כתר המלך חלק א לב

דאסורין בהנאה ומקרי חרם ותועבה וילפינן ללאו מקראי דלא ידבק וגו' ולא תביא תועבה כמבואר

וא"כ נכונים דברי רבינו דמקראי אלו ילפינן לאסור הנאה וא"כ שפיר אמר רבינו לקמן בה' ט"ו בשר או יין או פירות שהכניס להקריב לע"ג כו' הקריבם לפניו נעשו תקרובות וכל הנמצא בבית ע"ג והאוכל ממנו כל שהוא לוקה וכ"כ בפי"א מה' מ"א דהאוכל כל שהוא לוקה ולא בעי שיעור לזה דכיון דילפינן מקראי דל"י מאומה ולא תביא כו' די בכל שהוא ואף דבכה"כ דילפינן לאסור מקרא דפן תוקדש דלא כתוב נמי אכילה ומ"מ שם השיעור בכזית. שם הוא הלל"מ דכל איסורי אכילה שיעורן בכזית אבל הכא דכתיב מאומה הוי כל שהוא וכמו שאר"י במס' שבת ד' צ' דמשמשי עכו"ם חשיב כ"ש לענין איסור משום דילפינן מקרא דלא ידבק מאומה וה"נ ת"ע דילפינן מקרא זה לאסור הוה נמי בכל שהוא. אבל אי נימא כדעת הרמב"ן ז"ל דמקרא דלא ידבק לא ידעינן לאסור רק על עכו"ם עצמה והני ילפינן מואכלת וא"כ כתיב בי' אכילה וא"כ הוי שיעורן בכזית כמו כל האיסורים

ועפ"י דברי רבינו אלו יש ליישב הגמ' במס' פסחים (כ"ב א') דאמר התם ואימא כמים הנשפכין לעכו"ם כו' וכתבו התוס' שם כמים לא פריך למילף שיהא דם אסור בהנאה דממילא ידעינן מלא תאכל אלא כלומר מהכא לא מצי למילף דשרי בהנאה. ומבאר המהרש"א דקשה דאי ילפינן לאסור ממים ל"ל כלל ההיקש דמים הא ממילא נוכל לידע דאסור בהנאה מקרא דלא תאכל. ולפ"ד רבינו ניחא דאי ילפינן לאסור הנאה מקרא דלא תאכל ה"א דשיעורו בכזית כמו כל שיעור אכילה של איסור ולהכי מקשינן למים דהוי תקרובות עכו"ם ושיעורו בכל שהוא ועוד י"ל בזה ויתיישב ג"כ מה שאמר בגמ' אח"כ ואימא כמים הנסכים אשר ע"ז תחול ג"כ קושיית התוס' ל"ל למילף מהקישא ת"ל מלא תאכל. ויבואר עפ"י מ"ש הר"ן ז"ל במס' ע"ג (ד' ס"ב) דחלופי תקרובות עכו"ם אסורין כמו שאמרו שם כל שאתה מהנה ממנו הרי הוא כמוהו הה"ד חליפי תקרובת עכו"ם וכ"כ רבינו בהלכה ט' דתקרובת עכו"ם ומשמשי' נאסר דמיהן וכן קיי"ל נמי דקודש תופסת דמיה וחליפין אסורין כדאיתא בע"ג (נ"ד) וקידושין (נ"ח) דשביעית תופסת דמיה מקרא דקודש הוא הרי הוא כקודש דתופס דמי' אבל בשאר איסורי הנאה לא כן הוא וא"כ שפיר צריך קרא להקיש למים הנשפכין והנסכין לאסור אף חילופיהן דשאר איסורי הנאה קיי"ל קידושין (נ"ו) דאי מכר וקידש בדמיהן מקודשת ואשמועינן דזה אסור כמבואר. וכ"ז לא צריך קרא לפי שיטת התוס' דס"ל דעל איסורי הנאה לוקה אי נהנה כמו שהביא המשל"מ בפ"ה מה' יסוה"ת אבל לפי שיטת רבינו ז"ל שכתב בפ"ח מה' מ"א הט"ז דכל מאכל שהוא אסור בהנאה אי נהנה ולא אכל ממנו אינו לוקה וכתבו המפרשים הטעם או משום דלא מצינו מפורש לאסור הנאה או משום דילפינן רק במ"מ מנבילה כמו שמבאר המשל"מ שם וא"כ גבי תקרובות עכו"ם דכתב רבינו דכל הנהנה ממנו לוקה שתים וכן גבי הנהנה מן ההקדש כתב בפי"ט מה' סנהדרין הי"ז דלוקה וא"כ שפיר אמר הגמ' דהוקש למים הנשפכין או הנסכין ללקות על איסור הנאת דם דאי ילפינן מלא תאכל הוה ככל איסורי הנאה דאינו לוקה ומהקישא לקי שפיר כמבואר ועיין משל"מ בפ"א מה' מעילה ובפ"ט מה' מלכים ודוק

הלכה ג' בהמה שהקריבה כו' לפיכך אם הי' בעור סימן כו' כגון שהיו עושין קרע עגול כנגד הלב הרי כל העורות אסורות בהנאה וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. וכתב הלח"מ קשה אמאי לא הזכיר שיש עליה קורט דם כמו דאמר שם בברייתא. ועוד אמאי לא הזכיר דברי רב הונא שאמר שם ל"ש אלא שלא מלחו אבל מלחו אסור אימא מלחו העבירתו ולא ידעתי למה עכ"ל. והפר"ח דחק בזה. ונ"ל לענ"ד ליישב דהנה לפי מאי דאמר ר"ה שם דאי מלחו אסור משום דמלחו מעבירתו אלמא דלא בעינן דיהא ניכר דהקרע הוא עוד מחיים כי היכא דחזינן קורט דם דהוי סימן דהוא מחיים כמו שפרש"י ז"ל שם שהוא סימן שמחיים נקרע. אלא כיון דיש לחוש דמלחו העבירתו דנוכל לומר מחיים ולהכי אסור וא"כ קשה מהא דאמרינן במס' חולין ד' נ"א ומ"ש מכל נקובי דעלמא דאעפ"י דליתא קורט דם טריף מר התם ליכא מידי למיסרך הכא כיון דאיכא מחט א"א דקודם שחיטה הוה מיסרך סריך ופרש"י ז"ל כשנמצא נקב בלא מחט כשהדם יוצא הוא מתקנח בלחלוחית הבשר והולך לפי שאין לו לבדוק ע"כ וא"כ קשה הכא אפילו אי אין קורט דם נמי ליתסר כיון דליכא מחט למיסרך נתלה דנתקנח בלחלוחית הבשר או העור כמו התם דאין לחלק בנקובי דהתם כמו שמצינו דאי מלחו אסור ואמרינן ע"כ כיון דהוה נקב עגול חשיב ריעותא כמ"ש שם רש"י ז"ל במשנה דעושין כן לעכו"ם הקרע עגול וא"כ אי מלחו תלינן דנעשה מחיים ומיחשב ריעותא גמורה מה שהוא עגול ורק המלח העביר. וה"נ נימא דלחלוחית הבשר העביר כמו בכל נקובי דחולין שם דחשיב ריעותא ואסור אפילו בלא קורט דם. ומפני קושיא זו מפרש לה רבינו ז"ל באופן אחר והיינו דהנה בפ"ט מה' שחיטה ה"ו כתב רבינו נקדר הבשר הזה בעגול או באורך כו' וכתב הכ"מ ודע שריבר"ח כתב על נקדר דאם הוא באורך אין זה קידורה ושיעורי' טפח. ול"נ שהדבר פשוט שכשאמרו ששיעורי' טפח הוא כשנקרע ולא חסר ונקדר היינו חסר כו' ועיין בשו"ע יו"ד סי' מ"ח ובט"ז וש"ך סק"ז וח' דמפרשי הפירוש כן לדברי רבינו היכא דכתוב נקדר הוא רק חסר אבל ל"ד בעגול ורק שם אמר בהדיא הגמ' כסלע הוי בעיגול עיי"ש וא"כ שם בברייתא דע"ג אמרינן קרוע כנגד הלב ונקדר כמין ארובה ופרש"י והר"ן ז"ל קדור נקב עגול ואמר עוד נמצא קורט דם ורבינו לא ירצה לפרש דקדור הוא בעגול משום הקושיא שבארנו ולהכי מפרש דקדור כמין ארובה דאמר שם בברייתא ובעי קורט דם לא הוי עגול רק שחסר ולא שנקרע קרע לבד בלי חסר דזה שרי אבל חסרון היה והוה משוך ולהכי בעינן קורט דם אי לא מלחו דהא אין ריעותא לפנינו ולהכי אי מלחו דהמלח מעביר הדם בלי ספק אסור היכא דאיכא חסרון וקדור אף אינו עגול אבל אי לא מלחו וא"כ א"ל דזהו ספק אי הלחלוחית העביר הדם או לא ורק לאחר שחיטה נעשה הנקב דזה לא הוי דבר ברור כמו מלחו שמעביר הדם ולהכי לא אסרינן רק התם בחולין דהנקובי הוה ריעותא אבל הכא לא אסרינן בקידור רק היכא שמלחו או איכא ק"ד כיון דליכא ריעותא אבל אנן דפסקינן כרשב"ג דס"ל דרק עגול אסור כמו דפוסק רבינו הכא משום דר"י א"ש פוסק כן. וא"כ אין לחלק בין נמצא קורט דם ללא נמצא כיון דהנקב עגול הוה ריעותא גמורה דנעשה כן בכ"פ לעכו"ם כמו שבארנו. ולהכי אסור אף בלא קורט דם ומ"מ אף לפי מאי שבארנו דהתנא דברייתא דאמר התם נקדר ס"ל דאף אי משיך אסור אי קורט דם. ומ"מ לא קשה הא דפריך ר"י שם על ר"י א"ש הלכה מכלל דפליגי על הא דאמר הלכה כרשב"ג הא הת"ק דברייתא ס"ל דאף משיך אסור מ"מ פריך שפיר דהא במשנה לא פליג הת"ק כלל ורק דברי רשב"ג לחוד נזכר שם לא הו"ל למימר הלכה כרשב"ג דודאי הלכה כמותו. שוב מצאתי בירושלמי דע"ג פ"ב ה"ג ר"י בשם רב הלכה כרשב"ג כיצד הוא עושה קורעה עד שהוא בחיים ויוציא לבה כיצד הוא יודע ר"ה אמר בשעה שקורעה עד שהוא בחיים הוא נסלל ונתעגל לאחר שחיטה נמשך והירושלמי הוא הפירוש כמ"ש ביו"ד סי' ל"ו דהיכא דהנקב עגול לא תלינן במשמוש ידא דטבחא ואסור דודאי מחיים נעשה וה"נ אי הקרע עגול ס"ל לרשב"ג דהוה סימן דמחיים נעשה ולא לאחר שחיטה וא"כ ניחא פשוט כמו שבארנו דזה דאמר הת"ק וקדור הוא רק חסר אבל י"ל דהוה משיך וה"ל לאחר שחיטה ולהכי בעי קורט דם אבל אי הוה הקרע עגול כדברי רשב"ג זה גופי' הוה סימן דנעשה מחיים מה שהוא נעגל כדברי הירושלמי ולא בעי קורט דם וכיון דרבינו פוסק שהוא אסור דוקא בעגול לא בעי קורט דם לא הזכיר רבינו זה וגם אי מלחו לא ביאר כלל כמבואר ודוק

שם ואפילו פירשה אסור הכל בהנאה כו'. עיין לקמן בפ"ה מה' אישות שבארנו שם מה דהשמיט רבינו