כתר המלך חלק א כא

העיר צריך לפטור ממנו פ"א ע"כ ופירש רש"י ז"ל כתיב וביום השמיני היינו העשרים ושנים וכתיב כו' אלמא דעשרים ושלשה כו' והמפרשים הקשו ע"ז כן דבמסכת ר"ה דף י"ט ע"ב אמרינן מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר וכתבו התוס' משמע דבימי עזרא הוה מעובר וסמך קצת יש לדבר דכתיב ויגע החודש השביעי וכתיב ביום השני כו' וכתיב נמי וביום עשרים וארבעה לחודש הזה נאספו ב"י בצום משמע לפי שאז היה מוצאי סוכות נאספו וא"ל דעברוהו כו' דאל"כ הרי י"ד דירחא וח' דסוכות הרי כ"ב ויום כ"ג מוצאי סוכות וא"ל דשבקוהו לתעניתא משום מחרת י"ט כו' עד כ"ד בו דמאז לא היו נוהגין בו ועוד שהרי דבר שבציבור הוי אלא ש"מ דעברוהו לאלול עכ"ל

וא"כ תקשה נמי הכא מאי ראיה דצריך נמי למחר ליטול רשות ממנו דילמא ה"נ הוה המעשה כמו התם בימי עזרא שעברוהו לאלול והוה מוצאי סוכות כ"ד ה"נ עברוהו לאלול והוה שמ"ע ביום כ"ג וחד יומא הוא זה דכתיב במלכים ובדה"י ומנ"ל הדין דצריך לפטור פ"א

ונ"ל לענ"ד לישב כן די"ל דמ"ד הכא במע"ק דיליף מזה ס"ל כאחרים דאמרו שם דף כ' ע"א כי אתא עולא אמר עברוהו לאלול כו' והתני רבב"ש יכול כו' רבא אמר הא דתני רבב"ש אחרים הוא דתניא אחרים כו' אין בין כו' אלא ד' ימים בלבד נמצא דאחרים אין מעברין לאלול לעולם וא"כ לא מ"ל דשם בימי עזרא אמר בכ"ד משום דעברוהו לאלול ולאחרים צ"ל ע"כ כמו דאיתא בירושלמי דע"ז (פ"א ה"א) אר"י קרא מסייע למה דאמרו חברייא וביום עשרים וארבעה לחודש השביעי נאספו ב"י ולמה לא אמר בעשרים ושלשה משום בריה דמועדא אין נימר דהוה בשובתא לית יכיל דאת מחשב, והוה צומא רבא בחד בשבתא ומה בה ולית ר"ח מיקל למאן דמעבר ליה מאתריה אריב"ה אנא חשב כו' ולא הוה בשובתא עכ"ל

והנה מה שאמר שם מה בכך ור"ח מיקל למאן דמעבר ליה מן אתריה כו' ע"כ צ"ל דהמ"ד זה ס"ל כאחרים דאין מעברין ואין מחסרין שום חודש לעולם אבל לדידן ודאי מעברין כדי שלא תחול יוה"כ בחד בשבת או בע"ש כדאיתא שם במס' ר"ה ד' כ' וא"כ י"ל לדברי אחרים ניחא פשוט א"נ כסברת התוס' דמשום מחרת החג מותר להתענות א"ל דביום כ"ג הוה שבת ואף דיום הכפורים היה ע"כ לפ"ז באחד בשבת לאחרים לא חיישינן לזה אם אלול לא היה מעובר וא"כ ה"נ האי מ"ד במס' מע"ק יליף מזה דצריך לפטור פ"א ולא אמרינן דאלול היה אז מעובר אבל לדידן דלא ס"ל כאחרים ונפרש דאז בימי עזרא היה אלול מעובר וה"נ בימי שלמה היה אלול מעובר ויום כ"ג היה ביום השמיני ולא נדע הדין דצריך לפטור פ"א ושפיר השמיטו הפוסקים

אך עיין תוס' קידושין דף ל"ח ע"א ד"ה והה"ד דבחד תירוץ ס"ל לר"ש ע"כ דלא כאחרים והא האי מ"ד הכא במע"ק ר"ש הוא וצריך לומר דס"ל ע"כ כפי התירוץ השני שבתוס' שם כפיר"ח עי"ש. ועיין במשל"מ לקמן בפ"ו מהל' כלי המקדש אך קשה לכאורה ע"ז מהא דאיתא בתוספתא דסוכה פ"ד ברכה לעצמו שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך יכול לא היו טעונין לינה ת"ל ביום עשרים ושלשה לחודש כו' שלח את העם וילכו לאהליהם הא כיצד נפטרו מב"ע והשכימו והלכו להם עכ"ל התוס' נמצא דהתוספתא מוכיח מזה דטעון לינה ומשום לינה היו צריכים להשאר עד יום עשרים ושלשה וא"כ לא מצי למימר דיום העשרים ושלשה היה ביום השמיני דא"כ מנ"ל דבעי לינה דהא חד יומא הוא וא"כ ע"כ הוא יום המחרת וא"כ תקשה למה להקרא לומר דביום המחרת שלח את העם אלא ע"כ דבעי לפטור פ"א

אך יש לומר כן דהנה באמת לדידן נוכל לומר דעברוהו לאלול ויום השמיני היה כ"ג וחד יומא הוה בזה דטעון לינה בלא קרא זה ידעינן דהנה התוס' כתבו במס' סוכה דף מ"ז ע"ב דשמיני טעון לינה משום קרבן שמחה שמביא וקיי"ל דכל מי שמביא קרבן צריך ללון ומה שכתבו שם ועוד דמרבינן כל מיני שמחות הוא דוחק ע"כ ודאי לא בעי לימוד ע"ז מקרא דשמיני צריך לינה ומקרא זה לא מוכח מידי דא"ל דהוה בחד יומא אבל שם התוספתא א"ל דס"ל כמו המ"ד במס' מע"ק דתרי יומי הוי ואומר התוס' דזה דנשארו בירושלים הוא משום לינה וכיון שנשארו עד יום המחרת היו מוכרחין למחר ליטול רשות כדין תלמיד הנפטר מרבו אבל אנן ס"ל דזה ודאי חד יומא בשלוח תרי זימני לא בעי ואף שבודאי נשארו משום לינה עד המחרת מ"מ הלכו בלא נטילת רשות כמבואר

אמנם נ"ל לומר דכל קושית המפרשים שבארנו דמקשים דלמא הוי תרווייהו בחד יומא לא קשה וניחא פשוט דהנה בקרא דדברי הימים כתיב כן ויעש שלמה כו' ויעשו ביום השמיני עצרת כו' וביום עשרים ושלשה לחודש השביעי שלח את העם לאהליהם משמע דלא הוה תרווייהו בחד יומא דבתחלה אמר וביום השמיני עצרת וזהו היום השמיני שכתוב במלכים ואח"כ אומר וביום עשרים ושלשה לחודש משמע דהוא יום המחרת יום אחר שפיר מדייק ע"ז מדאמר הכא במלכים דביום השמיני שלחם והכא אמר דבעשרים ושלשה שלחם דמשמע דלא היה בחד יומא ובתרי זימני שלחם ונטלו רשות לילך כמבואר

אך נ"ל לישב שיטת הפוסקים שהשמיעו כן דהנה רש"י ז"ל פירש בדה"י דביום השמיני שלח את העם שבתוך התחום ואלה שחוץ לתחום שלחם לביתם ביום כ"ג וא"כ זה דמלכים הלכו בתוך התחום ובדה"י מיירי מה שחוץ לתחום

והנה כ"ז א"נ דתחומין הוא מה"ת וכן גם א"נ דבי"ט נמי תחומין הוא מה"ת שפיר מוקמינן הקרא משום תחומין אבל א"נ דתחומין הוא מדרבנן אף בשבת או א"נ דאף דבשבת הוא מה"ת מ"מ בי"ט הוא מדרבנן כדעת הפוסקים שנבאר לקמן בה' י"ט וא"כ א"ל דאולי אז בימי שלמה לא גזרו עוד על תחומין בי"ט וא"כ לא נוכל לישב זה חילוק המקראות משום איסור תחומין וא"ל א"כ דזה המ"ד במס' מע"ק ס"ל שם דמוקי לה מזה להוכיח דין זה דצריך לפטור פעם אחרת דתחומין הוא רק מדרבנן וא"כ לא מצי לאוקמי משום תחומין דעדיין לא נגזר ולהכי יליף ליה דין זה ואף שמצינו במס' יבמות דף מ"ז ע"ב דאמר שם ובאשר תלכי אלך אסור לנו תחומין דעדיין לא נגזר לפ"ד בימי שלמה והכא אמר זה בימי רות שהיה קודם הרבה מ"מ לא קשה דהא מצינו במדרש רות דדריש שם אסור לנו לילך לתרטראות כו' אשר זה ילפינן במס' ע"ז דף י"ט לאסור מקרא דאל תפנו אל האלילים וא"כ א"ל דהמ"ד ביבמות ס"ל דתחומין דאורייתא או אלפים אמה כר"ע ולהכי אומר אסור לנו תחומין אבל למ"ד דרבנן נפרש באשר תלכי כו' אסור לנו תרטראות כדברי המדרש וא"כ ניחא שפיר דברי רבינו וכן הש"ע שהולך בשיטת רבינו בזה דתחומין הוא מה"ת אף בי"ט כמו שנבאר לקמן בה' י"ט וא"כ נוכל שפיר לישב המקראות כמו שמפרש רש"י ז"ל בדה"י משום תחומין ולא נדע הדין דצריך לפטור פ"א וליטול רשות ולהכי השמיטו זה שפיר כמבואר

שם הלכה ז' וחייב אדם להקביל פני רבו ברגל כו'. והנה הכ"מ הקשה על מה שלא חילק רבינו בין אזיל ואתי ביומא ולא אזיל ואתי ביומא וכתב דמשמע שם דדוקא ר' אליעזר ס"ל כן ולהכי כתב וכדר' יצחק סתמא והנה הא דמשמע ליה דרק ר' אליעזר הוא ס"ל כן הוא מזה מדר' אלעאי שבא לפניו ופירש רש"י בערב הרגל בא לפניו וכתב המהרש"א ז"ל דמוכרח אתה לומר דהכי הוה המעשה דלא מצי אזיל ואתי ביומא דאל"כ לא היה גוער בו ר' אליעזר מה שבא וא"כ כיון דר"מ חולק עליו וס"ל דאפילו לא אזיל ואתי ביומא צריך להקביל פני רבו משה"כ פוסק רבינו כן וזהו כוונת הכ"מ

והנה בס' זכרון יוסף ח' או"ח סי' י' כתב לתרץ דברי רבינו כן דתליא זה בפלוגתא דאביי ור' זירא במס' קידושין דף ל"ד ע"ב אם אשה חייבת בשמחה ואז קרינן ושמחת בקמץ וקאי השמחה עליו לבדו דחייב בשמחה ואז ל"א דחייב להיות בביתו לשמח את אשתו ואי קרינן ושמחת בחירק דקאי דהאשה