כתר המלך חלק א לט

הוה רק מדרבנן כדמפרש במס' שבת דף פ"ד והכא בע"ג וקיי"ל ספיקא לקולא ולהכי לא הביא רבינו זה הדין לענין טומאה בשום מקום דספיקא טהור ודוק

הלכה ד' אילן שמעמידין תחתיו ע"ג כ"ז שהוא תחתיו אסור בהנאה נטלה מתחתיו ה"ז מותר מפני שאין האילן עצמו הוא הנעבד עכ"ל

וכתב הכ"מ וא"ת והרי רבינו פוסק ברפ"ז כרבנן דאילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר והאיך כתב כאן דבשביל שהעמידו תחתיו עכו"ם שאסור אטו מי חמיר המעמיד תחתיו עכו"ם מנעבד גופיה וי"ל דהכא באילן שנטעהו מתחלה להעמיד תחתיו עסקינן ואפ"ה שרי לפי שאין האילן נעבד ודייק קצת הכי לישנא דקתני אילן שמעמידין תחתיו עכו"ם דמשמע שרגילות הוא להעמיד מתחלת ברייתו א"כ אשמעינן דשרי אפילו מה שהוסיף בעוד הע"ג תחתיו ומיהו בעוד הע"ג תחתיו אסור אפילו עיקרו דמינכר מילתא טפי כשהוא נעבד דההוא אין שינוי בין אותו אילן לאחר עכ"ל

והנה דבר זה דמיירי דוקא באילן שנטעהו מתחלה להעמיד עכו"ם תחתיו כבר כתב הר"ן ז"ל שם במשנה דמיירי באילן שנטע מתחלה לזה וכן הביא הב"י ביו"ד בשם הר"ן ז"ל אמנם התוס' שם בע"ג דף מ"ז ע"ב חלקו ע"ז ע"ד הר"ן שם בד"ה ה"ג וס"ל דמיירי שלא נטע מתחלה לכך ומ"מ כ"ז שלא בטלה איסורא דרבנן איכא לפי שבשעה שהע"ג נראית תחתיו נראה כאלו נטעה מתחלה לכך עכ"ל. וזה נוכל להעמיס בדברי הא"נ שבכ"מ דלדעת התוס' העיקר אסור יותר מכשהוא נעבד בעצמו ולהכי א"ל דהטור והש"ע בסי' קמ"ה ס"ו לא הביאו זה דמיירי דוקא באילן שנטעהו מתחלה להעמיד עכו"ם אזי אסור קודם שנטלה או ביטלה ורק הש"ך בס"ק י"ט הביא שם כן בשם הב"י והד"מ והמחבר השמיט זה בכוונה דס"ל כדעת התוס' דאסור אפילו לא נטע מתחלה לכך:

ונ"ל להביא ראיה לדעת הר"ן ז"ל דמיירי שנטעוהו מתחילה לכך דהתם איכא פלוגתא בסוף דר"ש ורבנן ואומר שם שתים לד"ה אחת מחלוקת ר"ש ורבנן איזהו אשירה כל שיש כו' רש"א שעובדים אותה משמע דר"ש ס"ל דלא נאסר מחמת שהעמיד תחתיו ולא נאסרה האשירה מחמת שהעמיד תחתיה העובד כוכבים ואם כן לר' שמעון במשנה הראשונה בבית נמי נתיר כן אם הכניס לתוכה ע"ג נתיר הבית כמו שהתיר האילן הכא וא"כ מ"ט לא פליג ר"ש ברישא במשנה דשלשה בתים הן ומפרש שם לחד מ"ד דאסור מה"ת שם בבית לכ"ע אי הכניס לתוכה בקבע דהוי משמשי עכו"ם ולפ"ז ניחא דהנה הכא דמיירי שנטע תחלה להעמיד תחתיו עכו"ם ומ"מ שרי ר"ש מכש"כ התם גבי בית דלא מיירי שבנה מתחלה דבית לא הוה כמחובר כמו שכתבו התוס' ד"ה א"ש והר"ן שם ולהכי נקט פלוגתייהו דר"ש ורבנן גבי אשירה דאף באשירה שנטע מתחלה להעמיד ע"ג תחתיה מ"מ שרי ר"ש מכש"כ התם גבי בית וכן גבי אבנים בשני המשניות הראשונים כמבואר

ועפ"ז ניחא דברי הרי"ף ז"ל שם שהביא הפלוגתא דר"ש ורבנן ותמה הר"ן ז"ל למה הביא זאת כיון דפסקינן דלא כר"ש עיי"ש. ולפ"ז ניחא דהביא לנו ללמד דמיירי דוקא באילן שנטעהו מתחלה לזה מדקמפליג ר"ש רק ע"ז וא"כ לא אסרינן רק באילן שנטע מתחלה לזה כדעת הר"ן ז"ל ולא כדעת התוס' זה ודוק

הלכה ט' עכו"ם של ישראל אינה בטלה לעולם אפילו היה לעכו"ם בה שותפות אין ביטולו מועיל כלום אלא אסורה בהנאה לעולם וטעונה גניזה וכן עכו"ם של עכו"ם שבאת ליד ישראל ואח"כ בטלה העכו"ם אין ביטולו מועיל כלום אלא אסורה בהנאה לעולם עכ"ל: וכתב הכ"מ ומ"מ איני יודע גניזה למה לי ה"ל לשרפה או לאבדה וצ"ע עכ"ל ונ"ל לבאר דברי רבינו כן דהנה ההגהות אשר"י כתב הכא בפ"ד וז"ל והיכא שיש לישראל שותפות בה עכו"ם מבטל חלקו אבל לא חלק ישראל משהוברר חלקו של עכו"ם מותר בהנאה דהא בטליה ואפילו מאן דלית ליה ברירה הכא יש ברירה דכל איסורי ע"א דרבנן נינהו כך פי' רשב"ם בשם רש"י ז"ל עכ"ל

והנה השער המלך בפ"ג מהל' גירושין הקשה עליו וז"ל הנה מ"ש שאסור מדרבנן איסור ע"ג אין דבריו נראין דהא איסור הנאה בע"ג מדאורייתא הוא דאין לו ביטול כדנפ"ל מושם בסתר וצ"ע. עוד הקשה מהא דתנן פ' כה"צ דף מ"ו אבניו ועציו ועפריו מטמאין כשרץ ופירש רש"י שם הטעם לפי שאין ברירה ואע"ג דטומאת ע"ג דרבנן בע"ג החמירו כמ"ש התוי"ט שם ואיך כתב משום רש"י דבאיסורי ע"ג דרבנן יש ברירה ולומר דאיסור מטומאה לא ילפינן ובטומאת ע"ג החמירו טפי זהו דוחק וצ"ע עכ"ל

והנה לפי מאי שהבין השער המלך דברי הגהות אשר"י משמע דס"ל דכל ע"ג של ישראל הוא רק מדרבנן דאין לה ביטול ואסור וזהו ודאי ליתא והראיה הוא מהגמרא שם דאמר דף נ"ג מכדי ירושה כו' ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי להו אלא מדפלחו ישראל לעגל כו' שליחותא דידהו קא עבדי כו' ופירש רש"י ז"ל הלכך הוא ע"א של ישראל ואינה בטלה עולמית כו' ומשו"ה צותה התורה לשרוף האשירות אלמא דודאי זהו מדאורייתא דאין לה ביטול ואסורה בהנאה וכן משמע נמי מתחלת הסוגיא דאמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו משמע דאילו היה אוסר הוה מה"ת דאין לה ביטול וע"כ נ"ל דודאי היכא דהוה ע"ג של ישראל והישראל פלח לע"ג וכן אף אי עכו"ם עובד בשליחות ישראל ודאי הוא מה"ת דאין לה ביטול מקרא של ושם בסתר כמו שכתב רש"י שם דף מ"ב ע"ב אין לה בטלה עולמית וטעונה גניזה כדילפינן בפ' ר"י מושם בסתר ע"כ. ורק מיירי האשר"י עפ"י מאי שכתב הסמ"ג במ' ל"ת מ"ה דע"ג של עכו"ם היכא שזכה בה ישראל אין לה ביטול הוא רק מדרבנן משום גזירה דע"ג של ישראל וכמו שהביאו הפוסקים דברי הסמ"ג בסי' קמ"ו ביו"ד שם וצ"ל לפ"ד הסמ"ג כן בע"ג של ישראל שעובדה הישראל ודאי אין לה ביטול מה"ת מקרא דושם בסתר וכן משמע לכאורה מהסוגיא שם דאף ע"ג של ישראל דלא עבדה עוד ישראל וע"ג של ישראל דאינה אסורה עד שתעבד ועבדה עכו"ם למ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו נאסרה מה"ת ואין לה ביטול דהא אומר שם ואי משום הנך דמעיקרא בביטול סגי משמע דהאשירות שהמה של ישראל משום דניתנה לאברהם דהמה לא סגי בביטול ורק מקשי דלא יאסרו מטעם דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אבל למ"ד דאוסר משמע שפיר דאין להם ביטול מה"ת וכן כתב הר"ן שם דלמ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה אז גם בזה לא מהני ביטול אי עכו"ם עבד לע"ג של ישראל ע"י מעשה ומבאר הר"ן ז"ל דהאי סוגיא ס"ל דאף ע"י מעשה אינו אוסר ומשמע דלמ"ד אוסר לא מהני ביטול מה"ת כמו שבארנו לעיל וצריך לומר ע"כ הטעם לדעת הסמ"ג ז"ל בע"ג של עכו"ם וזכה בה ישראל יש לה ביטול מה"ת ומ"ש היכא דהוא תחלה של ישראל ולא נאסרה עד שתעבד ועכו"ם עבדה למ"ד אדם אוסר דבר שא"ש או ע"י מעשה דאין לה ביטול הוא כן דהא העכו"ם של עכו"ם הוא מאיסורי הנאה ולפ"ד הפוסקים מצינו דבאיסור הנאה אין זכיה וקנין וכמו שמבאר הנוב"י מה"ק ת' או"ח סי' י"ט לחלק בין חמץ לשאר איסורי הנאה ורק לענין בל יראה יש זכיה עיי"ש

ומה שכתב הר"ן ז"ל בע"ג דף מ"ד ע"א ד"ה ומצא ע"ז לבאר שם הטעם דכיון דמצי זכי בה כיון שיכולה להתבטל ע"י עכו"ם ודאי זהו דוחק דהא כיון דזכה ביה הישראל אמרינן דאינו יכול עוד לבטלה נמצא דאי אמרינן דקנה אותה ע"י קנייתו מבטל השווי דאינה יכולה להתבטל אח"כ וס"ל להסמ"ג ז"ל דכ"ז הוא רק מדרבנן דגזרו אם בא ליד ישראל הע"ג שאינו יכול לבטל אף דלא קנה אותה מה"ת מ"מ משום גזירה של ע"ג של ישראל עצמו אין לה ביטול וכן צריך לומר לדעת הסמ"ג הא דאמר בגמרא דף מ"ב גזירה דלמא מגבה לה והדר מבטל לה והוה ע"ג ביד ישראל וכל ע"ג ביד ישראל אינה בטלה