כתר המלך חלק א ל

ואע"ג דר"א מפיק לי' בגמ' לבן בנו ולבן בתו מ"מ הביא רבינו הפסוק שמפורש שם העונש לומר כשיהי' כל זרעו ואין חשש עכ"ל ונ"ל לומר דהנה שם בגמ' אמרינן דתניא כי מזרעו נתן כו' מה ת"ל לפי שנאמר לא ימצא בך כו' בנו ובתו כו' בן בנו ובן בתו מנין ת"ל בתתו מזרעו פתח בכי מזרעו וסליק בתתו מזרעו דרשא אחרינא הוא אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל בתתו מזרעו ופרש"י ז"ל ומשני דרשא אחרינא דריש בתתו מזרעו ודרשא קמייתא דבן בנו ובן בתו מכי מזרעו נפ"ל. והדר תנא זרע פסול מניין כו' ת"ל בתתו מזרעו כו' ולא היה צריך לכתוב אלא להך דרשא עכ"ל. ורבינו אפשר לומר דלא ס"ל כן אלא ס"ל כמו דאיתא ביבמות (ע' ע"א) ובקדושין (ד' ע"א) וזרע אין לה אין לי אלא זרעה זרע זרעה מנ"ל ת"ל וזרע אין לה מ"מ אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מניין ת"ל וזרע אין לה עיין לה והא לזרע זרעה לא אצטריך קרא בני בנים הרי הן כבנים כו' אצטריך קרא לזרע פסול עכ"ל וסובר רבינו דה"נ על בני בנים לא אצטריך קרא לרבות כמו התם דבני בנים כבנים ורק דאצטריך על זרע פסול ומפרש רבינו הפשט דדרשא אחרינא הוא זרעו אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מניין ועל זרע זרעו לא איצטריך כלל קרא דנדע זה מקרא ומזרעך דנכלל זרע זרעו ורק צריך ריבוי על זרע פסול וזה לא נוכל לדעת מקרא דכי מזרעו דאינו מיותר דצריך למעט מקצת זרעו דוקא ולא כל זרעו כמו שמביא רבינו וקרא זה לא מיותר הוא ורק אחרי אשר כתב מזרעו דרשינן ולא כל זרעו ומקרא דתתו דמיותר הוא לגמרי כמ"ש רש"י ז"ל נדע על זרע פסול ולזרע זרעו לא צריך כלל קרא ולהכי הביא רבינו מקצת זרעו מקרא דכי מזרעו כמבואר ודוק

פרק ז' הלכה א מ"ע הוא לאבד ע"ז ומשמשיה וכל הנעשה בשבילה שנא' אבד תאבדון את כל המקומות כו' ובארץ ישראל מצוה לרדוף אחריה עד שנאבד אותה מכל ארצנו. אבל בחוץ לארץ אין מצווין לרדוף אחריה אלא כ"מ שנכבוש אותו נאבד כל ע"א שבו שנא' ואבדתם את שמם מן המקום ההוא בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהם ואי אתה מצווה לרדוף אחריהם בחו"ל עכ"ל. והנה לפי המבואר בסוגיא דע"ז (מ"ה ב') אתיא דברי רבינו כר' יוסי בר"י. דשם מבואר דרבנן מפקי מהאי קרא דאבד תאבדון דמצוה לשרש אחרי עכו"ם. ור' יוסי בר"י נפ"ל מקרא דואבדתם את שמם ורבנן ההוא לכנות לה שם הוא דאתי כדתניא א"ל ר"ע כו' א"כ מה ת"ל ואבדתם את שמם לכנות לה שם כו' אלא כו' ת"ל שקץ תשקצנו עכ"ל. וא"כ רבינו דמפיק הכא מקרא של ואבדתם את שמם דמצוה לרדוף אחריה ולא מקרא דאבד תאבדון אלמא דס"ל כר' יוסי בר"י דלרבנן מפקינן לה מאבד תאבדון ומן הקרא דואבדתם את שמם מפקינן דצריך לכנות לה שם גנאי וכן תמה הלח"מ לקמן בפ"ח ה"ט על דברי רבינו וז"ל ויש כאן דקדוק בדברי רבינו דבע"ז (מ"ה ב') משמע דלרבנן דסברי אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר אצטריך לי' קרא דואבדתם את שמם לכנות לה שם וכיון דרבינו פוסק בפ"ז כרבנן שכן כתב אילן שנטעו מתחלה שיהיה נעבד וכו' א"כ למה לא הזכיר דין דלכנות לה שם עכ"ל. נמצא דדברי רבינו תמוהים בתרתי חדא כיון דפסקינן ע"כ כרבנן דאילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר דודאי הלכה כמותן נגד ר"י בר"י דהלכה כרבים וא"כ ילפינן מקרא דאבד תאבדון דצריך לשרש אחריה וזהו הלרדוף אחריהן שכתב רבינו ז"ל ורבינו מפיק לה מקרא דואבדתם את שמם. ועוד דלרבנן אתיא הקרא דואבדתם את שמם שצריך לכנות לה שם ורבינו ז"ל לא הזכיר זה כקושית הלח"מ. וע"כ נ"ל ליישב דברי רבינו דהנה בע"ז (מ"ח א') אמרינן אמר שמואל המשתחוה לאילן תוספתו אסור מתיב ר"א כו' א"ל שמואל הא מני רבנן היא ושמואל דאמר כר"י בר"י דאמר אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור. מתקיף לה ר"א ממאי דר"י בר"י ורבנן בתוספת פליגי דילמא תוספת לד"ה אסור ובעיקרא פליגי דר"י בר"י סבר עיקרו נמי אסור דכתיב ואשריהם תשרפון באש ורבנן סברי עיקר אילן שרי דכתיב ואשריהם תגדעון איזה אילן שעיקרו מותר וגידועו אסור ה"ז אילן שנטעו ולבסוף עבדו. וכ"ת הא דלא מתרצינן הכי איפוך רבנן לדר"י בר"י ודר"י בר"י לדרבנן א"כ כו' עד קמ"ל ופרש"י ז"ל וכ"ת הא דלא מתרצינן בשמעתא דלעיל הכי עד איפוך תרוצו דרבנן לדר"י בר"י ודר"י בר"י לדרבנן דהלא לא בהדיא שמעינן לה לר"י דיליף טעמיה מאשריהם תגדעון דהא ר"י אשריהם תשרפון כו' הלכך איפוך ואימא ר"י ואשריהם באש דמשמע לשון רבים כו' נפ"ל תרווייהו ורבנן ילפי התירא מקרא דואשריהם תגדעון ור"י ההוא מיבעי ל' לגידוע ע"א קודמין לכבוש ארץ ישראל ורבנן נפ"ל מאבד תאבדון וכן תרצתי כו' עכ"ל וא"כ כיון דרבינו פוסק לקמן (פ"ח ה"ג) כשמואל דהמשתחוה לאילן תוספתו אסור וכמ"ש שם בכ"מ א"כ ע"כ ס"ל כדברי רב אשי דאמר איפוך ושמואל כרבנן ס"ל דאילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר אבל תוספתו אסור ואמרינן איפוך וא"כ רבנן ילפי מקרא דואבדתם את שמם שצריך לרדוף אחרי' ור' יוסי יליף מקרא דאבד תאבדון וא"כ לרבנן דקיי"ל כוותייהו אליבא דשמואל דהלכה כמותו ילפינן שפיר לרדוף אחריה מואבדתם את שמם ולא נדע עתה דצריך לכנות לה שם כיון דפסקינן כרבנן וסמיך רבינו על סוגיא דע"ז מ"ח שרב אשי שהוא בתרא מתרץ איפכא ממה דמתרץ סוגיא דגמ' בדף מ"ה שם. ונ"ל להביא ראי' לדעת רבינו ז"ל דלשרש אחריה ילפינן מואבדתם את שמם ואבד תאבדון אתי לגידועי ע"א קודמין כו' ולא ללמד דצריך לשרש אחריה מהא דאיתא במס' קידושין (ל"ז א') מנה"מ דת"ר אלה החוקים כו' יכול לא יהיה נוהג אלא בארץ ת"ל כל הימים כו' יכול יהיה נוהג בין בארץ ובין בחו"ל ת"ל בארץ אחר שריבה הכתוב ומיעט צא ולמד מה שאמר בענין אבד תאבדון כו' מה ע"ז מיוחדת שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחו"ל אף כל מה שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחו"ל עכ"ל הגמ'. והנה רבינו כתב דמה שצריך לשרש אחרי' הוא דוקא בארץ ישראל דילפינן מואבדתם את שמם מן המקום ההוא. וכתב הט"ז ביו"ד (סקמ"ו סקי"ב) דהטעם הוא דבעי דוקא שצריך להיות מנוקה ומטוהרת כו' וא"כ היכא דילפינן מקרא שצריך לשרש אחריה לא ילפינן רק בא"י משום שצריך להיות הארץ מטוהרת ה"נ אי ילפינן מקרא דאבד תאבדון על לשרש אחרי' נמי נימא דקאי על קרא דלעיל של בארץ ודין זה אינו נוהג אלא בארץ דצריך להיות מנוקה וא"כ היאך אמר צא ולמד מה שנאמר בענין אבד תאבדון כו' מה ע"ז מיוחדת שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ ובין בחו"ל אף כל מה שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ ובין בחו"ל והא מקרא זה לא קאי רק דצריך לשרש אחרי' והוא בא"י אלא ודאי צ"ל דס"ל להאי סוגיא דמס' קידושין כהך סוגיא דדף מ"ח דמהאי קרא דאבד תאבדון לא ילפינן על שצריך לשרש אחריה רק מקרא דואבדתם את שמם אבל מקרא זה דאבד תאבדון מיירי בין בארץ ובין בחו"ל כדברי רבינו אלה

והנה הטור והשו"ע ביו"ד (סי' קמ"ו סט"ו) הביא דין זה דצריך לשרש אחרי' ולכנות לה שם גנאי. ונ"ל דהטור והשו"ע ס"ל כסתמא דגמ' (מ"ה ב') דס"ל דלרבנן אתיא האי קרא דואבדתם את שמם לכנות לה שם גנאי ופסקי כרבנן וכן ס"ל לסתמא דגמ' בתמורה (כח ב') דאיתא שם והא כתיב ואבדתם את שמם כו' ההוא לכנות לה שם גנאי הוא דאתי ע"כ. נמצא דסתמא בגמ' מסיק לה האי קרא דואבדתם את שמם על שצריך לכנות לה שם ולא על שצריך לשרש אחרי' וא"כ אמרינן דאתיא זה לרבנן דהלכתא כוותייהו כיון דסתמא דגמ' נקיט זה וא"כ ע"כ ל"א איפוך דר' יוסי לרבנן ודרבנן לדר"י אלא רבנן ילפי מקרא דואבדתם את שמם לכנות לה שם. ומ"מ זה לא קשה על הטור והשו"ע כיון דהמה נמי פסקי בסי' קמ"ה ס"א כשמואל דהמשתחוה לאילן תוספתו אסור וא"כ לא מ"ל שמואל כר"י בר"י כמו שאמר הגמ' בתחלה דהא קיי"ל כרבנן וגם ס"ל כשמואל וא"כ צ"ל ע"כ איפוך וא"כ ע"כ צ"ל כדברי רבינו דיליף מואבדתם את שמם לשרש אתרי' ולכנות לה שם גנאי ליתא קרא