כתר המלך חלק א קפז

כר' יוסי דבאיסור מוסיף חל אבל לא באיסור כולל נמצא דגבי בב"ח דהוה איסור מוסיף שפיר חייל אבל כהן טמא שאכל תרומה טמאה דלא הוה רק איסור כולל כמו שאמר הגמ' לעיל (דף קא) גבי פלוגתא דריה"ג ורבנן גבי כהן טמא שאכל קודש כו' מגו דאיתסר בשאר חתיכות דזה לא חייל

אמנם כבר הקשה מזה לעיל (בדף קא ע"א) התוס' שם על שיטת רש"י ז"ל דמפרשי דס"ל דאיסור הנאה מקרי איסור מוסיף גבי האוכל גיד הנשה של עולה ושל שור הנסקל דחייב שתים והתוס' שם ד"ה א"כ כתבו דאיסור הנאה לא הוי רק איסור חמור ולא איסור מוסיף וכתבו בסה"ד וכן צריך לפרש בס"פ כל הבשר גבי הא דפריך וסבר שמואל איסור חל על איסור עכ"ל וזהו כונת התוס' דצריך לפרש כן דלא הוי איסור מוסיף דאל"כ האיך פריך משמואל אדשמואל כמו שבארנו

אמנם כתב הריטב"א ז"ל בחידושיו וז"ל וי"ל דהאי מ"ד כאן דמקשה מדשמואל אדשמואל לא ס"ל כהסוגיא דיבמות אלא א"א דבאיסור מוסיף חייל אף באיסור כולל נמי חייל ע"כ ובתירוץ זה של הריטב"א יש ליישב גם הקושיא על הש"א שהקשיתי. אמנם דברי הריטב"א הוא דוחק אמנם בלא זה נ"ל דיש ליישב. דהנה הלח"מ כתב להקשות הכא ע"ד רבינו וז"ל וא"ת והא איכא איסור מוסיף דנתוסף בו איסור הנאה דכיון דבשלו בחלב אתסר אפילו בהנאה. והתוס' בפ' גה"נ (דף קא) הרגישו בקושיא זו דמאי דפריך בגמ' וסבר שמואל אחע"א דמאי פריך נימא דשאה"כ דהוי איסור מוסיף דאיכא איסור הנאה דבב"ח ותרצו דא"ה לא הוי איסור מוסיף אלא חומר בעלמא אבל רבינו לא ס"ל הכי דהא כתב בספ"ד מה"א הקדישה נאסר חלבה בהנאה ומתוך שנוסיף בה איסור הנאה נוסיף בה איסור קדשים הרי דקרי ליה מוסיף וי"ל דהכא באיסור הנאה ליכא לאו כדכתיבנא לעיל ולא לקי עליה אלא איסורא בעלמא כיון דאפקיה רחמנא באא"ע וא"כ ל"א מגו דאתוסף ביה איסור הנאה נוסיף עליו איסור אכילה דבב"ח דהוי לאו גמור ואיכא מלקות וסובר רבינו דאין לנו להביא באיסור מוסיף אלא איסור אחר דומיא דאיסור הנוסף אבל הכא, שהוא חמור הרבה ממנו לא וכיון דבאיסור הנוסף ליכא מלקות והוא קל ל"מ לאיסור אכילה דבב"ח ודוחק עכ"ל

והנה באמת לא צריך לכל זה דהא רבינו גופיה בפירוש המשנה בפ"ג דמס' כריתות בנקודה הנפלאה שם חילק בין קדשים לבב"ח דבב"ח לא נאסר בהנאה כיון דל"ח עיי"ש וא"כ א"ל דגם רש"י נמי ס"ל כסברת רבינו בזה ועל בב"ח מודה רש"י ז"ל דלא הוי איסור מוסיף ורק גבי קדשים ושור הנסקל כסברת רבינו שם וזה הוי איסור מוסיף וא"כ לא קשה מהגמ' שם דעל בב"ח לא קאמר רש"י ז"ל דהוה איסור הנאה איסור מוסיף. ועוד א"נ כמו שמחלק הלח"מ הכא לחלק בין איסור הנאה דיש בו מלקות לאין בו מלקות וכן הוא מבאר זה המשל"מ לעיל בפ"ה מהל' יסודי התורה ה"ח סר"ה בד"א דיש חילוק בין בב"ח לקדשים דבב"ח דקדשים לוקה על הנאה ובב"ח אינו לוקה להכי אינו חל ונ"ל דיש לומר דגם דעת רש"י ז"ל הוא כן לחלק בין איסור הנאה דאית ביה מלקות לבב"ח ויבואר מדוקדק דברי רש"י ז"ל כן דכתב שם במס' חולין (דף קא) וא"כ בא"ח א"ל והיכא דאיסור אחרון אית ביה תרתי כולל ומוסיף כגון עולה או שור הנסקל דמעיקרא כשנולדה היה גידה אסור ובשרה מותר הקדישה או נגחה נאסר אף בשרה ה"ז כולל והגיד הזה מתחלה היה אסור באכילה ומותר בהנאה וכשהקדישה חל עליו איסור הקדש לאוסרו בהנאה שאין כאן איסור חע"א שמה ששייר הראשון מוסיף השני וכה"כ דחייל עליה שם הקדש לאוסרו בהנאה ע"כ חל עליו אף באכילה שאם אכלו יתחייב ב' כו' עד הואיל וחייב להנאה חייב נמי אף לאכילה עכ"ל אלמא דרש"י ז"ל התחיל בתרווייהו הקדישה או נגחה כו' ה"ז כולל כו' ואח"כ מסיק דהוי מוסיף לענין אם הקדישה דחייב על הנאה ולענין שור הנסקל דהוי איסור מוסיף משום הנאה אינו אומר רש"י ז"ל כלום וא"ל דגם רש"י ז"ל ס"ל דלא הוי איסור הנאה איסור מוסיף רק גבי קדשים דחייב בהנאה כמו דמסיק רש"י ז"ל אבל בשור הנסקל דקיי"ל דעל הנאה לא לקי כמו שמביא המשל"מ לעיל בפ"ה מה' יסוה"ת הוי כבב"ח דלא הוי איסור מוסיף מטעם איסור הנאה ועל שור הנסקל א"ל דלהכי הוה איסור מוסיף לא מטעם של הנאה רק דהכא יסבור הסוגיא כרבי וכמו דס"ל לר"פ שם לעיל (דף צ) דגיד הנשה דקדשים שרי להעלותו מידי דהוי אחלב ודם וא"כ כשנעשה שור הנסקל מיגו דאיתוסף ביה איסור לגבוה וזה הוי איסור מוסיף כמו דאמרינן במס' כריתות ה"ל נותר מיגו דאיתוסף איסורא לגבוה איתוסף ביה להדיוט וה"נ הוי בשור הנסקל על גיד הוה איסור מוסיף דנאסר לגבוה אבל לא משום הנאה וזהו א"נ דלא כהנוב"י לעיל שבארנו דאינו חל איסור שור הנסקל על חלב ודם אלא לפ"ד שפיר חייל דהוי ליה איסור מוסיף והוא כמו שהקשה הצל"ח ז"ל גופיה ע"ד בנוב"י עיי"ש במס' פסחים וחילוק של הצל"ח שם (דף כח) לא ס"ל לרש"י ז"ל אלא הוי לפ"ז איסור מוסיף שור הנסקל אבל לא בבב"ח הוי איסור מוסיף כמו שבארנו וכ"ז ניחא רק ליישב דברי רש"י ז"ל אבל לא דברי הש"א והשעה"מ דכתבו דזה שאסור שלא כד"ה הוי איסור מוסיף א"כ בב"ח ודאי הוה איסור מוסיף מאי מקשה משמואל אדשמואל

ועוד קשה לי ע"ז לפי מה שכתב הטורי אבן ז"ל גופיה סוף מס' מגילה באבני מלואים דאיסי ב"י דנפ"ל לאיסור בב"ח מג"ש דקודש מנבלה שפיר אמרינן כיון דלא כתיב אכילה בגופיה לקי אף שלא כד"ה אבל לר' יוחנן דנפ"ל בחולין (דף קטו) מקרא דלא תאכלנו בבב"ח הכתוב מדבר וכתיב ביה מפורש אכילה חייב רק אם כדרך אכילתן דכתיב אכילה בגופיה א"כ לימא הגמ' בחולין (דף קיג ע"ב) גבי פלוגתא דר' אמי ור' אסי ח"א לוקה וח"א אינו לוקה נימא דבהא פליגי דמ"ד לוקה ס"ל דילפינן איסור הנאה כאיב"י ולא הוה אכילה בגופיה ולקי שלא כד"ה והוה איסור מוסיף ומ"ד דאינו לוקה ס"ל דיליף מלא תאכלנו ואינו לוקה רק כדרך הנאתן וא"כ לא הוה איסור מוסיף וזה טפי עדיף ממה דדחיק שם דפליגי דלהכי אפקיה רחמנא דחד ס"ל איפוך מחבירו וזה עדיף דפליגי אי הוה איסור מוסיף א"ל אלא ודאי ש"מ דלא הוי איסור מוסיף זה דאסור שלא כד"ה כמבואר

והנה אם כי בארנו דבב"ח לא הוי איסור מוסיף וא"כ כיון דהתנא דברייתא דהמבשל גיד הנשה בחלב מיחייב על בב"ח ש"מ דס"ל ע"כ איסור חל על איסור אף לא באיסור מוסיף א"כ שוב תקשה קושית התוס' דנחשב גיד הנשה של נבלה ונ"ל לומר כן דהנה אומר המבשל גיד הנשה ועל גיד הנשה חייב אף בכל שהו אם לא היה כזית וכן על בב"ח קיי"ל דחצי זית בשר וחצי זית חלב מצטרף וא"כ חייב אם הגיד הנשה היה אף פחות מכזית ובשלו בחלב ואם ביחד היה כזית חייב אף על הבב"ח אבל אם נקיט נבלה אז אינו חייב רק שיהיה הגיד כזית שלם וביה לא מיירי והוה כמו שכתבו התוס' במס' מכות (דף כב ע"א) ד"ה אלא כו' דלהכי לא קחשיב הזיד במעילה דלא הוה אלא בפרוטה ובזה לא קמיירי ה"נ לא קמיירי רק באיסור שחייב בכל שהו ולא קחשיב נבלה דא"ח אלא דוקא בכזית אלא הא קשיא דאכתי נחשב אם אומר שבועה שלא אוכל איסור והיתר ובכולל דברים המותרים עם דברים האסורים ונמי חייב אף על האיסור כדאיתא כל הסוגיא בשבועות (דף כד) למ"ד דאית ליה א"כ אמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב כו' חייב וזה חייב אף בכל שהו דבשבועה קיי"ל אי מפרש חייב בכל שהו כמו שאמר רב אשי שם שבועה דחיילי אפחות מכשיעור לא קתני וא"כ כיון דס"ל א"ח על איסור בא"כ א"כ ליתני שבועה נמי. אמנם אף א"נ דא"ח איסור כולל אכתי קשה דנחשב שבועה כמו דאמר ר"ל שם במפרש כל שהו לרבנן או בסתם לרע"ק ואי נשבע שלא יאכל כל שהו מגיד הנשה חל שבועה דעל גיד הנשה נהי דחייב אף על פחות מכזית מ"מ בעי שיאכלנה כולו דהוה בריה וא"כ אכתי תקשה דנחשב שבועה אף א"נ דא"ח איסור כולל באופן