כתר המלך חלק א יח

כד'"ה דלדידן איתא גביה רק איסור ולר"ש אי אכל שלא כד"ה במזיד אחשביה וחייב מלקות אבל אי אכל בשוגג חלב או דם שלא כד"ה אף לר"ש פטור מן הקרבן כמו דאינו חייב קרבן על פחות מכזית אף לר"ש וכ"ז הוא רק לר"ש בכל האיסורין דס"ל דאכילת מזיד אחשביה לאכילה ואף על כל שהוא חייב מלקות וה"נ שלא כד"ה אבל לענין תקרובת עכו"ם ויין נסך דס"ל לרבנן נמי דחייב בכל שהוא מגזה"כ מקרא דלא ידבק בידך חייב מלקות אף בכל שהוא מגזה"כ רק אבל שלא כד"ה לא דלרבנן לית לנו הטעם של החשיבות לומר אחשביה כמו לר"ש בכ"ש וליתא בזה איסור שלא כד"ה כמבואר

וניחא נמי בזה קושית המהרש"א ז"ל על המהרש"ל שם במס' שבועות דף כ"ג דמקשה מר' יוחנן דס"ל דחצי שיעור אסור מה"ת ומ"מ שלא כד"ה אינו אסור ולפ"ז ניחא דרק לר"ש זה קאמרינן דכל שהוא חייב לדידיה הוא מטעם אחשביה אבל לר' יוחנן דס"ל דאסור חצי שיעור הוא מטעם דחזי לאצטרופי או מקרא דכל חלב וא"כ בשלא כד"ה ליתא האיסור כמבואר: וע"כ נ"ל לישב דברי התוס' כן עפ"י מאי שכתבו במס' ב"ק דף ע"ב ע"ב דאיסור הנאה בת"ע הוא רק מדרבנן ורק איסור אכילה הוא אסור מה"ת עי"ש וא"כ א"ל דהתוס' כתבו לקמן על הנאת עכו"ם עצמה לישב בצלה אסור מה"ת אבל איסור הנאה בת"ע אינו אסור אלא מדרבנן וא"כ ניחא שפיר דאביי דאמר שם ה"מ קאי בין על אכילה ובין על הנאה כמו שכתבו התוס' לתרץ בזה דגבי בב"ח אין מזמה"ד להכי לא קחשיב אף דזהו רק על הנאה וא"כ ניחא שפיר דלא קאמר ה"מ בת"ע דהא על הנאה לא מצי קאי דהא הנאה אינו אסור רק מדרבנן ולומר ה"מ בעכו"ם עצמה לא שייך באכילה ורק בהנאה ואביי רוצה לומר בתרווייהו ולהכי לא אמר רק על כה"כ דאסור הוא בתרווייהו ולקי ע"ז בין על אכילה ובין על הנאה כמבואר ועיין לקמן בה' מ"א מה שנבאר בס"ד

במשנה למלך נסתפקתי באוכל אכילה גסה כו' ועיין לקמן בפ"י מה' תרומות ה"ו מה שבארנו בזה

עוד שם ודע כו' אך קשה לי לדעת רבינו דס"ל בכל איסורי הנאה אין לוקין על הנאה אף שהיה כדרכה וכן בב"ת וכה"כ ליכא מלקות על הנאה א"כ מאי דקאמר אביי ה"מ בכה"כ ע"כ הכוונה על האוכל כה"כ דוקא וא"כ לא ידעתי אמאי לא קאמר ה"מ בבב"ח כו' והדבר צריך תלמוד עכ"ל

והנה הגאון המגיה כתב הכא ואם לחשך לומר דס"ל להרמב"ם ז"ל דלא המ"ל בב"ח משום דאיכא תנא דיליף איסור אכילתו מקרא דלא תאכלנו ולדידיה אינו לוקה אלא כד"ה וכיון דתליא זה בפלוגתא לא המ"ל ה"מ כו' א"ל דמאיסי ב"י נשמע לרבי כו' כי היכא דאיב"י דיליף איסור מג"ש דנבילה אע"ג דכתיב ביה אכילה בהדיא ס"ל לאביי כיון דכתיב זה רק בנבילה אבל בב"ת דיליף מג"ש מקרי לא כתיבא בהדיא ולוקה אף שלא כד"ה ה"נ לרבי ותדע שכן הוא דאי איתא דלרבי לא לקי אלא דרך אכילתו א"כ מאי פריך ר"י לר"ל בפ' כל הבשר וכי כעורה זו ששנה רבי הלא טפי עדיף ילפותא דר"ל מקרא דבשל מבושל דנימא דלקי אף שלא כד"ה כיון דכייל ליה בהדי פסח והתם לא שייך לומר דהאוכל את הפסח מבושל שלא כד"ה דלא לקי דהא כתיב כי אם צלי אש אלא ע"כ דגם לרב דיליף מלא תאכלנה לקי אף שלא כד"ה כו' עכ"ל: והנה הכו"פ בסי' פ"ז חולק ע"ז וכתב דאף דמאן דיליף מלא תאכלנה או מלא תאכל כל תועבה לא לקי אלא כד"ה וכן כתב הטורי אבן סוף מגילה באבני מלואים דלאיב"י דיליף מג"ש לקי שלא כד"ה אבל לר' יוחנן דנפ"ל מקרא דלא תאכלנה אינו לוקה אלא כד"ה דמקרי אכילה בגופיה ולפ"ד ניחא שפיר קושית המשל"מ על רבינו דלא מ"ל ה"מ בב"ת דהא הני ס"ל דאינו לוקה אלא כד"ה ומה שהביא המגיה ראיה מזה שא"ל כעורה זו ששנה רבי וא"א דמל"ת אינו לוקה אלא כד"ה והילפותא מבשל כו' דילפינן משם אף שלא כד"ה דהתם כתיב כ"א צלי אש לא הבנתי דבריו דלא מיבעיא א"נ דס"ל דהאוכל בכל איסורים שלא כד"ה איכא בזה איסור תורה ורק מלקות ליתא כמו שהביא המשל"מ הכא ודאי ליתא דבריו דגם אי ילפינן מקרא דכי אם צלי אש לא לקי ודאי דלא הוה רק עשה כמו אם אכל חי דקיי"ל במס' פסחים דף מ"א דלא הוה רק לאו הבא מכלל עשה וא"כ שוה לנו אי ילפינן מפסח או ממלת אכילה דבין כך וכך אסור מה"ת שלא כד"ה ולא לקי אלא אפילו לפי שיטת הסוברים דבשאר איסורים שלא כד"ה אינו אסור אלא מדרבנן נמי ליתא כלל דודאי גם בפסח אי אכל מבושל שלא כד"ה אינו חייב משום דכי אם צלי אש דהא כתיב אל תאכלו ממנו נא ובשל כו' כ"א צלי אש והכ"א צלי אש נמי קאי על תחילת הקרא דאל תאכלו וכתיב אכילה ביה ואינו חייב רק כד"ה וה"נ על כ"א צלי אש א"ח רק דרך הנאתו ואי אכל חי חייב דהוי דרך הנאתו דחזי לאומצא כמבואר בכ"ד ועל הקרא דכ"א צלי אש עבר אבל אי אכל נא ומבושל שלא כד"ה דמי לאוכל חצי שיעור דלא הוי אכילה ואינו אסור מזה דכ"א צלי אש כמבואר

ועפ"ז נ"ל לישב את הקושיא שהקשה הר"מ ז"ל בפ' משפטים דל"ל למילף מג' לא תבשל לאסור בב"ת אכילה והנאה ת"ל מקרא דלא תאכל כל תועבה ומתרץ דזה הוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו ולכן יליף מג' לא תבשל לענין מלקות ואכתי תקשה לאביי דיליף על הנאה מק"ו וא"כ לא לקי על הנאה כמו שכתבו התוס' במס' פסחים ע"א דאין מזמה"ד וא"כ מ"ט הוא יליף מק"ו ולא מלא תאכל כ"ת ותרצתי כן דא"ל דאיסי ב"י ס"ל כר' מאיר דיליף במס' ע"ז דף ס"ו ע"א מקרא דל"ת כ"ח על איסורין שמצטרפין זע"ז ומזה לא נדע על איסור חדש ורק מאיסורין המפורשין כבר בא ללמד שמצטרפין ולא נוכל למילף על בב"ת דאסור בהנאה איסור מחדש. ועפ"ז יש נמי לישב קושית השעה"מ שהקשה לעיל ריש ה' יסוה"ת על דעת המהרש"ל והחב"ל דס"ל דלר"ש דכל שהוא למלקות אסור אף שלא כד"ה וא"כ מאי מקשה הגמרא בפסחים דף כ"ה מה לכה"כ כו' דלמא ס"ל לאיב"י כר"ש דכל איסורין בכ"ש וא"כ אסור שלא כד"ה נמי

ולפ"ז ניחא כיון דאמרינן ע"כ דאיסי ב"י ס"ל דל"ת כ"ת אתי לומר דאיסורין מצטרפין זע"ז ע"כ ס"ל דבעי שיעור ולא אמרינן כר"ש דכל שהוא למלקות דא"כ לא מבעיא צירוף למלקות ולאיב"י הא אמרינן דאתי הקרא לזה של ל"ת כ"ת כמבואר ועיין תוס' בע"ז שם ד"ה כל

אך לפ"ד רבינו תקשה דהוא פוסק לקמן בפי"ח מה' פסוהמ"ק ה"ג דלקי על קרבן שנפסל או אם הוטל מום מקרא דל"ת כ"ת וא"כ לא הוי לאו שבכללות ותקשה לכ"ע ל"ל הג' לא תבשל ניליף מלא תאכל כ"ח ולפ"ז דבארנו דאי ניליף מקרא דלא תאכלו כ"ת או מלא תאכלנה מקרי כתיב ביה אכילה בגופיה ולא לקי אלא כדרך הנאתו ניחא דלהכי ילפינן מהג' לא תבשל דאז מקרי דלא כתיב אכילה וכן איסי ב"י יליף מג"ש וק"ו ומקרי לא כתיב אכילה בגופיה ולקי אף שלא כד"ה ועיין לקמן בה' פסוהמ"ק מה שנבאר עוד

פ"י ה"ו כלי שהיה שם כתוב עליו כו'. ואפילו היה השם חקוק בכלי מתכות או בכלי זכוכית והתיך הכלי ה"ז לוקה כו' עכ"ל: והנה הפרי חדש הביא הכא וז"ל דע שמקצת חכמים נסתפקו בענין מחיקת השם אי לקי מה"ת דוקא אי קידש את השם א"ד ההוא לענין ס"ת אתמר אבל לענין מחיקת השם אף אי לא נתקדש שם מיהו הוי ולקי עליו אם מתקינן ולדידן ה"מ ודאי דלקי מה"ת בכל גוונא דהא מסתמא שם שכתב בכלים לא נתקדש ואעפ"כ כתב דהמתיך כלי ה"ז לוקה עכ"ל

והנה הב"י ביו"ד סי' רע"ו כתב בבדה"ב שם כתב הרשב"ץ בתשובה אם כתב שם שלא בכוונה אינו קדוש והביא ראיה מהא דתניא בפ"ב דגיטין דף כ' הרי שהיה צריך לכתוב את השם כו' וכ"כ הסמ"ק שם שנכתב שלא מדעת מותר למוחקו כו' עכ"ל. אלמא דהביא הב"י בהדיא דשם שלא נתקדש לא