כתר המלך חלק א רד

אסורות. והנה הכא נמי אמר בהני תרי בועי דסמיכי להדדי לית להו בדיקותא ולא אמר בזה דטרפה סתמא הוא נמי משום דהר"ן כתב דהטעם בתרי בועות דסמיכי דטרפה שהם דוחקות זו את זו ויעשה נקבים שמה וא"כ הוה הטעם משום דסופו לינקב וא"כ אם נמצאת דנעשה טרפה משום תרי בועי הגבינות אף שמקודם י"ב חודש נמי אסור ולהכי אמר רבא לית להו בדיקה ולא אמר טרפה לומר דהטרפה הוא לא מצ"ע אלא שעושה נקבים

ועתה נימא דלא מ"ל הא דקאמר רב מתנא מליא מוגלא טרפה מים זכים כשרה בתרי בועות דסמיכי ל"א לשון טרפה כיון דהטרפה הוא לא מצד עצמה ורק סופו לינקב וצריך לומר הכא לית ליה בדיקה ולהכי אומר התם בכוליא אתמר דהתם הוא הטרפות מצד עצמה וכן בתחלה דר"ל בבועא יחידית ר"ל דטרפה מצ"ע ניחא מלת טרפה אבל לא בשתי בועות דסמיכי דתצא קולא מזה לענין הגבינות שמקודם י"ב חודש כמו שבארנו וכ"ז לפי פירוש הר"ן ז"ל בתרי בועי דסמיכי אבל לפי מאי שמפרש לה רבינו דמשום דדרך למצוא שם נקבים וכן מפרש רש"י שבודאי העלו נקבים וא"כ אין טרפה מחמת שסופו לינקב ורק מחמת עצמה שיש שם נקבים ולא יוכל לבדוק אותם וא"כ אי נחלק בזה בין מוגלא למים זכים ה"מ לומר דברי ר"מ בתרי בועות ולא בכוליא ומדמוקי ליה בכוליא ש"מ דלא מחלקינן בזה כמבואר וכן ניחא לשיטת הבה"ג ז"ל דהביאו התוס' והרא"ש שם דבועי בשפולי טרפה ואיתא ביו"ד (סי' לז) דאם היה מים זכים דכשרה וא"כ איכא נמי להקשות דלוקמי הא דרב מתנא בזה דבועי בשפולי. ולפ"ז ניחא דלא מבעיא לשיטת התוס' דהטעם דמטרף בבועי בשפולי הוא משום דסופו להתפרק וא"כ ודאי לא שייך בזה לומר טרפה דהוא נמי לא מחמת עצמה כמו שתי בועות אלא שאין להו בדיקה אלא אפילו לשיטת הפוסקים דנימא להכי מטריף משום דמחזי כשתי בועות דסמיכי נמי ניחא דהא בתרי בועי אומר לית להו בדיקותא וא"כ ה"נ ה"ל לומר כן ולא טרפה ולהכי מוקי ליה בכוליא כמבואר

ועוד נ"ל ליישב קושית הרא"ש על הר"מ ז"ל כן. דהנה אומר שם מלא מוגלא טרפה וכתב הט"ז ביו"ד (סי' מד ס"ק ו) בשם המהרש"ל דיש לדקדק מזה דאמר מליא מוגלא דבעי דוקא שיגיע למקום חריץ וכ"ז הוא רק אם הבועה היתה מבפנים צריך שתגיע הליחה למקום חריץ ומשו"ה אמר מליא כו' וא"כ שפיר ניחא אי אמרינן זה לענין כוליא וכן אם נפרש בבועי טרפה כמו שהביא מהעלתה צמחין דא"ל דהגמ' רצה להטריף אף בועא יחידית הוא מטעם שפוסק רבינו גם עתה דאם היא בועה עכורה וסרוחה וכמו שמבאר הפמ"ג (בסי' לז) טעם רבינו דמטריף משום בדיקת הסמפונות והיכא שסרוחה לית ליה תקנה אף בבדיקה וא"כ לפ"ז ודאי בעי שיהיה הבועה במקום הסמפונות אבל אם הוא בין עור לבשר כשרה ודאי ולהכי אמר מליא כדי להראות דבעי שיגיע עד מקום הסמפונות כמו התם בכוליא דבעי עד החריץ וכ"ז הוא א"נ בבועה יחידית אבל בתרי בועי דסמיכי להדדי דהטעם הוא לא משום הסמפונות אלא או כשיטת רבינו ורש"י ז"ל דיש נקבים שמה או כשיטת התוס' שדוחקות זא"ז וסופו לינקב וא"כ אפילו אם לא הגיע עד הסמפונות נמי טרפה מטעם נקב וא"כ ל"מ לאוקמי זה דמליא מוגלא רק בכוליא ולא בשתי בועות כמבואר ודוק

הלכה יט ב' מראות מותרות כו' אי כמראה הכבד כשרה כו' עכ"ל. והנה הד"מ כתב (בסי' לח ס"ק ד) בשם מהרא"ק דאינו כשר מראה כבד רק בבהמת ישראל כו' ובס' ארוך מש"ך ז"ל תמה ע"ז מ"ט מחלק במראה זו של כבדא יותר משאר מראות הכשרות דמשמע דאינו מתיר בזה רק מטעם הפסד מרובה והלא בגמ' אמר סתם ככבדא כשרה משמע דהוא ככל מראות הכשרות דלא מחלקינן בין בהמת ישראל לשא"י ונ"ל ליישב כן. דהנה הר"ן ז"ל כתב שם וכתב רש"י ז"ל ככבדא כשרה ריאה שמראה שלה דומה למראה הכבד אבל הרז"ה ז"ל פירש דהכא לא במראה עסקינן דא"ה לימא כדאמרינן כעין כשותא כעין כבדא כו' אלא בגישתא עסקינן וה"ק בגישתא דכבדא כשרה בגישתא דבשרא טרפה ואין בזה הכרע אלא כדפירש רש"י עיקר וכן כתב הרמב"ם ז"ל עכ"ל. נמצא דלדעת הרז"ה ז"ל הא דקאמר בגמ' דכבדא כשרה לא על מראה הכבד קאי אלא בגישתא דכבדא אבל מראה כבדא הוא מן המראות שלא נזכרו בגמ' שבזה מחולקים הת"ש והנוב"י ס"ה עיי"ש וא"כ א"ל דדעת מהרא"ק ז"ל נמי כן דשאר מראות של"נ בגמ' הוא טרפה ורק מראה כבד דלדעת רש"י ורבינו הוא מן מראות כשרות המפורשים ורק דעת הרז"ה לומר דל"נ די לנו בהפסד מרובה להתיר אבל בש"ע השמיט הרמ"א ז"ל דעה זו שס"ל כדעת הראשונים דמראה כבד נזכר בגמ' להכשיר וכשר הוא בכל גוונא ככל מראות כשרות ודוק

פרק ט הלכה ג עד היכן חוט השדרה כו' עד סוף פרשה שניה שלא ישאר אחריה אלא פרשה שלישית הסמוכה לתחלת האליה עכ"ל. והנה הכ"מ כתב ורבינו ז"ל לא אסר אלא עד סוף השניה. ויש לתמוה על רבינו למה פסק להקל וי"ל דלטעמיה קאזיל שכתב בפ"ה דשאר מיני טרפות חוץ מן הדרוסה יש בהם ספיקות המותרים אבל קשה כו' וא"ת כיון דאיבעיא לנו אי עד ועד בכלל או עול"ע בכלל ה"ל למפסק בהו לקולא דעד ול"ע בכלל וי"ל דהך בעיא ליתנייהו אלא על מה דאמרינן אבל בתר הכי דקאמר שמואל ליכא למיבעי מידי דהא אמר שניה איני יודע ומשמע דבפרשה שניה קאמר איני יודע מדלא קאמר עד שניה א"י כו' וכן כתב בב"י (סי' לב) עיי"ש

ולענ"ד נ"ל ליישב קושיא האחרונה כן. דהנה התוס' כתבו שם ד"ה עד כו' מדאמר בפרקין (דף נה) דכל שיעורא להחמיר לא מצי למפשט מידי דה"מ במשנה או בברייתא אבל הכא מימרא הוא עכ"ל והר"ן ז"ל חולק על הכלל של התוס' וס"ל דאמרינן דכל שיעורא להחמיר הוא אף במימרא בהא דכוליא שהקטינה (דף נה) וכן מבאר הפר"ת לדברי הר"ן וא"כ תקשה לדברי הר"ן ז"ל קושית התוס' דה"ל למיפשט מזה לומר עד ועד בכלל

וע"כ נ"ל ליישב כן. דהנה רבינו כתב בהל' א' אבל אם נסדק העור לארכו או ניקב מותרת כו'. וכתב הכ"מ ומ"ש אבל אם נסדק העור לארכו מותר כ"כ גם הרשב"א ז"ל בתורת הבית הארוך ונ"ל דילפינן זה מגרגרת דמטרפינן בפסיקת רוב וכשרה בנסדק לארכו אלא שק"ל למה לא הוצרכו כאן שישתייר משהו למעלה ומשהו למטה עכ"ל. ובב"י (סי' לב) מסיק ליה ומדלא כתבו כן משמע דאפילו לא נשתייר כלום כשר דמשמע להו דקיל חוט השדרה מגרגרת שהחיות תלוי בו וכן כתבו הט"ז והש"ך (בסי' לב ס"ק א וג) אמנם הפר"ת והאחרונים חלקו ע"ז וס"ל דאפילו בחוט השדרה בעי שישאר משהו למעלה ומשהו למטה כמו בגרגרת והכו"פ כתב דתליא הפלוגתא אי בעינן בחוט שיור כ"ש אם בעינן בגרגרת שיור במקום שחיטה עיי"ש. ולענ"ד נ"ל לומר דתליא בזה הפלוגתא. דהנה הש"ך כתב (בסי' לב ס"ק א) בשם הב"ח דבחוט השדרה לא מצטרפי נקבים לרובא כמו גרגרת ושאר האחרונים חלקו ע"ז וכתב הכו"פ דבזה יתבאר הגמ' (דף מה) הפלוגתא דת"ק ור' יעקב דרבי אומר חוט השדרה שנפסק ברובו ר' יעקב אומר אפילו ניקב כו' היינו דר' יעקב ס"ל דאפילו הכא הנקבים מצטרפים ורבי ס"ל דלא מצטרפי אבל לא ס"ל לר' יעקב דבנקיבת החוט נטרפה אף א"ל נפסק ברובו וע"ז הורה ר"ה אאא הלכה כר"י היינו דהנקבים אין מצטרפין עיי"ש: ועתה יתבאר דלמ"ד דגם גבי חוט נקבים מצטרפין לרובא כמו בגרגרת נמצא דלא מצינו קולא בחוט יותר מגרגרת וא"כ קושית הכ"מ שפיר הוא דכיון דכל עיקר מה דילפינן דנסדק לארכו גבי חוט כשר הוא כמו גרגרת דבעי משהו לארכו מזה ומזה אבל בלא זה מטרפי אבל א"נ דגבי חוט נקבים