כתר המלך חלק א קעה

והנה ע"ז העיר כמו"ח ז"ל דל"ל להביא מדברי מרן בכללי התלמוד הא איתא בהדיא בגמ' דמכות (דף יז) וכי מזהירין מה"ד כו' ומסיק אלא איסורא בעלמא אלמא דאיכא איסורא בזה לכ"ע. והנה מסיק המשל"מ אך לפ"ד הרה"מ ז"ל ניחא דכיון דבלאו קו"ח היה מצוה על החסימה מן העשה שפיר מייתי לה מקו"ח עכ"ל. וכן הש"א (בסי' פ) הביא ראיה לדעת הרה"מ ז"ל אליבא דרבינו מסוגיא דביצה (דף ז) עיי"ש

אמנם השער המלך הכא הקשה כמה קושיות ע"ז וקושיא אחת חמורה הקשה מסוגיא דמכות (דף יז ע"ב) דמקשה וכי מזהירין מה"ד ואפילו למ"ד עונשין מה"ד אין מזהירין מה"ד והא התם איכא בכל אחד לאו הבא מכלל עשה כמו שפירש רש"י ז"ל שם וא"כ שפיר מזהמה"ד כדברי רבינו והניח בצ"ע. וכן הקשה מסוגיא דזבחים (דף קו ע"ב) דאמר שם נמי וכי מזהירין מה"ד אף דאיכא עשה שמה בשחיטה בחוץ שם תעלה עולותיך ושם תעשה דכלל עשיה הוא שחיטה וכן זה הניח בצ"ע

ונ"ל לענ"ד לישב הכל על נכון דהנה הרה"מ הא הביא ראיה לדבריו מדברי הספרא והמשל"מ הביא בשם הרמב"ן שחולק ע"ז בשם הספרי דלא ס"ל להספרי כן גבי אחותו מאביו ומאמו ויש לומר דכל אחד אזיל לטעמיה. דהנה רבינו כתב דאי מתוך הספרא וסתם תורת כהנים הוא ר' יהודה ור' יהודה שפיר ס"ל לדינו של רבינו אבל סתם ספרי הוא ר"ש ור"ש לטעמיה ע"כ לא ס"ל זה. והנה רבינו כתב לקמן בפ' ט' ה' ב' לא שתק הכתוב לאסור האכילה אלא מפני שאסר הבישול כלומר ואפילו בשלו אסור ואצ"ל אכילתו כמו ששתק מלאסור הבת מאחר שאסור בת הבת ע"כ וכן כתב לעיל בפ"ב מהל' איסורי ביאה (הל' ו) מאחר שאסר בת הבת שתק מן הבת ואיסורו מד"ת כו' והנה הא בדבר זה פליגי אביי ורבא במס' סנהדרין (דף עו) דאביי אמר על בת בתו ענוש על בתו לא כש"כ ומקשה הגמ' וכי עונשין מה"ד ומשני גילוי מלתא בעלמא הוא ורבא אמר אתיא הנה אתיא זמה כו' נמצא דלרבא ילפינן מג"ש על בתו ולא מקו"ח מבת בתו ואביי ס"ל זה דמקו"ח וא"כ כיון דקיי"ל הלכה כרבא היאך דחולק אביי ורבא היאך סבר רבינו כדברי אביי

ונ"ל לבאר כן דהנה בדבר זה דאין עונשין מה"ד ואין מזהמה"ד יש שני טעמים טעם אחד שכתב בס' הליכות עולם דלא נוכל לענוש מיתה או מלקות מקו"ח שמא יש ע"ז פרכא ולא נדע זה ואיך נוכל להעניש את זה מיתה או מלקות שאי אפשר בחזרה ויוכל היות שיבורר הפרכא זה טעמו וטעמא של המהרש"א הוא במס' סנהדרין (דף סד) הוא מטעם אחר עפ"י דברי הסמ"ג ז"ל דכתב העביר כל זרעו פטור משום דלא סגי ליה בכפרה וה"נ היאך נוכל לענוש מכח קו"ח ונימא ומה הקל נענש החמורה לא כש"כ דיש עונש מיתה או מלקות דיש לדחות מה לקלה דסגי ליה בכפרה זו מענישין לו אבל החמורה דלא סגי ליה בכפרה אין מענישין לו ע"ש. ונ"ל דבשני הטעמים האלו מחולקים הספרי והספרא דבארנו דהנה אם אמרינן כטעמו של ההליכות עולם דלהכי אין מזהירין מה"ד דילמא יש פרכא ע"ז הקו"ח אמרינן דהיכא דעשה או לאו הבא מכלל עשה מפורש בזה בלא קו"ח אמרינן דהתורה מגלי לנו הכא דעבדינן קו"ח לענין אזהרה למלקות מה"ד דאי לאיסורא בעלמא לא צריך לא העשה ולא הלאו הבא מכלל עשה דנוכל לידע מקו"ח לבדו דאדם דן מעצמו ובודאי לכתחלה הוי אסרינן ליה זה משום קו"ח וע"כ בא הלאו הבא מכלל עשה ללמוד על הקו"ח דמעליותא היא ומזהירין מה"ד למלקות ואי לאיסורא הא ידעינן מלאו הבא מכלל עשה ומתרווייהו ידעינן איסורא ועונש מלקות אבל א"נ כטעמו של המהרש"א דלא סגי ליה בכפרה להכי אין מזהמה"ד על מלקות א"כ מאי מהני ליה אי יש בזה עוד איסור לאו הבא מכלל עשה מכש"כ דאין מענישין דחמיר האיסור ביותר מאם היה רק קו"ח לחוד ועתה דיש ביה תרווייהו מכש"כ דלא סגי ליה בכפרה דחמיר איסורא ביותר. והנה ר"ש ס"ל ע"כ כטעמו של המהרש"א דבמס' סנהדרין (דף עג ע"א) אמרינן דר"ש ס"ל דעובד ע"ג ניתן להצילו בנפשו מקו"ח ומקשה וכי עמה"ד קסבר ר"ש עונשין מה"ד ומפרש לה הנוב"י במה"ת (ת' ח"מ סי' ס) בן המח' ז"ל דהכא ס"ל לר"ש עונשין מה"ד דטעמו דאין עונשין בכ"ד הוא משום דלא סגי ליה בכפרה וכ"ז אם מענישין ליה אחרי שעבר העבירה דהעונש הוא לכפרה אמרינן דאי חמיר הוא לא סגי ליה בכפרה אבל הכא דניתן להצילו בנפשו הוא כדי שלא יעבור העבירה אמרינן שפיר הקו"ח אם פגם הדיוט ניתן להצילו שלא יעבור פגם גבוה לא כש"כ ושפיר קאמר רש"י דהכא עמה"ד כטעמו של המהרש"א וא"כ כיון דסתם ספרי הוא ר"ש שפיר ס"ל דלא כדעת רבינו אלא אפילו אם איכא בזה לאו הבא מכלל עשה מ"מ אין מזהירין מלקות מה"ד אבל סתם ספרא הוא ר' יהודה ור' יהודה נמי לטעמיה אזיל דהנה כמו"ח הגאון ז"ל ביאר דבפלוגתא זו קמיפלגי אביי ורבא במס' סנהדרין (דף עו ע"א) דאביי אמר על בת בתו ענוש על בתו לא כש"כ ועמה"ד משום גמ' ורבא אמר אתיא הנה הנה זמה זמה ופליגי בזה דהנה רש"י ז"ל כתב ע"ז דאמר על בת בתו ענוש כו' דהכא אין זה עונש מה"ד דהא בת בתו מקורבת בתו קאתיא וה"ד עמה"ד כגון ערות אחב"א כו' אבל בת בתו גמרא הוא אבל רבא חולק ע"ז והוא דאביי ס"ל טעמו של ההליכות עולם דילמא יש פרכא על הקו"ח שפיר אמר דבת בתו דמענישין ליה מכח קורבת בתו לא כ"ש בתו וליתא בזה פרכא אבל רבא ס"ל טעמו של המהרש"א דהוא משום דלא סגי ליה בכפרה וא"כ אף דבת בתו מענישין ליה הוא משום דסגי בכפרה אבל בתו לא סגי ליה בכפרה דחמורה היא ולהכי אין עונשין מן הדין וילפינן להכי מהגזרה שוה ואי נימא כן צריך לומר דזה דקאמר הגמרא בתו מאנוסתו מניין ומשמע דבתו מן הנשואה לא קמבעיא ליה דזה לא גרע מבת אשתו לרבא ליתא זה דילמא היא חמורה ולא סגי ליה בכפרה ורק לאביי קאמר בתו מאנוסתו מניין אבל לרבא א"ל דגם בתו מן הנשואה ידע מג"ש זו דהנה וזמה כמבואר. ויש לבאר בזה שאמר הגמ' שם (דף עו) תנא אבוה דר' אבין לפי שלא למדנו לבתו מאנוסתו הרי הוא אומר ובת איש כהן כו' לומר לך שבתו בשריפה ופירש רש"י ז"ל דה"ל לומר ובת כהן וכתיב ובת איש כהן בא ללמד על בתו שהיא בשריפה ויש להקשות ע"ז דלעיל (דף נא) אומר יכול אפילו חיללה את השבת כו' בת סקילה הוא ל"נ אלא לר"ש דאמר שריפה חמורה סד"א שאני כהנים הואיל ורבה בהן הכתוב מצות יתירות קמ"ל אביה אלא להוציא את כל אדם אלא מאי ניהו שזינתה מאביה מ"א בת כהן אפילו ב"י נמי דא"ר אתיא כו' זמה זמה איצטריך סד"א קרא לאפוקי מדרבא מדגלי רחמנא גבי בת כהן ולא בבת ישראל קמ"ל וא"כ קשה טובא לאבוה דר"א דכל עיקר הלימוד דבתו הוא בשריפה יליף מבת איש כהן מנ"ל ללמוד על בת ישראל דילמא דבתו היא בשריפה הוא רק בבת כהן דרבה בהן הכתוב מצות יתירות לעיל אמר לדידן דילפינן חיוב בתו ממקום אחר אמר דל"נ דאתי למעט דוקא בת כהן אומר מקרא דמחללת על כל אדם אבל אבוה דר"א דכל הלימוד שלו מבת כהן מנ"ל על בת ישראל אבל לפ"ז ניחא דהא הקו"ח דיליף אביי מבת בתו ודאי גם אבוה דר"א ידע דאדם לומד מעצמו ונהי דהג"ש דרבא לא ס"ל אבל הקו"ח ודאי למד הוא ורק על הקו"ח אומרין דאין עונשין מה"ד וטעמו דאין עונשין הכא מה"ד לאביי הוא רק א"נ טעמו של המהרש"א ז"ל דלא סגי ליה בכפרה דפרכא ליתא הכא וא"כ כיון שמצינו קרא דמרבי דבת כהן שזינתה מאביה היא בשריפה וסגי ליה בכפרה מכש"כ על בת ישראל דיליף מקו"ח מבת בתו וא"כ עתה נדע הכל בין בת ישראל ובין בת כהן כמבואר

ונמצא דבארנו דאביי ס"ל טעמו של אין עונשין מה"ד כדברי ההליכות עולם משום פרכא א"כ לעיל (דף נד ע"א) אמרינן אפ"ת ר' יהודה ומייתי ליה בקו"ח מאחי אביו כו' וקמפליגי בפלוגתא דאביי ורבא ור' יהודה ס"ל כאביי דבגמ'