כתר המלך חלק א קצא

דכי הא לאו קרוב בלחוד הוא אלא במקומו ממש הוא וחזקה כאן נמצא וכאן היה וה"נ מוכח בקדושין בפ"ק כרם הנטוע ירק כו' הלכך כמו שהוא במקומו דמי וכיון דמקום שהוא מקומן ומצוי ליכא למ"ד רוב עדיף וכן נ"ל עכ"ל. וא"כ ניחא שפיר דהכא לפי מאי דמסיק אפילו לר"ח ענבי ויין דשרי משום דלא מצנעי בזה אבל אי מצנעי אסור הכא דלא דמי לרוב כמבואר והוכחה לזה נמי דדברי הלח"מ הוא דדוחק לומר דהגמ' יהיה שלא כהלכתא הא דמסיק דענבא אסור אלא קושטא דמלתא הוא אליבא דד"ה וכן הביא הנמ"י שם את דברי הרמב"ן ז"ל אלו והנה תמיה לי דברי הפ"ח על הרא"ש במס' ב"ב שם שתמה על הנמ"י דפוסק להלכה דאבל ענבי מצנעי ליה דהא קיי"ל רוב וקרוב הולכים אחר הרוב כו' ותמוה היאך לא ראה בהנמ"י בעצמו דברי הרמב"ן ז"ל אלו וא"כ ניחא אפילו אי קיי"ל כר"ח מ"מ ענבים אסור ועיין ט"ז (סי' רצה ס"ק א) שכתב קצת כדברי הרמב"ן ז"ל מסברא דנפשיה עיי"ש ודוק

הלכה יז כיצד פודין נטע רבעי בזמן הזה כו' או מחללין על שו"פ מפירות אחרות ואומר הרי כל הפירות האלה מחוללים על חיטים אלו כו' עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל א"א זה תימא דהא ילפינן קודש קודש ממעשר שני ומה להלן כסף אף כאן כסף ע"כ ומתרץ הכ"מ וי"ל לדעת רבינו דה"מ בזמן הבית דוקא עכ"ל ועיין לח"מ כאן

והנה תמיה לי דברי הגאון רע"ק איגר ז"ל בגהש"ס במס' ברכות (דף לה ע"ב) שתמה ע"ד התוס' שכתבו נמי דכרם רבעי בזה"ז מחללין על ש"פ ותמיה דכיון דילפינן חילול ממע"ש ליבעי כסף צורי כמו מ"ש וצ"ע. והנה קושיא זו מקשה הראב"ד על רבינו ומתרץ לה הכ"מ דלא ילפינן זה רק בזמן הבית וא"כ ניחא נמי דברי התוס' דבזה"ז מחלל על שוה פרוטה כמבואר

והנה רבינו פוסק בכל הפרק דנטע הוא ולא כמ"ד כרם רבעי דוקא וכן פוסק לקמן בפ"י מהל' מ"ש ה"א דכל שחייב בערלה חייב ברבעי עיי"ש. ותמה ע"ז הצל"ח במס' ברכות (דף לה ע"א) אמאי פוסק רבינו כמ"ד נטע רבעי הא התם ס"ל לרבי כמ"ד כרם רבעי דיליף גז"ש תבואתו מתבואת הכרם ורשב"ר ור"ת פליגי שם ואין הלכה כתלמיד נגד הרב עיי"ש

ולענ"ד נ"ל ליישב כן חדא דהא במס' סוטה (דף מג ע"א) איתא במשנה שם אחד הנוטע כרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל ואפילו מחמשת המינין ושם בגמ' ת"ר אשר נטע כו' כרם אין לי אלא כרם מנין לרבות חמשת אילני מאכל ואפילו שאר מינין ת"ל אשר נטע ראב"י כרם כמשמעו כו'. ופירש רש"י ולא שאר אילנות כו' וע"כ בזה פליגי דת"ק סבר דבכל אילנות שייך ולא חיללו דאמרינן נטע רבעי וראב"י ס"ל דרק כרם חייב בפדיון ולהכי א"ח רק על כרם דביה שייך ולא חיללו וא"כ כיון דהסתם משנה אמרה דאחד כרם ואחד שאר אילני מאכל פוסק רבינו כסתם משנה כמבואר

ועוד דהנה בפ"ב דבכורים איתא במשנה ו' אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים שוה לערלה ולרבעי כו' דברי ר"ג רע"ק אומר לכל דבר וכתבו התוס' במס' ר"ה (דף טו ע"ב) דהאי משנה אתיא כמ"ד נטע רבעי וכן כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו למס' קדושין (דף ג) דהאי משנה אתיא כמ"ד נטע רבעי והני תנאי רק ר"ח ורשב"ר עם רבי פליגי בזה וא"כ כיון דחולקים על רבי התנאים דהאי משנה פסקינן כותייהו דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו

ומה שכתב הצל"ח ליישב דמדברי רבי אין ראיה דס"ל רק כרם רבעי ולא נ"ר דא"ל דרבי אתי לאשמועינן כן דהנה גבי זה כתיב פריו קודש הרי הכתוב קדשו לשמים והיה ראוי להיות אסור להדיוט בהנאה וגלי רחמנא הילולים למדרש אחלי שמועיל בו חילול דהיינו פדיון ואכתי ה"א שדינו כקדשי בדה"ב שנפדה כו' ועכ"פ מה שראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם וכן פוסק נמי רבינו בפ"ה מהל' עו"ת והוא מגמרא דתמורה (דף לג ע"ב) המתפיס תמימין לבדק הבית כשהם נפדין אינם נפדין אלא ע"ג המזבח שכל הראוי כו' ולכך קמ"ל ג"ש דרבי מה להלן כרם אף כאן כרם וגם כרם הוא בכלל דאמר רחמנא הילולים למדרש אחלי וכו' והרי השוהו לשאר אילנות שנאכלין ע"י פדיון ה"נ כרם ומעתה בין רשב"ר ובין ר"ח אית להו ג"ש דרבי ומאן דתני כרם הוא מפרש דברי רבי כפשטן דדוקא כרם ולא שאר אילנות ומאן דתני נ"ר ס"ל דהג"ש אתיא דאפילו שהוא דבר הראוי לנסכים אפ"ה הרי הוא כשאר אילנות ונאכל ע"י חילול עכ"ל

והנה לפי הפשט דברי הצל"ח ז"ל תמוהים דהיכי נדע מזה דהילולים דאחלי והדר אכלי דנאכל ע"י חילול הא בקרא לא כתיב רק ובשנה הרביעית יהיה קודש הילולים ודרשינן לשון חילולים דמתחלל ומהיכן ידעינן דנאכל אחר החילול הרי זה דאחלי והדר אכלי הוא לשון הגמ' ומקרא לא נדע רק דאחלי וא"כ א"ל אכתי דמ"מ אינו יוצא מידי מזבח כמו שאר הקדשים אחר הפדיון ולא מ"ל דא"נ דגם אחרי הפדיון הוא קודש א"כ לא לכתוב כלל הקרא דהלולים דדרשינן חלולים ומקדש לבד נדע זה דהוי כקדשי בדה"ב זה ליתא דא"נ כן א"כ הא כתיב גבי מעורכי המלחמה דחוזרין ומי אשר נטע כרם ולא חיללו אלמא דכתיב בהדיא חילול לגבי כרם וא"כ נימא דכי היכא דמקרא דהלולים דדרשינן חילולים נדע דשרי אח"כ לאכול דגם גבי הילולים לא כתיב יותר מחילול וא"כ ל"ל הג"ש הרי התם כתיב חילול בהדיא גבי כרם. אמנם נ"ל ליישב דברי הצל"ח כן. דהנה איתא בת"כ פ' קדושים להוסיף לכם תבואתו ריה"ג אומר הרי אתה כמוסיף פירות רביעית על חמישית מה חמישית לבעלים אף פירות רביעית לבעלים ופירש הקרבן אהרן דס"ל כמ"ד כרם רבעי אבל נטע רבעי שרי בלא פדיון ואתי להתיר ש"פ בלא פדיון ודאי זהו דוחק. וע"כ יתפרש כן דמקרא דהלולים לא הוי ידעינן דשרי לאכול אחר הפדיון דה"א דאסור כדברי הצל"ח ז"ל משום דבר הראוי למזבח ואתי הקרא דלהוסיף לכם תבואתו להתיר לאכול לאחר הפדיון ואתי הג"ש של תבואתו בזה ללמד דגם כרם שרי לאכול אחר הפדיון אף דראוי לנסכים והוא כדברי הצל"ח דהג"ש אתי ללמד דכרם שוה לשאר פירות כמבואר

והנה לפ"ד התוס' במס' זבחים (דף נט ע"ב) ד"ה עד שכתבו דהא דקיי"ל דהמתפיס תמימין לבדה"ב אינו יוצא מידי מזבח לעולם הוא רק מדרבנן והוכיחו כן מגמ' דמנחות (דף כ) דאמר דרק משום דלא שכיחי תמימים תקנו שיהא למזבח אבל מדאורייתא ליתא זה וא"כ ליתא לדברי הצל"ח דהא הכא קאי אקרא דחילול ומה"ת לא מצי למטעי זה. אמנם לפ"ד המשל"מ והשעה"מ לקמן בפ"ה מהל' ערכין דכתבו דרבינו ז"ל חולק על דברי התוס' וס"ל שהוא מה"ת זה שא"י מידי מזבח ניחא דברי הצל"ח ז"ל. ולפ"ד התוס' נ"ל לבאר הא דהתורת כהנים די"ל דא"ל קרא של להוסיף לכם תבואתו ה"א דגמרינן קודש קודש משביעית כמו שכתבו הכא התוס' ובמס' קדושין (דף נז) דגם אחר הפדיון נתפס בקדושה של שביעית וה"א דגם הכא יהיה כן דהתורה צוה לחלל ומ"מ בין הפדיון ובין הפירות יהיה קודש ואשמועינן קרא דאחר החילול שרי אף בכרם כמבואר ועיין מה שנבאר בהי"ח לקמן

הלכה יח הורו מקצת הגאונים שאע"פ שפודה פירות שנה רביעית או חיללן אסור לאכלן עד שתכנס שנה חמישית ודבר זה אין לו עיקר ויראה לי שהוא שגגת הוראה והטעם לפי שכתב ובשנה החמישית תאכלו את פריו ואין ענין הכתוב אלא שבשנה החמישית תאכלו א"פ בלא פדיון כו' ואין ראוי לחוש להוראה זו עכ"ל. ונ"ל אף שרבינו כתב שדבריהם הם שגגת הוראה מ"מ נמצא לדבריהם קצת עיקר בירושלמי דאיתא בירושלמי דמס' סוטה פ"ח הל' ה' אימתי הוא מחללו ברביעית או בחמישית מסתברא בחמישית אבל ברביעית דמים הוא חייב לו ורבנן דקיסרין אמרין לא מסתברא אלא ברביעית דכתיב