כתר המלך חלק א קפד

אין עושין סחורה בנבילות וש"ר עכ"ל. והנה המשל"מ מעיין כאן בד"ה זה הכלל היאך הוא דעתו של רבינו באיסור סחורה אם הוא מה"ח או רק מדרבנן וכתב דדעת רבינו דהוא מה"ת שכתב דכל דבר שאסור כו' חוץ מן החלב שהרי נאמר בו יעשה לכ"מ וא"א דס"ל לרבינו דכל איסור זה הוא רק מדרבנן כשגזרו על איסור סחורה מניין לרבינו דעל חלב לא גזרו עכ"ל. וכן מעיין בזה הט"ז ביו"ד (סי' קיז) והנה ראית המשל"מ מדברי רבינו אין ראיה לפי מה שחידש הכא הט"ז וכן באו"ח חקפ"ח ובח"מ (סי' ב) דכל דבר שהוא מפורש בתורה להתיר אין כח ביד חכמים לאסור וא"כ אין ראיה מדברי רבינו דכיון דהתורה אמרה בפירוש יעשה לכל מלאכה להתיר אין כח ביד חכמים לאסור ולהכי אף מדרבנן שרי בחלב

והנה בדברי הט"ז אלו נבאר אח"כ אך בדין זה של איסור סחורה נבאר קצת בזה. והנה לכאורה יש להביא ראיה דאיסור זה הוא מדרבנן מהמשנה דחולין (דף קיז) חומר בדם מבחלב שהדם נוהג כו' וחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד וא"נ דאיסור סחורה הוא מה"ת נימא נמי חומר זה דדם אסור לעשות סחורה וחלב שרי מקרא אלא ודאי משמע דכל איסור זה הוא רק מדרבנן ולהכי שפיר לא קחשיב ואם כי בס' פרי תואר ביו"ד כתב דדם נמי שרי בסחורה דכמו דאמרינן דמותר בהנאה דאתקש למים הה"ד דמזה ההיקש אתקש לסחורה דמותר אך הנוב"י במה"ת ת' יו"ד (סי' סב) דחה דברי הפ"ת מהסוגיא דפסחים שם דמקשה ולחזקיה למאי אתקש כו' נימא דהוקש להתיר בסחורה והכריע דסחורה אסור בדם כמו בשאר איסורין

ועפ"ז בארתי הגמ' בע"ז (דף מד ע"א) נחל קדרון אינו מגדל צמחין כו' ולא וכו' ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגנות לזבל ומועלין בהם מקומות מקומות יש ע"כ וכתבו התוס' ד"ה מקומות היה יכול לתרץ דהגננים היו ממקום אחר עכ"ל. ובאמת דברי הגמ' קשה טובא מה מקשה מנחל קדרון דילמא באו הגננים ממקום אחר אך לפ"ז ניחא דהנה החתם סופר כתב בסי' ס"א בח' יו"ד וז"ל גבי ספק דרוסות דשמואל בחולין (דף כח) והא דלא זבני אחד אחד לישראלים משום דאסור לעשות סחורה בנבילות וטריפות והה"ד אף בספיקן ונהי דגבי בעלים נזדמנו לו אבל ישראל לא יקנה ספק טריפה עכ"ל

נמצא דגם הכא גבי דם נהי דגבי הגזברים דהוה הבעלים הוה נזדמנו מ"מ תקשה האיך יבואו הגננים ממקום אחר לקנות את הדם הא אסור לעשות סחורה בזה אלא א"כ ע"כ צריך לומר דשם גופיה בנחל קדרון שעובר הדם היו גננים ושם היה מגדל צמחין ולהם הוי כמו נזדמנו כמו ציידי חיה ועוף שנזדמנו להם ומשני מקומות יש אבל לבוא ממקום אחר לקנות אסור אך הא זה יש לדחות לבד מה שהט"ז שם ס"ק ז' כתב להתיר למכור למי שנזדמנו לו אף לישראל אחר והה"ד הכא נמי ודאי כן דשרי למכור לאחרים ודלא כהח"ס אלא אפילו לפ"ד הש"ך שם (ס"ק ח) מ"מ הכא לא שייך בל"ז האיסור דכיון דאין מוכרים הדם לצרכי אכילה ורק לזבל שדות שרי כמו דשרי למכור דבר טמא למשוח עורות וכדומה וה"נ ודאי שרי לזה וא"כ דברי הגמ' צריך לבאר ואכ"מ אך בכ"ז א"נ דגם דם אסור בסחורה תקשה מ"ט לא תני חומר בדם דאסור סחורה תאמר בחלב דשרי אלא ודאי דכל האיסור הוא רק מדרבנן ולהכי לא קחשיב רק החומר שבתורה בזה אבל כבר דחינו לעיל דתנא ושייר מה שחשיב שם בתוספתא וה"נ תנא ושייר

ועוד יש לכאורה להביא ראיה דאיסור סחורה הוא מד"ס מהא דאיתא במס' חולין (דף קכ ע"א) לא לכתוב רחמנא בחלב ותיתי מהנך מה להנך שכן לא הותר מכללן כו' עד כהנים משלחן גבוה קא זכו והקשו התוס' לריה"ג דלא חייש להא פרכא בפסחים וי"ל דלריה"ג אתיא נפש לדרשא אחריתי עכ"ל נמצא דפרכא זו של הותר מכללו גבי חלב הוא לאו אליבא דכ"ע טפי ה"ל לומר מה לחלב שכן מותר בסחורה תאמר בהני שכן אסורים בסחורה מה"ת וזה יהיה אף לריה"ג דאף דריה"ג דריש במס' פסחים (דף כג) הקרא דיהיה לכל מלאכה להתיר בהנאה מ"מ ודאי לפ"ד רבינו תרווייהו ידעינן מזה בין מאיסור סחורה למעט חלב ובין כל שאר הנאות דשרי דהא לרע"ק אתיא הקרא לטהר מטומאה וא"כ רבינו דלמד להתיר בסחורה ידע תרי לימודים מזה וה"נ לריה"ג שרי בסחורה וה"ל לומר זה דהוי לכ"ע וכן במס' זבחים (דף קו ע"ב) דאמר נמי שם תיתי בחלב כו' עד מה לכולהו שכן לא הותרו מכללן ולפ"ד התוס' בחולין גם זה לא אתיא כריה"ג ה"ל לומר גם שם מה לחלב שכן שרי בסחורה תאמר בכולהו דאסורין בסחורה אלא ודאי דהוא מדרבנן. אמנם כבר הבאתי לעיל דברי התוס' בפסחים (דף כג ע"ב) דכתבו דבכ"ד ריה"ג נמי מודה בזה דלא הותרו מכללו וחלב הותרה מכללה הוה פרכא ורק שם אמר בבהמה מיהו לא אשתרי עי"ש והבאתי ראיה לזה וא"כ גם הפרכא דהותר מכללה הוי נמי לכ"ע וחדא מהני נקיט כמבואר

והנה המשל"מ הקשה ע"ז מסוגיא דבכורות (דף ו ע"ב) דאמר התם וחלב מנ"ל דשרי מדכתיב ודי חלב כו' ודחי דילמא לסחורה וכן אח"כ מביא מקרא ואת עשרת חריצי החלב ודחה דילמא לסחורה וא"כ דאסור מה"ת אז אף סחורה נמי אסור עכ"ל. והנה כבר הקשה זה התוי"ט בפ"ז דשבועות במשנה והניח בקושיא והנה בס' תוס' חדשים שם תירץ וז"ל דלק"מ דבמס' פסחים (דף כג) מבואר דאמה"ח מותר בהנאה מה"ת משום דאיתקש לדם א"כ גם חלב כשם שהוא בכלל איסור אמה"ח הו"א שהוא בכלל היתר הנאה וא"ל דיש חילוק בין הנאה לסחורה דא"א לומר דשם בפסחים בכל הסוגיא גם ההיתר מדאתקש לדם ושם איתא נמכרין לגננים עכ"ל

והנה תירוצו ליתא כלל דודאי אין כוונתו כדברי הפ"ח דבארנו דס"ל דעל דם יש היתר סחורה והה"ד אמה"ח דזה ליתא בדבריו ורק ברור מללו לומר דזה דשרי רחמנא בהנאה משה"כ מותר בסחורה וזה ודאי ליתא דנימא דהיתר סחורה הוא בכלל היתר הנאה דהא נבילה מותר בהנאה מקרא דמכור כו' ואעפ"כ אמרינן דאין עושין סחורה בנבילות וטריפות אע"פ דשניהם שרי בהנאה מקראי ומה שמביא ראיה בדם מן נחל קדרון דנמכרים לגננים ודאי ליתא דהוי כמו נזדמנו להם שם ועוד דהוי לצורך וכל דזה שרי כמו שבארנו. ובס' פני משה בירושלמי דשבועות שם ובמס' ב"ק פ"ז מתרץ הקושיא כן ולא ק"מ דהתם על האי דקאמר וחלב בהמה טהורה מנ"ל דשרי דכתיב ודי עזים כו' וחריצי חלב כו' וא"כ גילה לנו הכתוב להוציא חלב מן איסור אמה"ח ועלה פריך ודילמא לסחורה שלא הוציא הכתוב מכלל אמה"ח אלא לענין סחורה דמותר לסחור ואף דאסור בשאר איסורין ד"ת כו'. ודבריו ליתא לענ"ד דלא מצינו כ"ז דכיון דקרא זה אינו בתורה אלא מד"ק ודאי לא נחלק הדברי קבלה ויגלה לנו היתר רק לסחורה ולא לאכילה כיון דהוא מה"ת איסור סחורה ושוה לאכילה אלא זה ניחא לומר דהד"ק מגלי לנו דע"כ דחלב לא הוי בכלל דבר הבא מה"ת וכמו דקיי"ל דביצה מותר באכילה כמו שכתבו התוס' בחולין (דף סד) מקרא דשלוח הקן וה"נ חזינן מדאכלו חלב דהוא לא הוי בכלל זה אבל להתיר סחורה מכלל איסור לא ניחא רק אם הוא מפורש בתורה להתיר כמו גבי חלב דכתיב יעשה לכל מלאכה אבל לומר היתר ע"ז מד"ק ודאי ליתא. ורק ניחא תירוץ המשל"מ דהיתר לסחורה דאומר הוא דמיירי בנזדמנו עי"ש ועיין נוב"י מה"ת ח' יו"ד (סי' סב) מה שביאר בזה ומה שהקשה הגאון רע"ק איגר ז"ל בתשובה (סי' עד) דא"נ דאיסור סחורה מה"ת ובחלב מותר מריבוי דקרא דיעשה לכ"מ א"כ היאך אומר בפסחים (דף כג) ורע"ק איסור והיתר ל"צ קרא הא צריך להתיר לסחור דבשארי איסורי אכילות אסור מה"ת ע"כ

והנה לפי מה שמבאר הנוב"י שם דדרשינן מיתורא דקרא לכל מלאכה ומזה ידעינן לבד ממה שלומדין מעיקר הקרא דיעשה למלאכה ע"ש וא"כ ניחא דהא דכתיב לכל מלאכה נדע טומאה וטהרה לבד היתר סחורה כמבואר ועתה נבאר בדברי