כתר המלך חלק א קצז

בנו"ט אלמא דמשערינן בנו"ט דהוא ששים ומבאר הסוגיא דחולין (דף צח) עיי"ש דמכ"ז מוכח דאף ,רומה אם הוא בא"מ הוא בששים וא"כ דברי רבינו אלו קשה טובא

ונ"ל ליישב כן דבאמת גם רבינו יסבור דבא"מ בששים ולא יחלוק על הירושלמי זה שהביא הגר"א ז"ל דבאמת מצינו בדברי רבינו מפורש בהל' תרומות פי"ג הל' ב' בד"א דהוה תרומה בק"א מין במינו אבל בא"מ אינו רק בנו"ט אם יש בכל טעם תרומה נעשה הכל מדומע וימכור לכהנים חוץ מדמי תרומה שבו אלמא דס"ל דבאין מינו הוי בנו"ט וקיי"ל דששים הוא בנו"ט ורק הכא מיירי בדברי רבינו כמו שכתב לעיל ה' כ"ב מין במינו וד"א שנתערב כגון קדרה שהיה בה חלב אליה וגריסין ונפל לתוכה חלב הכליות ונמחה הכל כו' אם היה אחד מששים מותר מפני שהרי א"י כאן לעמוד על הטעם ובה' כ"ג כתב והה"ד לתרומות שנתערבו לשערן וכה"כ או ערלה לשערן במאתים וזהו נמי הכא מיירי כן דאי אין כותי לטעום משערין בששים או במאה והיכא שאינו יכול לטעום היינו שנתערב במינו ושא"מ דלזה לא מהני ששים כיון דאיכא מינו ולא נדע טעם צריך שיהיה מאה לתרומה ומאתים לענין ערלה וכה"כ משום זה היינו שנתערבה משום דחזינן כאלו היה כולן מין במינו ודוק

פרק טז הלכה ג דבר חשוב שהוא אוסר במינו בכל שהו שבעה דברים כו' וככרות של בעה"ב כו' עכ"ל. ועיין כ"מ והלח"מ כתב פ"ג דערלה מי שה"ל כו' ופוסק כרע"ק דהלכה כותיה מחבירו עכ"ל. ודבריו תמוהין דהא התם פליג הת"ק עם רע"ק דהת"ק הוה רבים דת"ק אמר ששה דברים ורע"ק מוסיף אף ככרות של בעה"ב ולגבי רבים לית הלכתא כותיה דקיי"ל הלכה כרע"ק מחבירו ולא מחבריו וכדאיתא במס' עירובין (דף מו) וכבר השיגו האחרונים על הט"ז באו"ח (סי' תצט) שתמה על רבינו דפוסק כת"ק נגד רע"ק והא הלכה כרע"ק מחביריו ותמהו דהוא נגד הגמ' דעירובין ועיין תוס' יומא (דף ד) ד"ה מסייע דשם הוא היכא ששנים נחלקו על רע"ק אבל לא היכא שהוא נכלל רבים כמו הכא הת"ק אמנם דברי רבינו ניחא דפוסק כרע"ק הוא משום דבמשנה השניה דפ"ג דערלה אמר נפרסו הככרות כו' ואומר בירושלמי דהאי סת"מ כרע"ק אתיא וא"כ ה"ל מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם ושפיר פוסק רבינו כרע"ק ועיי"ש ברע"ב ותוי"ט ודברי הלח"מ צע"ג

הלכה ו והה"ד כו' מפני שהוא בריה בפ"ע הרי הוא חשוב ואוסר בכ"ש עכ"ל. וכתב הגמ"מ והנ"מ כשהוא שלם אז קרוי בריה כו' אבל אם מרוסקין ומקצתן חתוכות אפילו ישנן כולן עם ההיתר בטלו בס' עכ"ל. וכן הובא בטור וש"ע יו"ד (סי' קא ס"ו) ומבאר הט"ז בס"ק ס"א דאם נחתך אבר אינו מקרי בריה עיי"ש. והנה קשה לענ"ד דברי התוס' במס' ע"ז (דף מ ע"א) ד"ה מחלוקת שכתבו וא"ת והא צירן איסור דאורייתא הוא כדאמרינן הטמאין לאסור צירן ורוטבן וי"ל דודאי מדאורייתא צירן אסור מיהו צירן בטל ברוב וגופן לא בטל דבריה לא בטל עכ"ל

והנה מה שכתבו בתחלה והא צירן אסור מדאורייתא קשה הא התוס' במס' חולין (דף צט ע"ב) ד"ה שאנו וכן במס' בכורות (דף ו ע"ב) הוכיחו דציר דגים טמאין לא הוי רק מדרבנן מגמ' מפורשת שם שאני ציר דזיעה בעלמא וכן כתבו הר"ן והרא"ש ז"ל והיכי אמרי הכא דהוי מדאורייתא ואיך יפרשו הגמ' שם דאמר דזיעה בעלמא כו' וכן מה שכתבו דגופן הוה בריה ולא בטל ג"כ קשה הא בריה לא הוה רק כשהוא שלם אבל אם נתרסק ונחתך לא הוי בריה וא"כ הכא הוי אפכא דטרית טרופה דנטרפו הדגים ואינם ניכרים נאסר ורק לא הותר אלא כשהוא שלם בראש ושדרה כדאיתא שם הפלוגתא בגמ' ואם נשתברו ונחתכו עד שאין ראש ושדרה ניכר הוא אסור והא לא הוי בריה כיון שנחתכו וא"כ ליבטל כמו שכתבו התוס' גבי צירן וכן מטעם חתיכה הראויה להתכבד דאינו בטל כמו חתיכת דג טמא דמס' חולין (דף צט) קיי"ל (בסי' קא) דאם נחתכה לא מקרי ראויה להתכבד וא"כ אמאי אסרינן בטרית טרופה הא לא מקרי ראויה להתכבד ועיין בכ"מ הי"א וצ"ע

הלכה יא נתפצעו האגוזים כו' וכתב הכ"מ ומ"ש והה"ד לחתיכה נבלה שנידוכה כו' תוספתא פ"ק דתרומות חתיכה שנתערבה בחתיכות אפילו באלף כולן אסורות ואם נימוח ה"ז בנו"ט ואיני יודע למה הוצרך שנעשה נימוח והלא כשחתך החתיכה בענין שלא תהיה ראויה להתכבד סגי כו' עכ"ל שכל שנחתכה בענין שאינה ראויה להתכבד נימוח קרי ליה עכ"ל. ודוחק הוא

ונ"ל לומר דיש לומר דמדברי התוספתא זו יהיה ראיה לדעת של או"ה שהובא ביו"ד (סי' קא ובסי' קי ס"ק ב) דל"א דחתיכה הראויה להתכבד אינה בטלה רק מין במינו אבל באינה מינה שפיר בטלה. דהנה התוספתא קאמר דאם נימוח בנו"ט ולהכי קאמר מלת נימוח כדי לומר דהוא בנו"ט דאם לא נימוח א"כ ה"ל חתיכות יבש ביבש וקיי"ל דיבש ביבש חד בתרי בטל מין במינו וא"כ לא בעי נו"ט אבל אם נימוח צריך ששים אף מין במינו אבל א"נ שלא כדעת האו"ה אלא אף באינו מינו אינו בטל א"כ אף אם לא נימוח צריך ששים דהא קיי"ל דבמין באינו מינו אף יבש ביבש בעי ששים לבטלו כמבואר (בסי' קט) וראויה להתכבד הוא אף באינה מינה אלא כדעת האו"ה דרק במינה אינה בטלה חתיכה הראויה להתכבד ומיירי בזה ולהכי צריך לומר דהוא בנו"ט מסיק בנימוח דוקא דהוה כלח בלח דבעי ששים בזה כמבואר ודוק

הלכה כד פת שבשלה ע"ג גחלים של ערלה מותרת כו' אף ע"פ שהן בוערות עכ"ל. וכתב הכ"מ מבואר בברייתא ופסק רבינו כן דשרי אפילו בלוחשות וכ"נ שהוא דעת הרי"ף שסתם וכתב כלישנא דברייתא כו' ול"ח בין גחלים עוממות ללוחשות ומשמע דטעמא הוא משום ספיקא דרבנן הוא כו' אבל לחדש שלא מצינו דאין כאן אלא גורם דאיסורא צריך טעם למה פסקו לקולא וצ"ל דסברי דאף זה מדרבנן עכ"ל

והנה הרא"ש ז"ל בפסחים כתב דספק לחומרא עיי"ש והר"ן ז"ל כתב שם ואכתי סוגיין מוכחא דאפילו בלוחשות שרי, לפיכך כתב הרי"ף ז"ל בסתם עכ"ל. וצריך לבאר דברי הר"ן ז"ל דהיאך מוכחא מסוגיין דאפילו לוחשות שרי הוא עפ"י מאי שכתב הרמב"ן ז"ל במלחמות דלהכי שרי משום דמתרצים ר"פ ורמב"ח אליבא מאן דשרי אף בלוחשות וזהו דברי הר"ן דמוכחא סוגיא היינו האמוראים ס"ל כן וגם דברי רבינו ניחא דפוסק דשרי כמו שמתרץ לה הרמב"ן ז"ל דברי הרי"ף וא"צ לדוחק של הכ"מ ודוק

פרק יז הלכה ו ולא חייבי בטבילה זו אלא כלי מתכות של סעודה כו' עכ"ל. וכתב הכ"מ ד"ה לא חייבי בסה"ד ואמרינן התם דכלי זכוכית צריך להטביל ולא ידעתי למה השמיטו רבינו עכ"ל. ותמוהין דבריו דהא רבינו כתב בהדיא בה' ג' הלוקח כלי תשמיש סעודה מן הכותי מכלי מתכות ומכלי זכוכית דברים שלא נשתמש בהן כל עיקר מטבילן כו' אלמא דכתב בהדיא דכלי זכוכית חדשים בעי טבילה ככלי מתכות והכא לא בעי עוד לשנות על כלי זכוכית דהכא כתב בעיקר הדין דהוא על כלי מתכות דילפינן מקרא דאך את הזהב כו' דלא הוי רק בלוקח ולא בשאלה ודאי הה"ד בכלי זכוכית דאמר תחלה דשוה זה כזה ולא צריך לשנות עוד ודוק

הלכה כז קטן שאכל אחד כו'. וכתב המשל"מ שם גרסינן במס' שבת (דף צ ע"ב) וקעבר משום בל תשקצו והנה ידוע דאיסור זה של בל תשקצו בדברים שנפשו של אדם קצה בהן הוא רק מדרבנן וא"כ יש לתמוה על הר"ן בפ"ח דיבמות שכתב בשם הרשב"א דבאיסורין דרבנן מאכילין לתינוק בידים ומסוגיא זו מוכחא דאפילו איסור דרבנן אין מאכילין וכו' מדפריך אפילו טהור נמי עכ"ל: