כתר המלך חלק א יז

גמרינן בג"ש שם שם מעגלה ערופה ואמרינן דדמי לע"ע ואף בע"ע אסור שלא כד"ה דילפינן האיסור משם תהיה קבורתה והא דלא קאמר אביי שם הכל מודים בעגלה ערופה בפסחים דף כ"ד הוא משום דלא לקי אי נהנה מעגלה ערופה דלא הוי לאו מפורש רק לאו הבא מכלל עשה והראיה דרבינו ז"ל לא קחשיב לה במנין הלוקין לקמן בפי"ט מה' סנהדרין ואף דלא קחשיב שם שום איסור הנאה דס"ל דלא לקי על שום איסור הנאה כמו שכתב הכא המשל"מ מ"מ כיון שפוסק רבינו בפ"י מה' רוצח ה"ו דנאסרה משירדה לנחל איתן ואי שחטה אח"כ נאסרה ה"ל למחשב דהאוכל כו' כמו שכתב הכא בפי"ט מהל' סנהדרין במנין המצות מ' ע"ט דהאוכל מבשר חיה שנגמר דינה אע"פ שנשחטה לוקה אלא ודאי דלא הוי הלאו בה ורק איכא בזה לאו הבא מכלל עשה ולהכי לא קחשיב דהאוכל מעגלה ערופה אחר ירידתה אע"פ שנשחטה דלא לקי ואביי לא קחשיב שם רק מה דלקי וכמו דכתבו התוס' שם ד"ה הכל מודים דלהכי לא קאמר הכל מודים בחולין בעזרה או בבב"ח משום דאין מזהמ"ד ולא לקי אלמא כיון דליכא ביה מלקות לא קחשיב ה"נ לא קחשיב עגלה ערופה דאינו לוקה אבל האיסור יש אפילו שלא כד"ה

אמנם נ"ל דזה לאו לכ"ע דלמ"ד גבי עגלה ערופה במסכת כריתות דף נ"ד דמשתרד לנחל איתן נאסרה אפילו אם שחטה שפיר אמרינן מדלא כתבה רחמנא ביה לשון אכילה כמו שכתבה גבי שור הנסקל לא יאכל את בשרו דאפילו שחטו נמי אסור שמ"נ דאסור בה אפילו שלא כד"ה כיון דלא כתיב ביה אכילה בגופיה אבל למ"ד דאחר ערופה נאסר א"כ הוי נבילה ואסרה באכילה מטעם נבילה ולהכי לא כתבה רחמנא איסור אכילה דבלא"ה נאסרה ול"א דלהכי לא כתבה אכילה ללמד דאסור אפילו שלא כד"ה אלא דלא צריכא והנאה נאסרה משום שם תהיה קבורתה אבל ודאי איסור הנאה שבה א"ל כשאר איסורי הנאה דבעי דוקא כד"ה וא"כ א"ל דהתוס' במסכת קידושין מקשים להאי מ"ד דהוא ס"ל דאינה אסורה עגלה ערופה אלא כד"ה א"כ תקשה היאך מפרש לה הקרא בדברי ריבות כמבואר ועיין לקמן בה' אבל מה שנבאר

ועוד נ"ל לישב פשוט קושית המשל"מ על דברי התוס' כן דהנה שם במשנה קחשיב כה"כ ובב"ח בין האיסורי הנאה ומשמע דכולהו שוין וא"כ דבשאר איסורי הנאה דחזי ליהנות שלא כד"ה אינה מקודשת רק מדרבנן ובהני תרתי בכה"כ ובב"ח ודאי מה"ת אינה מקודשת א"כ לא הוי שוין והמשנה נקיט לה בחד גוונא אלא ודאי דבכל איסורי הנאה אינה מקודשת מה"ת כתירוץ התוס'

והנה הגאון בעל פ"י כתב שם במשנה דקידושין לתרץ קושית התוס' שמקשים מ"ט לא קחשיב פיגול ונותר וכתב הב"י דבזה ניחא דלא קחשיב פיגול ונותר דמלתא דפשיטא הוא זה דאסור שלא כד"ה דכתיב באש תשרף ואתי התנא לאשמועינן דאע"ג דש"פ שלא כד"ה אפ"ה אינה מקודשת ולהכי לא קחשיב פיגול ונותר ואף דמלשון התוס' בפרק כל שעה דף כ"ד משמע דחמץ בפסח נמי שרי שלא כד"ה ע"כ צ"ל דהתם מיירי ע"כ לאחר הפסח דלא שייך בו יראה עכ"ל

והנה שבלבד שבעיקר דין זה אי פיגול ונותר אסור שלא כד"ה יש לעיין בזה דהא אביי לא קאמר הכל מודים בזה בפסחים שם עוד תמוה הוא דהא קחזינן דהמשנה קחשיב שם כה"כ ובב"ח אשר בזה כ"ע מודים דלקי שלא כד"ה וא"כ כיון דהמשנה אתי לאשמועינן זה החידוש לא ה"ל למיחשב זה וכן מה שמדייק על התוס' בפרק כל שעה דמיירי לאחר הפסח דלא שייך בל יראה לא צריך לזה דמצי מיירי בחמץ של עכו"ם דאינו עובר על ב"י או שלו לאחר שביטלו דליתא מה"ת בל יראה ומותר ליהנות שלא כד"ה וכן צ"ל דמיירי בגוונא דלא זכה ביה אח"כ ולא צריך לאוקמי אחר הפסח דוקא ועיין תוס' קידושין דף נ"ו ד"ה כפרה ודוק

במשל"מ הביא דעת התוס' דכתבו במס' פסחים דף כ"ו ובמס' ע"ז דף י"ב דעל תקרובת עכו"ם לוקה אף שלא כד"ה אלא שאני תמה דאי איתא דלוקין ע"ז שלא כד"ה א"כ אמאי לא קאמר אביי בפסחים שם ה"מ בתקרובת עכו"ם והתוס' מקשים שם משארי דברים ולא ידעתי אמאי לא הקשו מת"ע עכ"ל

ונ"ל לישב כן דהנה הפני יהושע ושה"מ עמדו ע"ז שם שאומר אביי הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהן אף שלכד"ה ועמדו ע"ז למי הוא הכל מודים והיאך מצינו פלוגתא בזה שאומר ה"מ. ונ"ל לישב כן דהנה הא בארנו לעיל דברי המהרש"ל והריב"ל ז"ל שחידשו במס' שבועות דף כ"ג ע"ב דר"ש דס"ל כל שהוא למכות ס"ל נמי דאסור שלא כד"ה בכל איסורי הנאה דלא גרע מכל שהוא וזהו שאמר אביי ה"מ בבה"כ דבשאר איסורים פליגי ר"ש ורבנן דלר"ש אסור ולקי בכל שהוא ולרבנן לא לקי אלא כדרך הנאתן אבל בכה"כ הכל מודים אף רבנן מודים משום דלא כתיב ביה אכילה ואף דלענין שיעור ודאי בעי כזית דוקא כשאר איסורין מ"מ לענין שלא כד"ה לקי ועפ"ז ניחא לישב קושית הפ"י שהקשה בתוס' על התוס' שם שכתבו ד"ה ה"מ וא"ת ונימא ה"מ בבב"ח והקשה הפני יהושע האיך מצי לומר דה"מ בבב"ח הלא רשב"י ס"ל משום ר"ש במס' חולין דף קט"ו דבב"ח שרי בהנאה לגמרי דיליף קודש קודש מנבלה וא"כ לא מודים הכל דהא ר"ש מתיר בהנאה לגמרי ונשאר בקושיא ולפ"ז ניחא דהא לר"ש לא קאי זה ההכל מודים דהא הוא ס"ל דבכל איסורין אסור ולוקה שלא כד"ה ורק אי על רבנן דפליגי על ר"ש וא"כ שפיר מקשים התוס' לרבנן דפליגי על ר"ש נימא הכל מודים בבב"ח כמבואר. נמצא דגם הכא ניחא כיון דכל עיקר הרבותא אתי אביי לאשמועינן דבכה"כ אף שאין לוקין אלא בכזית מ'"מ אסור שלא כד"ה וכמו שפוסק רבינו לקמן בפ"י מה' מ"א דהאוכל כזית מכה"כ לוקה כו' וא"כ לא מצי למימר דה"מ דתקרובת עכו"ם דהא בת"ע ועכו"ם אסור בכל שהוא כמו שכתב רבינו לקמן בפ"ז מהל' עכו"ם דהאוכל ממנו כל שהוא לוקה וא"כ בת"ע לא הוה חידוש כלל דאסור שלא כד"ה דהא בלא הטעם דלא כתיב ביה אכילה אסור שלא כד"ה משום דאיסורו בכל שהוא בין לרבנן ובין לר"ש כמבואר וכן כתב המשל"מ לקמן בפ"ה מה' שבועות ס"ה ה"ז על ע"ז ותקרובת לקי שלא כד"ה משום דאסור כל שהוא כמו שבארנו

אמנם נ"ל לומר דזה ליתא דהא התוס' במס' פסחים דף כ"ו ודף כ"ח וכן במסכת ע"ז דף י"ב דחקו מ'"ט בע"ז לוקה שלא כד"ה והא כתיב ואכלו זבחי מתים ומשמע דזה ס"ל להתוס' ודאי דאי הוה מקרי כתיב אכילה בגופיה בעי כד"ה דוקא ולא נחייב שלא כד"ה משום חיוב דקיי"ל דמחייב בכל שהוא בזה וכן רבינו פוסק בפירוש דת"ע לוקה בכל שהוא וכן פוסק בפי"א מהל' מ"א דהשותה יין נסך חייב בכל שהוא ומ"מ פוסק בפי"ד שם דאם עירב דבר מר לתוך יין נסך ה"ז פטור חוץ מכה"כ ובב"ת אלמא דס"ל לרבינו דגם יין נסך דחייב בכל שהוא מ"מ בעי כדרך הנאתו דוקא ולא תליא בזה כדברי המרש"ל והריב"ל ז"ל

וע"כ נ"ל לישב כן דהנה הריטב"א ז"ל בחידושיו למס' מכות דף י"ז דר"ש אומר כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן פירשו בה דגמרא גמירי ליה ורבינו מאיר פירש ונתן טעם דלמלקות כיון דאכל במזיד אחשביה לחומר איסור להתחייב בכל שהוא אבל קרבן שהוא על אכילת שוגג בעי כזית לחשיבות עכ"ל

וא"כ א"ל לפי טעמו הראשון של הריטב"א דגמרא גמירי דלענין קרבן בעי כזית ולענין מלקות סגי בכ"ש ודאי לא ס"ל דברי המהרש"ל והריב"ל ז"ל דודאי שלא כד"ה לא מקרי אכילה וע"ז לא גמר ליה ורק לפי טעם של הרמ"ה ז"ל ניחא דאי אכל שלא כד"ה במזיד אחשביה כמו אם אכל כל שהוא לר"ש דמשום החשיבות מקרי אכילה ה"נ משום החשיבות לו אף אם הוא שלא כד"ה כגון שעירב דבר מר ואכל חייב וכמו שאכל חצי שיעור אשר קיי"ל דח"ש אסור מה"ת ומ"מ ס"ל אליבא דר"ש דאי אכל במזיד אחשבה וחייב מלקות וה"נ שלא