כתר המלך חלק א כז

פרש"י שם משום דהוי כדין ב"נ שמיתתן בסייף אבל בחומש פירש כנ"ל. וה"נ בשמרון כן הוא ולהכי אמר בחרב יפלו. וכיון דדין עיר הנדחת להם לכן עולליהם ירוטשו דאף הקטנים יהרגו עמהן והריותיהם יבוקעו כדין עיר הנדחת דנהרגים הנשים והטף שבה. שובה ישראל עד כו' כי כשלת בעונך. אך אתה ישראל תקבל תשובתך כי אתה לא כשמרון אשר עשתה להכעיס ולא תועיל לה תשובה כי כל באיה לא ישובון. כי מה שחטאת ישראל לא הי' במרד ובמעל רק כי כשלת בעונך נכשלת בעצת היצה"ר ולכן שובה עד ה' ויקובל תשובתך ועוד הארכתי בדרשותי ואכ"מ

שם והורגין כל נפש חיה אשר בה. וכתב הכ"מ מקרא מלא ואת כל בהמתה והה"ד לשאר נפש חיה ואפשר מכל נפקא עכ"ל. וכתב ע"ז הפר"ח דמה שכתב הכ"מ ואת כל בהמתה ט"ס הוא דלא כתיב רק בהמתה ומה שכתב ואפשר מכל נפקא פירוש משללה ואת כל אשר בה כו'. וכתב עוד דבירושל' מיבעי ליה הי' שם ביברין של חיה של עופות ושל דגים אי הורגין אותן ועוף שהוא טס למעלה מעשרה מהו ולא איפשטא והו"ל ספיקא דאורייתא ומש"ה פוסק הרב להחמיר אלא שיש לתמוה מהו דקמבעי ליה בביברין של חיה הרי קיי"ל דחיה בכלל בהמה וכדאיתא בב"ק ובחולין ואפשר דהירושלמי מספקא ליה אי יליף מבהמתך דשבת או לא כו' עכ"ל ובודאי דוחק הוא לומר דלהירושלמי מספקא ליה בדבר שלא מצינו חולק ע"ז. והנה הפני משה בירושלמי הכא מפרש ליה דהאיבעיא על ביברין הוא משום דמחובר הוא וקיי"ל דמחובר אינו נאסר בעיר הנדחת מקרא דתקבוץ פרט למחוברין והני ביברין המה בחפירה מתחת לארץ ולהכי מיבעי ליה והבעיא הכי הוא ביברין משום דמחוסרין צידה אם גם המה כמחוברין וכן בעוף הטס. והרמב"ם ז"ל לא הזכיר זה משום דמשמע בתוספתא דמחוברין דוקא ואלו אינן אלא כמחוסרין קביצה הוי עכ"ל. וגם זה דוחק לומר הטעם משום דדמי למחובר משום דהמה בביברין זה לא שמענו דיהיה נקרא מחובר. וע"כ נ"ל לפרש דודאי היכא שיש ביברים של חיה של עופות ושל דגים שיש להם בעלים מיוחדים ע"ז לא קמבעי להירושלמי דהוה ודאי חיה בכלל בהמה כמו בכל התורה ורק הכא מיירי בביברין חיה ועופות הנאספין והמה הפקר לכל שאין להם בעלים ומיבעי ליה כיון דהטעם הוא דנכסי צדיקים שבתוכה תאבד הוי משום דמי גרמה להם לדור שמה נכסיהם ולהכי תאבד כמו דאר"ש שם בגמ' וקמבעי ליה על נכסי הפקר שבתוכה דהמה לא גרמו לבעלים אי נימא דהמה ניצולין אי נימא דגזיה"כ הוא כל הנמצא בתוכה בין אית ליה בעלים או לא ונשאר בבעיא ואמר עוד ואת"ל דהני שבעיר אף אם המה הפקר מ"מ קרינן ואת כל אשר בה. עוף שהוא טס למעלה מעשרה קמבעי' לי' ואפילו אי נימא דבביברים יהרגו הוא משום דנייחא בארעא אבל עוף שהוא טס באויר מהו ונשאר בבעיא, ובתרווייהו פוסק רבינו דספיקא לחומרא ככל ספק דאורייתא דהוא לחומרא ולהכי כתב סתם והורגין כל נפש חיה הן אותן שבבתים והן שבביברים והטסין הם באויר הכל נהרגין ואי נימא כדברי הפר"ח דהבעיא הוא אי ילפינן משבת ה"ל למיבעי חיה ועוף מהו ולמאי קאמר ביברין ומדקאמר הלשון ביברים של חיה ועוף שהוא טס מיירי שהוא של הפקר דוקא כמבואר. והנה רש"י ז"ל כתב במס' חולין (דף קמ ע"א) ד"ה אלא בשחיטה כו' ומסיק ויכול לשורפה אחר שחיטה אלמא דס"ל דאף בעוף צריך לשרוף אחר שהורגין ואי ס"ל כמ"ש רבינו הכא דכל נפש חיה הורגין ס"ל נמי דתרתי בעי תחלה הריגה ואח"כ שריפה כמו כל שללה. וניחא נמי מה שתמה הכ"מ בה' י"ג על מה שכתב רבינו קדשי בה"ב שורפין אמאי אין הורגין כדין בהמת עיה"נ דלפ"ז ניחא דתחלה הורגין אותה ואח"כ נשרפת כמו שפרש"י ומיירי רבינו על קדשי בדה"ב שסוף המה נשרפין כמבואר שם ודוק

הלכה ח' ועיר הנדחת שהוזמו עדי' כל המחזיק בנכסים זכה ומותר ליהנות בו שהרי הוזמו ולמה זכה בה שכל אחד ואחד כבר הפקיר ממונו משעה שנגמר דינו עכ"ל. ונ"ל אף שרבינו לא חילק כלל בדבר זה. מ"מ נ"ל לענ"ד דיש חילוק בדבר זה דהא אמרינן שם במס' כריתות (דף כד) א"ר יוחנן שור הנסקל כו' אמר רבא מסתברא טעמא דר"י כגון דאמרי ליה נרבע שורו. אבל אמרו רבע שורו הוא בעצמו מידע ידע דלא רבע ולא מפקיר ליה וכו'. ומ"ש מהא דאר"ל עיר הנדחת שהוזמו עדי' כל המחזיק זכה עיר הנדחת דרבים נינהו כל חד אמר בדעתיה אנא לא חטא אחרינא חטא ומפקר ליה ממוניה. אבל הכא בדידיה תליא מלתא הוא בעצמו מידע ידע דלא חטא ולא יפקיר ליה עכ"ל הגמרא. ונמצא דלהכי גבי עיר הנדחת כל הקודם זכה משום דאמרי אי אנא לא חטא אחרינא חטא ובין כך וכך נכסי אבודים כדקיי"ל דנכסי צדיקים שבתוכה אבודים. אמנם אי לא נמצאו בעיר אלא מאה אנשים ולא יותר ונעשית עיר הנדחת וקיי"ל (סנהדרין טו) וכן פסק רבינו כאן ה' ב' דבעינן שיהיה בעיר מאה ואם לאו נידונים כיחידים וממונם פלט וא"כ בכה"ג אף דנעשית מתחלה עה"נ אם הוזמו עדי' אח"כ לא זכה כל הקודם דהא הכא דמי לשורו רבע דכיון דאם חסר אחד מהם מן המאה לא נעשית עהנ"ד וא"כ גם בכל אחד תליא דאי ידע דהוא לא חטא וא"כ אין מאה בעיר ולא נעשית עיהנ"ד ולא מפקיר ממונא. וכן נמי צ"ל דזה הדין הוא רק על נכסים שבעיר אבל הנכסים שהמה חוצה לה ועל הבעלים שבעיר העידו שהודחו והוזמו נמי ל"א כל הקודם זכה דהא קיי"ל נכסי צדיקים שבתוכה נאבדים שחוצה לה ניצולין. וא"כ אי ידעו דאינהו לא חטאו ויבאו עדים ויזימו לא יאסרו הנכסים שלהם דהו"ל נכסי צדיקים שחוצה לה ואינם נאסרין ורק אם המה בעיר שיש בה יותר ממאה ואז נכסי צדיקים שבתוכה נאבדים ואמרינן דכל חד אמר אי אנא לא חטא אחרינא חטא ומפקיר להו. וזה ברור אף שרבינו לא ביאר זה

והנה אף שבגמ' שם בכריתות מיישב זה לדברי ר"י דאמר ומ"ש מעיר הנדחת ולר"י מחלק דכל חד אמר כו'. והנה ר"י הא ס"ל סנהדרין (דף קיב ע"א) דדנין וסוקלין דנין וסוקלין עד דנשלם רובו וא"כ אי נימא דמיירי דהעדים העידו באחד שהוא עבד ע"ז והוזמו מיירי ע"כ דהאחד הוא דהשלים לרוב דאי הוא של קודם שנעשה רוב א"כ עוד לא נאבד ממונם ואי אח"כ דכבר נעשה רוב תחלה מה מהני אי הוזמו עדי' מ"מ הא נכסי צדיקים שבתוכה אבודים והיא כבר נעשית עהנ"ד בלעדי זה אך צריך לומר לר' יוחנן דמיירי שהעידו עדים על הרבה שעבדו ע"ז והמה מרובין יותר מחציה ומשלימין לרוב והוזמו העדים שהעידו על כולם שעבדו ביחד וא"כ שפיר אומר כל אחד דאי הוא לא חטא אחרינא חטא והוה רובא ונעשית עיר הנדחת דממונם אבד ואי אח"כ הוזמו העדים שהעידו על כולם כמו שאמר הלשון שהוזמו עדי'. היינו אלו שהעידו על כולם כל הקודם זכה דנעשה הפקר אף דשרי הוא בהנאה דליכא רובא כמבואר ודוק

הלכה י נכסי אנשי מדינה אחרת שהיו מופקדין בתוכה אע"פ שקבלו עליהן אחריות אין נשרפין אלא יחזרו כו'. של רשעים שהיו מופקדין במדינה אחרת אם נקבצו עמה נשרפין בכללה ואם לאו אין מאבדים אותם אלא ינתנו ליורשיהם עכ"ל. וכתב הלח"מ נכסי הרשעים כו' ובגמרא אר"ח ונקבצים בתוכה ופרש"י הקרובים לעיר שיכולים לקבצם לתוך העיר באותו היום עצמו כו'. משמע דס"ל דאם הם קרובים לעיר הולכים להביאם ולקבצם פה ולשרפם. אבל מלשון רבינו לא משמע כן אלא פירוש ר"ח הוא דאם אחר שהודחו ונקבצו עמה הרי אלו אובדין אעפ"י שלא היו שם בשעת הדחה. וזהו שאמר אם נקבצו עמה עכ"ל. והנה חסרון דברים יש בדברי הלח"מ דרש"י ז"ל מסיק שם דדוקא שכבר היו בתוכה אלא שמעכשיו היו מופקדים ביד אחרים אבל לא היו מעולם בתוכה כגון דנפלה להם בירושה לא קרינן שללה ואין ממונם אבד. ורבינו אינו מחלק בזה וס"ל דאם נקבצים לתוכה אעפ"י שלא היו בשעת הדחה מ"מ אבד דהכל תלוי אם עתה הוא בתוכה ולפי שכתב בלח"מ לפנינו אין