כתר המלך חלק א קצב

ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה' עכ"ל. ומפרש הפני משה כן אימתי הוא מחללו כלומר אנטע רבעי דעלמא קאי אימת מחללו ברביעית או בחמישית וקאמר מסתברא דבחמישית מותר לאכלו וצריך פדיון אבל ברביעית דמים הוא חייב לו כלומר דאין דמיו נתפסין בפדיונו ברביעית אלא דהוה כמו שחייב דמים לנטע רבעי כלומר שהחיוב מוטל עליו לפדותו בחמישית וברביעית אסור דהרי ממעשר ילפינן דאינו נאכל חוץ לחומה בלא פדיון כלל עכ"ל. נמצא דלפ"ד דבר זה הוא פלוגתא בירושלמי הסתמא דמ"ד ורבנן דקסרין וסתמא דהירושלמי ס"ל כמקצת הגאונים דאסור ברביעית עד החמישית יש להם קצת עיקר

אמנם בס' קרבן עדה על הירושלמי שם מפרש פ"א על הירושלמי דקאי על מה שחוזרין מעורכי המלחמה אימתי מקרי חילול בשנה הרביעית שהוא פודה אותו ומותר באכילה או בחמישית שאז הוא חולין לגמרי וא"צ פדיון וא"כ לא דמי כלל לדברי הגאונים בזה ודאי כ"ע מודים דהוא מותר אחרי הפדיון ברביעית ורק יחלקו על החזרת המלחמה איזה שנה הוא והגאונים יפרשו כפירוש הפ"מ. אך לדינא אין נפ"מ אף אם נפרש כפירוש הפ"מ מ"מ הדין אינו כן דהא מכמה סוגיות בגמ' דלא ס"ל כן דלפי פירושו דמים הוא חייב לו דס"ל לחד מ"ד הוא דאין דמיו נתפסין בפדיונו כו' ורביעית מש"ה אסור ובגמ' הא דרשינן אחלי והדר אכלי דמשמע דשרי לאכול אחר שפדה בשנה הרביעית ועיין ר"ש בפ"ה דמ"ש והתוס' בר"ה (דף יא). ונ"ל לומר דבזה יתפרש דברי התורת כהנים דאומר מה פירות חמישית לבעלים אף פירות רביעית היינו דהתו"כ אתי לאפוקי מדברי הגאונים ושרי אף ברביעית כמו בחמישית ורק דצריך פדיון ובחמישית א"צ פדיון כדברי רבינו ודוק

הלכה כ ואפילו לא נשאר בו אלא מעשר עני ה"ז לוקה עכ"ל. וכתב הראב"ד בהשגות סברא הוא ויפה בעיני דכתיב בהנך קראי קדש עכ"ל. והקשה הכ"מ ע"ז בשם המ"ע איך תלה הראב"ד ז"ל דבר זה רק בסברא והלא הוא גמ' ערוכה ואין כאן תמיה שמ"ש כאן בגמ' לא נשמע אלא על טבל שהורם ממנו תרומה ות"מ אבל חיוב זה אם הוא מותר או לאו לא שמענו ואע"פ שאמר רב לוקה בטבל של מעשר עני מ"מ אפשר ה"ל לומר דחייב מיתה אם לא לקה ואיצטריך לאשמועינן דאינו חייב משום דקראי דכתיב בהו מיתה קודש כתיב בהו ומיהו קשיא ה"ק דמ"ש הא אקרי קדש וצ"ע ועיין לח"מ ובתוס' ביבמות (דף פו ע"א) ד"ה אי שמספקא להו בזה ולענ"ד נ"ל ליישב דברי הראב"ד ז"ל דהנה איתא בירושלמי דקדושין (פ"ב ה"ח) רבא ור"ה בשם רבי אמרי האוכל טבל של מעשר עני ה"ז חייב מיתה וכן בירושלמי פ"ד דדמאי ר"ה בשם רבי האוכל טבל של מעשר שני ה"ז במיתה ושם יש ט"ס וצ"ל מעשר עני כמו שכתב המפרש דהא מסיק מ"ט כו' כיון שהוא יודע שהוא בעון מיתה מפרש וכן איתא הגירסא במדרש איכה על פסוק גלתה יהודה מעוני ושם הגירסא רב וצ"ל רבי כמו בירושלמי דקדושין דהא רב קאמר במכות שם דלוקה משמע דרק מלקות ושפיר קאמר לה הראב"ד ז"ל יפה כתב מה שפוסק דלוקה כמשמעות גמ' דידן דאמר דרק לוקה ולא חייב מיתה ולא כהאמוראים דהירושלמי דס"ל דחייב מיתה על טבל של מעשר עני דכיון דלא כתיב בהו קודש אינו חייב מיתה אלא לוקה כדברי הגמ' שאמר לוקה ולא מיתה ועיין שער המלך הכא מה שמקשה ומתרץ בזה

ונ"ל להביא ראיה להכ"מ מגמ' דזבחים (דף לב ע"ב) דאמר עולא אמר ר"ל טמא שהכניס ידו לפנים לוקה כו' וא"א ביאה במקצת שמה ביאה או"א עשה שיש בו כרת הוא אר"י כו' רבינא אמר לענין מלקות אתיא ופירש"י ז"ל אבל לא לענין כרת כדקאמר לוקה בהדיא אלמא תחלה ס"ל דהא דאמר ר"ל לוקה הו"א נמי כרת במשמע והכא דא"ל דאתי לאשמועינן דלוקה רק כמו שמתרץ רבינא ה"א דגם כרת במשמע וא"כ ה"נ א"ל גבי טבל דרב אמר לוקה מ"מ גם מיתה יש כמו התם דאמר עולא לוקה ואית ביה כרת וה"נ ל"ש ושפיר אתי רבינו לאשמועינן דרק מלקות ולא מיתה ולא כמו שס"ל התם במס' זבחים אלא כדברי רבינא דאמר לענין מלקות אתמר וכדברי הכ"מ ודוק

פרק יא הלכה ג והשותה מסתם יינם רביעית היו מכין אותו מכת מרדות עכ"ל. וכתב הלחם משנה שם (דף ל) דאמר ג' יינות הן סתם יינם אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית ומ"ש שהשותה רביעית מסתם יינם היו מכין אותו מכת מרדות קשה דמאין הוציא זה אם מפני שאמרו ומטמא ברביעית אין זה ראיה דרביעית קאי אטומאה אבל איסורא חמיר טפי ול"ק רביעית אלא אטומאה כו' אבל מ"מ יש לתת טעם מאין הוציא רבינו זה א"ל שנאמר שהקל בסתם יינם שהוא דרבנן וכיון שלא מצא בגמ' שיעור ר"ל לו שיעור הכולל שהוא רביעית מהדברים האסורים כו' או שנאמר שלענין מכת מרדות שהוא ברביעית אבל איסורא בכ"ש וזה מוכרח ממ"ש רבינו ז"ל בפ' א' מה' אלו נתערב סתם יינם ביין ה"ז אסור בכל שהו בשתיה הרי דהחמירו בסתם יינם בכל שהו ועדיין צ"ע מנ"ל לחלק בכך עכ"ל

ולענ"ד ודאי כן הוא דלענין איסור כמו דקיי"ל חצי שיעור באיסור של תורה אסור מה"ת כן באיסור של דבריהם אסור נמי ח"ש מדבריהם כמו שמבואר בט"ז יו"ד (סי' צח ס' ו' ס"ק ט) ובפרי מגדים שם וא"כ לאיסור דרבנן ודאי הוא בכל שהו והשיעור הוא ע"כ לחיוב מכת מרדות וניחא שפיר מה שכתב רבינו לקמן בפי"ד הל' ט' וכן השותה רביעית של סתם יינם מעט מעט כו' או ששתה מן הדם מעט מעט אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שתיית רביעית מצטרפין וא"ל א"מ עכ"ל והנה לענין דם אי חמב"פ ניחא דהוי הצירוף לענין מלקות במזיד ולענין קרבן בשוגג אבל לענין סתם יינם דכל איסורו דרבנן מה שייך בזה צירוף ורק צריך לומר דא"ח מכת מרדות עד שיהיה רביעית כמו באיסור דאורייתא שהשיעור לחיוב הוא ברביעית כן הוא לענין מכת מרדות בעי שיעור רביעית ומצטרף בשיעור רביעית ואיך הוא הצירוף כיון דשיעור החיוב הוא ברביעית כבר מבאר זה הלח"מ לעיל בפ"ב מהל' שביתת עשור פ"ב הל' ד' עיי"ש. אמנם קשה לי עוד א"נ דרבינו ס"ל דאף איסורא ליתא רק בשיעור רביעית מזה דהנה התוס' מקשים שם במס' ע"ז (דף ל ע"ב) סה"ד ומטמא וא"ת הך רביעית דסתם יינם ורביעית דמשקה זב דפ' דהנ"ד כו' אמאי לא קחשיב להו בנזיר פ' ג' מינים גבי עשר רביעית הן ול"ל דלא קחשיב להו משום דליתנייהו אלא דרבנן דקא חשיב נמי פסול גויה דרבנן וי"ל דכל עניני טומאת משקין ברביעית הם בכלל פסול גויה עכ"ל. והנה לדעת רבינו דס"ל דאיסורא הוה ברביעית אף א"נ דהוא לענין מכת מרדות אכתי נחשב להו בשלמא א"נ דרק לענין טומאה אומר הכא שיעור רביעית ניחא תירוץ התוס' דנכלל בכלל פסול גויה אבל א"נ דגם איסורא הוא ברביעית ודאי תקשה דליחשב להו בהדי עשר רביעית. ונ"ל ליישב כן דהנה תקשה שם ג"כ מ"ט לא קחשיב שאר כל איסורים משל משקה דהוי ברביעית כמו יין של ערלה ושל כלאי הכרם שמביא התוס' בנזיר (דף לח ע"א) ד"ה אמר וכן פוסק רבינו לקמן בפ' ט"ו דהוי השיעור ברביעית וע"כ צריך לומר דזה נכלל בכלל יין רביעית יין לנזיר דהטעם הוי דדמי לשאר איסורין דשיעורן ברביעית משקין וכתב רק נזיר משום דביה איירי הכא כל הסוגיא והה"ד לכל איסורין שבתורה וא"כ נכלל נמי איסור סתם יינם ברביעית זה ולהכי לא קחשיב זה

ולפ"ז מיושב נמי שפיר קושית התוס' שם בנזיר דהא זה אזלא רק לפי שיטת משנה ראשונה ומשנה אחרונה הא אמרה ששיעור יין לנזיר הוי כזית וא"כ הוי פלוגתא ושם אמרינן דבפלוגתא לא קמיירי ותרצו לחלק בין סומקא לחוורא ועיין תוס' סוכה (דף ו) ד"ה גפן ומרש"י ז"ל לא משמע לחלק כפי