כתר המלך חלק א קעט

וכן איתא להדיא במס' כריתות (דף כא ודף כב) דבדם אי איכא ביה כזית ואמר כל הסוגיא דאית ביה כזית חייב וכן איתא בחולין (דף פז ע"ב) וענוש כרת בדם והוא דאיכא כזית ומטמא באהל והוא דאיכא רביעית אלמא דגם בדם חייב בכזית וצריך לומר הא דאמר ביבמות שם גבי דם עד דאיכא רביעית היינו היכא שהוא צלול דהוי משקה בזה בעי רביעית אבל אם תקרש סגי בכזית וכן אם הוא צלול דבעי רביעית הוא שאם תקרש תעמוד על כזית כמו דאיתא בשבת (דף עז) דדם רביעית תעמוד על כזית ביבש אבל עיקר האיסור הוא כמו שאר איסורין בכזית וא"ל דגם שרצים וש"א אי המחהו דנעשה צלול כמו משקה אינו חייב כ"א ברביעית כמו דם וא"נ ליתא תירוץ המהרש"א דשוה לשאר איסורים אע"כ מוכח דדם שבשלו אינו עובר עליו וא"כ אי נכתב בהני ולא בדם יש למפרך מה לדם שכן יש היתר לאיסורו ע"י בישול תאמר בהני דאין היתר לאיסורן ולא מצי למילף מנייהו. אך יש לדחות כן לפי מה שכתב הב"י (בסי' שמג) באו"ח דהני תלתא הוי שלשה כתובים ואין מלמדין בש"ד דהצריכותא ל"ד דא"כ לכתוב רחמנא בנבילה וטומאה וליתי כל שאר איסורין מנייהו כו' או מפני קושית הרא"ם ז"ל בפ' אמור דלכתוב רחמנא טומאה ודם וליתי שרצים מנייהו כו' עד הצד השוה כו' וא"כ כיון דהצריכותא הוא ל"ד ה"ל שלשה כתובים ואין מלמדין וא"כ קושית המהרש"א נמי מיושב לפ"ז דכתיב הני ג' דלהוי ג' כתובים ואין מלמדין ואין ראיה על דם שבשלו. ואפי' לפי מה שדחה הט"ז באו"ח (סי' שמג) את קושית הב"י וכתב דלא קשיא דלכתוב רחמנא חד מהנך איסורים דלא נזכר כו' וקושית הרא"ם ז"ל מתרץ דא"ל מה להני שכן אית ביה צד כרת ולא הוי ג' כתובים מ"מ קושית המהרש"א דלכתוב בטומאה ושרצים ונילף דם מנייהו לא מצי לתרץ רק כתירוץ הב"י דהוה ג' כתובים אמנם כ"ז הוא ניחא לדעת הטור והנמ"י דס"ל דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו בשאר איסורים אבל לדעת רבינו ז"ל דכתב הב"י גופיה דס"ל דהצריכותא הוא דוקא ולא הוי ג"כ וא"כ לדברי רבינו הא תסוב קושית המהרש"א לדוכתה ויש ראיה לכאורה על דם שבשלו דאינו עובר אך גם זה יש לדחות לפי מה דקיי"ל דעל מה הצד פרכינן פרכא כל דהו ה"נ איכא למיפרך מה לשרצים שכן טומאתן במשהו היינו בכעדשה כמו דאיתא במס' חולין (דף קב ע"ב) מה לשרצים שכן טומאתן במשהו וכן בטומאה שהכהנים מוזהרין הוא אף על עצם כשעורה תאמר בדם דאינו מטמא כ"א ברביעית ולהכי לא מצי למילף דם משרצים וטומאה כמבואר

ועוד יש לכאורה להביא ראיה דאינו עובר על דם שבישלו מהא דאיתא במשנה סוף מס' מכות (דף כג ע"ב) רשב"ר אומר הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה בהן הפורש מהן מקבל שכר גו"ע שנפשו של אדם כו' וקשה מה ראיה מייתי מדכתיב רק חזק גבי דם דנפשו של אדם קצה בהן הא ודאי אינו קצה רק בדם בעין אבל לאכול בשר בלא מליחה ודאי אינו קצה ומבריא הוא וא"כ להכי קאמר קרא רק חזק דאם תאכל בשר תמלח מקודם דאל"כ הוא אסור משום דם האברים שפירש ממקום למקום ע"י בישול אלא ודאי קיי"ל דדם שבישלו שרי מה"ת וא"כ אם אכל בשר חי הוה דם האיברים שלא פירש ושרי ואי יבשל הוה דם שבשלו ושרי מה"ת וא"כ אין מקום מה"ת למלוח בשר ואי איכא דם בעין על הבשר דאין לאכול באומצא ע"ז נפשו של אדם קצה כמו דם בעין אך יש לדחות דהא הקרא מסיק רק חזק כו' כי הדם הוא הנפש משמע דקאי על הדם שהנפש יוצאה בו וקאי רק על דם בעין וע"ז אומר רק חזק ושפיר איכא הקו"ח דאמר שם כמבואר

אך יש להביא ראיה דדם שבשלו עובר עליו מהא דאי' במשנה דחולין (דף קיז ע"א) חומר בחלב מבדם וחומר בדם מבחלב חומר בחלב שמועלין בו וחייבין עליו משום פגול נו"ט משא"כ בדם חומר בדם שנוהג בבהמה חיה ועוף וחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד עכ"ל המשנה וא"כ א"נ דדם שבשלו אינו עובר עליו ליחשב נמי הא דדם שמלחו ושבישלו אינו עובר עליו משא"כ בחלב שחייב אם הקפה החלב וגמעו אע"כ דעל דם נמי חייב אם בשלו וליכא למימר דתנא ושייר דתקשה מאי שייר דהאי שייר בשלמא לדעת הפוסקים דכל איסור סחורה בדברים האסורים הוא מה"ת לבד חלב וכן א"נ שלא כדעת הנוב"י שנבאר לקמן דס"ל דדם נמי שרי בסחורה אלא אסור כמו שאר איסורים ניחא דתנא ושייר בסיפא דחומר בדם שאסור בסחורה משא"כ בחלב דשרי מקרא דיעשה לכל מלאכה וברישא שייר הא דחומר בחלב דאסור אם בישלו משא"כ בדם אבל לשיטת הט"ז ביו"ד (סי' קיז) דס"ל דאיסור סחורה הוא רק מדרבנן וכן לדעת הנוב"י דגם דם שרי בסחורה ליתא שיורא ותקשה מאי שייר דהאי שייר. ולמ"ל דזה תנא ושייר הא דקיי"ל חלב שבשלו בחלב חייב על בישולו ודם שבישלו בחלב פטור גם על בישולו וזה נהוי שיורא דלא קחשיב במשנה זה אינו דהא דדם שבשלו בחלב פטור לאו משום קולא דדם הוא אלא משום דדם לאו גדי הוא כמו שכתבו התוס' שם וחלב דהוי כבשר חייב ובב"ח א"ח רק על גדי דהוא בשר לא תליא בזה קולא וחומרא לומר דזה שיורא וכן מצאתי להדיא בס' מהר"ם שיף שכתב שם במשנה דחולין וז"ל ל"ח חומר בחלב שאסור בחלב כו' דלאו מטעם חומר וקל נגע בה ורק דם לאו בשר ולא משום מיעוטא כדלעיל דם א"צ קרא כו' וזהו כמו שכתבנו ועוד דהאיסור השייך לחודיה בלא תערובת קחשיב עכ"ל המהר"ם שיף

אמנם יש לדחות עפ"י מה דאיתא בתוספתא דחולין פ"ח חומר בחלב מבדם וחומר בדם מבחלב שהחלב נוהג בחי וקרב ע"ג האישים ומועלין בו וחייבין עליו משום פיגול נו"ט משא"כ בדם חומר בדם שהדם מתיר ומכשיר ומפגל משא"כ בחלב עכ"ל. והנה זה שאומר שהחלב נוהג בחי כוונת התוספתא הוא דקיי"ל דבשר מה"ח אסור לב"נ וכן חלב מה"ח כדאיתא במס' חולין (דף קג) התולש חלב מן החי חייב שלש משא"כ בדם דקיי"ל דדם מה"ת אינו אסור לב"נ דפשט אחר לא נוכל לפרש בדברי התוספתא דגם בדם חייב אם הקיז לבהמה חיה ושתה כדאיתא במס' כריתות פ' ד"ש אלא צ"ל שזה אסור לב"נ חלב מה"ח ודם מה"ח א"ח ומפרש התוספתא שגה בזה עי"ש

נמצא דבתוספתא מצינו חומר בדם מה שאין בחלב ובחלב מה שאין בדם מה דלא קחשיב במשנה וא"כ שפיר תנא ושייר ושייר נמי דם שבישלו דאינו עובר עליו כמבואר והנה הכו"פ כתב עוד שם דשיטת רש"י ז"ל נכונה היא דדם שבישלו עובר עליו משום דשם בסוגיא דמנחות מסיק ורבא דידיה אמר אפילו בחטאות הפנימיות נמי חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות ופירש רש"י שם והה"ד לחולין כו' שמחלק בין חטאות החיצונות לפנימיות וא"כ רבא דאינו מחלק כלל בודאי מכש"כ חייב בחולין אם בישל הדם ורבא חולק על זעירי בכל הדין וס"ל דדם שבישלו ומלחו ופסקינן עובר עליו כרבא דהוא בתרא ע"כ

אמנם לענ"ד נ"ל לבאר דבמה פליגי האמוראים דבדבר זה דחד אמר דדם שבישלו אינו עובר עליו ורבא חולק ע"ז וס"ל דעובר עליו. ונ"ל לומר דבזה פליגי ותליא ג"כ בפלוגתא דתנאי דהנה רש"י ז"ל כתב שם במנחות תחלה למ"ד דאינו עובר עליו דהא לא אסרה תורה אלא על דם הראוי לכפרה ודם קדשים משבשלו לא חזיא למלתא כו'. והנה צריך לומר דמקראי זה דכתיב יכפר ולכפר אתיא לזה למעט דם שבשלו דהא חייבין אף על כל דם דם טמאין דם האברין ודם התמצית דלא חזיא לכפרה ורק אתי למעט דם שבשלו לחודיה ומוכרח אתה לומר כן דאל"כ תקשה הא דאמרינן במס' כריתות (דף ד ע"ב) אמר רבא חמשה לאוין האמורין בדם ל"ל אחת לדם חולין ואחת לדם קדשים ואחת לדם כיסוי ואחת לדם האברים ואחת לדם התמצית ופירש רש"י ז"ל ודכתב בפ' ראה רק את דמו ל"ח ומוקמי ליה על פסוהמ"ק ודכתיב באח"מ כל נפש מכם לא תאכל דם מוקים ליה בתו"כ להזהיר גדולים על הקטנים עכ"ל: