כתר המלך חלק א כה

אית ביה כרת היכא דהעדים הוכחשו בבדיקות דקיי"ל גבי רוצח במס' סנהדרין דף פ"א דכונסין אותו לכיפה וה"נ בה"ג אית ביה כרת אף דלית ביה מיתה ולא תליא בזה וכן מבואר בספר המצות לרבינו מ' ל"ת מ' שנ"ב דמגדף אית בו כרת ומבאר שם רבינו דכל היכא דלא המיתוהו ב"ד או לא נדע אית ביה כרת ולא תלוי בזה דאי אתרי או לא וא"כ תסוב על הכ"מ הקושיא וצ"ע

פרק ג' הלכה ו' המגפף עכו"ם והמנשק לה כו' והסך והמלביש כו' כל אלו עובר בל"ת שנאמר ולא תעבדם כו' ואעפ"כ אינו לוקה על אחת מהן לפי שאינן בפירוש עכ"ל

והנה לקמן בה' ט' השיג הראב"ד ז"ל וכתב ותו קשיא לי מאי דאמרינן במגפף ומנשק דלא לקי עלייהו ובתוספתא דמכות דקחשיב הלוקין קחשיב הסך המקנח המגפף והמגרד אלמא לקי עכ"ל. וכתב הכ"מ ומה שכתב ותו ק"ל יש לתמוה שמאחר שאותה תוספתא לא הוזכר בגמרא משמע דלאו דסמכא היא ולישנא דמתניתין הכי דייקי אבל המגדף וכו' עובר בל"ת וא"א כו' הו"ל לומר אבל המגפף לוקה ועי"ל דלוקין דקתני בתוספתא היינו מכת מרדות עכ"ל הכ"מ

ולענ"ד תמוהים דבריו ז"ל דהלא קושית הראב"ד ז"ל יש לישב פשוט אחרי דבגמ' שם דף ס"ג ע"א מסקי ר"א ורבין משמיה דר"א דע"ז אינו לוקה משום דה"ל לאו שבכללות אלמא דהגמ' ס"ל דליתא לדברי התוספתא ואינו לוקה והגמרא שאומר שם דבנודר ומקיים בשמו אינו לוקה ורק לר' יהודה לקי דהוא ס"ל דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו אבל לדידן אינו לוקה ורבינו פוסק לקמן בפ"ה הי"א דלוקה וכבר השיגו שם הראב"ד ז"ל והכ"מ וכן המהרי"ק בתשובה מתרצים דברי רבינו דס"ל דאף לדידן לוקה והלח"מ בפי"ז מה' סנהדרין כתב דמיירי בנודר ונשבע בשם עכו"ם ע"י מעשה עי"ש. אבל בזה שפיר ס"ל לרבינו כהאי סוגיא דאינו לוקה משום דה"ל לאו שבכללות ולא כהתוספתא ומה שמתרץ הכ"מ דלישנא דמתניתין הכי דייקי מדקאמר עובר בל"ת וא"א דלקי במגפף כו' ה"ל לומר דלקי זה תמוה לענ"ד דהא במשנה קתני תרווייהו המכבד והמגפף עובר בל"ת וכן הנודר בשמו והמקיים עובר בל"ת ורבינו הא פוסק בזה בפ"ה ה' י"א דלוקה וכתב שם הכ"מ דרבינו ס"ל דרק בזה ס"ל להתנא במשנה כר' יהודה דלוקה אף שאין בו מעשה ומה דקאמר התנא עובר בל"ת פירוש דלוקה נמי אלמא דליתא לדבריו דקאמר דלפי דאומר עובר בל"ת משמע דאינו לוקה בשלמא לפי תירוץ הלח"מ במס' סנהדרין שהבאתי דהא דקאמר רבינו לוקה מיירי ע"י מעשה א"ל דהמשנה מיירי בלא מעשה ולהכי אומר רק עובר בל"ת ואינו לוקה אבל לפ"ד הכ"מ גופיה והמהרי"ק שם במשנה זו נמי ס"ל דלוקה ואעפ"כ אמר עובר בל"ת ודאי קשה. וביותר תמוה לי דשם בתוספתא דמכות שהביא הראב"ד ז"ל לא קתני בהדיא דלוקה אך התם לא קחשיב רק הא דאית בהו מלקות והני דלית בהו מלקות פריט בהדיא כמו שאומר שם הממיר בקדשים והמשייר חמץ בפסח אינו לוקה ועובר בל"ת אלמא הא אף דאומר בהו דעובר בל"ת לבד ומ"מ חשיב לה התוספתא לענין מלקות ומקשי הראב"ד שפיר. ועוד דהא קחשיב שם נמי בתוספתא העושה עכו"ם והסך והמקנח כו' וכה"כ דעושה עכו"ם הא לקי ודאי נמי הני דקחשיב בהדייהו לקי נמי שפיר. אך זה חזינן דאין ראיה ממה שאומר רק עובר בל"ת וכן נדחה נמי דברי הכ"מ לקמן בפ"ג מה' תרומות ה' כ"ג עי"ש. וגם ממה שכתב רבינו הכ"מ ז"ל דבתוספתא הוא הכונה לוקה מכת מרדות ולזה הסכים הכא גם הפרי חדש ודאי ליתא דהא התם בתוספתא לא קחשיב רק הני דלקי מלקות והני דלית בהו מלקות פריט להו לבד ומבאר לה בהדיא אך באמת מלת לוקה לא נאמר בתוספתא הכא ורק הראב"ד ז"ל דייק מדקחשיב הני בין העובר בל"ת דלקי עלייהו ודאי בהני נמי לקי ואיך מצי למימר דהכוונה לוקה מכת מרדות דלא נזכר כלל מלת לוקה ורק עובר בל"ת והכא הוא הל"ת בין הני דלוקין מלקות דחשיב שם בתוספתא אלא דהתוספתא פליג ע"ז וס"ל דלוקה ומ"מ דברי רבינו ניחא דפוסק כהסוגיא של גמ' דידן במס' סנהדרין ד' ס"ג דאינו לוקה כמבואר ודוק

הלכה ז' ישב לו קוץ כו' פרצופות המקלחות מים בפני עכו"ם לא יניח פיו ע"פ וישתה מפני שנראה כמנשק לע"ז עכ"ל. והנה הכ"מ הביא דבגמ' איכא עוד גירסא מעין שמושך לפני ע"ז לא ישחה וישתה מפני שנראה כמשתחוה לע"ג. ולא כתבו רבינו וגם הרי"ף ז"ל. ונראה שלא הי' בנוסחות שלהם עכ"ל. והנה בדברי הרי"ף ז"ל לפנינו איתא הא דמעין וכן איתא ברא"ש ובטור יו"ד (סי' ק"נ) ורק רבינו והשו"ע שם (בסי' ק"נ) השמיטו. ונ"ל לישב דברי רבינו מה שהשמיט אף אם נאמר דהי' לו הגירסא בגמ' כן. דהנה הכ"מ כתב עוד ודע דבישב לו קוץ ונתפזרו לו מעות קתני בגמ' ואם אינו נראה כלומר שאינו נראה כמשתחוה כגון שפנה אחוריו או צדו לעכו"ם מותר ולא חש רבינו לכתוב דמילתא דפשיטא הוא עכ"ל. וצריך לבאר מ"ט הביא הברייתא זו ואם רבינו לא הביא דין זה מפני שא"צ גם הברייתא לא הי' צריך לו להביא וע"כ נ"ל לומר דהנה שם בסוגיא איתא מאי אינו נראה אלימא דלא מתחזי והאר"י א"ר כו' ואסרו חכמים מפני מה"ע אפילו בחדרי חדרים אסור אלא אימא אם אינו נראה כמשתחוה לעכו"ם מותר. ופירש"י שפנה לאחוריו כו' והנה התוס' הקשו שם ואע"ג דפליגי תנאי בשבת מ"מ לא רצה לתרץ דפליגי אהך ברייתא דרב יהודה אמר רב עכ"ל

ונ"ל דרבינו ס"ל כן דלפי מאי דאיתא בירושלמי (פ"ט דכלאים ה"א) רב אמר כ"ש אסור מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור מתניתא פליגא על רב פרצופות שהן מטילין מים בכרכים לא יתן פיו ע"פ שלא יהיה כמנשק לעכו"ם ואם היה מקום צנוע ה"ז מותר מתניתא פליגי נתפזרו מעותיו לפני עכו"ם לא יהא שותה ואם היה מקום צנוע ה"ז מותר נמצא דהירושלמי פליג על רב וקאמר אי מקום צנוע ה"ז מותר וס"ל לרבינו דבאמת לא נוכל לפרש דהברייתא דאמרה אינו נראה היינו שפנה לאחוריו או צדו לעכו"ם דזה לא הו"ל לברייתא לאשמועינן כי היכא דרבינו לא כתב לה כמ"ש הכ"מ דמילתא דפשיטא הוא ורק הגמ' מקשה לדידן דפסקינן כר"י א"ר כמו שפוסק רבינו בפ"כ מה' שבת ה"ד אלימא דלא מתחזי הא בזה לא משתרי ומשני לדידן אלא אימא אם אינו נראה כמשתחוה לעכו"ם ואז שרי אבל אם הי' במקום צנוע אבל הברייתא מיירי אינו נראה דלא מתחזי כמו שס"ל להירושלמי ופליג על רב. ורב ס"ל כהני תנאי שם שמביא במס' שבת (ס"ה ב') ובמס' ביצה (ט' א'

) ועתה ניחא שהשמיט הא דמעין דהא שם עביד צריכותא ומסיק פרצופות ל"ל משום דקבעי למיתני כיוצא בו. וכתב המהרש"א שם וז"ל ובהכי ניחא הא דתני הא דמעין משום התירא דאינו נראה אצטריך לאשמעינן מעין ולא סגי לי' הא דפרצופות וכוונתו הוא לפי מה שכתבו התוס' שם פרצופות ל"ל אע"ג דמנשק לע"ג אינו חמור כמשתחוה מ"מ כיון דאיכא איסורא דאורייתא במנשק ש"מ מהא דלעיל דאסור וא"כ תקשה כיון דקתני פרצופות דקיל הוא ומ"מ אסור ומכש"כ מעין דחמור וע"כ כתב המהרש"א דזה אצטריך רק ללמד ההיתר דאם אינו נראה מותר אף שבמעין חמור מ"מ אם אינו נראה מותר וכ"ז הוא רק בברייתא דאמר אם אינו נראה מותר והוא הפירוש דאינו מתחזי כמו שמפרש הירושלמי אבל לדידן דאינו מותר רק היכא שאינו נראה פירוש שפנה לאחוריו וזה לא צריך לאשמעינן כמו שהשמיט רבינו. וכן השמיט דין דמעין דכל זה לא צריך רק ההיתר דאינו נראה וכיון דרבינו השמיט ההיתר השמיט כל הדין דמעין כמבואר ופשוט י"ל אף אם נפרש הברייתא דלא כהירושלמי ורק נפרש כפשוטו דאינו נראה הוא שפנה לאחוריו מ"מ ניחא כיון דרבינו השמיט ההיתר השמיט כל הדין דלא איצטריך רק משום כדי לאשמעינן ההיתר. וניחא נמי לפ"ז מה שהקשה בס' שלטי הגבורים