כתר המלך חלק א יט

קדוש ומותר למוחקו וצ"ל דזה השם שהיה כתיב על הכלי מיירי שנתקדש בקדושה וכן כתב הט"ז והש"ך ביו"ד סי' רע"ו ס"ק י"ב דלא כהפ"מ לענין שם שנכתב שלא בכוונה ובמ"א נבאר

וכן אם היה שם כתוב על בשרו ה"ז לא ירחץ כו' נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי וטובל ואם לא מצא גמי כו' ולא יהדק כו' שלא אמרו לכרוך עליו מפני שאסור לעמוד בפני השם כשהוא ערום כו' עכ"ל

והנה זהו ברייתא וגמרא במסכת שבת דף ק"כ ע"ב והנה בנוב"י מה"ת ח' או"ח סי' י"ז תמה הגאון בהמ"ח ז"ל על הפוסקים שלא הביא להלכה ברייתא זו וכל הסוגיא לא בטור ולא בש"ע וכן תמה עוד מה שלא הביאו זה דגרס מחיקת השם מותר כמו דאמרינן הכא בסוגיין מקרא דלא תעשון כן עשייה הוא דאסור גרמא מותר וכתב שם די"ל דס"ל להנך פוסקים כיון דאיתא במסכת מגילה דף כ"ו ע"ב ס"ת שבלה גונזין אותה בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים וכן נפסק בש"ע יו"ד סי' רפ"ג א"כ מוכח מסוגיא דמגילה דאסור לגרום מחיקת השם הואיל וצריך כלי חרס וסותר לסוגיא זו דשבת עכ"ל

והנה אי נימא כדברי הגאון זה יש להביא ראיה עוד דגרמא אסור מהא דאיתא במסכת סוכה דף נ"ג ובמס' מכות דף י"א בשעה שכרה דוד שיתין אמר מהו לכתוב שם אחספא ולישדא בתהומא כו' ומפרש רש"י ז"ל מי שרי לכתוב שם פן ימחקוהו המים ועובר על לא תעשון כן והא התם נמי גרמא הוא כמו גבי ס"ת או יגנזוהו שלא בכלי חרס שתרקב ברוב הימים וה"נ תמחוק המים את השם אלמא דגרמא אסור אמנם נ"ל די"ל דלא דמי כלל הא דסוכה ולא התם מס"ת שבלה דאף דאמרינן לא תעשון עשיה הוא דאסור גרמא שרי מ"מ זהו רק היכא דלא הוי פסיק רישא אבל היכא דהוה פס"ר ודאי אסור דהא התם במסכת שבת מדמי ליה כמו לענין שבת דהא אמר התם דף ק"כ גבי שבת נמי כתיב לא תעשה מלאכה עשיה הוא דאסור גרמא שרי וגבי שבת הא קיי"ל דפס"ר אסור וא"כ ה"נ גבי טבילה אי יטבול בשם לא הוה פס"ר דילמא לא ימחקוהו המים בטבילה אחת אבל התם דגונזין הס"ת לעולם וכן להשליך השם לתהום לעולם ודאי ימחקוהו המים ומקרי פס"ר ואסור לכ"ע ולא דמי למאי דשרינן במסכת שבת דף קל"ג נגעים מקרא דלעשות בסיב שעל רגלו והתם שרינן אפילו פס"ר התם הוא משום דהקרא דלעשות הוא מיותר להתיר בסיב ובמוט ומקשינן דלר"ש לא צריך קרא להתיר דבר שאינו מתכוון ואמרינן דאתי להתיר פס"ר ע"כ דלא מתכוון בלא פס"ר בלא יתורא דקרא שרי אבל הכא הא הקרא לא מיותר ורק כיון דכתיב לא תעשון ודרשינן עשיה הוא דאסור וגרמא שרי והוה כמו שבת דכתיב לא תעשה כל מלאכה ושרינן גרמא שא"מ ופס"ר אסור וכן כל שאר איסורין דשרי שלא מתכוון ומ"מ פס"ר אסור כמו שכתבו להדיא התוס' במס' פסחים דף כ"ה ע"ב ד"ה לא אפשר דפס"ר אסור לר"ש בכל איסורין עי"ש וא"כ ע"כ צריך לומר דבנגעים הוה גזה"כ מלעשות להתיר אף פס"ר אבל הכא בטבילה דנהי דגרמא שרי מ"מ פס"ר אסור וא"כ אין ראיה מזה שהביא הנוב"י ושוב יקשה על הפוסקים מ"ט לא הביאו זה דגרמא שרי וצ"ע ועיין עוד בספר מרכבת המשנה בפ"א מה' שבת מה שמבאר בארוכה בזה הענין דפס"ר ולפ"ד שם אסור הכא פס"ר עיי"ש ודוק

ה"ט כל השמות האמורין במיכה חול עכ'"ל. והנה שם במסכת שבועות דף ל"ה ע"ב אמרינן כל שמות כו' ר"א אומר כל השמות האמורין במיכה חוץ מזו שאלף למד והוא קודש כל ימי היות בית האלהים בשילה וכתב המהרש"א שם בע"ז אף הת"ק מודה דהקרא דבית אלהים הוא קדש ואף לת"ק קאי דכן מסתברא ע"כ

והנה כן משמע בירושלמי להדיא שם בפ"א דמגילה דאמר התם כל השמות האמורין במיכה חול חוץ מן כל ימי היות בית כו' וזהו אומר סתמא לכ"ע בלי חולק והוא כדברי המהרש"א דבזה כ"ע מודים דסברא הוא דהוא קודש לכ"ע וא"כ שוב יקשה על רבינו שאינו מחלק וכתב סתמא כל השמות במיכה חול ולא הביא זה דבית אלהים הוא קודש. וצ"ל דס"ל לרבינו דזה לא צריך לאשמועינן דזה לא מקרי שמות שבמיכה דהא הקרא אומר כל ימי היות ב"א בשילה וקאי על הימים שהיה בשילה ורבינו אומר על אותן שמיירי מענין מיכה שהמה חול ודוק: הלכות דעות

פ"א ה"ח סיג לחכמ' שתיק' לפיכך אמרו חכמי' לא ימהר להשיב כו' והנה התוי"ט והמדרש שמואל שם במשנה דאבות פ"ג עמדו על הלשון שם דאמר מסורת סייג לתורה מעשרות סייג לעושר סייג לחכמה שתיקה ולא אמר שתיקה סייג לחכמה כמו שאמר בהני תחלה ונדחקו בזה

ולענ"ד נ"ל לומר פשוט דהנה בכל אלה הראשונות במסורת אי יקיים יקנה דברי תורה ואי יפרוץ יבטל דברי תורה וכן במעשרות אי יעשר כדבעי אזי יתעשר ואי יבטל ולא יתן המעשרות אזי יענה ויפסיד כמו שהביא התוס' במס' תענית דף ט' ע"א מדברי הירושלמי והספרי עשר תעשר עי"ש וכן נמי בנדרים דסייג לפרישות נמי כן אבל הכא גבי חכמה אי ישתוק מדברים בטלים כמו שפירש רבינו בפירוש המשנה בזה לא יקנה דברי חכמה אי לא מייגע לקנות החכמה ורק החכמה אשר כבר קנה ביגיעו ועמלו כדי שלא יאבדנו אזי הסגולה לזה השתיקה מדברים בטלים ולכן אמר סייג לחכמה זה שקנה כבר בדיבורו ועמלו שלא יאבד אותה היא שתיקה ואם יאמר שתיקה סייג לחכמה ה"א דבשתיקה ישיג החכמה כמו בהאוז"א כמבואר ודוק

פ"ה ה"ו ואם נפנה אחורי הגדר יתרחק כדי שלא ישמע חבירו קולו אם נתעטש ואם נפנה בבקעה מרחיק כדי שלא יראה חבירו פירועו כו'. וכתב הכ"מ דהרי"ף והרא"ש פוסקים כעולא דאחורי הגדר נפנה מיד ולא כדברי רבינו דפוסק כאיסי בר נתן דאחורי הגדר הוא שלא ישמע כו' וכן פוסק בטור וש"ע ס"ג כהרי"ף והרא"ש שם ואף דרב אשי מתרץ לה דברי אב"נ אינו מתרץ לה רק בזה דבקעה אבל לא באחורי הגדר אבל רבינו סובר כותיה דאיסי ב"נ דרב אשי חזינן דס"ל כותיה בחדא מסתמא באידך נמי ס"ל כן עכ"ל

ונ"ל להביא ראיה לדעת הרי"ף והרא"ש ז"ל מסוגיא שם דבתחלה מקשה על איסי ב"נ דיוצאין מפתח בית הבד ונפנין לאחורי הגדר והן טהורין ומתרץ בטהרות הקילו ואח"כ מקשה מהא דכמה ירחקו ויהיו טהורין כדי שיהא רואהו ומשני שאני אוכלי טהרות כו' ורב אשי משני כ"ז שאין חבירו דקאמר איסי בר'"נ רואה את פירועו אבל לדידיה חזי נמצא דתחלה דס"ל דזה דקאמר דאינו רואה כלל משני לה התירוץ דבטהרות הקילו וניחא נמי דברי איבר"נ גבי אחורי הגדר דנפנה מיד מזה הטעם דטהרות הקילו ואף דלא לענין טהרות צריך כ"ז שמתעטש ואין חבירו שומע אבל רב אשי כיון דמסיק הוא דאין חבירו רואה פירועו ולא ס"ל דבטהרות הקילו מדאומר טעם אחר וא"כ תקשה ממשנה ראשונה דיוצאין אחורי הגדר כיון דלא ס"ל התירוץ דבטהרות הקילו ורק בבקעה ס"ל כאיבר"נ דאין חבירו רואה פירועו כה"כ דלוקמי שפיר המשנה דטהרות אבל בבא ראשונה דאחורי הגדר ע"כ ס"ל נמי כעולא ולהכי פסקו שפיר כעולא כמבואר

ולפ"ד רבינו יש לישב כן דהנה הר"ש והרע"ב מפרשים שם במשנה דאמר שם וכן בתינוקות שביניהן יוצאין אחורי הגדר היינו שהתינוקות מפנין אחורי הגדר ואביהן הולך עמהן עי"ש וא"כ אין קושיא כלל מזה דהא אמרינן במס' ע"ז דף מ"ז ע"ב דעביד ליה בה"כ לקטנים אלמא דקטנים לא בעי צניעותא וא"כ ניחא שפיר דהתינוקות מפנין אחורי הגדר וצ"ל באמת דהר"ש והרע"ב קאי פירושם אליבא דרב אשי דלא ס"ל בזה באמת