כתר המלך חלק א לא

זה ניחא דהא בתחלה מקשה שם הגמ' מתיב ר"א גידעו ופסלו לעכו"ם גידעו ופסלו אין לא גידעו ופסלו לא א"ל שמואל הא מני רבנן ואנא דאמרי כר"י בר"י וכתבו התוס' ד"ה גידעו בסה"ד והא דלא משני גידעו ופסלו איצטריכא לי' כדמשני במסקנא דשנויא דחיקא הוא. וניחא לי' לאוקמי מתניתין כרבנן ושמואל כר"י בר"י עכ"ל נמצא דלפי המסקנא דמסיק ר"א גידעו ופסלו איצטריכא לי' סד"א כיון דעביד לי' מעשה בגופי' עיקר אילן נמי ליתסר ל"צ לאוקמי לשמואל כר"י בר"י אלא אפילו לרבנן וגודעו ופיסלו איצטריכא לי' ולא צ"ל איפוך. ועתה יתורץ בלא איפוך ורבנן ילפי מקרא דואבדתם את שמם לכנות לה שם ומ"מ לא קשה על שמואל מהך ברייתא דמותיב ר"א אלא יתרץ גידעו ופסלו איצטריכא כמתרץ ר"א לפי המסקנא וניחא דברי הטור והשו"ע אף דס"ל כשמואל מ"מ ס"ל כסוגיא דדף מ"ה וכסוגיא דתמורה (ד' כ"ח) כמבואר. ומסוגיא דקידושין ל"ז שבארנו נמי לא קשה על הטור והשו"ע דילפי מקרא דאבד תאבדון על לשרש אחרי' הוא רק בארץ ישראל דוקא א"כ קשה אי נימא דילפינן מקרא דאבד תאבדון נמי נימא דא"י דוקא כמו שבארנו. אבל הטור והשו"ע דלא כתבו הדין דצריך לשרש אחרי' הוא רק בא"י אלא ס"ל דאף בחו"ל הדין כן וא"כ אין ראי' מקידושין שם דאפשר לומר דילפינן אף על לשרש אחרי' מן אבד תאבדון מ"מ נוהג הוא בין בא"י ובין בחו"ל וא"כ שפיר יליף הגמ' על כל חובת הגוף שנוהג בין בארץ ובין בחו"ל כמבואר ואפילו אי נימא דגם הטור והשו"ע ס"ל דרשת הספרי לחלק בין א"י לחו"ל דדרשינן מהקרא דמן המקום ההוא נמי כמ"ש הגר"א ז"ל ביו"ד סי' קמ"ו דרשת הספרי זו לחלק בין א"י לחו"ל צ"ל דלא דריש רק על לכנות לה שם דזהו בא"י דוקא דיליף זה מהקרא דואבדתם את שמם מן המקום ההוא וקאי לשיטת הטור והשו"ע על לכנות לה שם. וניחא דברי הפרישה דהביא הט"ז והש"ך הכא בס"ק י"ב דס"ל דלכנות לה שם גנאי בא"י דוקא ותמה עליו הט"ז וכתב דט"ס הוא דקאי רק על לשרש אחריה ועיין נקה"כ שם. ולפ"ז ניחא דבאמת להטור והשו"ע דילפי מקרא דואבדתם את שמם לכנות לה שם וע"ז מסיק הקרא מן המקום ההוא ס"ל דזהו בארץ ישראל דוקא וניחא הגמ' בקידושין דקרא דאמר אבד תאבדון ודאי הוא בכל מקום דדרשינן על לשרש אחרי' וע"ז לא מסיק הקרא מן המקום ההוא והוא בכל מקום אבל רבינו דדריש מקרא דואבדתם את שמם על לשרש אחרי' ס"ל כדברי הספרי לחלק בלשרש אחרי' בין א"י לחו"ל והקרא דאבד תאבדון לא קאי ע"ז כדמוכח בגמ' דקידושין דזהו בכל מקום כמבואר. ולפ"ד הטור והשו"ע אתיא הדרשא דספרי דדרשי מן ואבדתם את שמם דקאי דוקא בא"י מצוה לשרש אחרי' אתיא כר"י בר"י. אבל לרבנן ולדידן דס"ל כותייהו אתיא זה הקרא לכנות לה שם גנאי וזהו בא"י דוקא והקרא דאבד תאבדון על לשרש אחרי'. ולרבינו ז"ל ניחא דהספרי כרבנן דס"ל איפוך כמבואר

והנה מצאתי בחידושי הריטב"א ז"ל למס' קידושין שכתב וז"ל הקשה הרמב"ן ז"ל והא ע"ז שהוא חובת הגוף דהיינו שלא לעבוד ע"ז לא כתיב בהאי ענינא כלל ואין הכתוב מדבר אלא לעקור עכו"ם לומר שאנו חייבין לעקרה ולשרש אחרי' וההוא ודאי אינו אלא בארץ כדכתיב קרא בהדיא אשר אתם יורשים אותם ואת כו' אין אנו חייבין לעקרה ולשרש אחרי'. ותירץ הוא ז"ל דאפשר שאנו למדין ממה שנאמר בפרשה לא תעשון כו' כי אם אל המקום כו' ויש בכלל זה איסור במות בחו"ל וכ"ת איסור במות הו"ל למינקט והיכא נקיט עכו"ם וי"ל דכיון כו' עד ופרישנא עכו"ם שזרה ממנו עכ"ל. והנה לבד שדוחק לומר דקאי על איסור במות עוד קשה לי ע"ז דהנה הכתוב אומר דאסור להקריב שום דבר כי אם במקום אשר יבחר להיות קדוש וממילא אסרינן בכל מקום אף בא"י שלא במקום המקדש וא"כ מכש"כ בחו"ל שאין קדוש כלל ודאי אסור להקריב וא"כ האיך יכול ללמוד מזה על חובת הגוף דנוהג בחו"ל מה דמיון הוא זה התם אמרינן דאין רשות להקריב כי אם במקום קדוש אף בארץ הקדושה א"כ מכש"כ בחו"ל אבל שאר דברים שתלוי על גוף האדם מנ"ל דילמא אמרינן מהקרא דבארץ דמביא שם דבארץ דוקא ומנ"ל החילוק בין חובת הגוף לחובת הארץ דזה לא דמי לחובת הגוף וכמו שבארנו וע"כ שפיר ניחא טפי כפי שבארנו דהוא ראי' לדעת רבינו דקאי על גידועי ע"ז שזה נוהג אף בחו"ל. ובזה ניחא נמי קושיית האו"ח שהקשה הכא בסוגיין דהיאך ילפינן מעכו"ם דהא נוהג אף בב"נ ע"ש ולא קשה מידי דלא ילפינן מעבודת עכו"ם רק מזה שצריך לגדע וע"ז ב"נ אינו מצווה דהוא רק מצווה שלא לעבוד ע"ז אבל לשרש ולגדע זה רק לישראל נאמרה והקרא דאבד תאבדון ע"ז נאמר דבגידועי עכו"ם מיירי וכמבואר ודוק

הלכה ב עכו"ם ומשמשי' ותקרובתה וכל הנעשה בשבילה אסור בהנאה שנא' ולא תביא תועבה אל ביתך וכל הנהנה באחד מכל אלו לוקה שתים אחת משום ולא תביא ואחת משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם עכ"ל. וכן כתב עוד לקמן בפי"א מה' מאכלות אסורות ה"א יין שנתנסך לעכו"ם אסור בהנאה והשותה ממנו כל שהוא לוקה מה"ת וכן האוכל כ"ש מתקרובות עכו"ם מבשר או מפירות כו' האוכל מהן כל שהוא לוקה כו' ושם בהלכה ב' יין שנתנסך לה כזבח שקרב לה וכיון שאיסור זה משום עכו"ם הוא אין לה שיעור שנא' בעכו"ם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם עכ"ל. וכתב שם הכ"מ ומ"ש שלוקה איני יודע מניין לו לרבינו ומצאתי להרמב"ן ז"ל בס' המצות בהשגות על רבינו שהקשה זה וכתב וז"ל אנכי לא ידעתי מקום המלקות הזה ולא ראיתיו עד הנה בגמ' בבלי וירושלמי אבל יתכן שלוקה מדכתיב וקרא לך ואכלת מזבחו פן תכרות ופן הוא לשון ל"ת שענינו פן תכרות ברית ואכלת כו' והזבח והיין אחד הן כו' עכ"ל. והלח"מ מפרש כאן דברי רמב"ן שהשיג על רבינו ויליף מקרא דואכלת מזבחו משום דאע"ג דאמרו במכות (כ"ג) דבעצי אשירה לוקה משום לא ידבק בידך מאומה מן החרם ומשום לא תביא לא אמרו כן אלא בעצי אשירה דוקא שהוא ע"ג גופי' אבל תקרובת ע"ג שלה לא עכ"ל. ונ"ל לענ"ד דרבינו מצא ראי' לדבריו דגם משמשי ע"ג ותקרובתה ילפינן מקרא דלא ידבק בידך מאומה לאסור ולא מקרא ואכלת מזבחו דהנה על משמשי עכו"ם הא מצינו במס' שבת (צ' א') ר"י אומר אף המוציא משמשי עכו"ם כ"ש שנא' לא ידבק בידך מאומה מן החרם ופרש"י ז"ל אלמא אחשביה קרא לאיסורא וכן פירש רבינו שם במשנה וז"ל וכיון דהמעט חשיב לאיסור חשיב נמי להוצאה וחייב אלמא דמבואר להדיא דמשמשי ע"ג ילפינן לאיסור מקרא דלא ידבק כו' וכן על תקרובות עכו"ם יש מקור לדברי רבינו דהנה התוס' כתבו במס' זבחים (ע"ב א') ד"ה אלא למ"ד כו' וא"נ כדמפרש בירושלמי יין נסך ע"ז ועורות לבובין על שם לא ידבק בידך מאומה מן החרם כו' ושמא לא הביא הפסוק הזה בירושלמי אלא למימרא דמניה ילפינן איסור הנאה בהני תלת ע"כ ופשט דברי הירושלמי משמע דקאי על הלימוד דאסור בהנאה דמסיק שור הנסקל ועגלה ערופה מניין משמע דעל כולהו אתי ללמוד איסורן מניין וכן מפרש לה רבינו הירושלמי דקאמר ללמוד מקרא דלא ידבק יין נסך ועורות לבובין שהמה תקרובות עכו"ם ולא מקרא דואכלת מזבחו שהביא הרמב"ן ז"ל וכיון דחזינן דמקרא דלא ידבק ילפינן על משמשי ע"ג ותקרובות ע"ג ולא אמרינן דקאי על ע"ג עצמה כסברת הרמב"ן ז"ל וה"נ הקרא דלא תביא תועבה אל ביתך נמי ידעינן גם על משמשי ע"ג ותקרובות ע"ג ואף דמיירי בע"ג עצמה דהא חזינן דשוה לנו משמשי ע"ג ות"ע כמו ע"ג עצמה מחד לימוד ואע"ג דבמס' ע"ז (ד' כ"ט) ילפינן לאסור יין נסך מקרא של ויאכלו זבחי מתים ישתו יין נסיכם דאתקש נסך לזבח וזבח למת מ"מ איכא למימר דאי לא מקרא דאתקש זבח ונסך למת לא הוה ידעינן כלל דאסור בהנאה וא"כ לא ידעינן כלל דמקרי חרם ותועבה וכמ"ש התוס' (ע"ג מ"ה ודף נ"ב) גבי מחובר דשרי כיון דלא הוי בפטור כו' וכיון דלא אתקש למת שוב לא ידעינן מקראי דחרם ותועבה לאסור כיון דלא נדע איסורי הנאה גבייהו ולהכי ילפינן מהקישא