כתר המלך חלק א רג

עוירא לית ליה וא"כ מזה תקשה לכאורה לדידן דפסקינן כרב עוירא משום דאין חולק עליו והא חזינן דר"ח ב"ר חולק עליו

אך לפ"ז ניחא דהנה הכו"פ כתב (בסי' כט) לכללא דכל הני הטרפות שמנו האמוראים הוא מה שפוסל בין בבהמה ובין בעוף ולהכי קאמר למעוטי לקותא דרכיש דלא חשיב ליה דלקותא דרכיש ליתא בעוף שהכליות סגורות בעצמם וא"כ א"ל דגם רחב"ר נמי לא קחשיב רק מה שטרפה בין בעוף ובין בבהמה אבל ניקב הטחול כתב רבינו בפ"י דאינו פוסל לפי שהטחול שלו עגול כענבה ולית ליה סומכיה וקולשיה ולהכי לא קחשיב ליה ר"ח וכ"ז לדידן דמחלקינן כבני מערבא בין קולשיה לסומכיה אבל לרב עוירא דלא מחלק א"כ גם בעוף נמי טרפה ניקב הטחול ומצי חשיב ליה וזהו שאומר רש"י ז"ל ודרב עוירא לית ליה דהוא אינו מחלק בין עוף לבהמה וא"כ ה"ל ט' אבל לדידן דמחלקינן בין עוף לבהמה ניחא ח' מיני טרפות דקחשיב דמה שאינו בעוף לא קחשיב כמבואר וא"כ א"ל נמי דר"ז דמבעיא ליה נמי ס"ל כר"ע דלא מחלק כלל בטחול בין קולשיה לסומכיה וא"כ נוכל לומר כתירוץ התוס' דלהכי גבי לב נקיט לבית חללו דה"א שהוא עב לא בעי מפולש כמו בטחול ונוכל למילף מטחול דל"מ בין קולשיה לסומכיה כדיחוי הרא"ש ז"ל וא"כ לא מצי למפשט הבעיא דהא מה דקתני לבית חללו הוא חלל קטן דאתי ללמד דלא בעי מפולש כמו שכתבו התוס' אבל אנן דפסקינן לחלק בטחול ולא מצי למילף מטחול וא"כ הא דקתני לבית חללו הוא ע"כ ללמד דלחלל קטן דליבעי מפולש לא בעי דלא מצי למטעי לגמר מטחול דנקיבתו משונה וא"כ שפיר פוסק רבינו לדידן דחלל קטן ודאי הוא ודוק

הלכה ב מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה כו' עכ"ל. והנה הגמ"מ הכא הביא דעת רש"י ז"ל דס"ל דבהמסס אפילו מצד אחד נמי טרפה ודעת ר"ת הוא דלא מחלקינן בין המסס לבה"כ ובתרווייהו מצד אחד כשרה והא דנקיט הברייתא בעובי בית הכוסות רבותא נקיט אע"פ שדופנו כפול וניקב עור שלם מ"מ מצד אחד כשרה כו'. והנה עפ"ז בארתי הסוגיא במס' חולין (דף נא) דאיתא שם א"ל ר"ס לאביי חזי מר ההוא צורבא מרבנן דאתי ממערבא ואמר רב עוירא שמני ואמר מעשה ובא לפני רבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצ"א וטרפה שלח ליה כו' ודקדקתי על הלשון שאמר ורב עוירא שמני למנפ"מ אי שמו ר"ע. ונ"ל לבאר כן דהנה לכאורה יש לדקדק בהא דסתמה ר"ס ואביי אי טריף ה"ל להבין דמיירי דיש קורט דם כמו שהיה לבסוף כיון דבודאי לא נוכל לומר דבה"כ יהיה גם מצד אחד טרפה דחוששין שמא הבריא ליתא בבה"כ כמו דבארנו לעיל ואין דחוק לומר דהיכא דיש קורט דם נקרא מצד אחד דהא כן היה לבסוף דמסיק כן ורק להכי הקדים ורב עוירא שמני דלדידיה יש מקום לומר דרבי חולק וס"ל דמצ"א נמי טרפה. דהנה ר"ת כתב דעל בה"כ יש מקום לטעות ולומר כיון דניקב עור שלם הוה טרפה ועוד א"ל דבה"כ יש ללמוד מטחול דלא בעי מפולש כיון דהוא עב כמו שבארנו לעיל בשם התוס' דנוכל לטעות על לב שהוא עב דלא בעי מפולש ואמינא דבה"כ כיון דניקב עור שלם דמי טפי ללמוד מטחול דלא בעי מפולש והא דקרי המשנה שניקב לחוץ א"ל כמו שכתב הר"ן ז"ל במשנה דזה נקרא לחוץ מה שניקב עור אחד וא"כ א"ל דרבי חולק על הברייתא דס"ל דבה"כ בעי נמי משני צדדין אלא אפילו מצ"א נמי טרפה וניקב לחוץ זהו עור שלם דילפינן מטחול דלא בעי מפולש אמנם בארנו לעיל דהרא"ש כתב דלא מצי למילף מטחול דשני לנו בין קולשיה לסומכיה ולהכי קאמר ורב עוירא שמני דהוא לא מחלק בין קולשיה לסומכיה כמו שבארנו בשם הכו"פ ואם יש מקום ללמוד מטחול דמצד אחד טרפה וקמהדר אביי לידע המעשה היאך היה דלר"ע יש מקום לומר דלרבי מצ"א נמי טרפה ופליג אברייתא כמבואר ודוק

פרק ז הלכה ט ריאה שנשפכה כקיתון וקרום העליון שלה קיים ושלם בלא ניקב אם הסמפונות עומדים כשרה כו' וכתב הלחם משנה עוד שם אמרו ריאה שנימוקו וקרום שלה קיים כשרה ולא הוזכר בדברי רבינו ולא ידעתי למה. והכו"פ מתרץ דרבינו סמיך ע"ז דכתב תחלה דהיכא שנשפכה כקיתון והקרום קיים כשר אלמא דאינו פוסל חסרון היכא דהקרום קיים כו' אבל זהו דוחק מנ"ל לרבינו לחלק על כל אלה הסוברים לחלק בין היכא שחסר מבפנים בלי נימוח דגרע מהיכא שנימוח ולהכי מביא הגמ' שם שני הדינים ושפכה כקיתון וחסר כמו שכתב רש"י ז"ל שם. אמנם נ"ל לומר פשוט דרבינו ס"ל דהיכא דחסר בפנים כשרה בכ"ג אף ביתר מרביעית דלא הביא חילוק זה כמו שהובא בש"ע (סי' לו) בשם ס' אוהל מועד וס"ל כמו שכתב שם המעדני יו"ט במס' חולין על הרא"ש דרב נחמן דאמר סתם ריאה שחסרה כשרה אינו מחלק בין פחות מרביעית לרביעית ואפילו בכ"ג כשרה וס"ל דפליג על הברייתא דמחלק עיי"ש. וא"כ כיון דרבינו הביא לקמן דהיכא שנמצא מחט בריאה בפנים כשרה וס"ל דחסרון בפנים ל"ש חסרון כמו שאמר הגמ' שם ע"ז (בדף מט ע"ב) דחסרון מבפנים ל"ש חסרון להכי כשר גבי מחט בריאה וכיון דהוא ס"ל כרב נחמן דלא מחלקינן בין חסרון גדול לקטן די בדין זה שהביא דין זה דמחט דדמי כמו חסר בלא נשפכה כקיתון והרי"ף והרא"ש ז"ל שהביאו דברי רב נחמן ולא סמכו ע"ז דמחט דהמה הביאו הברייתא דמחלק לענין רביעית וס"ל דיתר מזה טרפה כמו שפוסק הרמ"א ז"ל להכי הביאו זה ועיין ט"ז ונקה"כ שם ודוק

הלכה יא ריאה שנמצאו בה שתי אבעבועות סמוכות זו לזו טרפה שהדבר קרוב הרבה שיש נקב ביניהם ואין להם דרך בדיקה כו' והנה רבינו לא חילק בין אם מלאים מוגלא למלאים מים זכים ודלא כרשב"ם וריב"ן שכתבו שמה בהרא"ש דלא מטרפינן בתרי בועי אלא מלאין מוגלא ודקדקו מהלשון בועי שהוא מוגלא לשון פרח אבעבועות עיי"ש. ונ"ל דלפי מאי שבאר רבינו הטעם דלהכי אמרינן בשתי בועות דסמיכי דטרפה שקרוב הדבר שיש נקב ביניהם ואין להם דרך בדיקה. וכתב הלח"מ וא"כ אע"פ שלא יבצבץ מפני שהאבעבועות מכסות אותה כו' וא"כ לטעם זה לא יוכל לסבור כדבריהם ז"ל. דהנה הרא"ש ז"ל בשם הר"מ הקשה ע"ד דבמים זכים כשרה מהא דקאמרינן בגמ' דחולין (דף מח ע"א) מליא מוגלא טרפה מים זכים כשרה וא"ל ההוא בכוליא אתמר ואם כדבריהם לימא דמליא מוגלא הוא בתרי בועי דסמיכי דמים זכים כשר בהם

ונ"ל ליישב כן דהנה הר"ן כתב (בדף מז) גבי תרי אוני דסריכין להדדי לית להו בדיקותא ולא אמרן אלא שלא כסדרן אבל כסדרן היינו רביתייהו וכתב דגם גבי כסדרן דרביתייהו הוא לא בעי בדיקה כלל והא דקאמר תרתי אוני דסמיכן לית להו בדיקה לא בא לומר דהנ"מ שלא כסדרן אבל כסדרן אית להו בדיקה אלא דאתי לאשמועינן דטרפות של שתי אונות הוא מטעם נקב דחיישינן שמא יש לה נקב ואין לה בדיקה עכ"ל. ונ"ל דנפ"מ אם הטרפות מצד עצמן או מצד שסופו להיות נקב הוא דהר"ן ז"ל ס"ל נמי כשיטת התוס' דהטעם דתרי אוני דסריכי דטרפה הוא מטעם שסופו להתפרק ויהיה מזה נקב. והנה הפמ"ג ושארי האחרונים הביאו דעת המהרש"ל וש"פ דאף דקיי"ל דטרפה אינה חיה י"ב חודש ובספק טרפה קיי"ל דמשהינן ליה י"ב חודש ואי חיה כשרה זהו רק אם הטרפות מצד עצמה ואם נמצאו גבינות מחלב שלה מקודם י"ב חודש שרי אבל אם הטריפה מצד שסופו לינקב או להתפרק אזי הגבינות שמקודם י"ב חודש נמי אסור דיוכל היות דנעשה טרפה מקודם י"ב חודש ולהכי שפיר אומר לית להו בדיקותא לגלות שהטרפה הוא לא מצ"ע אלא שסופן להתפרק ואם נמצאו תרי אוני דסריכי ונעשה טרפה אזי הגבינות שמקודם י"ב חודש נמי