כתר המלך חלק א כג

התוס' שפיר אע"ג דהיה יכול להשיבה דודאי זהו דבר פשוט דעמידה שלה הוה בזיון לה וע"ז איכא עשה דכבוד תורה ולהכי צריכא לתרץ דיסתם טענת הבע"ד אבל זה לא קשה מאי מקשה הגמרא והאמר מר דדיינין בישיבה דלמא להכי עמד רב נחמן משום עשה דכבוד תורה זה אינו דודאי מה דלא עמד רב נחמן לא הוה לה בזיון רק שלא נהג לה כבוד כמו שכתב הריב"ש ז"ל כגון לעמוד מפניו ובזה לא אמרינן עשה דכבוד תורה עדיף היכא דלא הוי בזיון דאמרינן הסברא של אי אמרה לא בעינא כיון דיכול למחול ושם בכתובות אי לא יקדים דינו וכן שם בתוס' במס' שבועות דף ל' ע"א אי נקדים דין אחר להדין של הצורבא מרבנן הוי בזיון דתרווייהו ולהכי שפיר אמרינן עשה דכבוד תורה עדיף דאינו יכול למחול כמבואר

ועפ"ז יש לומר בדברי הרא"ש ז"ל במס' נדרים דף ס"ב ע"א אמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרי ליה תיגראי ברישא כו' ופירש"י ז"ל שם הקדימו דינו לשל אחרים בשביל כבוד תורתו כו' והרא"ש פירש פסקו לי דיני כדי שלא אתבטל מלימודי כו' ועמד ע"ז המהרש"א ז"ל בח"א הא מצינו דאפילו לקריביה דרב ענן הקדים דינו משום כבודו דרב ענן א"כ שרי אפילו בלא ביטול תורה רק משום כבוד תורה לבד ול"ל להרא"ש לומר הטעם משום ביטול תורה

ולפ"ז ניחא דהא היכא דליכא בזיון רק משום כבוד אזי בזה אמרינן דיכול למחול ע"כ וא"כ היכא דאיכא דינא דיתמי דמקדמינן לשאר דינים נימא דיכול ת"ח למחול ע"כ כמו התם אי אמרה ל"ב וצריך לומר דאיכא בזיון ליה להקדים דין אחר וכ"ז הוא במקום שנודע לכל דהוא ת"ח או קריביה של ת"ח אבל הכא מיירי אף באתרא דלא ידעי כמו שאמר שם בתחלה וכמו שמבאר ג"כ המהרש"א שם וא"כ ליתא בזיון דאין מכירין אותו ועל כבודו יכול למחול ולהכי אומר הרא"ש דלהכי שרי ליה בכל דוכתא לומר צורבא מרבנן אנא אפילו אי איכא דינא דיתמי מ"מ מקדמינן דינו משום ביטול תורתו להכי לא ימחול ויבקש להקדים דינו בכל מקום כמבואר

אמנם סוף דברי הט"א שם קשה דכתב להביא ראיה לדברי הריב"ש דעל בזיון אינו יכול למחול מהא דאמרינן במס' סנהדרין דף פ"ד ע"ב רב לא שביק לבריה למפתח ליה כוותא דלמא חביל וה"ל שגגת איסור חנק ואי האב יכול למחול על בזיונו הה"ד נמי על הכאתו יכול למחול א"כ ה"ל למישבק כו' ולמחול על כבודו אלא ודאי כל כה"ג שהוא דרך בזיון אין כבוד האב מחול והה"ד לכבוד הרב כו' ואח"כ הקשה הט"א ממסכת קידושין דר"פ קרע שיראי ופירש"י ז"ל על דלמא רתח ואמר לאבוה מידי דריתחא ומשום דמחיל ליה ליקריה אלמא דאפילו לענין בזיון כבודו מחול שמוחל האב ואולי י"ל דכבוד הרב עדיף ושאני דכבודו גדול משל אב משה"כ במקום בזיון אינו יכול למחול על כבודו עכ"ל

והנה קשה דבריו שהמה להיפך ממה שכתב הריב"ש בשם הראב"ד ז"ל כאן דהוא הביא ראיה על רב דאינו יכול למחול על בזיון מאב דאמר ודמי למאי דאמרינן האב שמחל על כבודו כבודו מחול דל"ל שיהא האב יכול למחול על חרופין וגדופין אלמא דס"ל דבאב ודאי דאינו יכול למחול על בזיון והביא ע"ז ראיה על רב שאינו יכול למחול והט"א כתב דאפילו ברב אי אינו יכול למחול ע"כ באב יכול למחול ועוד תמוה לכאורה דלפי המסקנא שלו דבאב יכול למחול גם על בזיון הדרא קושיא לדוכתה ממס' סנהדרין דף פ"ד אמאי לא שביק רב לבריה למישבק כוותא הא יכול למחול ע"ז כמו על בזיון דמחול באב שהביא ראיה ע"ז ממס' קידושין

ונ"ל לומר דלא דמי הא דסנהדרין להא דקידושין דהתם בסנהדרין לענין אי שגג וחבל באביו ועשה חבורה לא מהני מחילה בזה דהתם בסנהדרין הא יליף מקרא דלנפש דבעי דוקא חבורה שמוציא דם וא"כ אי חבל בחבורה באביו הוה דומיא דהורג נפש אחר בשוגג ואי עשאו טריפה מקודם ודאי לא מהני מחילה מה שהנהרג ימחול לו והראיה לזה דבמס' מכות ד"ח ע"ב מפקינן מקרא דמכה נפש לחובל באביו בשוגג דפטור מן גלות דה"א דהוה כמו הרג נפש בשוגג דחייב גלות ורק מגזה"כ ממעטינן מגלות אבל ודאי זה אף בשוגג לא ניתן למחילה שלא יהא אסור בזה וכן צריך לומר לדברי הריב"ש דבחרופין וגידופין אף באביו אינו יכול למחול דהתם גבי רבה ב"ה דקרע שיראי לא חשש אולי בנו יחרפנו דלזה לא ניתן למחילה רק אולי יאמר דבר שלא לכבודו והוא יגרע מחיוב כיבוד אשר זה ניתן למחילה אבל בזיון אף באב אינו ניתן למחילה ומכש"כ חבלה כמו שבארנו ודוק: הודעה

אם כי כבר אמרנו בראשית ספרי כי הלכתי בעקבות רבינו משה ז"ל לבאר חידושי אף בדברים שאינם נוגעים לעת הזאת. עתה עוד אכפול הדברים טרם אתחיל לבאר הלכות עכו"ם וחוקותיהם כי כל הדינים המתבארים בהלכה זו הם רק על העמים הקדמונים עובדי גלולים אבל לא על העמים אשר בזמנינו אשר יאמינו בה' המיוחד בורא עולם וכל צבאם ואינו נוהג בזמן הזה שום דין מהלכות אלה ורק באתי לבאר דברי רבינו אשר דיבר על הימים הקדמונים למען דרוש וקבל שכר כאשר הגדנו למעלה במודעא רבה: הלכות עו"ג וחוקותיהם

פרק א' הלכה ג' חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות כו' ומעולם לא עבד שבט לוי ע"ז עכ"ל: והנה זה מבואר בספרי פ' ברכה על הפסוק כי שמרו אמרתך כו' דשבט לוי לא עבדו ע"ז במצרים וכן במעשה העגל מבואר בגמרא דיומא דף ס"ו ע"ב ואיתא שם כן אר"י אמר רב שבטו של לוי לא עבדו ע"ז שנאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי יתיב רבינא וקאמר להא שמעתא איתיביה בני ר"פ ב"א לרבינא האומר לאביו ולאמו כו' ואת בניו לא ידע א"ל בניו בני בתו מישראל עכ"ל הגמרא. ועמדתי להקשות ע"ז דהא איתא במס' יבמות דף ס"ב א"ל רבה לרבא ב"מ מנ"ל הא דאמרו רבנן בני בנים הרי הן כבנים כו' אלימא כו' אלא מני מכיר מחוקקו ובני יהודה מחוקקו כו' ופירש רש"י ז"ל אבן בנו לא קמבעיא ליה אלא אבן בתו כו' וקשה דלמה צריך להביא מקרא של דה"י הא יכול להביא מקרא של דברי תורה דאמר ובניו לא ידע ומפרשינן בן בתו מישראל אלמא דבן בתו מקרי בניו וכן מצאתי ג"כ בגהש"ס במס' יבמות שמציין עיין יומא וצ"ע וזהו כונתו ודאי דה"ל להביא ראיה מזה ועיין שעה"מ לקמן בפ' ט"ו מה' א"ב ה"ג דמקשה נמי על סוגיא זו דיבמות דה"ל להביא ראיה מד"ת ועיין אבני מלואים מה שמתרץ בזה

ונ"ל לישב כן דהנה תחלה צריך להבין הסוגיא שם דאמר רב שבטו של לוי לא עבדו ע"ז מה חידש רב בזה הלא מקרא מלא הוא ויאספו אליו כל בני לוי וכן שם יתיב רבינא וקאמר להאי שמעתא מאי שמעתא חידש רב בזה הלא רב מביא רק המקרא וכן מקשה שם המהרש"א בח"א דמאי מקשה בני רפב"א לרבינא הלא רב מביא קרא ע"ז וה"ל למירמי קראי אהדדי עי"ש. ונ"ל לישב כ"ז דהנה אף דכתיב כל בני לוי הא קיי"ל בכל דוכתא דרובו ככולו וזהו דבא לחדש ר"י אמר רב דהכא דכתיב כל בני לוי הוא כל השבט ולא רובו כיון דכתיב כל והנה ע"ז הא תקשה לכאורה מהא דאיתא במס' הוריות דף ג' ע"ב א"ר יונתן מאה שישבו להורות אין חייבין עד שיורו כולן שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כולן אר"ה בדר"ה ה"נ מסתברא דבכל התורה קיי"ל רובו ככולו והכא כתיב כל עדת הואיל וכך אפי' הן מאה כו' מתיב ר"מ אין גוזרין כו' אא"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה שנאמר הגוי כולו והא הכא דכתיב כולו ואמר רובו ככולו תיובתא ואלא מאי ה"ק אי איכא כולו הוי הוראה כו' ועיין תוס' שם ובמהרש"א מבאר שם דהגמרא מקשה ואלא מאי היינו דהכא גם על רובו לא צריך קרא דאחרי רבים להטות קיי"ל ועיין לח"מ