כתר המלך חלק א כב

בעלה משמחה ואז אמרינן דצריך להיות בביתו לשמח את אשתו כמו שפירש רש"י ז"ל במס' קידושין דף ל"ה ע"ב וכיון לפ"ז דרבינו פוסק כר"ז נגד אביי לקמן בפי"ד מה' מעה"ק ובפ"א מה' חגיגה וא"כ שפיר פוסק רבינו כן דאינו מחויב בשמחה להיות בביתו והסוגיא הכא במס' סוכה קאי אליבא דאביי דבעלה משמחה עכ"ל

ונ"ל עפ"ד לישב דברי הטור באה"ע סי' א' שכתב השרוי בלא אשה שרוי בלא דירה כו' ולא כתב בלא שמחה כמו שאיתא בגמ' דיבמות דף ס"ד ועמדו ע"ז הב"י והדו"פ ולפ"ז ניחא דזה דאמרינן שרוי בלא שמחה ילפינן במס' יבמות שם מקרא דכתיב ושמחת אתה וביתך וזהו רק אי קרינן כאביי ושמחת הוא עם אשתו דוקא אז מי שנשא אשה אבל אי קרינן בזה ושמחת ואז קאי על האיש לבדו לשמוח ואז אף אי שרוי בלא אשה לא יחסר לו השמחה דקרא אומר ושמחת אתה לבדך וא"ל דשם הגמרא ביבמות קאי אליבא דאביי דאמר בעלה משמחה וקרינן ושימחה ואומר דשרוי בלא שמחה אבל הטור א"ל דס"ל כדעת רבינו דפוסק כר"ז דהיא מחויבת לשמוח וא"כ אינו מוכרח מקרא זה ולהכי השמיט ודוק

שם פרק ו הלכה י"ד המכשיל את העור כו'. וכתב הראב"ד ז"ל א"א כגון המכה את בנו הגדול וכתב הכ"מ ויש לתמוה על הראב"ד ז"ל שמפרש דבר זה יותר מכל הדברים המוזכרים כאן ואפשר שטעמו לומר אע"פ שבגמ' דידן לא נזכר אלא המכה את בנו הגדול מ"מ יפה כוון רבינו לכתוב המכשיל את העור דמכה בנו ל"ד עכ"ל וזהו דוחק בידינו. ונ"ל לענ"ד לומר פשיט דרבינו כתב המכשיל את העור ה"א כגון דהכשילו בדבר אסור כגון הושיט כוס יין לנזיר או שאר איסורים והוא אכל ונכשל באיסור ע"ז מנדין אותו אבל באופן אחר לא נדע וע"ז כתב הראב"ד כגון המכה את בנו הגדול דעוד לא נכשל בנו בשום דבר דהא אי לא הרים יד נגד אביו לא הכשיל בשום איסור ואעפ"כ אם הוא הכה אותו כיון דיוכל להיות דבנו לא יעמוד בדבר ויכשל בדבר איסור מ"מ אמרינן בזה במס' מע"ק דמנדין אותו ומפרש הוא דברי רבינו בזה

ועוד נ"ל לומר דהכא הוה ספק כלל אם יעבור בנו על איסור לפי מאי דאמרינן במס' קידושין דף ל"ב דרבה בר"ה קרע שיראי באפיה בריה אמר אחזי אי קא רתח ודלמא קא רתח וקעבר על לפ"ע כו' דמחיל ליה ליקריה וכתבו התוס' וצריך לומר שהודיעהו קודם לכן שלא יהא כמו נתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה כו' וא"כ אי חזינן דמכה בנו גדול אולי מחל אביו על כבודו ולא יעבור מ"מ כיון דלא הודיע לבנו היה בנו באיסור כדברי התוס' וזהו שאמר שאף שהכשילו בדבר שאינו איסור לבנו ורק מה ששגג ולא ידע מהמחילה מ"מ מנדין אותו ועיין מה שנבאר לקמן אי גם בבזיון נמי אמרינן דאב יכול למחול על כבודו

והנה הפרי חדש כתב לפרש דכונת רבינו הראב"ד ז"ל דאין לפרש המכשיל את העור הוא היכא דעבר על ל"ת דלפ"ע כגון מושיט כוס יין לנזיר ע"ז השיגו דהא ודאי ליתא דא"כ אכולהו לאוין מנדין אותו אלא ודאי דקאי דוקא מכה בנו הגדול ודכוותיה דאיכא היתר בדבר ואעפ"כ איכא למיחש לתקלה כה"ג דוקא מנדין אותו עכ"ל. ודבריו לענ"ד אינם מוכרחין דהא הלאו דלפ"ע לא הוי לאו גמור למלקות ורק הוי כלאו שבכללות דליתא גביה מלקות וקיי"ל דהני איסורים דלית בהם מלקות והמה מד"ת או מד"ס יש פעם דמכין אותו מכת מרדות ויש פעם דמנדין אותו וכבר כתב הר"ן ז"ל במס' פסחים דף נ"ה והאריך בזה הפר"ח גופיה באו"ח סי' תצ"ו דהכל כפי שעשו חז"ל דפעם יש דמכין אותו מ"מ ופעם מנדין אותו והכא אמרו חכמים דמנדין בכל לפ"ע כיון דליתא מלקות גביה כמבואר ודוק

שם פרק ו' הלכה י"ג וחכמים גדולים היו משתבחים כו'. וכחב הכ"מ שם באה"ד כתב הריב"ש בשם הראב"ד ז"ל אע"פ שאמרו בפ"ק דקידושין דף ל"ה הרב שמחל על כבודו כבודו מחול היינו מידי דלית ביה בזיון אלא באותם הדברים שאדם חייב לנהוג בו כבוד מחמת תורתו לעמוד מפניו וכיוצא בזה אבל על בזיונו אינו יכול למחול אדרבא אסור לו למחול שהתורה מתבזית בכך ודמי למאי דאמרינן התם האב שמחל על כבודו כבודו מחול דל"ל שיהי' האב יכול לומר ולמחול על בנו שיאמר לו דברי חרופין וגידופין עכ"ל

והנה הטורי אבן במס' מגילה דף כ"ח הביא ראיה לזה מהא דאמרינן במס' שבועות דף ל' ע"ב דאמימר אותביה לרב יימר דידע סהדותא ומקשי הגמ' והאמר עילא מחלוקת כו' אבל בעדים ד"ה בעמידה כו' האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף והא תקשה דימחול על כבודו כדי לקיים אידך עשה ועוד אס"ד דיכול למחול על כבודו אינו בדין שעשה דכבוד תורה דוחה לעשה אחרת כדאמרינן במס' כתובות דף מ' ע"א אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל אפילו אי אמרה בעינא לא חשיב עשה כלל אע"כ דבמקום בזיון לא אמרו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול וזה דצריך לעמוד ולהעיד הוה בזיון ולא ניתן למחול משה"כ אמר עשה דכבוד תורה עדיף עכ"ל

והנה לפ"ד הט"א יש לישב דברי התוס' במס' שבועות דף ו' ע"ב ד"ה והאמר כו' אע"ג דהיה יכול להושיבה כדאמר בסמוך דעשה דכבוד תורה עדיף שהיתה אשת חבר א"ל שלא רצה להושיבה שלא לסתום טענת בע"ד כו' א"נ שמא אין באשת חבר לאחר מיתה עשה דכבוד תורה עכ"ל. והקשה המהרש"א על תירוץ הראשון וז"ל ומיהו אכתי קשה מאי ק"ל להגמרא מהא דדיינין בישיבה היכי קאים רב נחמן הא א"ל עשה דכבוד תורה עדיף ולהכי היה עומד מפניה שהיתה אשת חבר ונ"ל דלא נימא עשה דכבוד תורה עדיף אלא בכה"ג דלקמן דת"ח דגם העשה בגופיה דטפי עדיף ליה לעבור בהעשה דהעמידה כדי לקיים עשה דכבוד תורה ולישב אבל עשה דדיינים בישיבה לא נדחית מפני עשה דכבוד תורה של אחר עכ"ל

והנה ע"ד לכאורה קשה טובא א"ה דכונתו פשוט כמו שכתב בלשונו הכא מדברי התוס' שם ד"ה למשרי וז"ל שבאו שניהם בבת אחת א"נ עשה דכבוד תורה עדיף כדאמרינן במס' כתובות דף ק"ו עכ"ל והא התם העשה דכבוד תורה הוה לגבי עולא והעשה של כקטן כגדול הוה לגבי הב"ד וכן שם בכתובות דף ק"ו שמביא התוס' דעבור עשה דכבוד תורה סליק דינא דיתמא נמי כן הוי דהכבוד תורה הוה לגבי קריביה דרבי ענן והעשה דושפטתם צדק הוי לגבי רב נחמן ועי"ש ברש"י ז"ל ובח"א ויש לומר עפ"ז לישב קושית הפלפלא חריפתא על הרא"ש ז"ל שמקשה ל"ל להביא ממרחק להתירוץ דעשה דכבוד תורה מן מסכת כתובות דף ק"ו אמאי לא הביא מהכא ע"ב דאמרינן עשה דכבוד תורה עדיף

ולפ"ז ניחא דאי מלקמן יש לטעות כתירוץ המהרש"א ז"ל להחלוק בין היכא שהמקיים והעובר הוא אחד וא"כ ליתא תירוץ זה מכבוד תורה ולהכי הביאו מכתובות דלא מחלקינן כן ושפיר מתורץ כדברי התוס'

אמנם נ"ל דכונת המהרש"א ז"ל הוא כן ולא טעה בגמרא ערוכה וכונתו דלא שרינן לדחות רק כמו התם היינו בגוף אחד היינו בת"ח אחד שהוא יושב ומעיד אף שנדחה העשה משום כבוד תורה לא איכפת לן אבל הכא דישיבת הדיינין דהוה בשני גופין פירש דצריך רב נחמן דהוא נמי ת"ח לעמוד מפני כבוד תורה דידה וא"כ נדחית ממילא כבוד תורה של ר"נ וא"כ לא דחינן העשה של דיינים בישיבה מפני כבוד תורה דהא מ"מ כבוד תורה נדחית אצל הדיין שהוא נמי ת"ח וזהו רק הכא לענין עמידה וישיבה אבל לענין אקדומי הכא ובכתובות דליכא דחיה דכבוד תורה לגבי הדיין שפיר נדחית אף בשני גופין ואף שאין לשונו מכוון מ"מ זהו ודאי כונתו

אך עפ"ד הט"א אלה מיושב שפיר קושית המהרש"א ז"ל דרק גבי בזיון אמרינן עשה דכבוד תורה עדיף אבל בכבוד אמרינן מי איתא לעשה כלל אי אמרה לא בעינא וא"כ מקשים