כתר המלך חלק א קצו

שוין המה להכי אומר רבינו יראה לי שא"כ והראיה הוא מן הירושלמי פ"ו דמס' שביעית ה' ג' ר"ש אומר משום ר"י כל דבר שיל"מ לא נתנו חכמים שיעור אלא מין במינו בכל שהו ושא"מ בנו"ט וכל דבר שאל"מ בין במינו בין שלא במינו בנו"ט אלמא דהירושלמי אומר כן בהדיא כדברי רבינו ואף שבברייתא בגמרא דידן ליתא מפורש בברייתא החילוק בין במינו ושלא במינו ורק איתא סתם דשיל"מ לא נתנו חכמים שיעור מ"מ נקטינן כדברי הירושלמי דלבד רב אשי במס' ביצה לא מצינו חולק ע"ז ודברי רב אשי כבר מתרצים לה התוס' במס' ביצה והר"ש במסכת שביעית וכן הרשב"א ז"ל שמביא הכ"מ הכא ומהמשנה דחלה אין ראיה כמבואר

והנה הכו"פ כתב (בסי' קב ס"ק ב) וז"ל הרמב"ם ז"ל כתב יראה לי כו' ותמה הראב"ד ז"ל הוא משנה שלמה בנדרים דמין בשא"מ בנו"ט ונדרים ה"ל דבר שיש לו מתירין ונראה כו' ולכך בנדרים דשם מיירי להדיא במשנה בלח בנו"ט וא"כ שפיר יש לחלק אבל ביבש אין משם ראיה לכך הביא מטבל כסתמא דמלתא אפילו יבש ביבש ע"כ ותמוהין לי דבריו ז"ל הא בדברי הראב"ד לא נזכר כלל משנה דנדרים ורק אמר סתם משנה שלמה והכ"מ כתב דזהו המשנה דנדרים וכונתו של הראב"ד ז"ל באמת דקאי על המשנה דחלה דמיירי בטבל דהוי יבש ביבש כמו שמפרש הפר"ת וליתא תירוצו זה ודוק

והנה נדע דעת הסמ"ק ז"ל דזה דאמרינן דשיל"מ לא בטל מ"מ אם לא ניכר מעולם האיסור בזה ליתא הכלל של דשיל"מ והביא זה בש"ע או"ח (סי' שכ) ובמג"א שם ס"ק ה' עיי"ש. והנה הצל"ח ז"ל כתב במס' ביצה (דף לח) דלא מצא חולק על הסמ"ק בזה עיי"ש. והנה התוס' במס' ב"ק (דף סט ע"א) חולקים על הסמ"ק בזה הסברא דכתבו שם וא"ת כי קאמר כל המתלקט היה ל"מ מה שגדל אח"כ ושמא בטל ברוב ואע"ג דדשיל"מ אפילו באלף לא בטל מ"מ מדאורייתא בטל אלמא דס"ל להתוס' דהוי דשיל"מ דלא בטל ואע"ג דלא היה ניכר מעולם שם

ונ"ל להביא ראיה לדברי התוס' דלא כהסמ"ק מן הירושלמי דפ"ה במס' ביצה ה' ו' דאיתא שם באר שבין ב' תחומין כו' אר"א החמירו בדבריהם יותר מדברי תורה א"ר חנינא ולא מין במינו הוא אלא החמירו בדבריהם כדברי תורה עכ"ל הירושלמי ומפרשים שם מפרשי הירושלמי דמקשה לר' יהודה דס"ל בכל דוכתי דמין במינו לא בטל וזה ליתא דהא בריש המימרא שם קאמר ר' יוחנן ור' יוחנן הא ס"ל במס' פסחים (דף כט ע"ב) דלא כר' יהודה ומין במינו בטל אלא יש לפרש קושית הירושלמי כיון דהוא מין במינו וא"כ ה"ל דשיל"מ דלא בטל וא"כ תקשה לדעת הסמ"ק דהא הכא לא היה ניכר התחומין מעולם בהמים ואיך אומר דלא מיבטל אלא ודאי כדעת התוס' והנה התוס' כתבו נמי במס' ביצה (דף לח ע"א) ד"ה וליבטל והא הוה דשיל"מ כו' וי"ל דה"מ מין במינו אבל מין בשאינו מינו דהכא בטל שפיר והכי מפרש בהדיא בירושלמי כו' וא"ל דע"ז הירושלמי כוונו התוס' דהירושלמי קאמר דה"ל מין במינו וא"כ לא בטל דהוי דשיל"מ וכמו שכתב רש"י ז"ל (דף לט ע"א) למחר יוליכוהו כו' דמש"ז ה"ל דשיל"מ ומ"מ לא בטל רק משום דה"ל מין במינו אבל זה חזינן דאף דלא ניכר היה מעולם לא מיבטל ועיין שו"ת רע"ק איגר (סי' קפט) מה שמבאר בזה

הלכה יט אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה כיצד חלב שנפל לקדרה של בשר עוף ונתן טעם בקדרה מרבה עליו בשר עוף אחר עד שיתבטל הטעם עכ"ל. והנה דעת רבינו הוא לא כדברי התוס' במס' ביצה דס"ל דרק היכא דמקלי איסורא שרי לבטל איסור של דבריהם והיכא שהוא בעינא אסור אף באיסור ש"ד שאין לו שורש מה"ת עיי"ש וכמו שהביא הכ"מ לעיל. והנה ראיתי דבר תמוה בדברי המרדכי בחידושי א"ש שם במס' ב"ק פ' הגוזל דהמרדכי שם הקשה על רבינו וז"ל וקשה דהא בפ"ק דביצה משמע דאפילו במוקצה שהוא מדרבנן כגון עצים שנשרו מן הדקל ל"א שמותר לבטלו רק היכא דמקלי קלי איסורא אבל היכא דהאיסור בעין לא מבטלין וי"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל דמוקצה הוא איסור דאורייתא א"נ התם דמתרץ דמקלי קלי איסורא הוא אליבא דרב אשי ואפשר דלא ס"ל כותיה ומהרי"ק פירש דהרמב"ם ז"ל הוא ס"ל כשישנה קמן הס' דאורייתא אבל בדרבנן מבטלינן עכ"ל. וכל דבריו תמוהין דלפ"ד משמע דע"ז דאין מבטלין איסור לכתחלה משני ה"מ כו' אבל היכא דמיקלי איסורא שרי ובאמת זה אינו דבגמ' דביצה אומר תחלה ה"מ בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין ולרב אשי דאמר דשיל"מ אפילו בדרבנן לא בטל מא"ל ה"מ היכא דאיתא איסורא בעינא אבל הכא הא מקלי קלי איסורא אלמא דע"ז דאין מבטלין איסור מחלק בין דאורייתא לדרבנן וכל אד"ר מבטלין ורק על זה של דשיל"מ משום דמקלי איסורא ובזה ס"ל גם לרבינו דדבר שיל"מ לא בטל רק היכא דמקלי איסורא כמו שכתב לעיל בה' י"ט. ומה שכתב מוקצה דאורייתא זה ליתא דבגמ' דפסחים (דף מח ע"א) אומר בהדיא דמוקצה דרבנן וכן הכא גופיה אומר על מוקצה שהוא מדרבנן ומבטלין והתוס' שם בביצה (דף ג) כתבו דמוקצה הוי כעין דאורייתא עיי"ש אבל הכא ודאי ליתא זה החילוק ודברי המהרי"ק חסר הבנה מהו כונתו

והנה הכ"מ כתב וכתב בהגמ"ר פ' כה"ב מלשון הרמב"ם יש לדקדק דס"ל כדברי התוס' מדנקט בשר עוף בחלב ולא נקיט חצי שיעור דבשניהם איכא פלוגתא וה"ל האי רבותא טפי דנשמע מזה דאפילו באיסור שיש לו שורש מה"ת מבטלין לכתחלה עכ"ל. ותמה ע"ז כמו"ח הגאון ז"ל דהא בחצי שיעור קיי"ל כמ"ד ח"ש אסור מה"ת כר' יוחנן ובבשר עוף קיי"ל דהוי מדרבנן ולהכי נקיט בשר עוף ע"כ. וכן מצאתי שהקשה בס' ארוך מש"ך ז"ל (בסי' לט) דמאי מקשה מח"ש דקיי"ל דאסור מה"ת והניח בצ"ע

ובאמת ניחא דברי הכ"מ דחסר כאן ולא העתיק בכ"מ כמו בב"י (סי' צט) וז"ל שם ולא נקיט ח"ש דבשניהם איכא פלוגתא וא"ד לחלק בין פלוגתא דתנאי לפלוגתא דאמוראי ואי משום הלכתא נקיט הכא מ"מ ה"ל רבותא טפי דנשמע מניה דאפילו באיסור דרבנן שיש לו שורש מה"ת מבטלין עכ"ל. אלמא דהב"י בעצמו ביאר זה דח"ש לפי ההלכתא אסור מה"ת מ"מ כתב דה"ל לרבינו לאשמועינן זה למ"ד דשרי מה"ת דמבטלינן והוי רבותא דיש לו שורש מה"ת ובב"ח דאין לו שורש מה"ת לא הוי רבותא אף דזה הוי רבותא טפי אליבא דהלכתא מ"מ זהו רבותא טפי ודוק

הלכה ל ואם היה בב"ח או יי"נ ויין ערלה כו' או בשר שו"ר שנתבשל עם הירך וכיוצא בהן טועם אותן הכותי וסומכין עפ"י כו' ואם אין שם כותי לטעום משערין אותו בשיעור בששים או במאה או במאתים עכ"ל. והנה זה שכתב רבינו במאה משמע דקאי על תרומה ומאתים קאי על ערלה וכה"כ וזה ודאי מיירי אם נתערב באינו מינו בזה תלוי אי נותן טעם כמו שסובר רבינו משמע דס"ל דאף תרומה דינו במאה או נתערב בא"מ וערלה וכה"כ במאתים וכן כתב הרע"ב במשנה פ"ה דע"ז מ"ח ובחולין פ"ז מ"ה וז"ל ואם האיסור הוא תרומה וחלה ובכורים אם הוא מין במינו או בשאינו מינו ואין שם כהן לטעום משערין אותו במאה של חולין ואם הוא של ערלה וכה"כ משערין אותו במאתים עכ"ל. וע"ז השיג בס' תוס' חדשים שם וז"ל ותימא דמין בשאינו מינו מפורש בפ"ד דערלה מ"ז דאינו אוסר יותר מנו"ט וקיי"ל דכל איסורין שאינן נו"ט יותר מששים ואי מיירי במחמץ ומתבל וכדומה דאוסרין יותר מששים א"כ לא תליא במאה ומאתים דאפשר דאוסר יותר אי לא מצי למנקט אטעמא כו' עכ"ל

והנה באמת פוסק הרמ"א ז"ל בהגה"ה (סי' שכג ס"א) דאם נתערבה חלה בשאינה מינה משערין בששים וכתב שם בביאורי הגר"א ז"ל בס"ק מקור מדברי הירושלמי בפ"ו דנדרים דאמר שם כל דבר שאל"מ כגון תרומה וחלה כו' באינו מינו