כתר המלך חלק א קעו

שפיר עונשין מה"ד ולהכי הספרא דהוא דברי ר' יהודה שפיר ס"ל כדעת רבינו דהיכא דאיכא לאו הבא מ"ע שפיר מזהירין מה"ד דהא לפ"ט של ההליכות עולם שבארנו הכא מזהמה"ד ור"י כוותיה ס"ל דהא ס"ל כאביי כמבואר אבל הספרי חולק ע"ז דהא סתם ספרי הוא ר"ש ור"ש הא ס"ל טעמו של רבא משום דלא סגי ליה בכפרה וא"כ אף אי איכא לאו הבא מ"ע נמי אין מזהמה"ד. וא"כ ניחא קושית השער המלך מסוגיא דמכות (דף יז) דאמר וכי מזהירין מה"ד אף דאיתא התם לאו הבא מכלל עשה בכולהו משום דכל הסוגיא התם קאי אליבא דר"ש וכן אמר שם תחלה רבא כל דיליד כו' כר"ש אע"ג דאיכא בהו פרכא וא"כ קאי כל הסוגיא לר"ש ולרבא ותרווייהו לא ס"ל ע"כ דין זה של רבינו הכא ומסיק איסורא בעלמא וכן ניחא לפ"ז גם מה שמקשה השעה"מ מסוגיא דזבחים (דף קו ע"ב) דתחלה אמר שם אביי ק"ו ומה במקום שלא ענש הזהיר כו' ואח"כ אתא לקמיה דרבא ואח"כ אמר רבא אי קשיא לי הא ק"ל פסח ומילה מ"ע כו' ואח"כ אומר וכי מזהירין מה"ד א"ל דכל זה הוא לדברי רבא דס"ל דלא כרבינו דאף אי איכא לאו הבא מכלל עשה אין מזהירין מה"ד אבל אביי א"ל דס"ל שפיר כדבריו דהכא נוכל למילף מק"ו אזהרה אבל רבינו פוסק כהספרא דס"ל דהכא שפיר מזהירין מה"ד היכא דאיכא לאו הבא מכלל עשה דסמיך על הסוגיא דב"מ (דף פח) דמביא המשנה למלך הכא ראיה משם וכן ממה שהביא הש"א ראיה לדבר זה הוכיח רבינו לפסוק כן וא"כ א"ל דמזה גופיה הוכיח רבינו ופוסק גבי בתו כאביי דיליף מקו"ח והכא על ג"מ עונשין מה"ד משום דכיון דפוסק כהספרא דהיכא דאיכא לאו הבא מכלל עשה שפיר מזהירין מה"ד וא"כ ע"כ צ"ל טעמו של ההליכות עולם משום פרכא וא"כ היכא דלא הוי כ"א נ"מ כמו הכא שפיר עונשין מה"ד דאלו לרבא הא ס"ל טעמו של המהרש"א משום כפרה וס"ל כדברי הספרי דהוא ר"ש דס"ל דלא מהני אף אם יש לאו הבא מ"ע ולהכי רבינו פוסק שפיר בתרווייהו הכא כאביי

ועפ"ז ניחא הקושיא החמורה שהקשו התוס' במס' סנהדרין (דף עו) שם על אביי דהכא יליף על בתו מאנוסתו דהוא מקו"ח ובמס' כריתות (דף ד) קאמר אביי גופיה אל תהי ג"ש קלה בעיניך שהרי בתו מאנוסתו לא ילפינן רק מג"ש אתיא הנה אתיא זמה כו'. ולפ"ז ניחא דאביי אינו אומר רק לדברי הספרא אבל לר"ש דס"ל דניתן להצילו בנפשו וס"ל בספרי דאף דאיכא לאו הבא מ"ע אין מזהירין מה"ד ודאי ס"ל כטעמו של המהרש"א ז"ל וא"כ לא נוכל לידע בתו מקו"ח מבת בתו דאף בג"מ כזה א"ע מה"ד ור"ש ע"כ יליף מג"ש זו דהנה כו' ולהכי אמר אל תהי קלה בעיניך דר"ש ודאי יליף מזה כמבואר

ועפ"ז יש ליישב קושית העולם שהקשו ע"ד התוס' במסכת פסחים (דף כד ע"ב) דאמר שם והא דלא קאמר ה"מ בב"ח משום דאין מזהירין מה"ד והקשו ע"ז דהא על אכילת בב"ת ודאי לוקין וסגי ליה הכפרה מכש"כ על הנאה דסגי ליה לפ"ט של המהרש"א ז"ל בשלמא א"נ משום פרכא א"ל דעל קו"ח זה יש פרכא אבל לפ"ט המהרש"א משום כפרה קשה כיון דבאכילה סגי ליה מכש"כ בהנאה ולפי מה שבארנו ניחא דהא התם קאי אליבא דאביי ואביי הא לא ס"ל טעמו של המהרש"א ע"כ ורק טעמו של ההליכות עולם להכי שפיר כתבו התוס' הכא בפסחים דאין מזהירין מה"ד אליבא דאביי כמבואר

וראיתי בס' מקור חיים בסוף בחידושיו שמתרץ הקושיא זו מעל המהרש"א דלא כתב המהרש"א טעמו רק גבי אין עונשין מה"ד ולא גבי אין מזהמה"ד והראיה לזה הוא דהא יש מ"ד דס"ל עונשין מה"ד והוא לא ס"ל טעמו של המהרש"א ומ"מ לדידיה אין מזהירין מה"ד אלמא דבאזהרה ליתא טעמו של המהרש"א ז"ל ולא נאמר רק גבי עונש ע"כ. והנה לפי שבארנו לאו ראיה הוא כלל. דהנה בכל הש"ס לא מצינו מ"ד דס"ל עונשין מה"ד רק ר"ש וראבר"ש דס"ל דעובד ע"ג ומחלל שבת ניתן להצילו בנפשו ולדבריהם הא בארנו אפכא דמשום דס"ל טעמו של מהרש"א ולהכי לענין להצילו בנפשו ס"ל דלענין למנוע מן העבירה שהיא חמורה מענישין לו בודאי וכן ר"י לא"ד שם במס' סנהדרין (דף נד) דס"ל עונשין מה"ד הוא מטעם גילוי מלתא כמו אביי ובארנו דלהכי ס"ל בג"מ דעונשין מה"ד דלא ס"ל טעמו של המהרש"א והמהרש"א לא אמר טעמו רק אליבא דרבא ור' יצחק דס"ל במס' מכות (דף יג) ובכריתות (דף ג) דעומה"ד הא פירשו התוס' במכות שם דרק משום דגמר עונש מאזהרה והאזהרה הוא לענין מלקות והעונש הוא לענין כרת גבי אחותו וקאמר ר' יצחק דהיכא דמלקות ידעינן מאזהרה ידעינן כרת מקו"ח לעונש ועל כרת שהוא בידי שמים לא שייך ודאי טעמו של המהרש"א כמו שכתבו המפרשים דקמא שמיא גליא אי סגי ליה בכפרה א"ל ואמר במס' מכות אפילו מ"ד עונשין מה"ד היינו ר"י דעונש כרת מה"ד מ"מ מלקות אין מזהמה"ד ובאמת כטעמו של המהרש"א הוא גם לענין אזהרה דהטעם שוה של כפרה במלקות כמו במיתה דתרווייהו בידי אדם ולכפרה הוא כמבואר ועיין לקמן בהל' תמורה

פרק ד הלכה א כל האסורין כו' וכיוצא באלו משאר איסורין כו' אינו לוקה. וכתב הראב"ד ז"ל פלוגתא היא במעילה וכרב ורב אסי הוא דאמרי ולוי הוא דפליג וברייתא מסייע ללוי דמצטרפי ועיין דברי הרה"מ ז"ל והלח"מ דחה דבריו ומפרש דהראב"ד ז"ל מפרש כדברי התוס' דלכ"ע אף למ"ד אין איסור חל על איסור ס"ל ללוי דמצטרפי משום הטעם דגלי קרא בנבילה ואכל לא תאכלוהו דחל על חלב וה"ה על טמאה ודחק הלח"מ ליישב מ"ט אינו פוסק כלוי כיון דאתי לכ"ע. ונ"ל לענ"ד ליישב פשוט עפ"י מאי דאיתא במס' חולין (דף קג) דעל חלב מן החי מן הטרפה ס"ל לרחב"א דחייב שתים ולא ס"ל כר"א דחייב שלש משום דהתורה אמרה יבא נבלה ויחול על חלב ה"נ חל על אבר אלא לא כן דעל חלב הוא דחייל דהותר מכללו ועל אבר לא חל ונהי דרבינו פוסק שם דלוקה שלש הוא מטעם דאבר חל עליהם דה"ל איסור מוסיף שאסור לב"נ או בב"א כמו שפרשו המפרשים לקמן בפ"ה הל' ה' אבל בסברא זו ס"ל שפיר כדברי המ"ד דנבלה על אבר לא חייל ורק על חלב חייל ומצא רבינו ראיה לדבריו ז"ל מהא דאמרינן לעיל (דף קא) אר"י אמר רב האוכל גיד הנשה של נבלה כו' וחכמים אומרים א"ח אלא אחת ורבא נמי ס"ל כן וא"נ כמ"ד דאתי איסור נבלה וחייל על חלב ה"נ חייל על אבר מה"ח א"כ ה"נ ניחול על גיד הנשה מה"ט אלא ודאי ס"ל דרק על חלב חייל דהותר מכללו ולא על גיד ואמה"ח וה"נ חכמים דפטרי ס"ל דלא חייל על הטמאה משום טעם זה דרק על חלב חל דהותר מכללו ולא על טמאה ולהכי א"כ צ"ל דלוי והברייתא דמסייע ליה ס"ל כר' מאיר דגם גיד חייב שתים אבל אנן דפסקינן כר' יהודה אמר רב דלדברי חכמים ס"ל דרק על חלב חל דהותר מכללו וא"כ גם על טמאה אינו חל כמבואר

ונ"ל להביא לכאורה ראיה לדברי הראב"ד ז"ל מהא דאיתא במס' חולין (דף קו ע"א) ר"ד אמר מים ראשונים כו' ר"א מתני חדא מהני וחדא מהני לחומרא ופירש רש"י ז"ל ראשונים בשר חזיר כר"ד אחרונים הרגו כרבין בשר חזיר חמור מנבלה דאית ביה תרי איסורי עכ"ל. משמע מזה דס"ל לראב"א דבשר חזיר חמור דה"ל תרתי איסורי. וע"כ צ"ל דס"ל דנבלה חל על טמאה וה"ל שני איסורים לחייב שני מלקות אבל א"נ דלא חל וא"כ ליכא רק איסור טמאה ולא נבלה וליכא חומרא אע"כ ס"ל דחל ועיין בהגהות הגרי"ב ז"ל דגריס מתני דהוה ברייתא ומשמע דלחומרא מסיק ליה הגמ' הכא וס"ל להגמ' ע"כ דחל. אך לרבינו י"ל דהגמ' הכא ס"ל כר' יוסי במס' יבמות (דף לב) דאף אין איסור חל מ"מ קברינן ליה בין רשעים גמורים ופליג על ר"ש דס"ל לא הוי חומרא גם לענין זה כמו דכתבו התוס' שם ד"ה פלוגתא ופוסק ליה רבינו כרב אסי והוי חומרא אף דאין אחע"א כמבואר ודוק: