כתר המלך חלק א קפג

מותר אף אי אין בגידין בנו"ט והלח"מ לעיל בפ"א מהל' חו"מ הל' ג' וכן השעה"מ והכו"פ ז"ל כתבו הכל בשיטה אחת כן דאמרינן שם בסוגיא (דף כג) ולריה"ג אשכחן חלב גיד מנ"ל דאסור כו' ואב"א יליף ליה בקו"ח ומה חלב שענוש כרת מותר בהנאה גיד לא כש"כ ור"ש א"ל מה לחלב שכן הותר מכללה אצל חיה וריה"ג בבהמה מיהת לא אשתרי ופוסק רבינו כריה"ג דאף אי אין בגידין בנו"ט מ"מ שרי מקו"ח דחלב ופוסק רבינו כהך אב"א

ונ"ל ואף לפי מה דכתבו התוס' במס' חולין (דף קכ) ד"ה מה כו' דאמרינן שם צריכותא מה לחלב שכן הותר מכללו דאתיא דלא כריה"ג במס' פסחים וכן צ"ל לפ"ד התוס' דהסוגיא בזבחים (דף קו) דאמר שם נמי מה לחלב שכן הותר מכללו אצל חיה לא אתיא כריה"ג וכן בכ"ד דקרי ליה קולא בחלב דהותר מכללו לא אתיא כריה"ג וא"כ תקשה על רבינו היאך פוסק כריה"ג נגד הנך סוגיות דחשיבי קולא בחלב מה שהותרה מכללה ונ"ל לומר דל"ק מידי דהא התוס' במס' פסחים (דף כג ע"ב) שם סה"ד ומה כתבו והשתא א"ש הא דקאמר ואידך אנן בבהמה קיימינן דלא ילפינן אלא שהיא בהיתר נבילה אבל בעלמא מודה דפריך שפיר עכ"ל וא"כ הוה דברי ריה"ג אף לכו"ע דבכל דוכתא ריה"ג נמי מודה דאמרינן שכן הותר מכללו אצל חיה ורק הכא לא כסברת התוס'. ונ"ל למצוא ראיה ברורה לזה דבכל דוכתא ריה"ג נמי מודה דפרכינן על חלב שכן הותר מכללו ורק הכא לא ולא כהתוס' בחולין דריה"ג לא חשיב ליה פרכא בכ"ד דהנה אמרינן במס' חולין (דף קג ע"א) ובמיתי איסור טריפה וחייל אאיסור חלב קמיפלגי מ"ס אתי וחייל מידי דהוי אחלב דאמר מר התורה אמרה יבוא איסור נבילה וחייל על חלב ומ"ס אחלב הוא דחייל דהותר מכללו אבל אבר דלא הותר מכללו לא ע"כ. והנה לעיל (דף קא ע"א) אמרינן אמר רב יהודה אמר רב האוכל גיד הנשה של נבילה ר' מאיר מחייב שתים כו' ומאן האי תנא דבאיסור כולל אחע"א לית ליה כו' אמר רבא ריה"ג האי כו' ואם כשיטת התוס' בחולין דלריה"ג ליתא הפרכא של הותר מכללו גבי חלב וא"כ לא מצי למדחי אחלב הוא דחייל דהותר מכללו וא"כ כה"כ דחייל נבילה על חלב דהתורה אמרה יבוא ויחול ה"נ ליחול איסור נבילה על גיד וא"כ האיך מ"ל דריה"ג הוא דלריה"ג חייל על גיד מה"ט דחייל על חלב אע"כ צ"ל כדברי התוס' במס' פסחים דבכל דוכתא ס"ל לריה"ג הפרכא דהותר מכללו ורק הכא לא ופוסק רבינו שפיר כותיה דגיה"נ מותר בהנאה מקו"ח כמבואר

ועוד נ"ל לישב דעת רבינו כן דלפי מה דבארנו לעיל דאף דלדידן פסקינן דדם שבישלו נמי עובר עליו מ"מ לר"ש אתיא הסוגיא שם במס' מנחות דס"ל שם דאינו עובר א"כ ניחא כן דע"ז דאמר ניתי בקו"ח מחלב אומר ור"ש מה לחלב שכן הותר מכללו והקשו המפרשים אכתי ניליף בקו"ח מדם ומה דם שענוש כרת מותר בהנאה גה"נ לא כש"כ ודם לא הותר מכללו אמנם הא התם קאי לר"ש ולר"ש יש לדחות מה לדם שכן יש היתר לאיסורו ע"י בישול דקחשיב ליה ר"ש פרכא מה שיש היתר לאיסורו במס' קידושין (דף לח) גבי חדש ושפיר אמר דאסור דלא מצי למילף מדם אבל רבינו דס"ל דאף דם שבשלו נמי עובר וא"כ מצי למילף היתר בגה"נ בקו"ח מדם דמותר בהנאה ואף אי אין בגידין בנו"ט ולא מ"ל כשהותרה נבילה שרי מק"ו כמבואר

ולפ"ז ניחא בסוף הסוגיא שם דאמרינן מה בין חזקיה לר"א ואומר א"ב חמב"פ ושהנ"ס וכיון דפסקינן דאין בגידין בנו"ט א"כ נחשב נמי גיה"נ דלחזקיה שפיר ולר' אבהו אסור אלא דבזה אף ר"א מודה ויש לדחות עפ"ד התוס' (דף כב) ד"ה ור"ש, ועוד שם איתא יתיב רשב"ג ואמר משמיה דריב"ל מנין לכל איסורין שבתורה כו' דאסור בהנאה ומאי ניהו חמב"פ ושהנ"ס ות"ל מלא יאכל כו' והנה במס' חולין (דף צט ע"ב) איתא אתיא לקמיה א"ל זיל כו' דהוא מורה ביה להתירא משום דריב"ל דס"ל דאין בגידין בנו"ט וא"כ לריב"ל לפי הסוגיא שם שוה ליה גיד הנשה לחמב"פ ושהנ"ס וא"כ נימא נמי גיד הנשה בהדי הנך אלא כמו שבארנו לדעת רבינו דלא תליא זה בזה כדעת רבינו דאף אי אין בגידין בנו"ט מ"מ מותר בהנאה מה"ט דבארנו ודוק

הלכה טו כל מקום שנאמר בתורה לא תאכל כו' ואחד אסור הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט בנבילה או עד שיתפרש בתורה שבע"פ שהותר בהנאה כגון שקצים ודם כו'. והקשה הלח"מ ושארי המפרשים הלא ס"ל דברים ככתבן גבי נבילה וכן ס"ל דחולין בעזרה הוה דאורייתא וא"כ מנ"ל למילף דל"ת משמע איסור הנאה דלא ילפינן רק מנבילה לר' מאיר או מאותו לר' יהודה והגאון בצל"ח וכן בס' דל"צ דרוש ד' מתרץ לה דברי רבינו דיליף לה מלכם דכתיב גבי שרצים כמו שמקשה המהרש"א על ההוא מרבנן מ"ט לא יליף לה מלכם דשרצים ומבאר דרבינו אינו מחלק לפ"ז בין לא יאכל ללא תאכל דבזה ס"ל כר"א ומיתורא דלכם מפיק איסור הנאה. ונ"ל לבאר בזה דאכתי טעמא בעי מ"ט הסוגיא שם לא יליף ורבינו יליף מזה. ונ"ל כן דהנה איתא במס' זבחים (דף קו) ותיתי משרצים מה לשרצים שכן איסורן בכל שהו וכן איתא במס' חולין (דף קכ) וביבמות (דף קיד) דאיסור של שרצים הוא בכל שהו ופירשו התוס' דהוא משום איסור בריה או כמו שפירש רש"י גבי שרצים טמאין דהן בכעדשה כשיעור טומאתן וא"כ לכאורה א"ל דלהכי בעי קרא דלכם גבי שרצים להתיר בהנאה דלא נאסור מקו"ח משארי איסורי הנאה דאסורין מה"ת למלקות רק בכזית ושרצים לוקין על כל שהו ה"א דלא כש"כ דאסורין בהנאה להכי בעי קרא להתיר אבל שאר איסורין לא נוכל למילף מזה דאסור בהנאה ולא מ"ל אבר מה"ח יוכיח דלא בעי כזית בשר ואעפ"כ שרי בהנאה דאיכא למדחי מה לאמה"ח שכן בעי כזית להיות ביחד עם בשר גידין ועצמות אבל אם לא היה כזית ביחד אינו חייב כמו שכתב רבינו לעיל בפ"ה ה"ג ובתוס' חולין (דף קב) ד"ה אבל שרצים אסורין בכל שהו ולא בעי כזית כלל. אך זה יש לדחות לפי מה שכתבתי לעיל בשם הרמב"ן דכתבו דרבינו ס"ל דלרוחא דמילתא נקיט זה דאי אין בגידין בנו"ט לא מצי לומר כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה הותרה אבל לפי האמת לדידן ס"ל דאפילו אי אין בגידין בנו"ט מ"מ אמרינן כשהותרה נבילה כו' דלאו הא בהא תליא כמו שהביא זה הרה"מ ז"ל וא"כ נוכל לדחות זה הקו"ח דא"ל גיד הנשה יוכיח דקיי"ל נמי דחייב על כל שהו אם אכל כולו כמו שכתב רבינו הכא בה' ב' דחייב על גיד שלם בכ"ש ואעפ"כ שרי בהנאה מזה דכשהותרה נבילה הוא וגידה הותרה הה"ד לשרצים אך ר' יהודה הא ס"ל דאף גיד הנשה בעי כזית וא"כ לדידיה לא מצי לדחות גיד הנשה יוכיח כמו שאמר ר' יהודה שם במשנה דחולין (דף צא) דבעי כזית ולהכי שפיר אומר כל הסוגיא דלר' יהודה צריך ללמד מקרא דאותו דמשרצים לא נוכל למילף דצריך הלכם לגופיה להתיר בהנאה דה"א מקו"ח לאסרו דל"מ לומר גיד הנשה יוכיח וא"כ ממשמעות דלא יאכל לא נוכל לידע על איסור הנאה דלכם צריך להוציא מהקו"ח דהוי אסרו וכן כל האי סוגיא שם בפסחים ההוא מרבנן דמקשה עליו המהרש"א כולהו ס"ל כר' יהודה בזה דגיד הנשה בעי כזית ול"מ למילף משרצים אבל אנן דפסקינן בזה דגיה"נ דדי בכ"ש וא"כ ליתא הקו"ח ונוכל למילף שפיר משרצים כדברי הצל"ח ז"ל

אמנם קשה לי לפי מה שכתב רבינו לעיל בהל' חו"מ דהאוכל חמץ כ"ש לוקה משום לא יאכל ובארנו לעיל דרבינו ע"כ ס"ל דממשמעות לא יאכל נדע תרווייהו בין ח"ש ובין הנאה וא"כ יש משמעות בשינוי דלא יאכל וא"כ תקשה מנ"ל ללמוד משרצים היכא דכתיב לא תאכל דהא לא ידעינן רק היכא דכתיב לא יאכל כמו גבי שרצים דכתיב לא יאכל וצ"ע

הלכה טז כל דבר שאסור באכילה ומותר בהנאה אע"פ שהוא מותר בהנאה אסור לעשות בו סחורה ולכוון מלאכתו חוץ מן החלב שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה לפיכך