כתר המלך חלק א רב

ועל זה האופן אית לן למימר דגם הלמ"מ נחשב כשל תורה ואם יש בה ספק והספק הוא אם זה של איסור או של היתר או שנתערב ולא נדע בזה אמרינן ודאי דספק להחמיר בהלמ"מ כיון שהאיסור ברור לנו שהוא אסור כמו בשל תורה אבל הכא בספק הלמ"מ בטרפות הוא לנו הספק אם הלמ"מ נאמר בזה דהיא טרפה על ספק כזה לא חידשו חכמים את חומרתם לומר להחמיר כיון דכל עיקר הספק הוא אם נאמר בזה הלמ"מ ויהיה החומרא חידוש חכמים דאולי לא נאמרה בזה כלל איסור ולהכי בספק גבי בין הפרשות אי גלודה דמספקא לנו אי נאמרה בזה הלמ"מ בפרשה שניה או גלודה היא טרפה בספק כזה לא אמרינן להחמיר וזהו שאמר רבינו כל ספק בדרוסה דהוא מפורש בתורה דדרוסה אסור ורק הספק הוא אם נדרס או לא בזה אמרינן ספיקא להחמיר אבל בשאר מיני טרפות שהספק הוא אם הלמ"מ נאמרה יש בהן שמותרים הספק כמו שיתבאר והיינו אלה שבארנו ועפ"ז ניחא נמי דפוסק רבינו לקמן בפ"ו בטחול של עוף הואיל והוא כעגול כענבה ואינו כטחול של בהמה מותר אם ניקב והר"ן ז"ל תמה ע"ז אדרבא דכיון דבעוף אין לו קולשיה וסומכיה ומספקא לנו א"א בזה לחלק ומחמרינן לעשות טרפה מספק הכל כמו סומכיה כו' ולפ"ד רבינו ניחא דאזיל לשיטתו דכיון דבעוף אין ליה קולשיה וסומכיה ומספקא לנו אם הלממ"מ נאמרה בזה להחמיר בזה אמרינן ספק להקל כיון דהספק הוא אם הלמ"מ גם בעוף נאמרה כמבואר. וא"כ ניחא לפ"ז בישב לה קוץ דמספקא לנו אם ניקבו שני העורות אי לא ניקבו אי חיישינן שמא היה נקב והבריא בזה חיישינן דלא דמי לספק בין הפרשות או נגלד או טחול העוף ורק. הספק אם נעשה בה מעשה האיסור או ניקב הוא דומה לספק נדרס דאמרינן ספיקא לחומרא ושפיר מקשה ולעולא מ"ש מספק דרוסה כמבואר

וניחא נמי הא דהקשינו לעיל מספק ערלה דהוא ספק הלמ"מ וא"כ הוא ספיקא להקל ומ"ט צריך לומר כך נאמרה אלא כפי שבארנו ניחא דרבינו לא אמר רק היכא שהספק לנו אם הוא מהטרפות שנאמר בזה הלמ"מ אבל התם דהספק הוא לנו אם הוא מפירות של ערלה או לא מאיסור או מההיתר בזה הוא ספק הלמ"מ להחמיר ורק גבי ערלה נאמרה בפירוש להקל כמבואר. וכן תתיישב לפ"ז הא דבארנו לקמן בפ"ז מה' טומאת מת הל' ב' דרבינו פוסק שם דאין ברירה ורק להבא מטהר והא זה דפוסק רבינו בכל דוכתא דמדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה מבאר הר"ן בפ"ג דגיטין וש"פ דהוא מטעם ספק ובדאורייתא אזלינן לחומרא וא"כ הכא דהוי הלמ"מ זה דקיי"ל דמטמא דרך יציאתה הוא מהלמ"מ כמו שכתב רש"י ז"ל במס' ביצה (דף לח ע"א) וא"כ ה"ל למיזל לקולא ויש ברירה אלא כפי שבארנו דאם ספק במעשה אזי קיי"ל להחמיר אף בהלמ"מ ורק מקילין בדבר שספק לנו אם נאמרה בזה הלמ"מ כמו שבארנו וכן שפיר כתב רבינו לקמן בפ"ח מהל' מקואות ה' ו' ספק יש בו כשפופרת הנוד ספק א"ב אין מצטרפין מפני שעיקר הטבילה מה"ת כו' אע"פ ששיעורו הלמ"מ ספק שיעורו להחמיר והוא ג"כ דספק לנו אי יש השיעור בזה או אין השיעור בזה בספיקות כאלה מחמרינן

והנה הנוב"י במה"ת ח' יו"ד (סי' קמו) הבין מדברי רבינו דעיקר הוא החילוק אם העיקר הוא מהתורה ואז אף שהשיעור הוא מהלמ"מ אזלינן לחומרא אבל אם רק נאמרה מהלמ"מ כל הדין אזי אזלינן בספק להקל כו' ולא ידעתי איך יבאר גבי טרפה אשר ג"כ העיקר הוא מה"ת ורק מהלמ"מ נאמרה מיני הטרפות ודמי הוא לזה דספק אם הוא כשפופרת הנוד מ"ט אזלינן בזה לקולא אלא כמו שבארנו דעיקר החילוק הוא אם הספק הוא בענין איך הוא כמו ספק אם יש כשפופרת הנוד ספק א"ב אבל אם ספק שנאמר בזה הלמ"מ מקילין והא דנקיט רבינו מפני שעיקר הטבילה מה"ת כו' הוא דברי התוספתא פ"ה דמקואות ושם איתא ספק יש בהן כשיעור ספק א"ב ספיקא טמא שכל דבר שעיקרו מה"ת ושיעורו מד"ס ספיקא טמא בא לומר הוא בזה דכל דעיקר הוא מה"ת אז השיעורין אשר נאמר ביה הוא מהלמ"מ ולא אמרינן כדברי המ"ד בירושלמי פ"א דמס' חגיגה הל' ב' דאיתא שם פלוגתא דר"י ור"ה ח"א דכל השיעורין הלמ"מ וח"א רהוא דהוא היינו רק מדרבנן עיי"ש ואומר התוספתא דהלמ"מ הוא השיעור ואזלינן ביה לחומרא כיון דעיקר הטבילה הוא מה"ת אמרינן דהשיעורין הוא בזה הלמ"מ וא"כ אזלינן ביה לחומרא אם הספק הוא שנמצא ביה השיעור כמבואר

פרק ו הלכה ה חלב שניקב לבית חללו בין לחלל גדול שבשמאל או לחלל קטן שבימין טרפה עכ"ל. וכתב הלח"מ שם בעי ר"ז כו' ולכאורה נראה דליתא פשיטותא כלל דר"ז דחי פשיטותא דאביי ונשאר הדבר בספק וא"כ יש לתמוה על רבינו איך כתב שהוא טרפה ודאית ולא כתב ספק ואדרבא לכאורה נראה פשט הגמ' דעדיין לא נפשט הבעיא ועיין ח"ש שם. ולענ"ד נ"ל ליישב כן. דהנה הר"ן ז"ל כתב במשנה ר"פ א"ט דכל הנקובים צריכים ניקב לחללו ומה דקתני הלב שניקב לבית חללו אתי לאשמועינן אף אם ניקב לחלל קטן נמי טרפה כו' וא"כ הא לכאורה יש למפשט הבעיא דודאי טרפה אף לחלל קטן מהתירא דמשנה דקתני ניקב הלב לבית חללו ואתי ע"כ אף לחלל קטן לאשמועינן ומאי קמבעיא לר"ז. וצריך לומר לר"ז דמבעיא ליה ס"ל דליתא למפשט מהמשנה זו. דהנה התוס' כתבו כאן במשנה ד"ה ניקב דבשארי נקובי לא איצטריך למיתני לבית חללו שהן דקין כו' אבל לב שהוא עב סד"א שאם ניקב בעומק שהוא חשיב ניקב עכ"ל. אלמא דצריך המשנה לכתוב אצל הלב לבית חללו דה"א כיון שהוא עב לא בעי מפולש ולא נדע מזה למפשט דעד חלל קטן. אמנם צריך להבין מנ"ל לומר סברא זו דהלב כיון שהוא עב לא בעי מפולש וצריך לומר דהוי ילפינן ליה מטחול שהוא עב וקיי"ל שאם לא נשאר כעובי דינר זהב טרפה אפילו אם אינו מפולש וה"א דהה"ד בלב כיון שהוא עב לא בעי מפולש

אמנם הרא"ש ז"ל כתב כל הני דמטרפי בניקב כגון לב והדקין כו' אם נטלו טרפה ואע"ג דבטחול קיי"ל דאם ניקב טרפה ואם ניטל כשרה שאני טחול שאין נקיבתו כשאר הנקובין דהא מפלגינן בין ניקב בקולשיה לניקב בסומכיה כו'. והנה המשנה תני דין דניקב טרפה ודין דניטל לא קתני וצריך לומר דזה ידעינן מכש"כ מניקב ואף שמצינו בטחול דניקב טרפה וניטל כשרה צריך לומר דלא נוכל למילף דשאני נקיבתו בין קולשיה לסומכיה וא"כ ה"נ גבי לב לא צריך למיתני לבית חללו ולא מצי למטעי לגמור מטחול דלא בעי מפולש כיון שהוא עב דלא מצי למגמר מטחול דנקיבתו שאני בין קולשיה לסומכיה ולהכי אפילו אי לא מפולש נמי טרפה אבל לא בשאר נקובין וזה לא מצי למדחי דכונת הרא"ש ז"ל הוא כן דלהכי גבי טחול ניטל כשר משום דמצינו קולא גבי נקב גופיה דמקולשיה כשר והה"ד לניטל אבל הכא לחומרא ללמוד דטרפה באינו מפולש שפיר גמרינן מטחול מכש"כ ז"א דהרא"ש מסיק שם שאני טחול שאין נקיבתו כשאר הנקובין דהא מפלגינן בין קולשיה לסומכיה ואם נשתייר בו דינר זהב כשרה והא זה דאם נשתייר דינר זהב כשר לאו קולא לגבי שאר נקובין דהא בכל הנקובין בעינן מפולש ואם נשתייר אפילו כל שהו כשר והכא בעי דוקא כעובי דינר זהב אבל בפחות טרפה והוי הכא חומרא יותר משאר הנקובין אלא ודאי כונת הרא"ש ז"ל דכל טריפות לא מצי למילף בכ"ג מטחול דטרפתו משונה היא חדא דחלוק בין קולשיה לסומכיה ובסומכיה גופיה יש שינוי דלא נשתייר כד"ז טרפה ואם נשתייר כשר וא"כ ה"נ אין ללמוד גם לב מזה אף לחומרא כיון דמצינו שינוי בזה וא"כ לא צריך לבית חללו

אמנם הכו"פ כתב (בסי' מג) דהנה רב עוירא שם בגמרא (דף נה) דאמר סתם ניקב הטחול טרפה לא ס"ל כלל לחלק בין קולשיה ובין סומכיה ורק הבני מערבא שם בסוגיא מחלקי בין קולשיה לסומכיה. ועפ"ז נ"ל לבאר הא דאיתא שם (דף מג) אמר חב"ר ח' מיני טרפות הן בנקוביה ופירש רש"י ודרב