כתר המלך חלק א קעח

בחלב אין לוקין על אכילתן משום בב"ת משמע דרק משום בב"ת א"ח אבל משום דם חייב ויש לתמוה דאמרינן במנחות כ"א דם שבשלו אינו עובר עליו ומיהו רש"י ז"ל כתב בחולין (דף קט) אמתניתין דהלב קורעו ומוציא את דמו כתב דדם שבשלו חייב כרת וצ"ל דס"ל דההוא דהקומץ לאו אליבא דהלכתא ונראה לי שזה דעת הרמב"ם ז"ל ע"כ. וכן כתב רש"י ז"ל במס' חולין (דף קב) הקפה את הדם הקרישו ע"ג האור אלמא דס"ל דחייב אם בשלו ולא מפרש כהתוס' דמיירי בהקפה בחמה ע"כ. נמצא דדעת רש"י ורבינו ז"ל דדם שבשלו עובר והטור בשם הרשב"א וכן שארי הפוסקים כתבו ביו"ד (סי' עו) ובכ"ד דדם שבשלו אינו עובר עליו וכן אם מלחו אינו עובר מה"ת. ונ"ל לבאר דבר זה לענ"ד

והנה הכו"פ (בסי' סט) הביא ראיה דדם שבשלו עובר עליו מהא דאיתא במס' פסחים (דף מד) דילפינן טעם כעיקר מגעולי מדין והקשו התוס' מנלן לנזיר דלמא נזיר אין טעם כעיקר דיש היתר לאיסורו ותרצו דאף לנזירים צותה התורה להגעיל ועדיין קשה דם מנלן דטעם כעיקר דהא יש היתר לאיסורו או ע'"י בישול או ע"י מליחה ול"ל דנזיר יוכיח דגם לו יש היתר לאיסורו ומ"מ אסור כמ"ש התוס' דמה לנזיר שכן היתר מצטרף לאיסור מקרא דמשרת משא"כ דם וע"כ מוכרח מזה דדם שבשלו עובר עליו עכ"ל. והנה לפי מה דכתב הפמ"ג בפתיחה לסי' ס"ט דאם כבש דם בכלי מעל"ע לא מקרי דם שבשלו אף דכבוש הוא כמבושל מ"מ אינו מבשל רק מפליט ומבליע לחוד ואסור מה"ת וכן אי עירה בכלי שני הוא מבליע ומפליט ואינו מבשל ואסור וא"כ שפיר ניחא דכמו שכתבו התוס' דהתורה לא חלקה וצותה להגעיל כל הכלים אף אותן מיין לנזיר וא"כ ה"נ לא קשה דנימא דהתורה לא חלקה וצותה להגעיל אף אותן כלים שנשתמש בהם ע"י שרייה מעל"ע דמשום דם שבשלו לא ניתר ומשום טעם כעיקר נאסר שפיר וידעינן מזה דם כמו דידעינן יין לנזיר ואין ראיה מזה

אך יש לומר עפ"י מה שכתבו המפרשים דמדחזינן דהתורה צותה להגעיל כלי כסף וכלי זהב דהן כלים שאין משתמשין ע"י האור ורק דרך לשתות בהם יין שזה נאסר לנזירים וצותה התורה להגעיל מאיסור זה שמא שהה בהם היין וא"כ לא נדע רק על יין לנזיר שדרכו להשתמש בכלים אלו אבל לא על דם לא נוכל לידע רק מאיזה לימוד כמו שכתב הכו"פ. אך גם זה יש לדחות דהא אכתי תקשה מנלן על איסור חדש דנמי יש היתר לאיסורו כמבואר בגמ' דקדושין (דף לח) מנ"ל דאסור ביה טעם כעיקר ולא מצינו שום חולק ע"ז אע"כ צ"ל כפירוש המפרשים דנדע מכלי כסף וכלי זהב על יין לנזיר וכמו שמבאר שם הפני יהושע וא"כ מקרא דכל דבר אשר יבא באש נדע לשאר איסורין דזהו מה שצולין בשר נבלה או טרפה וא"כ דידעינן מקרא זה על נו"ט ילפינן במ"מ מתרווייהו דאי אמרינן מה לנזיר שאסור בזה טעם כעיקר משום דאית ביה חומרא שכן היתר מצטרף לאיסור א"ל נבילה וטרפה תוכיח דהתורה צותה להעביר באש וא"ת מה לנו"ט שכן אין היתר לאיסורן א"ל נזיר יוכיח הצד השוה לכל איסורין שטעם כעיקר אסור בהם וידעינן גם טעם כעיקר בדם אם נתערב ויש טעם וכן לחדש דהכל אסור וליתא ראיה על דם שבשלו ומכש"כ לשיטת רש"י ורבינו דס"ל בל"ז דבכל האיסורין טעם כעיקר הוא מדרבנן אין ראיה כלל כמבואר

ועוד הביא הכו"פ ראיה דאיתא במס' חולין (דף קיג ע"ב) דלשמואל אייתר תרי גדי דסבר שמואל איסור חל על איסור וחלב ומתה מחד קרא נפקא דם נמי לאו גדי הוא והקשו התוס' ע"ז מה בכך דדם לאו בשר הוא אדרבא לכך צריך גדי כו' והנה לפירש"י דהא דאמרינן איסור חל על איסור ילפינן בב"ת מהך גדי דמרבה הכתוב וילפינן מניה חלב ומתה דבתרווייהו חל דהי מנייהו מפקת דהא מין גדי הם ולפ"ז י"ל כך פירוש הגמ' דם נמי לאו גדי הוא וא"כ לא שייך בהו הי מנייהו מפקת והרי הוא בכלל אין איסור חל על איסור ולא צריך קרא למעט דמן גדי לא אתרבי דקאי על חו"מ דהם מין גדי וא"ש אבל התוס' אזלי לשיטתן דס"ל דם שבשלו אינו אסור מה"ת וא"כ ליכא בגדר איסור חל על איסור ול"ל כמ"ש ולכך רש"י לתרץ קושית התוס' ס"ל דדם שבשלו עובר עליו עכ"ל

ולענ"ד ליתא זה דניחא דלהכי אמר דם לאו גדי דכיון דלאו מינא דגדי וא"כ לא מ"ל מקרא וממילא אין איסור חל על איסור דא"כ אכתי קשה לפי הלשון שאמר שם המבשל חלב בחלב דלוקה על בישולו אף דאינו לוקה על אכילתו משום דאין איסור חל על איסור וכן פוסק רבינו לקמן בפ"ט ה"י וא"כ אכתי נמי על דם לילקי על בישולו ואף דאין איסור חל על איסור בב"ח לאסור דם באכילה מ"מ משום בישולו ילקה כמו חלב ועל דם אף על בישולו אינו לוקה דרבינו נקיט שם דרק על חלב חייב על בישולו ועוד הא חזינן שם הברייתא שמביא שם (דף קיד) שאמרה שם המבשל פגול נו"ט חייב ומוקי לה דהאי תנא דס"ל חייב דאחע"א ומ"מ המבשל דם אמר דפטור כמו המבשל עצמות גידין וקרנים דפטור אף מבישולו וה"נ דם פטור אף בבישול וא"כ איך נימא דהא דפטור הוא משום דאין יכול לרבות מגדי וא"כ אין איסור חע"א בזה וא"כ על בישול ליחייב להך מ"ד דס"ל דעל חלב חייב והברייתא פטרה לגמרי כמו עצמות אע"כ צ"ל דהא דאמרינן דגדי ממעט דם דדם לאו גדי הוא דלאו בשר הוא ופטור הוא לגמרי כפירוש התוס' ופטור אף על בישול וחזינן דגם רש"י ז"ל כתב בלשונו דם ושליא לא בעי קרא למעטינהו דהא לאו גדי נינהו אלמא דנקיט ליה תרווייהו כחדא דם ושליא והטעם גבי דם כמו גבי שליא דלאו בשר ולא משום דאין אחע"א וליתא ראיה זו כמבואר

והנה לכאורה יש להביא ראיה דדם שבישלו אינו עובר עליו מהא דאיתא במס' זבחים (דף קו ע"ב) לא יאמר לאו בחלב ותיתי מנבילה ומה נבילה שלא ענש הזהיר חלב שענש א"ד שהזהיר כו' עד מכולהו נמי שלא הותרו מכללן כו' וקשה דאכתי תקשה לא לכתוב רחמנא בדם לאו ותיתי קו"ח מנבילה או משאר איסורין שם דגם דם ליכא פרכא דהותר מכללו אצל חיה כמו חלב והא גבי דם אמרינן במס' כריתות (ד' ע"ב) אמר רבא חמשה לאוין האמורין בדם למה אחת לדם חולין ואחת כו' לדם אברים ותחלה אמר שם שלש כריתות האמורות בדם אחת לדם חולין כו' ואחת לדם כיסוי וא"כ קשה ל"ל לאו בדם הנפש דאית ביה כרת בדם חולין וד"ק ניליף מקו"ח משארי איסורי לאוין דלא כתיב בהו כרת ואעפ"כ אית בהו לאו לא כש"כ היכא דאיכא לאו דאית ביה כרת אלא צריך לומר דדם שבישלו אינו עובר עליו וא"כ איכא למיפרך מה לדם שכן יש היתר לאיסורו ע"י בישול ומליחה תאמר בהני דלית בהו היתר לאיסורן

אך יש לדחות כן דהא אכתי אף א"נ דדם שבישלו מותר מה"ת אכתי תקשה ניליף מקו"ח מחדש דיש היתר לאיסורו וכן מנזיר דיש היתר לאיסורו ומכש"כ דם ועוד תקשה דניליף שאר חייבי כריתות כמו חמץ נותר ופיגול וטמא דאית בהו לאו ניליף הלאו מקו"ח בהו מהני איסורין דלית בהו כרת אלא ע"כ צ"ל דהגמ' חדא מנייהו תפיס חלב דאית ביה איסור כרת והה"ד לאידך דם ושארי חייבי כריתות ולפי המסקנא דאין מזהמה"ד הכל ניחא. ועוד יש להביא ראיה דאינו עובר עליו מהא דאיתא במס' יבמות (דף קיד ע"א) ת"ש כל נפש מכם לא תאכל דם להזהיר גדולים על הקטנים כו' וצריכי דאי אשמועינן שרצים משום דאיסורן במשהו אבל דם דעד דאיכא רביעית אימא לא ואי אשמועינן דם משום דאיכא כרת אבל שרצים אימא לא והקשה המהרש"א וז"ל וליכא לאקשויי נמי דלא לכתוב דם ותיתי משרצים וטומאה דא"ל מה להנך שכן בכזית אבל דם עד דאיכא רביעית דטומאת מת ונבילה הוא בכזית ועיקר אכילת שרצים הוא בכזית כמ"ש התוס' והגמ' לא חש להאריך עכ"ל

והנה תירוצו לאו תירוץ הוא לענ"ד דהא רבינו כתב בהדיא הכא ה"א האוכל כזית מן הדם חייב במזיד כרת וכן כתב בהל' ד' אבל האוכל ממנו כזית לוקה שנאמר וכל דם ל"ת