כתר המלך חלק א קפח

דמוקי ר"ל שם אלא צ"ל גם הכא דמידי דאיתא בשאלה לא קתני כמו שמתרץ בשבועות ובמכות כ"ג כמבואר

ועיין לקמן בהל' אבות הטומאה מה שבארנו להוכיח דנוכל לומר דמה דאיתוסף איסור לגבוה גבי שור הנסקל הוה א"מ ודחיתי דברי הצל"ח שם וא"כ ניחא דברי רש"י בחולין (דף קא) דאמר הקדישה ולא מסיק נגחה כמו שבארנו. והנה ראיתי בס' ישועות יעקב (סי' פז ס"ק ה) וז"ל שם והא דלא חל איסור בב"ח על חצי שיעור אמנם עדיין קשה דהרי התוס' כתבו דהיכי דניתוסף איסור שלא כדרך אכילתן כיון דאף איסורא ליכא מה"ת חל עלה איסור אחר א"כ בב"ח דלוקה עלה אף שלכ"ד אכילתן אמאי לא יחול איסור בב"ח על חלב כו' ולק"מ בחלב לדעתי כו' ולכך נ"ל דבחלב דילפינן ח"ש מקרא מכל חלב ולא מטעם חזי לאצטרופי א"כ גם שלא כדרך אכילתן אסור כו' וא"כ לכך אינו חל איסור בב"ח על חלב דשניהם אסורים מה"ח שלא כד"א עכ"ל. וכל דבריו ז"ל תמוהין מה שכתב תחלה בשם התוס' בשבועות (דף כד) לא נמצא זה שם בתוס' ורק התוס' כתבו דלר' יוחנן נוכל לומר דמפרש שלא כדרך אכילתן דאז אינו אסור אלא מדרבנן ולהכי חל השבועה אי מפרש שלא כד"א אבל דיהא נקרא משום זה איסור מוסיף דיחול לא כתבו התוס' מעולם רק הש"א חידש זה דבארנו ודחינו זה

ומה שמסיק דחלב דיליף מכל אסור אף שלא כד"א ודאי ליתא דבחלב יהא אסור שלא כד"א דהא בסוגיא דחולין (דף קכ) אומר המחהו את החלב וגמעו חייב כו' והא אכילה כתיב ביה אמר קרא נפש לרבות השותה ואח"כ עביד צריכותא מחלב נבלה וחמץ כו' וא"נ דאסור אף שלא כדרך אכילתן ודאי אי המחהו וגמעו חייב אף בלא ריבוי דנפש כמו שאמר שם בפסחים גבי אין לוקין אלא מהיוצאין מן הזיתים וענבים מ"ט לאו דהוי שלא כד"א ודחי משום דהוי זיעה בעלמא אלמא משמע דאי המחה החלב אי חייב שלא כד"א ודאי חייב בזה דהוה משקה ועוד הוא מפורש שם בפסחים אמר רב שימי בר אשי למעוטי שאם אכל חלב חי שהוא פטור על זה שאמר דכל איסורין שבתורה אין לוקין אלא כדרך אכילתן וכן לבסוף אומר וכ"ש אי אכל חלב חי שהוא פטור אלמא דאיתא אפכא ודבריו צע"ג

פרק י הלכה ב החדש כיצד כו' בכל מקום ובכל זמן בין בארץ ובין בחו"ל בין בפני הבית כו'. והנה הכ"מ הביא מקור לזה דנוהג חדש אף בחו"ל דהנה לקמן (בהל' ו) גבי כלאי הכרם כתב רבינו בין שזרע ישראל בין שזרע עכו"ם וגבי חדש לא ביאר זה אי נוהג בשל עכו"ם א"ל וידוע בזה מחלוקת הפוסקים כמבואר ביו"ד סי' רצ"ג והנה לכאורה הא יש להביא ראיה דנוהג בשל עכו"ם מהא דאיתא במס' קידושין (דף לח ע"א) תניא רש"א ג"מ נצטוו ישראל כו' ומה חדש שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו כו' נוהג בחו"ל כלאים א"ד כו' והה"ד לערלה בשתים כו' וכתבו התוס' וא"ת טבל ותרומה ומעשר ניליף מקו"ח דחדש דנוהג בין בארץ בין בחו"ל או בח"מ שהרי איסורו איסור עולם כו' וי"ל דאיכא למיפרך מה לחדש שכן אינו בשאלה תאמר בהני שהן בשאלה פירוש שיכולין לשאול לחכם כדי לחזור מהפרשת תרו"מ וטבל אע"ג דאינו בשאלה מ"מ כיון דאיסורו אינו אלא מחמת תרו"מ לא חמירי מנייהו עכ"ל

והפני יהושע הקשה על תירוץ זה כיון דעיקר קושיתו מתרו"מ הוא לאו לענין איסור זרים או טמאים אלא מעיקר חיוב הפרשה אמאי נוהג בחו"ל וא"כ מה פרכא הוא זה הא אי מיתשל עלייהו הדר לטבלא וצריך להפריש תרו"מ מקודם ולא שייך הך פירכא כלל. אמנם א"נ דחדש נוהג בשל עכו"ם אין קשיא מתרו"מ דאיכא למדחי מה להני שאינו נוהג בשל עכו"ם דקיי"ל דמרוח עכו"ם פוטר וכמו שאיתא לקמן (דף מב) ור"ש פוטר ולהכי א"נ בחו"ל תאמר בחדש דאף בשל עכו"ם נוהג וניחא נמי לפי מה שכתבו התוס' הכא בקידושין (דף לו ע"ב) ד"ה כל דערלה נוהג אף בשל עכו"ם וכן כלאים ואפילו לפי מה שכתבו התוס' במס' ע"ז (דף סד ע"א) סד"ה אין דרק למ"ד אין קנין לנכרי בא"י אז נוהג כלאים בשל עכו"ם והתוס' הא כתבו במס' מנחות (דף סו) בשם הירושלמי דר"ש ס"ל יש קנין לכותי בא"י מ"מ הא מסקי התוס' שם דמגמ' דידן משמע דחולק על זה הירושלמי ור"ש ס"ל אין קנין וא"כ כלאים וערלה נוהג בשל כותי וא"כ א"נ דחדש אינו נוהג בשל כותי ה"ל למימר עוד ארבעה דברים ולערלה בשלשה דחדש א"נ והני נוהגים אלא ודאי דגם חדש נוהג בשל כותי וליתא מזה ילפותא

אמנם יש לדחות ראיה זו דקושית התוס' על תרו"מ יש לישב כן דהא במס' ב"ב (דף פא) וכן במס' חולין (דף קלו) אמרינן אלא ארצך דכתיב גבי בכורים ל"ל למעט חו"ל אלמא דעל בכורים יש קרא יתירא דאינו נוהג בחו"ל וא"כ כי נגמור תרומה קו"ח מחדש א"ל בכורים יוכיח דדמי נמי באיסור לתרומה ומ"מ אינו נוהג בחו"ל והה"ד לתרו"מ ולכלאים וערלה לא מצי למיפרך מבכורים דמה להני שכן אסורין בהנאה תאמר בבכורים כמבואר

והנה אדרבה יש להביא ראיה אפכא דחדש אינו נוהג בשל כותי דהנה התוס' הקשו שם במס' ב"ב (דף פא) ותימא אמאי איצטריך מיעוטא הא אמרינן במס' קידושין (דף לו) כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ כו' ולרשב"א נראה דל"ח בכורים מצוה תלויה בארץ דלא דמי לתרומה ומעשר וחלה דהתם גוף הפירות מחויבין בתרו"מ דטבל נינהו ואסורין באכילה ולכך הן חשובין תלויין בארץ אבל בכורים אין החיוב תלוי בפירות אלא באדם דאין נאסרין באכילה קודם שיפריש ועוד מדלא מחייב תרו"מ עד שיתמרח בכרי מוכח שהחיוב תלוי בפירות לפי שלא הגיע עדיין זמן חיובן אבל בכורים חובת הגוף נינהו דאפילו בעודן באילן חייב כו'

והנה על תירוץ זה קשה לענ"ד מפאה ומתנות עניים דשוה נמי בדין זה כמו בכורים דאין נאסרין באכילה אע"פ שלא הפריש הפאה מקודם ועוד דחל נמי החיוב במחובר כמבואר לקמן בדברי רבינו בפ"ב מהל' מתנות עניים הל' ט"ו ואעפ"כ קיי"ל דאינו נוהג אלא בארץ כמו שכתב רבינו שם בהל' מ"ע פ"א הי"ד ואע"פ שדמי לבכורים. ועוד תרצו התוס' דלהכי צריך קרא בבכורים דה"א דאתקש בכורים לבב"ח דכתיב לא תבשל ותחלה אומר ראשית בכורים ובמכילתא מקיש להו וסד"א שיהו נוהגין בחו"ל כמו בב"ח ע"כ והנה ע"ז ג"כ ק"ל דהא במס' ערכין (דף ג ע"א) כתבו התוס' וא"ת ונימא כיון דאיתנייהו בלבישת שעטנז איתנייהו בגדילים וי"ל דאדרבא הוקשה כל התורה לתפילין וכן ביבמות (דף ד ע"א) מבארים נמי כן דהיקשא לתפילין עדיף מסמוכין ע"כ וא"כ ה"נ לפי מה דאיתא במס' קידושין (דף לז ע"א) דכתיב בקרא לעשות בארץ דמשמע בא"י דוקא וכתיב אתם חיים על האדמה אמרינן דאחד מרבה ואחד ממעט זה דמרבה הוא צא ולמד מה שנאמר בענין ע"ז שהוא חובת הגוף נוהג בכל מקום אף כל שהוא חובת הגוף וזה שחובת קרקע אינו נוהג אלא בארץ מקרא דלעשות בארץ וא"כ ה"נ אמרינן כיון דקרא זה דבארץ מגלה על כל דבר שא"ח הגוף שאינו נוהג בארץ זה מפקי מסמוכין וכמו התם דהוקשה לתפילין והוא דבר כולל דכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות מפיק מהסמוכין דסמיך ציצית לכלאים והה"ד הכא הקרא דכתיב בארץ דוקא לא גרע מהיקשא ומפקי מהסמוכין של בב"ח וע"כ מוכרח אתה לומר כן דהא במכילתא פ' משפטים דרש מהג' לא תבשל דכתיב גבי בב"ח דנוהג אף בחו"ל דלא ניליף מסמוכין לבכורים ובגמ' דידן דרשינן מג' לא תבשל לאכילה ולהנאה אלא ודאי נמי משה"כ דהא ילפינן מע"ז שנאמר באותו ענין דקרא דכל הימים אתי ללמד על חובת הגוף שנוהג אף בחו"ל זה מפיק מהסמוכין ה"נ כן הקרא דבארץ דאתי ללמד על חובת קרקע דהוא בארץ מפיק מהסמוכין כמבואר. אלא אמרינן כן דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם וא"כ ילפינן בכורים קו"ח מחדש כמו שכתבו התוס' הכא גבי תרומה ומעשר אבל א"נ דנוהג בשל עכו"ם ליתא הקו"ח דאיכא למיפרך