כתר המלך חלק א ר

ובאמת די בב' או בג"פ להיות ספק נבילה וצ"ע ועיין תוס' (דף טז ע"ב) ד"ה אמר שמואל וצע"ק

פרק ה הלכה ב ושמונה מיני טריפות נאמרו למשה בסיני ואלו הן דרוסה כו'. והקשה הכ"מ והלח"מ אמאי כתב רבינו רק ח' טריפות כיון דבגמ' שם אמרו ח' מיני טריפות לאפוקי לקותא דרכיש וכיון דרבינו פוסק להאי דרכיש א"כ לא ה"ל לומר ח' אלא ט' ועיין מה שמתרצים ע"ז. והכו"פ בסי' כ"ט מתרץ לה כן דעולא לא קחשיב רק מהטריפות שישנו בין בבהמה ובין בעוף ולקותא דרכיש בכוליא קיי"ל דאינו פוסל בעוף מטעם דהלקותא א"פ רק כשהגיע למקום חריץ אבל בעוף הוא סגור בעצם וליתא מקום חריץ ולהכי אמר לאפוקי לקותא דרכיש דס"ל כבני מערבא שם (דף נה) דבעינן עד שיגיע למקום חריץ וא"כ בעוף אינו פוסל וא"כ אינו בכלל הטריפות כמו רכיש דהוא ס"ל דלא מחלקינן למקום חריץ וא"כ גם בעוף פוסל וקחשיב ליה אבל עולא אומר שמונה מ"ט דנהי דלקותא טריפה מ"מ לא הוי כ"א בבהמה ולא בעוף עכ"ל

ועפ"ז נ"ל לישב את דברי התוס' במס' חולין (דף מג ע"א) ד"ה הנך וא"ת לעולא דס"ל ח' מיני טריפות ול"ל דרכיש מאי ניהו י"ח טריפות כו' ועוד למ"ד נקרע רוב החיצונה זהו בשר החופה את רוב הכרס קשה דחסר להו חדא דהכא חשיב להו בתרתי עכ"ל. ותמהו ע"ז המהרש"א והמהר"ם ז"ל ע"ד התוס' דילמא האי מ"ד ס"ל כרכיש וא"כ שוב הו"ל י"ח ע"ש ולפ"ז ניחא דהנה לקמן (דף ל ע"ב) אמרו במערבא משום ריבר"ח נקרע רוב החיצונה זהו בשר החופה כו' נמצא דהאי מ"ד דס"ל נקרע רוב כו' זהו דברי הבני מערבא והנה לקמן (דף ל ע"ב) אמרו במערבא לחלק בין הגיע למקום חריץ ללא הגיע וא"כ לדידהו ליתא למיחשב הלקותא דרכיש בהח' טריפות דהתם לא מטרפי בעוף כיון דמחלקי בין מקום חריץ ושפיר מקשה להבני מערבא דא"כ יחסר בתרווייהו חסרים לשיטתייהו בין כרס החיצונה ובין לקותא דרכיש כמבואר

ועוד יש לישב קושית המהרש"א דמקשה שם בתוס' ד"ה יפלח וקשה דמנ"ל דלקותא דאיוב הוה מלקותא דמטרפא והקשה המהרש"א הא טפי ה"ל להקשות הא האי מ"ד הוא ר' יוחנן דאהדרי ליה חבריה לר' יוסי בר"י ור' יוחנן הא כתבו התוס' לעיל דאמר אלו טריפות לאפוקי לקותא דרכיש ולפ"ז י"ל דממעט הא דרכיש דלא קחשיב ליה משום דלא הוי בעוף אבל בבהמה פסול שפיר כמבואר

והנה לכאורה קשה ע"ד הכו"פ דהא קחשיב התם בח' מיני טריפות קרוע ופירש רש"י בשר החופה הוא קרוע והט"ז הא כתב (סוף סי' מט ס"ק ג) כתב הטור שאין לעוף כרס כו' וא"ל דגם בשר החופה את רוב הכרס אין שייך בו וראיה לזה כו' עד אע"ג שנקרע העור כו' ועיין פמ"ג שם נמצא דקרוע נמי ליתא בעוף דזהו בשר החופה את רוב הכרס דליתא בעוף וקחשיב ליה בח' מיני טריפות. ויש לישב זה עפ"י מה דכתב הפמ"ג (בסי' כט ס"ק ט) אפשר לומר דגם נסדק הקנה לארכו הוא בכלל קרוע ולא בכלל פסוקה כו' וזהו שכתב הש"ך וכיוצא בו ע"כ נמצא דבעוף יש קרוע ג"כ והיינו נסדק הקנה לארכו והנה לפ"ד הכ"מ בפ"ו (הל' ט) שכתב ופרט תחת סוג קרוע שני טריפות נקרע רוב הבשר החופה את הכרס ונגלד העור שעליה נמצא דזה נוכל לומר דנכלל להש"ך במה שאומר וכיוצא בו ותרווייהו ליתא בעוף לא בשר החופה את הכרס ולא גלודה ואולי לדעת המטריפין ניטל הנוצה בעוף לקמן (בסי' נט) זהו בכלל גלודה וצ"ע

הלכה ג אע"פ שכולן הלמ"מ הן הואיל ואין לך בפירוש בתורה אלא דרוסה החמירו בה וכל ספק שיסתפק בדרוסה אסור ושאר שבעה מיני טריפות יש בהן ספקין מותרים כמו שנתבאר. והקשו המפרשים ע"ז איך כתב רבינו דרק ספק דרוסה החמירו הואיל והוא מפורש בתורה ושאר ספיקות דהוא הלמ"מ אזלינן להקל מהא דמקשה שם במס' חולין (דף מג ע"ב) על עולא דאמר שם ישב לה קץ בוושט אין חוששין שמא הבריא ולעולא מ"ש מספק דרוסה קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה ולדעת רבינו ז"ל דיש חילוק בין ספק דרוסה לשאר ספיקות של טריפות מה מקשה מספק דרוסה על ישב לה קוץ הלא בספק דרוסה מחמירין ולא בשאר טריפות ומתרצים המפרשים דלא אמר רבינו להקל בספק רק בטריפות דלא הוי מפורש בהדיא אבל בהני כמו נקובת הוושט ופסיקת הגרגרת וכדומה דהוי נבילות בזה לא אמר רבינו להקל דהוי כמו דרוסה ואזלינן לחומרא וא"כ ניחא דמקשה על ישב לה קוץ בוושט דהוי כמו ספק דרוסה דמחמרינן בספק מקשה להכי מ"ש מס"ד. ונ"ל להביא ראיה לזה מהא דאיתא לעיל שם (דף לב ע"א) ורמינהו אלו טריפות נקובת הוושט כו' אמר רבא אלו אסורות קתני יש מהן נבילות ויש מהן טריפות והנה התוס' מקשים שם וא"ת ונהי דנבילה הוה מ"מ לא פקע מניה איסור טריפות וחייב אף משום טריפות כו' וי"ל דהכי פריך דאם איתא דלא מהני ביה שחיטה וה"ל נילה לא ה"ל למיתני אלו טריפות אלא ה"ל למיתני אלו נבלות שהוא עיקר האיסור עכ"ל

והנה לפ"ד התוס' דה"ל למתני נבילות שהוא עיקר האיסור והנה עיקר החילוק שבין נבלה לטרפה הוא מה שהנבלה מטמא והטרפה אינו מטמא וע"ז שמקשה דה"ל למיתני עיקר האיסור דהוא מטמא משני רבא אלו אסורות קתני והלא בזה לא מהני לידע דמטמא דהא אסורות לא מטמא ואכתי ה"ל למיתני נבלות שהוא מטמא וע"כ צ"ל כן דזה לא קשה מאי שלא אמר נבלות שמטמא דתנא הכא אאיסור מיירי ולא בדין טומאה ורק קשה ליה זה דאי אומר אלו טרפות ה"א בזה דספק מותר ככל ספק טרפות אבל אי אומר ספק נבלות הוא אף ספיקא אסורה וע"ז משני רבא שפיר אלו. אסורות קתני דכל אסורות שהן אסורין מד"ת אזלינן בספיקן להחמיר ורק בס"ט דיש שאינן מפורש אזלינן להקל וכיון דאומר אלו אסורות דומה לשאומר אלו נבלות בזה דאזלינן להחמיר

ועוד יש ליישב עפ"ז את קושית הרא"ש על הרי"ף ז"ל דפוסק דחוששין שמא הבריא בישב לה קוץ בוושט משום דאנן ס"ל דחוששין לספק דרוסה מהא דמחט שנמצאת בבה"כ מצד אחד כשרה ול"ח שמא הבריא התם ועיין בתירוצו ולפ"ד ניחא דהנה רק גבי וושט דדמי לספק דרוסה דהוא ספק נבלה החמירו אבל לא בבה"כ דהוי ספק טרפה וא"ח. ועוד נ"ל ליישב הא דמקשה הט"ז (בסי' מט ס"ק ג) וז"ל ול"י ת"ר דהא כתבו התוס' והרא"ש והביא הרמ"א (בסי' לג ס"ד) דוושט בעינן שהוא ידוע מחמת חולי אבל אם יש לחוש שניקב מחמת קוץ אפילו לא ניקב רק פנימי טרפה דחוששין שמא ניקב גם החיצון כו' ואמאי לא נימא גם התם ספק ספיקא כו' ועיין בנה"כ מה שמתרץ ע"ז. ולפ"ז ניחא דהנה הט"ז גופיה כתב (בסי' כט) דהא דכתב רבינו דבדרוסה החמירו בספק היינו בספק ספיקא דבדרוסה מצינו אפילו בספק ספיקא איסור וא"כ כיון שבארנו דהגמ' להכי מקשה על עולא מ"ש מספק דרוסה משום דספק בוושט הוי כמו ספק דרוסה דהוי איסור נבלה וא"כ כי היכי דבדרוסה אסרו אפילו בגוונא דהוי ס"ס ה"נ בוושט ולהכי התם אמר שפיר הרמ"א אפילו לא ניקב רק פנימי אבל גבי קורקבן שרי בזה מטעם ס"ס דהכא לא הוי רק ספק בטרפה

ועוד יש לבאר עפ"ז מה דאמר הגמ' שם בחולין (דף נו) גגו של זפק נידון כוושט ומקשה ע"ז הט"ז (בסי' לג ס"ק ה) למה אמר נידון כוושט ולא אמר דטרפה והמציא מזה דין עיי"ש ולפ"ז ניחא פשוט דאמר גגו של זפק יש לו דין וושט דבו מחמרינן משום ספק נבלה ואם ישב לה קוץ חוששין שמא ניקב כמו בוושט ולא כמו בשאר אברים כמבואר

ועוד יש ליישב קושית התוס' במס' חולין (דף נז) דאמר שם ר' יהודה לר' נחמיה עד מתי אתה מאכיל את ישראל נבלות. נבלות ס"ד והא שחוטות נינהו אלא טרפות וכתבו התוס' וא"ת דהא שמעינן לר' יהודה דאמר בפ' חטאת העוף דשה"ע וינה א ש