כתר המלך חלק א קפ

והנה הא תקשה ע"ז דכמו דאמרינן דאתי הלאו יתירא לרבות דם האברים ודם התמצית דלא חזי לכפרה וא"כ הני תרי לאוין המיותרים מנ"ל דאתי לרבות פסוהמ"ק היינו חלב של פסוהמ"ק ולהזהיר גדולים על הקטנים נימא דאתי לרבות דם שבשלו דנמי עובר עליו ואע"פ שאינו ראוי לכפרה דזה דמי לדם אברים ודם תמצית דבר שבגופו מלרבות חלב מפסוהמ"ק וגדולים על הקטנים דבר חדש. ועוד קשה דשם בסוגיא קאמר אר"י כל חלב וכל דם הוקשו דם לחלב מה חלב לוקה ג' אף דם לוקה כו' ורבנן האי היקשא מאי עביד ליה מיבעי ליה מה חלב מיוחד שחלבו חלוק אף דם כו' נמצא דבין ר' יהודה ובין רבנן דרשי ההיקשא דדם לחלב וא"כ נדרוש נמי מהקישא דמה חלב שבשלו חייב אף דם שבשלו נחייב שאין היקש למחצה. וע"כ צריך לומר כן דהאי קרא דכתיב לכפר דתליא בכפרה מיותר הוא רק לזה דדם שבשלו אינו עובר עליו וא"כ לא מצי למימר דהלאו אתי לזה וכן לא נוכל למילף מהקישא דא"כ קרא דלכפר למאי אתי ואמרינן דאתי למעט דם שבשלו שנשתנה ע"י האור מדנימא דאתי למעט דם טמאין או דם אברים ותמצית שלא נשתנה וא"כ ניחא דמקרא יתירא ידעינן דאינו עובר

אך צריך לבאר לרבא דס"ל דם שבשלו נמי עובר עליו מאי עביד ליה בהני קראי של לכפר אך הני קראי אינם מיותרים דהא במס' יומא (דף ס ע"ב) ובזבחים (דף מו) ובחולין (דף קיז) ובמעילה (דף יא) ילפינן דדם אין בו משום נותר פו"ט. וכן שאין בו מעילה מהני תלתא קראי לכם ולכפר ובנפש יכפר ואמר שם דצריכי כל הני תלתא וא"כ לא אתי למעט דם שבשלו לבד דנצרך גם להני דרשות. והנה מצינו לר' שמעון כל הני קראי מיותרים ולא מצריך להני דרשות. דהנה התוס' כתבו שם במס' זבחים (דף מו) ד"ה חד תימא דלנותר וטומאה מחד קרא נפקא דיליף מהדדי בג"ש דחילול חילול אף לקולא י"ל דאוקמינהו מיעוטא בנותר דוקא אבל משום טומאה הוה כה"כ דאין לו מתירין כו' אע"ג דאין בהם פיגול יש בהם איסור טומאה דמרבינן מאשר הם ה"נ הוי מרבינן לגבי דם עכ"ל והנה לר' שמעון ליתא תירוץ זה דהא ר"י אמר שם בע"ב ג' כריתות האמורות בשלמים ל"ל חד כו' ולר"ש דאמר דבר שאינן נאכלין חייבין עליה משום טומאה לאתויי מאי לאתויי חטאות הפנימיות סד"א הואיל ואר"ש כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים א"ת עליו משום פיגול משום טומאה נמי לא ליחייב קמ"ל אלמא דלר"ש ס"ל דכיון דליתא בזה משום פיגול נימא דגם משום טומאה א"ח והוא להיפוך מתירוץ התוס' דכיון הפיגול לית ביה אף טומאה לית ביה והתוס' כתבו דאף דפיגול לית ביה מ"מ טומאה חייב

והנה במס' קדושין (דף עב) כתבו התוס' בסה"ד ואשה לתרץ דלהכי לא יליף מג"ש דחילול משום דרק לחומרא ולא לקולא גם זה לר"ש ליתא דהא ר"ש יליף הכא בזבחים (דף מה) ובתמורה (דף ג) מהך ג"ש דחילול למעט קדשי עכו"ם מנותר וטמא אף דהוא לקולא א"כ אף הכא שפיר נוכל למילף לקולא ג"כ. ועוד לפי מה שכתבו התוס' במס' זבחים (דף מה ע"ב) ד"ה אבל דלמ"ד אליבא דר"ש אין פיגול נו"ט בעולין משום דאין איסור חל על איסור ולמ"ד אפילו בב"א לא חל א"כ ר"ש ל"ל בהנך דאית ביה מעילה דחייב משום פיגול נותר וטמא וא"כ גם בהני דקומץ ומנחת כהנים קיי"ל במס' מעילה (דף י) דאית בהו מעילה משהוקדשו וא"כ לר"ש אינו חייב עליה משום פיגול נו"ט ולא מרבינן מאשר הם מקדישים ע"ז וא"כ נסתר תירוץ התוס' בזבחים אליבא דר"ש דהא אליבא דר"ש לא מרבינן וע"כ צ"ל דבאמת לר"ש לא יליף מהני ג' קראי דהוא יכול למילף מחד קרא דלכם והקראי דלכפר ויכפר אתיא למעט דם שבשלו דאינו ראוי לכפרה ואתיא ע"כ הסוגיא במנחות ר' זעירי אמר ר"ח ור"י אמר זעירי דס"ל דם שבשלו ודם שמלחו אינו עובר עליו דס"ל כר"ש דהקרא דלכפר הוא מיותר ואתי למעט דם שבשלו ומלחו אבל רבא ס"ל כרבנן דפליגי על ר"ש וס"ל כתנא דבר"י ור' יוחנן דילפי מלכפר שם למעט ממעילה ולפני כפרה כלאחר כפרה אבל דם שבשלו לא ילפי למעט וילפינן מהקישא דחלב דחייב או דהוי דומיא דדם טמאין והאברין דאינו ראוי לכפרה ומ"מ חייב על זה כמבואר

והנה לפ"ז ניחא מה שהקשיתי מ"ט לא חשיב המשנה בחולין דף קיז) חומר בחלב מבדם דדם שבשלו אינו עובר עליו עפ"י מה שכתבו התוס' במס' מנחות (דף עה ע"ב) וא"ת לרבנן דפליגי לחשב לאו בזרות בס"פ כל הבשר דחשיב חומר בחלב מבדם וי"ל דבפלוגתא לא קמיירי ע"כ וא"כ שפיר ניחא לפי מאי שבארנו דלר"ש גם רבא מודה דאינו עובר עליו ור"ח ור"י אליבא דזעירי נמי כר"ש אתיא א"כ אמרינן ע"ז בפלוגתא לא קמיירי ע"כ וא"כ להכי לא קחשיב

וניחא נמי ליישב קושית התוס' במס' חולין (דף לו ע"א) דאמר שם סד"א הואיל ואסורה בגיזה ועבודה דמן ליבעי קבורה קמ"ל וכתבו התוס' תימה הא גיזה עצמה שריא כשעבר וגזז דתזבח ולא תגוז כו' וי"ל דסד"א למשרי דדרשינן בשר ולא חלב והה"ד דדרשינן ולא דם ול"ד לגיזה ועבודה כו' אע"ג דאין הדרשא מיושבת על דם כמו על חלב דשרי באכילה מ"מ דם נמי בר אכילה הוא עכ"ל ולפ"ד ניחא שפיר דהסוגיא התם קאי אליבא דר"ש דאמר שם דם מגפתו כו' ולר"ש ודאי דם שבשלו אינו עובר עליו וא"כ גם דם שרי באכילה מה"ת היכא שבשלו וא"כ שפיר אמרינן מקרא דבשר ולא דם באכילה היינו היכא שבשלו דאז מה"ת אינו עובר עליו מ"מ מפסוהמ"ק אסור כמבואר

וניחא לפ"ז הא דכתב הגאון רע"ק איגר בגהש"ס במסכת זבחים (דף מה ע"ב) לתרץ קושית התוס' שהקשו למ"ד לר"ש אפילו בב"א אין איסור חע"א ואפילו בקדשים ס"ל לחד תנא דא"ח א"כ ל"ל קרא למעט בדם ממעילה הא אין איסור חע"א ומתרץ דבדם שפיר משכחת לה דחל כגון לאחר שמלחו ושבשלו דמותר מה"ת משום דם והא דחל איסור מעילה וניחא נמי אפילו לפי דעת רש"י ורבינו דס"ל דעובר עליו מ"מ לר' שמעון נמי מודים המה דאינו עובר כמבואר דזעירי אר"ח נמי אליבא דר"ש קאמר. וניחא נמי מה שכתב הכו"פ לתרץ בסי' ק' אליבא דר"ש דכל שהו למכות היכי אומר הצריכותא ביבמות דף קיד) גבי שרצים דאיסורן במשהו וכתב דא"ל מה לדם שכן יש היתר לאיסורו ע"י בישול וגם זהו דלר"ש כ"ע סברי דמודה דדם שבשלו אינו עובר עליו כמבואר

והנה הנוב"י מה"ת ת' יו"ד (סי' לו) הביא ראיה דדם שבשלו עובר עליו מהא דאיתא במס' בכורות (דף ו ע"ב) דאמר שם הואיל וחידוש הוא דאמר דם נעכר ונעשה חלב כו' ליכא מלתא דאתי מחי כו' וחלב מנלן דשרי מדאמר רחמנא בב"ת אסור משמע הא לחודיה שריא ומשמע דהאיסור הוא להאי מ"ד משום דדם נעכר ונעשה חלב וא"כ מנלן מזה דחלב לחוד שריא דלמא משו"ה שרי הכא משום דבשל הבב"ת והוה דם שבשלו ואינו עובר עליו אבל חלב שאינו מבושל דלמא אסור משום דדם נעכר ונעשה חלב אלא ודאי דאף אי בשלו עובר עליו והגאון מהר"ש ז"ל הוסיף להקשות עוד דא"נ דם שבשלו אינו עובר עליו משום דאינו ראוי לכפרה וא"כ איך רוצה לומר דמשום דדם נעכר ונעשה חלב להכי אסור דהא הוה זה כמו אם בשלו שנשתנה ואינו ראוי לכפרה ואינו עובר עליו הה"ד אי נעשה חלב נמי נשתנה ואינו ראוי לכפרה ואינו עובר עליו והוי כמו דם שבשלו אלא ודאי ש"מ דלא כהאי סוגיא דמנחות עכ"ל. והנה לפי מה שבארנו דהסוגיא הוא אליבא דר"ש דמיותר הקראי דלכפר א"כ א"ל דהאי סוגיא דבכורות דלא כר"ש ואף דאמר שם בסוגיא ולר"ש דשרי בהנאה משכחת לה למלקי על בישולו אלמא דאף לר"ש מדייק מזה דבב"ח דחלב שרי לא קשה מידי דהא ר"ש ס"ל במס' נדה (דף מט) דאבריה מתפרקין וחולק על ר"מ דס"ל דדם נעכר וא"כ שפיר הוא הראיה מבב"ח דלא משום איסור דם רוצה לאסור דנדתה דשרי לאחר שבשלו אלא מטעם דאתי מה"ת וא"כ שפיר מוכח מזה דבב"ח דחלב לא נאסר משום דאתי מחי כמבואר: