כתר המלך חלק א קפב

יפה ואח"כ הדחה יפה יפה. ובזה יתבאר נמי דברי רש"י ז"ל שם בחולין (דף קיג ע"א) דאמר שם ולא פליגי כו' ופירש רש"י ז"ל ד"ה דלא בעי הדחה בתחלה בדחללי ב"ט כו' ומ"ט לא קאמר רש"י ז"ל על שמואל דאמר שם תחלה אין הבשר יוצא מידי דמו אלא א"כ מולחו יפה ולא הזכיר הדחה בתחלה אלא ודאי דשמואל ל"ק דשמואל אומר אין הבשר יוצא מידי דמו המובלע בו אא"כ מולחו יפה ומדיחו יפה אבל ההדחה בתחלה להעביר הדם שבעין לא הזכיר דבזה סגי רק בהדחה מועטת להעביר הדם שבעין אבל ר"ה דלא הזכיר יפה לכן צריך לבאר בזה דאמר מולח ומדיח מיירי שחללה ב"ט כמבואר

ואגב נ"ל לבאר הא דקשה לכאורה דברי רש"י ז"ל לקמן (דף קכא ע"ב) דאמר הרוצה שיאכל מבהמה קודם שתצא נפשה חותך כזית כו' ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ופירש רש"י ז"ל יפה יפה יותר מבשר אחר שלא הספיק דמו לצאת כו' עכ"ל. וקשה דהא שמואל אמר לעיל גם בכל בשר דאין יוצא מידי דמו אא"כ מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ואין חידוש הכא בקודם שתצא נפשה ונ"ל דרש"י ז"ל ס"ל דמיירי הכא אף לצלי כמו שכתבו התוס' לעיל (דף לג ע"א) ד"ה מולחו ואזיל רש"י ז"ל לשיטתו דהוא ס"ל במס' פסחים (דף עד ובחולין (דף צג ע"ב) ד"ה אומצא דגם צלי בעי מליחה קצת וכמו שהביא ברא"ש פ"ק דחולין הל' ב' ולהכי אמר דהכא אף לצלי בעינן מליחה יפה והדחה יפה דבשאר צלי בעי מליחה כ"ד ושמואל מיירי לעיל בבשר דבעי לקדרה כמבואר ודוק

הלכה יב כל הדברים האלו לבשר שצריך לבשלו אבל לצלי מולח וצולה מיד עכ"ל. וכתב הרה"מ ז"ל וכן הביא הר"ן ז"ל במשנה דחולין (דף צו) שדעת רבינו הוא דצלי נמי צריך מליחה רק אינו צריך לשהות במלח ומיד צולהו והביאו קצת ראיה לזה מגמ' דמנחות (דף כא) והפוסקים חולקים על רבינו וס"ל שצלי א"צ מליחה כלל וכן איפסק להלכה בש"ע יו"ד (סי' עו) ודחו הראיה ממס' מנחות וכן הלח"מ מפרש כאן דגם רבינו ס"ל דלצלי אינו צריך מליחה והא דאמר מולח וצולה מיד הוא להורות דשרי בלי הדחה אבל לאכול בלא מליחה שרי. ונ"ל דלצלי לא בעי מליחה כלל ויש להביא ראיה לזה מהא דאיתא במס' חולין (דף צז ע"ב) הני אטמהתא דאימליחו בי ר"ג בגה"נ כו' ראב"א שרי אתו שיילי למר בר"א א"ל ר"א לרבינא מאי דעתך דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח כבוש הרי הוא כמבושל והאמר שמואל ל"ש אלא שנתבשל בה אבל נצלה בה קולף ואוכל כו' וכ"ת מאי כרותח דקאמר כרותח דמבושל והא מדקאמר כבוש הרי הוא כמבושל מכלל דכרותח דצלי קאמר קשיא עכ"ל הגמ' וקשה טובא ל"ל להגמ' להקשות על מה דקאמר דרותח הוא כרותח דמבושל מהא דקאמר כבוש הרי הוא כמבושל וכן לעיל דמקשה מדקאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח מדברי שמואל טפי ה"ל להקשות מדברי המשנה דזה נוכל לדחות דבזה ס"ל כשמואל ובזה פליג וגברא אגברא קרמית ומהמשנה ה"ל להקשות כן דקאמר שם ירך שנתבשל בו גיד הנשה כו' וכתבו התוס' שם לאו בגיד לחודא משערי כן דכדי קליפה שסביבו מסייע לגיד לאסור דמשעה שנמלח נאסר כדי קליפה עכ"ל וכונת התוס' הוא דהא קודם בישולו ע"כ מלחו מקודם דהא אסור לבשל בלי מליחה וא"כ ע"כ נמלח הירך מקודם תחלה וא"כ קשה דהמשנה אמר שנתבשל ביה משמע אבל אי לא בישל שרי ול"ל כלל הבישול הא משעת מליחה נאסר ג"כ כרותח דמבושל וע"כ צ"ל דמליח אינו כמבושל ולהכי צריך להיות שנתבשל ואז נאסר אבל ממליחה לחודיה לא והוא משנה מפורשת ועדיף מדברי שמואל, וע"כ צ"ל דמהמשנה אין ראיה דאיכא לאוקמי דנצלה תחלה ואח"כ נתבשל ולצלי שרי בלא מליחה וצלי אינו אוסר אלא כדי קליפה אבל מליחה הרי הוא כמבושל והמשנה דמיירי שצלה תחלה לא בעי מליחה כלל כשיטת הפוסקים האלה ולהכי לא הק' מהמשנה ומ"מ התוס' כתבו שפיר לפי האמת דגם מליחה אינו אוסר אלא כדי קליפה כתבו דל"ד דכדי קליפה נאסר משעה שמלחו וזה לא קשה מ"ט נקיט לה המשנה ירך שנתבשל לפ"ד ר"א דס"ל דמליח הרי הוא כרותח דמבושל ה"ל לומר ירך שנמלח גה"נ דנאסר כדי שיעור מ"מ זה לא קשה כלל דא"ל דהמשנה אתי לאשמועינן דבשאר איסורים חתיכה לא נעשה נבלה כשיטת התוס' שם בשם ר' אפרים דלא נאסר כל הירך משום קליפה וקתני רבותא דאף אי בישל אחר צליה דנאסר מקודם כדי קליפה לא נעשה החתיכה נבלה. אבל א"ל דלצלי צריך נמי מליחה מקודם וא"כ ע"כ נמלח תחלה ולמה אמרה המשנה ירך שנתבשל הלא קודם הבישול נאסר ומוכח דמליחה אינו כמבושל אלא בנצלה תחלה ולא בעי מליחה כמבואר ודוק

פרק ח הלכה יב וכן בשר הנמצא ביד עכו"ם כו' זה ד"ת וכבר אסרו חכמים כל הבשר הנמצא בין כו' ולא עוד אלא הלוקח בשר והניחו בביתו ונעלם מן העין אסור אלא א"כ ה"ל סימן או שה"ל בו ט"ע עכ"ל. והנה הרה"מ כתב ודע שיש מן האחרונים ז"ל שפסקו כלוי וכתב דמצאה במקום כו' ונראה דסובר דפלוגתא דלוי לא הוי אלא כשמצאה במקום שהניחה אבל לא מצאה במקום שהניחה מודה לו כו'. והקשה ע"ז הלח"מ וז"ל וק"ק דא"כ מאי האי דאמרי בפ' גה"נ (דף צה) דרב הוה יתיב אמברא חזיא לה"ג דקמחוור רישא נפל מניה אזיל אייתי סילתא כו' ומשם הוציא בגמ' דרב פליג על לוי הא אפילו לוי מודה דהא לא מצאה במקום שהניחה מקרי עכ"ל

ונ"ל לישב כן לפי מה שהביא הש"ך ביו"ד (סי' סג ס"ק ח) דהא דאסרינן אם מצאה במקום שלא הניחה ללוי זהו רק אי לא הוה רוב טבחי ישראל אבל במקום דהוי רוב טבחי ישראל אינו אסור אפילו לא מצאה במקום שהניחה ומבאר דעת הראשונים כן נמצא דהתם דס"ל מתחלה דה"ל רוב טבחי ישראל כמו שפירש רש"י א"ב דליכא למיסמך אמילתא כולי האי דא"ל ברוב טבחי ישראל מודה דמותר והכא דפרוותא דעכו"ם הוה כו' נמצא דס"ל דהוי רוב טבחי ישראל וא"כ ללוי שרי אפילו אם מצאה לא במקום שהניחה וע"כ משום דס"ל לרב דבשר שנתעלם מן העין אסור כמבואר

והנה מה שכתב רבינו או שהיה לו בו ט"ע הנה קיי"ל הכא בזה דאפילו ע"ה נאמן בט"ע וכתב הט"ז ביו"ד (סי' ס"ג ס"ק א) דלהכי הכא ע"ה נאמן בט"ע ולא דמי למציאה דאינו נאמן רק ת"ח משום דהכא לא הוי רק איסור דרבנן ולהכי נאמן בט"ע. והאחרונים חולקים ע"ז על הט"ז וס"ל דאפילו הוי רוב טבחי כותים דהוי איסור מה"ת מ"מ נאמן בט"ע וע"ש בפמ"ג

ונ"ל להביא ראיה לדעת הט"ז דהנה איתא שם במס' חולין (דף צה) והא דרב לאו בפירוש אתמר אלא מכללא כו' אסיק תרין א"ל רב כהנא כו' דאיסורא שכיחי דהיתרא לא שכיחי א"ל דאיסורא שכיחי טפי וכי מכללא מאי פרוותא דעכו"ם הוי תדע דא"ל דאיסורא שכיחא טפי ויש לדקדק אחרי דבאמת ס"ל לרב דבשר שנתעלם מן העין אסור א"כ ל"ל לומר שכיחי טפי דמשמע מזה דרק משום דהוי טפי נאסר ובאמת בל"ז נאסר משום בשר שנתעלם מן העין אך לפ"ז ניחא דאתי למימר דשכיחי טפי והוי איסור דאורייתא ועל ט"ע אינו נאמן רק ת"ח ולא ע"ה כדעת הט"ז אבל אם מטעם בשר שנתעלם מה"ע אז כ"ע נאמנים אומר טפי דאיסור דאורייתא הוא וע"ה אינו נאמן ודוק: הלכה יד גיד הנשה מותר בהנאה. וכתב הרה"מ והכ"מ בשם הרמב"ן ז"ל דקשה ע"ד רבינו דהא במס' פסחים (דף כב) אמרינן דמ"ד אין בגידין בנו"ט אסור בהנאה מקרא דלא תאכלו ולא יאכלו דלא מ"ל כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה הותרה וא"כ כיון דרבינו פוסק לקמן (הל' טו) דכ"מ שנאמר בתורה ל"ת איסור הנאה במשמע ופוסק דאין בגידין בנו"ט וא"כ לא מ"ל כשהותרה נבילה וא"כ גיד הנשה אסור בהנאה ומ"ט פוסק דמותר נגד הסוגיא. וכתבו לתרץ דרבינו ס"ל דרק לרוחא דמילתא אתמר ההוא סוגיא אבל למסקנא גה"נ