כתר המלך חלק א כט

אכלי. דנאכלין לבעלים במקומן מ"מ לא מיקרי נכסי עיהנ"ד שיאמרו עליהן שהמה גרמו לבעלים לדור דהא מיקרי בשם לוי בהמות בכור ומעשר וכיון דלא מיקרי בהמת עיהנ"ד להכי מצילין. וכ"ז הוא רק לר"ש לשיטתו דדריש טעמא דקרא בכל דוכתא והוא אומר הטעם שיאבדו משום דגרמו לדור ומש"ה ממעט בכור ומעשר אף בע"מ דלא גרמו לדור דלא מיקרי הנכסים של עיהנ"ד ולא אמרינן כמו בשאר נכסים שגרמו לדור ולהכי ניצולין. אבל אנן דפסקינן כר' יהודה דלא דרשינן טעמא דקרא כמבואר לקמן בה' מלוה ולוה ומשו"ה אמרינן דעתה כיון דנפל בהם מום ומיקרי נכסי בעלים וקרינן בהו שללה שפיר אמרינן דנהרגין וכמו שמבאר הכ"מ דת"ק חולק על ר"ש ועיין לקמן בפ"א מה' איסורי מזבח ה"י מה שנבאר עוד בזה. ונ"ל לבאר עוד הא דאיתא במס' ע"ז (נ"ג ב') דאמר שם ולהוי כמטיל מום בבע"מ ומשני בע"מ חזי לדמי הכא לא חזי לא לגופי' ולא לדמי ופרש"י ז"ל לחללו באחר ומקריב חלופיו וקתני בי' תמים יהיה לרצון משום חלופיו והקשה הגרע"א ז"ל בגהש"ס דהא התם קאי נמי בבכור שמטיל מום בי' כמו שמביא רש"י ז"ל ובכור לא חזי לדמי דהא אין לו פדיון ואין תמורתן קריבה וא"כ לא חזי לדמי ע"כ. ואמרתי לתרץ דכל זה דצריך הגמ' לחלק דמטיל מום בבע"מ חייב משום דחזי לדמי זהו רק לענין שאר קדשים דהיכא דנפל מום שוב פקע קדושתו אבל גבי בכור ומעשר כיון דס"ל לר"ש דאף בע"מ לא אקרי בהמתך משום דעוד יש בה קדושה שאין נמכרת באיטליז ואין נשקלות בליטרא וא"כ אית בי' קדושה והוה כמו דאיתא בתמורה (כא) המטיל מום בתמורת בכור ומעשר מהו כו' ופרש"י ז"ל שם אעפ"י דלא קרבה מ"מ קדשה וה"נ אעפ"י שיש בו מום ולא קרבה מ"מ קדושה אכתי יש בה ולהכי אסור להטילי מום אבל גבי שאר קדשים בעי הטעם דחזי לדמי. אך לפי מה שבארנו דרק לר"ש ס"ל כן ות"ק פליג משום דהוי הטעם דיש לה שם לוי אלא משום דאית בי' עוד קדושה ולא מיקרי בהמתך וא"כ תשוב הקושיא לדוכתה ואף אי נימא כדברי הכ"מ דהת"ק דפליג הכא על ר"ש בלא הטעם שבארנו מ"מ שם בע"ז קאי לתנאי דפליגי על ר"ש בבכורות ל"ז וס"ל דמטיל מום בבע"מ הוה מה"ת ולקי ע"ז כמו שיבואר לקמן בה' איסורי מזבח וא"כ לא ס"ל כר"ש ע"כ יקשה מבכורות. וע"כ נ"ל ליישב קושיית הגרע"א ז"ל פשוט לפי מה שכתבו התוס' בבכורות שם (ל"ג ב') ד"ה בע"מ מעיקרא כו' תימא לימא דלבכור איצטריך שיש בו קדושת הגוף ואין לו פדיון וי"ל דניחא לי' לאשכוחי דאצטריך לכל הקדשים דה"נ א"ל דאיצטריך לזה"ז דלא עבר משום מטיל מום אפילו בתם עכ"ל. נמצא דבבכור ס"ל להתוס' דאפילו בע"מ מעיקרא דבשאר קדשים הוה דיקלא בעלמא מ"מ בבע"מ דקדוש מבטן חל קדושה בזה וכן מבואר ג"כ בדברי רבינו בפ"א מה' מעילה ה"ט אבל המקדש בע"מ קבוע אינה אסורה בגיזה ועבודה אלא מדרבנן חוץ מן הבכור ומעשר כו' א"נ נוכל לומר דמבכור בל"ז לא קשה דלגבוה אף בע"מ אית בי' קדושה ואף אי הוה בע"מ מעיקרא מ"מ אסור להטיל בו מום ואסור בגיזה ועבודה מה"ת ורק הקושיא משאר קדשים וע"ז מתרץ לחלק דחזי לדמי כמבואר ודוק

שם ואם עדיין הם ביד ישראל נותנו לכהן של מדינה אחרת עכ"ל. והנה רש"י ז"ל פי' שם בגמ' ע"ז דאמר נותנו לכהן שבעיר אחרת כלומר לכהן שלא הודח עמהן עכ"ל. ומשמע מזה דנותן אף לכהן שבעיר זה רק שלא הודח עמהן דאי נימא דדוקא של עיר אחרת לא אצטריך לומר שלא הודח עמהן דודאי אינו נותן לכהן רשע שהודח. והקשה ע"ז התוס' יו"ט והא קיי"ל דנכסי צדיקים שבתוכה נאבדים וא"כ מאי מהני אי כהן שבעיר זה לא הודח אלא ודאי נותן לכהן של עיר אחרת דוקא כמ"ש רבינו ומשום דקיי"ל שללה ולא של חברתה בתוכה. וכתב ע"ז בתוס' חדשים וז"ל קושיא זו אינה מובנת דכיון דממון גבוה הוה בשעת החטא לא מיתסר ותנתן אח"כ לכהן שלא חטא אף שהוא מאותה העיר עכ"ל ולענ"ד ליתא לדבריו ז"ל דודאי נ"ל דאי קנה הצדיק שלא הודח נכסים אף לאחר החטא שהודחו בני עירו מ"מ נשרפין המה ביחד בעת ששורפין נכסי הרשעים שבתוכה. ורש"י לא כתב שמה רק ע"ז דאמר ובנקבצין לתוכה שפירש שהוא נכסי רשעים הקרובים לעיר שיכול לקבצם לתוך העיר באותו יום עצמו וכו' ודוקא שכבר הי' לתוכה אלא שמעכשיו היו מופקדים ביד אחרים אבל לא היו מעולם בתוכה כו' ל"ק בי' שללה כו' וכ"ז הוא רק אותן שחוצה לה ורק נקבצים לתוכה כפרש"י שקרובים המה לעיר אזי אם לא היו מעולם בעיר לא נאבדין אבל אותן שבאו לעיר אף לאחר שחטאו וצדיקים קנאו אותן בודאי קרינן שללה ונשרפין וא"כ מה מהני דלא נאסר בשעת החטא כיון דנותן אח"כ לכהן שבתוכה הו"ל כאלו קנה נכסים ומה שביד כהן אף התרומה יגנזו ואף ביד כהן צדיק ורש"י ז"ל עצמו כתב לעיל תרומה ביד ישראל כו' דהא לאו דידי' הוא דשמא הוא נותן לכהן צדיק שחוצה לה אלמא אפילו לכהן צדיק לא שרי אלא שחוצה לה ומה שמסיק רש"י ז"ל ונהי דבאכילה לא שרינן לך דשמא הוא נותן לכהן רשע שבתוכה הוא ל"ד אפילו אי נותנה לכהן צדיק שבתוכה נמי יגנזו ורק סתמא דמילתא דמי שדר בתוכה הוא רשע וכן ממה שפוסק רבינו הכא דקדשי בדה"ב יפדו ואח"כ שורפין אותן והראב"ד השיג ע"ז דהא שלל שמים הוא ומבאר הכ"מ דאף דבשעת שהיה הקדש לא חלה עליה האיסור מ"מ אחר שנפדה חל עליה איסור עיר נדחת וישרף אלא דאף בשעת החטא אינו נאסר מ"מ אח"כ נאסר. ואפשר לומר דמ"ש רש"י ז"ל שלא הודח עמהן לא למעט דלא בעי מעיר אחרת אלא תרוויהו בעינן דינתן לכהן צדיק בעיר אחרת כדברי רבינו ודוק

פרק ו הלכה ג ואבי הבן שמעביר בנו על האש ברשות הכהנים, כו' עכ"ל. כתב הכ"מ ומ"ש ואבי הבן כו' ואפשר דא"ל דמדכתיב לא ימצא כו' ומעביר כו' אלמא שהוא בעצמו מעביר ואינו כן דעת רש"י ז"ל בפ' ד' מיתות אלא שהכהנים היו מעבירים אותן וכ"כ הלח"מ. ונ"ל דמקור דברי רבינו הוא מהירושלמי פ"ז דסנהדרין ה"י ר"נ בשם ר"א לעולם אינו חייב עד שימסרנו לכהנים ויטילנו ויעבירנו כו' ופירש הפ"מ עד שימסרנו לכע"ג ע"מ להעבירו ואח"כ יטלנו מידם ויעבירנו בידו הוא בעצמו וזהו כדברי רבינו דאל"כ אין פירוש למלת ויטלנו ויעבירנו אלא כדברי רבינו שהאב נוטל ומעביר ודוק

הלכה ד ואינו חייב עד שימסור מקצת זרעו ויניח מקצת זרעו שנא' כי מזרעו נתן למולך מקצתו ולא כולו כתב הכ"מ והתוס' כתבו וא"ת מקמא מחייב לי' וי"ל כגון שאין לו אלא בן אחד או שהעביר בבת אחת כו' ולי נראה דכי עבר קמא חיובו תלוי ועומד אם לא העביר יותר חייב ואם העביר יותר נפטר מחיובו עכ"ל. ומבאר הכסף משנה דרבינו לא סבירא ליה כהתוס' דבעי דוקא שלא יהיה לו רק בן אחד או בב"א אלא בכל גוונא אי העביר אח"כ השאר נפטר. ונ"ל לבאר טעם לזה כדברי הכ"מ דאח"כ נפטר עפ"י מ"ש המהרש"א שם בשם הסמ"ג מפני שבמיתת ב"ד מתכפרין המומתין וזה עשה כ"כ עבירה גדולה שאין הקב"ה רוצה שיהי' לו כפרה וזהו הסברא של הכ"מ דחיובו תלוי ועומד היינו אי העביר אחד אז גזיה"כ דדי לי' הכפרה בזה שמענישין אותו ואי העביר אח"כ אזי העבירה תגדל שלא יהיה לו כפרה ולהכי אינם מענישין אותו ונ"ל להביא ראי' לדעתו וסברתו של הסמ"ג מהא דאיתא במס' תמורה (ג' ב') ואימא למוציא ש"ש לבטלה מי גרע כו' אנן הכי קא קשיא לן מש"ש לבטלה תסגי לי' במלקות אבל מקלל חברו בשם כיון דעביד תרתי כו' לא תסגי לי' במלקות וכתב רש"י ז"ל ואע"ג דלקי עדיין לא נתכפר במלקות וצריך להבין דכיון דאין לו עונש אחר במה יענשו עוד ועונשו ב"ש קמי שמיא גליא ולפ"ד הסמ"ג ניחא שפיר דה"פ לא תסגי לי' במלקות וכיון שכן דאינו מתכפר בזה לא לקה כלל כיון דלא מתכפר בזה כמבואר

והנה רבינו לא כתב רק הקרא של כי מזרעו נתן למולך מקצתו ולא כולו. והעיר ע"ז הלח"מ וז"ל דר"א כו'