כתר המלך חלק א רא

אינה מטהרת טרפתו מידי טומאה וקאמר נבלה כו' וי"ל כיון דלר' נחמיה מטהרת לא ה"ל לומר דמאכיל נבלות כו' ודוחק הוא דהא ר' יהודה אליבא דנפשיה שפיר אמר ליה עד מתי אתה מאכיל נבלות וא"כ סברתו לבדוק במסמר עדיף ומה מקשה הגמ' והא שחיטה היא ולפ"ד ניחא דהנה אם אמר לו עד מתי אתה מאכיל נבלות משמע דמצא לענין איסור אכילה בזה חומרא דנבלה ומשמע דמשום חומרא זו מחמרינן לאסור בבדיקה ביד ככל ספק דמחמרינן בזה ומקשה ליה שפיר דהא הכא לא הוי ספק בשחיטה וכן לא הוה הטרפות בוושט או בגרגרת ובספק בשאר טרפות הא מקילינן ומשני ליה דלעולם טרפות ובכ"ז מחמרינן הכא כיון דאיכא ריעותא דהכה חולדה חיישינן שמא ניקב קרום ש"מ אף דהוי רק טרפה ולא נבלה

ועפ"ז יש ליישב נמי הא דמדקדק בס' מהר"ם שי"ף על לשון המשנה דאמר נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת וגבי שאר טרפות אומר ניקבו הדקין ניקב הלב המרה כו' ולא מתרץ ע"ז ולפ"ז ניחא דאתי לאשמועינן דהתם בספיקא אומר ניקבו הדקין המרה וכדומה היינו שודאי לנו שניקבו מחיים ול"ח בזה שמא הבריא אבל בוושט וגרגרת אומר נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת שנמצא נקובה ופסוקה ויש ספק דנעשה אחר שחיטה מ"מ מחמרינן בזה בספק כמבואר

אמנם לענ"ד נ"ל ליישב קושית המפרשים על רבינו כן דזהו דמקשה הגמ' על עולא מ"ש מספק דרוסה דהנה לעיל בארנו בפ"א מהל' מ"א בשם הת"ש (סי' כט) דזה דכתב רבינו דרק בדרוסה המפורש בתורה החמירו בספק אבל בשאר מיני טרפות דהוא רק הלמ"מ לא מחמרינן בספיקא הוא רק א"נ כמ"ד דספק דאורייתא מדרבנן לחומרא אז אמרינן דרבנן לא החמירו רק בספק מה"ת ולא בהלמ"מ אבל א"נ ס"ד מה"ת לחומרא אזי שוה לנו הספיקות מה"ת להלמ"מ ועפ"ז מתיישב כן דצריך להבין לשון הגמ' דאמר ולעולא מ"ש מספק דרוסה למה אומר ולעולא נימא סתם ומ"ש מספק דרוסה וידעינן דקאי על עולא בעל המאמר שם אלא יתבאר כן דהנה שם קאמר עולא ח' מיני טריפות הם נאמרו למשה בסיני וקחשיב שם הא דדרוסה בתוך הח' ומקשה זה הד"מ בטור (סי' כט) מדוע קחשיב עולא דרוסה בתוך הכי דהוי הלמ"מ. והנה זה לא קשה כל כך כיון דכתבו האחרונים דלבד הטרפות שנאמרו למשה בסיני עוד יש טרפות שחדשו החכמים ועיין שם בנה"כ ובד"מ וא"כ להכי נקיט ליה דרוסה בתוך הח' טרפות ללמד דהמה כולם לא מהני טרפות שחדשו חכמים אח"כ ואומר כן דבשעת שהגידו למשה בסיני מיני הטרפות הגידו לו כן כי לבד הדרוסה המפורש בתורה עוד יש שבעה מיני טרפות אשר הוא בין כולם שמונה ועפ"ז ניחא שפיר מה דנקיט עולא תחלה דרוסה ובמשנה ריש אלו טרפות נקיט דרוסה באחרונה אשר עמדו ע"ז הר"ש והמפרשים וניחא דבא לומר דלבד דרוסה דהוא מפורש בתורה עוד יש ז' מיני טרפות ובמשנה נקיט בסוף כמו שנבאר לקמן ואומר שפיר נאמרה למ"מ דבשעה שחשבו לו הטרפות חשבו לו גם דרוסה אך לדעת רבינו ודאי תקשה דהוא מחלק לענין ספק בזה דספק בדרוסה הוא לחומרא ובש"ד לקולא א"כ קשה על עולא איך כייל ליה בחדא מחתא דרוסה עם הנך כיון דיש נפ"מ לדינא היה לו לבאר בהדיא דדרוסה הוא מה"ת וזהו מהלמ"מ דאמורא צריך לפרש דבריו אלא צריך לומר דעולא ס"ל כמ"ד במס' כריתות (דף יז ע"ב) דחתיכה אחת שנינו והוא ודאי ס"ל ספק מה"ת לחומרא כמו שבארנו לעיל וא"כ לדידיה אין חילוק בדינא בזה כדברי הת"ש ז"ל דתרוייהו אזלינן בספיקא לחומרא להכי כייל שפיר כל הח' מיני טרפות ביחד דשוה לנו אליבא דעולא דרוסה לכל ספק טרפה דאזלינן לחומרא וא"כ ניחא שפיר קושית הגמ' ולעולא מ"ש מספק דרוסה פירוש לעולא לשיטתו דהוא ס"ל ספק דאורייתא לחומרא וא"כ ספק דרוסה וכל ספק טרפות חד דינא אית להו מ"ש מספק דרוסה זה דישב לה קוץ אבל לדידן דא"ל דספק דאורייתא הוא מדרבנן לחומרא ומה"ת לקולא שפיר כתב דיש חילוק בין דרוסה לשאר טרפות

ועוד נ"ל לומר דלהכי מקשה ולעולא לשיטתו כן דבמסכת קדושין (דף לח ע"ב) איתא אר"י ערלה הלכה ה"מ עולא אר"י הלמ"מ א"ל עולא לר"י בשלמא לדידי דאמינא הלמ"מ היינו דתנן ספק ערלה בחו"ל כו' יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט ואלו גבי כלאים תנן כו' בחו"ל יורד ולוקט היינו דשני לן בין ספק ערלה לספק כה"כ אלא לדידך ניתני או זה יורד ולוקט כו' תני יורד ולוקט כו' והנה א"נ כדעת רבינו ס"ל נמי לעולא דספק הלמ"מ אזלינן לקולא ובארנו לעיל בהל' מ"א דצריך הלמ"מ לומר כך נאמרה להקל על היכא דאתחזק איסורא דאסור שאר ספיקות מה"ת וגם בהלמ"מ מחמרינן ורק הכא כך נאמרה אבל היכא דלא אתחזק איסורא אז שוה לדעת רבינו ספק הלמ"מ לספק דרבנן דאזלינן להקל א"כ לעולא אי ס"ל כדעת רבינו נמי תקשה דלדידיה היכא דלא אתחזק איסורא שוה ערלה לכה"כ וא"כ הא במשנה אמר סתמא ספק ערלה בחו"ל ובלבד שלא יראנו לוקט משמע אפילו היכא דלא אתחזק איסורא א"כ שוה לכלאים וא"כ ניתני או זו"ז יורד ולוקט כו' דשוה ודאי כלאים לערלה היכא דלא אתחזק איסורא אלא ודאי ס"ל לעולא דספק דאורייתא מה"ת לחומרא כמו המ"ד דס"ל דחתיכה אחת שנינו וא"כ לדידיה ספק הלמ"מ אזלינן לחומרא כמו בספק של תורה ורק בספק ערלה צריך לומר כך נאמרה ונאמרה כן בכל ספק להקל ובלבד שלא יראנו לוקט אבל בכלאים דמקילין בכל ספיקות יורד ולוקט ובערלה הוא ההיתר מהלמ"מ בכ"ג אפילו היכא דלא אתחזק איסורא ובלבד שלא יראנו לוקט ושפיר מקשי ליה לעולא מ"ש מספק דרוסה דלדידיה אין חילוק כמבואר

ועפ"ז יש ליישב קושית הרא"ש ז"ל על זקנו הראב"ן ז"ל דפוסק בישב לה קוץ בוושט א"ח לשמא הבריא אף דפוסק דחוששין לספק דרוסה והגמ' הא מדמי להדדי ולא ס"ל כהרי"ף והרא"ש והתוס' דפסקו דשניהם שוה כמו דהגמ' מדמי ולפ"ז ניחא דהגמ' לא מקשה רק לעולא דהוא ס"ל דאין לחלק בין ספק דרוסה לשאר ספק טרפות ספק ניקב הוושט אבל לדידן א"נ כדעת רבינו לא קשה כלל דיש לחלק בין ספק דרוסה דכתב מפורש בתורה לספק נקב בוושט ולהכי ישב לה קוץ א"ת ס"ל שפיר להראב"ן ז"ל דהוא ס"ל כדעת רבינו ז"ל כמבואר

ועפ"ד רבינו מיושב נמי קושית התוי"ט דעמד ע"ז מ"ט נקיט התנא דרוסת הזאב לבסוף במשנה עיי"ש וניחא עפ"י מאי דאיתא ביבמות (דף ב) ובב"ק (דף יז) אמרינן איידי דאתא מדרשא חביבא ליה נמצא דדבר שאינו מפורש בתורה דרך התנא להקדים וה"נ הקדים כל הי"ז טרפות דלא כתבה בהדיא ולבסוף מסיק דרוסה דאיתא בקרא בהדיא וניחא נמי קושית התוס' א"נ דדרוסה הוא משום סופו לינקב מ"ט נקיט ליה יותר משאר לקותא עיי"ש בד"ה דרוסת כו' ולפ"ז ניחא דהתנא נקיט ליה לבסוף כדי להראות דזה מפורש בהדיא בתורה והוי הכא ספיקא להחמיר ול"ד לשאר טרפות שספיקא להקל כמבואר

ועוד נ"ל לומר ולחדש בזה לתרץ הקושיות מעל רבינו כן. דהנה הב"י כתב (בסי' כט) ומ"מ לא מצאתי ספק טרפה שיהיה מותר אלא גלודה לדעת רבינו ובסי' נ"ט אכתוב לה דלא מכשיר לה אלא מטעם ס"ס וכיון שכן צ"ע היכן מצינו דספק טרפה מותר עכ"ל. והנה באמת מצינו זה לקמן בפ"ט הל' ג' גבי בין הפרשות שכתב נמי הכ"מ ויש לתמוה על רבינו למה כתב להקל וא"ל דלטעמיה קאזיל שכתב בפ"ה דשאר מיני טרפות חוץ מן הדרוסה יש בהם ספיקות מותרים כו' אלמא דמצינו מה שהקילו בספק הכא וכן כתב הב"י (בסי' לב) עיי"ש. ונ"ל לומר כן דס"ל לרבינו דלא החמירו חכמים בספק תורה אלא בדבר שכתבה התורה בזה איסור כמו חלב ודם וכדומה ומספקא לנו אי הוי איסור או היתר אמרו חכמים להחמיר בזה