כתר המלך חלק א קעד

הגמ' לענין עמוני ומואבי נמי לא קאי ר"א ע"ז וה"נ נימא כן וליתא תירוצי

אמנם נ"ל דכל עיקר דין זה מבואר בירושלמי שם בפ' הערל ובפ' עשרה יוחסין שהביא המ"ע הכא והוא טעה בזה כמו שכתב הכא בביאורי הגר"א ז"ל וז"ל הירושלמי אבל פ"ד כהן לא בדא תמן תנינן כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זב"ז ר"י אוסר ר"י אומר כללא פ"ד ישראל מותר לו לישא ממזרת אר"י בלבד פסול משפחה הא פסול הגוף לא בדא חייליה דר"י כו'. וזהו כונת הירושלמי דהפירוש של הפני משה שם הוא דחוק מאי כללא דאמר

אמנם יבואר כן בדא תמן תנינן כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זב"ז ר"י אוסר ר"י אומר כללא פ"ד פי' הכלל דכל אתי לומר דפ"ד ישראל מותר לו לישא ממזרת כמו שהקשה הב"ש וע"ז אומר דתניא ר"י בלבד פסול משפחה הא פסול הגוף לא בדא פירוש דר"י דחי דלא מצי לאוקמי הא מתניתא דפ"ד דלא מיירי המשנה רק בפסול משפחה אבל בפסול הגוף לא ואמר חייליה דר"י כו' דהוא סבר דבאמת כיון דהוא פסול הגוף אסור בממזרת אבל לדידן נוכל לומר דאף דמותר מ"מ המשנה לא מיירי רק בפסול משפחה דקאי על דלעיל העשרה יוחסין דהכל פסול משפחה אבל זה דפסול הגוף לא קחשיב כמבואר. וכן כתב בהדיא בס' ים של שלמה במס' יבמות פ' הערל קושיא זו של הב"ש ומתרץ כמו שבארנו דרק בפסול משפחה מיירי הכא ולא בפסול הגוף וכמ"ד בירושלמי דלפי שהוא פסול הגוף אסור בממזרת כמבואר ודוק

פרק יז הלכה א שלש נשים כו' זונה כו' ובה' ב' כתב כל כהן שנשא כו' לוקה. והנה לרבינו מקרי זונה כל שנבעלת לפסול לה כמו שמבאר לקמן ובס' בית שמואל באה"ע (סי' ו ס"ק ח) הקשה מגמ' דיבמות (דף סח ע"ב) דאמרינן שם אלא לכהונה קו"ח מגרושה וכי מזהירין מה"ד גילוי מלתא בעלמא הוא. והנה זהו פלוגתא דאביי ורבא בנ"ד ורבא ס"ל אין מזהירין מה"ד וקיי"ל בכל דוכתא אביי ורבא הלכה כרבא וא"כ אין מזהמה"ד בגמ' וא"כ היאך לקי לרבינו הכא בגמ' כו'. ועיין שו"ת נוב"י מה"ת חאה"ע (סי' ג) מה שמבאר ועיין לקמן בה' מ"א מה שנבאר

ולענ"ד הכא יש ליישב פשוט עפ"י מה שכתבו הכא הרשב"א והריטב"א ז"ל בחידושיו ליבמות וז"ל וקשה והא כיון שנבעלה לפסול לה זונה היא כמו דאיתא בפ' דלעיל ואיזו זונה שנבעלת בעילת זנות וזונה פסולה לכהונה כדאיתא בקרא בהדיא וי"ל דסוגיין אתיא הכא אליבא דר"א דאמר התם זונה כשמה והא דנקיט לה סתמא ולא קאמר הניחא לרבנן אורחיה דתלמודא הוא בהכי עכ"ל

והנה רבינו ס"ל כאן כשיטת רש"י ז"ל לעיל (דף סא) במשנה בנבעלת לפסול לה הוא אף לא מחייבי כריתות וכמו שכתב בפי"ח ודלא כהראב"ד ז"ל דס"ל כשיטת התוס' הכא בד"ה שנבעלה דרק מחייבי כריתות הוי זונה ונמצא דלרבינו ע"כ צ"ל דס"ל כשיטת הרשב"א והריטב"א דהאי סוגיא אתיא אליבא דר"א דאמר זונה כשמה דלרבנן נבעלת לפסול לה הוי זונה דכתיב בקרא ונמצא רבינו ז"ל דפוסק כאן כרבנן ודאי לוקה משום זונה אף בלא קו"ח דהיא זונה הכתוב בתורה זונה לא יקחו והתוס' במס' יבמות (דף מד ע"ב) מקשים דל"ל קרא דזונה ת"ל דזונה הוא חייב מקו"ח ואף דהתוס' ס"ל דזונה היא מחייבי כריתות מ"מ יש לפרש דקושייתם קאי אליבא דאביי דס"ל מזהירין מה"ד מגי"מ אבל לדידן ניחא דלקי בלא גילוי מלתא כמבואר ודוק

שם אחד כהן גדול משוח בשמן המשחה כו' ואחד כה"ג שמנוהו ועבר ובין כהן משוח מלחמה כולן מצווין על הבתולה ואסורין באלמנה עכ"ל. והנה קשה לי מדקאמר רבינו סתם ואחד כה"ג ששמוהו ועבר משמע דס"ל כרע"ק דעל איזה אופן שעבר כל דבר נוהג בו בין מחמת קרא ובין מחמת מומיו וכן אם נצטרע דלא חלקו בזה וכמו שאמר שם במס' הוריות (דף יב ע"ב) וא"כ קשה לי היאך פוסק דכהן משוח מלחמה מצווה על הבתולה דהתם בסוגיא הא אמרינן כתנאי והוא אשה כו' אחר שחילק הכתוב ריבה דר"י רע"ק אומר א"ל אלא שעבר מחמת קרא מחמת מומו מנין ת"ל והוא כו' אלמא דזהו התנאים דר"י מרבה מקרא דהוא משוח מלחמה וס"ל דנוהג בו איסור אלמנה ומצווה על הבתולה ורע"ק מרבי מהוא עבר מחמת מומו ולא נדע דמשוח מלחמה מצווה על הבתולה וא"כ היאך פוסק רבינו תרתי אחרי דהגמ' מסיק דתנאי היא וצ"ע ועיין לקמן בהל' כלי המקדש

הלכה ב כל כהן שנשא אחת מהשלש נשים לוקה אי בעל ואם בא עליה דרך זנות אינו לוקה כו' עד שיקח ויבעול עכ"ל. ונ"ל למצוא ראיה לדברי רבינו דבעי דוקא קידש ובעל מהא דאיתא במס' גיטין (דף פג ע"א) נענה ריה"ג ואמר היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה כו' והרי תרומה וקדשים שאסורה לזה ומותרת לזה באיסורי אשה קאמרינן כו' עכ"ל הגמ' וק"ל למאי מקשה מזה דתרומה וקדשים דאין שייכות לזה כלל והוא משני ליה שפיר ע"ז באיסורי אשה קאמרינן טפי ה"ל להקשות מפסולי כהונה דאסורות לכהן ומותרות לישראל והוא מאיסורי אשה שפיר אלא ודאי מזה ראיה דגם באיסורי פסולי כהונה כמו גרושה חללה וזונה ליתא איסור זה עד שיקדש ויבעול וא"כ לדעת הפוסקים דמבארים בזה דכתב רבינו לעיל בהל' אשות דפנוי הבא על הפנויה דרך זנות לוקה משום לא יהיה קדש זהו רק במופקרת לזנות ולא באקראי דלא כמו שכתב שם הכ"מ לעיל בשם הר"א בנו של רבינו ז"ל דלוקה ע"ז אם בעל ולא קידש משום לא יהיה קדש כו' ורק מלאווי דגרושה וחללה לא לקי אי אתרי ביה ע"ז בלא קדושין אלא נימא כמו שמפרשים הפוסקים דברי רבינו דמיירי רק במופקרת לזנות וא"כ לא מצי למימר מהני פסולי כהונה דאיכא למדחי מהני להני שכן הותר אצלו בזנות כמו דדחי הגמ' לקמן גבי ע"מ דאמר הרי הותרה אצלו בזנות וה"נ כיון דהותרה בזנות דאינו לוקה עד שיקח ויבעול כדעת רבינו וא"כ מגרושה וחללה לא מצי לאקשויי ומאלמנה לכה"ג לא מצי לאקשויי אף דקיי"ל בקדושין (דף עה) דהכל מודים דלוקה בביאה בלא קדושין מ"מ לא מצי להקשות דבאלמנה מצינו היתר לכה"ג כגון אירס את האלמנה ונתמנה להיות כה"ג דקיי"ל דיכנוס אלמא דיש היתר באלמנה לכה"ג אבל בשאר פסולי כהונה ס"ל להגמ' כדעת רבינו דבעי דוקא למלקות עד שיקח ויבעול כמבואר ודוק

הלכה יב במשל"מ ד"ה כהן כו' באה"ד ואם נדחוק עצמנו דס"ל להרמב"ן ז"ל דמדרבנן הוא וקו"ח ל"ד דהא אין מזהמה"ד כו'. והקשה ע"ז כמו"ח ז"ל דהא דאין מזהירין מה"ד הוא רק למלקות אבל לאיסורא מה"ת איתא וכמו דאיתא במס' מכות (דף יז) איסורא בעלמא וכמו שהביא המשל"מ גופיה לקמן בפ"ב מהל' מ"א ה"א וא"כ היאך אומר הכא דהוא רק מדרבנן וצ"ע: הלכות מאכלות אסורות

פרק ב הלכה א מכלל שנאמר וכל בהמה כו'. וכתב הרה"מ ז"ל ודע שאין לתמוה על מ"ש שלאו מיני בהמה וחיה טמאין בא מקו"ח כו' ממ"ש אין מזהירין מה"ד קו"ח לפי שאלו כבר נאסרו בלאו הבא מכלל עשה מה"ת בביאור וכיון שכן אפשר ללאו שלהן לבא מקו"ח עכ"ל. והנה המשל"מ הביא ראיה לזה דהיכא דאיכא לאו הבא מ"ע שפיר מזהירין מה"ד ומביא ראיה חדא ממס' ב"מ (דף פח) דמקשה ויהא אדם מצווה על חסימתו מקו"ח משור כו' וק"ל דהא אין מזהירין מה"ד וכ"ת דלאו להלקותו אלא לאיסורא בעלמא כמ"ש מרן בכללי התלמוד דאף דאין מזהמה"ד היינו להלקותו אבל איסורא איכא מקו"ח כו':