תקנה אבל של מתכת שיוכל להתיכה מחדש בזה אף אי שברה ישראל נמי לא נבטל ובזה יבואר נמי דברי הירושלמי שמביא התוס' דאיתא שם (פ"ג ה"ג) כן וישאם דוד ואנשיו וכתוב אחד אומר ויאמר דוד וישרפו באש ריבר"ח ורבנן ריב"ח אומר מה שהיה של מתכת וישאם דוד וישרפם בשל עץ הוא כמו שמפרש היפ"מ דשל עץ שרפו ושל מתכות שחקו יזרו לרוח וזהו שמסיק מה מקיים ריבר"ח וישאם דוד ואנשיו נטלו בשפאיו מפרש לה ששיפו והדוק אותם ומביא התוס' לראיה דמיירי הכא ע"כ בשל מתכת ולפ"ד הגמ' דידן דמפרש דוישרפו באש מה שלא ביטל אתי הגתי אמאי לא שברוהו אמר דהוה של מתכת דלא מהני שבירה או א"ל דה"ל להתוס' גירסא אחרת בירושלמי איפכא מה שכתב אצלנו וכן הוא זה דוישאם דוד ואנשיו הוא של עץ דביה מהני שבירה וזה שכתב וישרפם באש היינו של מתכת דבזה לא מהני שבירה ומסיק שפיר ומה מקיים ריבר"ח וישאם דוד נטלו בשפאיו היינו כיון דהיה של עץ דבזה מהני שבירה ושברום ולקחו השפאים כמו דס"ל לאביי ועל קושיא הראשונה של התוס' אמאי לא כפו לבטל בע"כ מתרץ לה היפה מראה שם בירושלמי עיי"ש ודוק

והנה מה שכתב רבינו דמי שאינו עובד ע"ג אינו מבטל הוא מהגמ' שם דף ס"ד ע"ב גבי גר תושב מסתברא דפלח מבטל דלא פלח לא מבטל והכ"מ דחק לומר דהוה כאינו יודע בטוב ע"ז ובאמת הוא גמ' ערוכה שם ובספר ישועות יעקב הקשה דאיך ביטל אתי הגתי את הע"ג בימי דוד דהא ודאי היה גר תושב שאינו עובד ע"ג והניח בצ"ע. והנה זה הקשה היפה מראה על הירושלמי פ"ג דע"ג ה"ג ומתרץ דאח"כ נתגייר וקודם שנתגייר בטל הע"ג עיי"ש ודוק

הלכה י"ב מזבח ע"ג שנפגם עדיין הוא אסור בהנאה עד שניתץ רובו ביד עכו"ם ובימוס שנפגם מותר איזהו בימוס ואיזהו מזבח בימוס אבן אחת מזבח אבנים הרבה עכ"ל. וכתב הלחם משנה והרב"י ז"ל כתב דטעמא דאי לא הוה ביד עכו"ם אלא מאליו הוה עכו"ם שנשתברה מאליה ואנן קיי"ל דאסורה כר' יוחנן וק"ל דהא אמרי בגמ' גבי בימוס דאפי' למ"ד עובדין לשברים ה"מ עכו"ם אבל הני שקיל להאי וא"כ אפילו שלא יותץ ביד עכו"ם ה"ל למשרי ולא דמי לע"ג דכיון דפלחא זולי בה מילתא כי היכי דאמרינן בגמ' גבי בימוס וה"נ אמרינן גבי מזבח דלא דכיון דהוא תשמיש של עכו"ם שקיל להאי ומייתי בימוס אחרינא וא"כ קשה מ"ט כתב ביד עכו"ם וצ"ע וכן הקשה הגר"א ז"ל ביו"ד בסי' קמ"ו עיי"ש. ונ"ל לענ"ד להביא ראיה לדעת רבינו דבעי שניתץ רובו דוקא ביד עכו"ם דאיתא שם דף מ"ה ע"א כיבוש כו' דתני רב יוסף ונתצתם את מזבחותם והנח ושברתם את מצבותם והנח הנח ס"ד שריפה בעי אמר ר"ה רדוף ואח"כ שרוף ופירש"י שריפה בעי דהא אתי לידי תקלה ועוד כתיב אחרינא פסילי אלהיהם תשרפון באש והנה זה דמזבח הוה משמשי עכו"ם וכן מצבותם נמי כן משמשי עכו"ם הוה כמו בימוס שם וכן פירש רש"י ז"ל בחומש מצבת אבן אחת מזבח אבנים הרבה וא"כ מנ"ל להגמ' להקשות שריפה בעי דילמא באמת די בזה א"נ דאף ישראל ינתוץ רובו או יפגום בהמצבה ואומר הכתוב כן ונתצתם את מזבחותם ובעי נתיצה רובו ודי בזה אם ישראל נותץ דזהו ביטולו ובמצבה אמר שבירה דאף אם יפגום די בזה אבל פסיליהם תשרפון דזה בע"ג גופיה לא מהני ביטול אלא ודאי דעכו"ם בעי לנתוץ וישבור ולהכי לא מהני מה שאומר הכתוב לנו ונתצתם את כו' ושברתם כו' דזה בעי ביד עכו"ם דוקא כמבואר

והנה הר"ן ז"ל הביא בפ"ד במשנה גבי ע"ג של ישראל דקמבעי להרמב"ן ז"ל על משמשי עכו"ם של ישראל אי יש להם ביטול או אין להם ביטול דמי אמרינן משמשין ממשמשין גמרינן או מניה גמרינן וכתב בשם הראב"ד ז"ל דאין להם ביטול וסמך לדבר שהרי אמרה תורה ונתצתם את מזבחותם ומניה דא"א ע"י ביטול עכו"ם וכדאמרינן לקמן בגמ' גבי ואשריהם תשרפון משום דעכו"ם שליחותא דישראל קעבדי דניחא להו בעכו"ם והרי מזבח אינו אלא משמשי ע"ג שמקריבין עליו ואפ"ה גלי רחמנא לן דלא סגי בביטול ואין הדבר נראה שיהיו משתחוים לגופו של מזבח ושיהיה כן כעכו"ם עצמה אלמא דגם הראב"ד ז"ל מפרש דמזבח ומצבה הוא רק משמשי עכו"ם כמו מזבח שנפגם ומצבה שהוא רק משמשי עכו"ם כו' והטור הביא בשם הר"ר אליעזר ז"ל דמשמשי עכו"ם של ישראל יש לה ביטול ובאמת צריך לומר דמגמ' זו אינה ראיה דרק התם דאמר רחמנא תשרפון שפיר מביא ראיה דשליחותא הוא דעבדי אבל הכא דאמר שבירה ונתיצה דילמא באמת זהו ביטולו ולהכי שפיר א"כ הוה ראיה לדעת רבינו דבעי שעכו"ם ישבור וינתוץ דאל"כ מנ"ל דאח"כ שריפה בעי דילמא די הוא שהישראל ינתוץ וישבור אלא ודאי ע"י עכו"ם בעי כמבואר ודוק

שם כיצד מבטלין את האשירה כו' שפאה כו' ואם היתה של ישראל בין שלא לצרכה בין לצרכה בין היא ובין שפאיה אסורה לעולם שע"ג של ישראל אין לה ביטול לעולם עכ"ל. וכתב הכ"מ כתב הרמ"ך היתה של ישראל כו' תימא מאי איריא של ישראל אפילו של עכו"ם נמי ישראל ששפאה אותה בין היא בין שפאיה אסורין וכדאמרינן בגמרא גזירה דילמא מגבה להו וה"ל עכו"ם של ישראל ואין לה ביטול לעולם עכ"ל. ולענ"ד לאו קושיא היא דכל זה דאמרינן התם הוא אליבא דר"ל דס"ל שם דף מ"א עכו"ם שנשתברה מאליה מותרת ותקשה מזה הברייתא דישראל ששיפה עכו"ם בין לצרכו כו' אסורה תיהוי כעכו"ם שנשתברה מאליה ומשני כדרבא דילמא מגבה לה והדר מבטל לה אבל לדידן דעכו"ם שנשתברה מאליה אסורה ל"צ להאי טעמא אלא הוה הטעם כמו שאומר בהמשנה דף נ"ב דמדינא אסורה אי ביטל ישראל עכו"ם של עכו"ם וה"נ להכי אי שיפה ישראל אסורה בכ"ג משום דישראל אינו יכול לבטל א"כ לא צריך רבינו להביא זאת דכבר כתב בפ"ח דישראל אינו יכול לבטל ע"ג אף של עכו"ם וה"נ אי שיפה ודאי לא מועיל ואסור ורק אי הוה ע"ג של ישראל נקט רבינו דזה אסור לעולם בין היא ובין השפאים כדין ע"ג של ישראל אבל אי הוה ע"ג של עכו"ם אף אי שיפה ישראל אינו בטל מ"מ אי אח"כ שיבר אותה עכו"ם בודאי מיבטל ונקט רבינו גוונא דנאסר ואינו מועיל לעולם ודוק

פרק ט' הלכה א' עבר ונשא ונתן עמהם באותן ג' ימים ה"ז מותר כו' והנושא ונותן ביום חגם ה"ז אסור עכ"ל. ועיין כ"מ והלח"מ כתב והנושא ונותן ביום החג מחלוקת ר"י ור"ל ואע"ג דתניא כותיה דר"ל דאפילו באידן נשא ונתן ה"ז מותר מכ"מ פוסק רבינו דנשא ונתן אסור ביום אידיהן משום ההיא דהחולץ דחשיב תלתא דהלכה כר"ל ולא קחשיב בהדייהו וכמו שכתבו שם התוס' עכ"ל

והנה דבריו תמוהין דז"ל הגמרא שם עבר ונשא ונתן ר"י אומר אסור ר"ל אומר מותר איתיביה ר"י לר"ל אידיהן של עכו"ם נשא ונתן אסור כו' לא אידיהן דוקא א"ד איתיביה ר"ל לר"י אידיהן של עכו"ם אידיהן אין לפני אידיהן לא אידי ואידי אידיהן קרי ליה כו' ת"כ דר"ל כשאמרו כו' נשא ונתן מותר עכ"ל הגמרא. נמצא דר"ל ס"ל לפני אידיהן נשא ונתן מותר באידיהן עצמן אף ר"ל ס"ל דאסור וכן פוסק רבינו משום דתניא כותיה ועיי"ש בר"ן וא"כ איך כתב הלח"מ דפוסק כר"י משום