כתר המלך חלק א קפא

ונ"ל כי גם ראיית הנוב"י יש לדחות כן דא"ל הא דמביא הגמ' שם ראיה מבב"ח הוא רק למ"ד שם דאבריה מתפרקין והאיסור הוא משום דאתי מחי וא"כ הוא ראיה מזה והוה מ"ל הניחא למ"ד אבריה מתפרקין אלא למ"ד דם נעכר ונ"ח מא"ל דמב"ח אין ראיה דהוי לאחר בישול אך בלא זה דחה ראיה זו מבב"ח וצריך להביא מקרא ומשם הוא ראיה אף למ"ד דם נעכר ונעשה חלב דהוא דוחק לאוקמי הקראי כשנתבשל כמבואר

והנה הרשב"א ז"ל בחידושיו במס' חולין (דף קיא) וכן כתב במשמרת הבית בהל' מליחה ואיכא למימר דמהא דמנחות הוא דוקא בדם קדשים וחולין מקדשים לא ילפינן אף להקל ע"כ ועיין רש"י ז"ל במס' פסחים (דף מה) שכתב חולין מקדשים לא ילפינן להחמיר שקדשים חמורין הן ודין קדשים להיות חמורים משמע דוקא להחמיר לא ילפינן מקדשים. ועיין עוד במס' חולין (דף צח ע"ב) ל"נ אלא לטכ"ע וברש"י ז"ל שם וצע"ק. אמנם ע"ד הרשב"א א"ל דמשמע לפ"ד דזה נשאר לכ"ע לחלק בין קדשים לחולין מהא דאיתא במס' בכורות (דף טו ע"א) רבא אמר אך לאותו ואת בנו אתי וחלבו מדמו נפקא דכתיב רק את דמו לא תאכל מאי דמו אילימא דמו ממש לא יהא אלא דמן דצבי ואיל מי שריא אלא מאי דמו חלבו כו'. והנה א"נ כדברי הרשב"א דבקדשים דם שבשלו שרי ובחולין אסור מה"ת וא"כ תקשה דנימא דלהכי אמר רחמנא לאו על דם של פסוהמ"ק דא"ל זה ה"א דדמי לקדשים דשרי בהו דם שבשלו להכי כתבה התורה לדמות גבי דם לצבי ואיל דיש להן דין חולין ואף על דם שבשלו עובר בהן דפסוהמ"ק דמי לחולין בזה אלא ודאי לא מחלקינן בין חולין לקדשים. ומה שכתב עוד הרשב"א בחידושיו בשם בה"ע דדם שבשלו אינו עובר עליו בלאו מ"מ איסורא דאורייתא איכא מידי דהוי אחצי שיעור ע"כ. ולא הבנתי לענ"ד דמאי דמי הוא לחצי שיעור התם מרבינן מקרא דכל או דחזי לאצטרופי אבל הכא מנ"ל על איסור תורה אם ממעטינן מקראי דלכפר מלאו וכרת מנ"ל על איסור לרבות וצ"ע

ונ"ל לבאר דעת הפוסקים בזה הנה דעת רש"י ורבינו הוא ודאי דעובר עליו על דם שבשלו וכן נ"ל כי דעת המרדכי בשם הסמ"ג הוא כן. דהנה כתב ריש מס' פסחים וז"ל ופירש ר"י דאע"פ דנשים נאמנות אף בדאורייתא כגון ניקור חלב ומליחת בשר וכתב שם בחידושי א"ש להקשות דהא מליחה הוא מדרבנן, ונ"ל דהתם בחולין לא איירי אלא בדם שהוא אחר מליחה דאינו אלא מדרבנן וכאן מיירי באם לא נמלח כראוי והוא אז מדאורייתא דדם האברים דאורייתא עכ"ל ודבריו תמוהין דדם האברים שהוא מדאורייתא הוא רק על דם בעין אבל אם אכל באומצא ה"ל דם האברים שלא פירש ושרי ואם יבשל והוה פירש ממקום למקום ה"ל דם שבשלו ואינו אסור מה"ת ואיך אומר שיעבור על איסור תורה אלא צ"ל דגם המרדכי דהביא דברי הסמ"ג הכא הוא שם במ"ע מ' ל"ט. וכן ההגהות אשר"י מביא זה בשם הסמ"ג והוא ס"ל דדם שבשלו או מלחו אסור מה"ת ואף דהסמ"ג במ' ל"ת מ' קל"ז כתב תחלה דעת רש"י ז"ל ומפרש דרב ס"ל לחלק על הסוגיא דמנחות ואח"כ כתב כי יש ליישב דאינו חולק מ"מ י"ל דהכא במ"ע הכריע כדעת רש"י דעובר עליו וכן המרדכי ז"ל אף דבמס' חולין משמע דס"ל דאינו עובר עליו הכא הביא בזה דעת הסמ"ג דעובר מדאורייתא. וכן הוא דעת רבינו אפרים בדברי הרא"ש במס' חולין שכתב שם בפ"ב הל' ב' בשם ר' אפרים גבי וורידין דר"י כו' דרבנן לא שריא אלא בצלי אבל בבישול אסור כו' עד ואיסורא דאורייתא הוא עכ"ל והא הוא דם שבשלו ואיך אומר דהוא איסורא של דאורייתא אלא ודאי דגם דעת ר' אפרים הוא דאסור מדאורייתא כדעת רבינו ורש"י ז"ל והרא"ש שכתב בפ' כל הבשר דאינו עובר הוא דעת עצמו והוא הוא דעת ר' אפרים ז"ל דהוא מה"ת. והתוס' כתבו במס' מנחות ובש"ד דאינו עובר מה"ת

ועפ"ז נ"ל ליישב דברי התוס' במס' כתובות (דף ס ע"א) ד"ה יכול בסה"ד וא"ת וכיון דממעטינן דם מההיא דכריתות אמאי איצטריך קרא למישרי חלב השתא דם מותר חלב לא כש"כ וי"ל כו' השתא דם וחלב שוין והקשה המהרש"א והמהר"ם ז"ל שם וא"ת ואכתי לכתוב חלב ודם דהשתא יהא דם מותר לגמרי וכש"כ בשר ודחקו בזה ולפ"ד התוס' ניחא דאיהו כתב דם וחלב אכתי בשר לא הוה ידעינן דהוה דחינן מה לדם שכן יש היתר לאיסורו ע"י בישול ומה לחלב שכן אינו שוה איסורו בכל כמו שאמר הגמ' שם תאמר בבשר ולהכי מצריכין קרא גם על בשר דמזה לא הוי ידעינן כמבואר

והנה מצאתי אח"כ בס' ש"א החדש שהביא שתי ראיות על דם שבשלו דאינו עובר עליו חדא מהסוגיא דממעט מקראי דנותר פי"ט א"ח על דם והקשה לר"ש דס"ל אין אחע"א אף בקדשים ל"ל קרא ת"ל דבלא"ה אינו חל אלא ודאי ס"ל דם שבשלו אינו עובר עליו ובעי על היכא שבשלו ע"כ. והנה זה הקשו התוס' במס' זבחים (דף מה ע"ב) ד"ה אבל בסה"ד ומתרצים דמיירי בב"א ולמ"ד דאף בב"א א"ח לר"ש לית ליה נשארו בקושיא כמו שבארנו לעיל. ולפלא על הש"א שלא הביא דברי התוס' האלו. וכן הקשה מהסוגיא דגמ' בכריתות (דף יג ע"ב) דבארנו לעיל דצריך הקישא דם לחלב או לחייב על זרות או שמצטרפי ולר"ש תקשה ל"ל הקישא דאין א"ח על איסור לר"ש וס"ל כל שהו למכות א"כ לא צריך לאצטרופי ומכח זה מוכח דדם שבשלו אינו עובר עליו וצריך על היכא דבשלו עיי"ש

והנה כבר לענ"ד בארנו בזה דעיקר הפלוגתא הוא בזה דר"ש דס"ל דהקראי לא מצריך ואומר דהלכפר אתיא לדם שבשלו דאינו עובר עליו וא"כ אם ר"ש יסבור כן אין ראיה מזה לדידן דהקראי לא למותר הוא כמבואר

ומה שמקשה עוד שם הש"א בסוגיא דמנחות (דף כא) עיין בכו"פ (בסי' סט) שמיישב הכל עיי"ש. והנה מה שמסיק רבינו סוגית הגמ' דבלב בהמה חייב כרת ואיכא בזה מדם שבתוך הלב כו'. אמרתי בזה דבר נכון ליישב לשון התוס' במס' פסחים (דף כב) ד"ה והרי דם דכתבו שם משמע דדם לא הוי בכלל בהמה מדלא משני כשהותרה בהמה דמה נמי הותרה ומדקדק המהרש"א על הלשון דאמרו בכלל בהמה ובכל הסוגיא אומר בכלל נבלה כשהותרה נבלה היא וחלבה כו' והתוס' כתבו בהמה. ולפ"ז ניחא דהנה צריך להבין דהאיך נימא גבי דם כשהותרה נבלה דמה נמי הותרה היינו דמתיר למכור הנבלה עם הדם ביחד דבאיזה דם מיירי אם הדם שנבלע באברים הא זה מותר לאכול לכ"ע כ"ז שלא פירש ומכש"כ דמותר בהנאה ואי דשרינן למכור אפילו עם הדם בעין שבנבלה לאו ראיה הוא למ"ד דח"ש מותר מה"ת א"כ א"ל דזה דאמרינן ההיתר למכור הוא ובמה מיירי בנבלת עוף ובה ליתא כזית דם בעין דאפילו בלב ליכא כזית דם כמו שאמר הכא בסוגיא וא"כ א"ל דבכל העוף לית בזה כזית דם בעין וא"נ כר"ל דחצי שיעור מותר מה"ת לא מ"ל אליביה כשהותרה אמנם כיון דהגמ' אמר כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה וכיון דאמר חלבה וגידה מיירי בבהמה דבה נאסרו וא"כ גבי דם נמי דהא בדם הלב של בהמה אית ביה כזית וחייב ע"ז כרת משום דם הנפש וא"כ א"ל כשהותרה בהמה הותרה נמי דמה כמבואר בדברי התוס' ודוק

הלכה אין הבשר יוצא מידי דמו אא"כ מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה כיצד עושה מדיח הבשר תחלה ואח"כ מולחו יפה יפה ומניחו במלח כדי כו' ואח"כ מדיחו יפה עד שיצאו המים זכים ומשליכו מיד לתוך מים רותחין אבל לא לפושרין כדי שיתלבן מיד ולא יצא דם. והראב"ד ז"ל השיג עליו ע"ז שכתב שמשליכו לתוך מים רותחין כו'. ונ"ל דסידור דברי רבינו כן הוא דהוא ס"ל כשיטת הפוסקים ביו"ד (סי' סט) דהדחה ראשונה די בהדחה מועטת ולהכי אומר כן אין הבשר יוצא מידי דמו דבעי מליחה יפה והדחה יפה יפה הוא ההדחה שאחר המליחה וכיצד עושה בתחלה מדיח הבשר תחלה זה הדחה המועט דהוא הטעם להעביר הדם שבעין ולא ס"ל כהטעם שיתרכך הבשר דא"כ בעי הדחה מרובה ואח"כ להוציא הדם צריך מליחה יפה