כתר המלך חלק א קעב

ע"ז ורק דרך זנות שפחה אסורה כמו שאסור כל פנויה אף דישראל דאף על יחוד דפנויה גזרו מכש"כ ביאה דאסור ונהי דאין לה דין כותית מ"מ גם בת ישראל אסור פנויה מד"ס לכ"ע ורק אומר דלע"ע דרבו מוסר לו ל"ג שמא ישא דרך חתנות כיון דלא הוי לאו גמור בזה כמבואר. ובה' י"ג כתב עוד ולא יהיה עון זה קל בעיניך מפני שאין בו מלקות מה"ת ודייק רבינו לשון אין בו מלקות מה"ת אכל איסור דאורייתא דרך אישות יש שזה ג"כ גורם להבן לסור מאחרי ה' שהבן מן השפחה קרוי עבד ונמצא גורם לזרע קודש להתחלל הרי אונקלוס כולל ביאת עבו"ש בכלל לא יהיה קדש ול"ת קדשה כו' ולהכי לדידן דרך אישות איכא איסור מה"ת ובדרך זנות הוא מד"ס. וניחא לפ"ז דבארנו דאיכא איסור מה"ת דרך אישות כל הקושיות אשר בארנו מקידושין דעבד כהן חידוש דשרי לישא שפחה אף דרך אישות אף שלישראל אסור מה"ת וכן מכריתות ומחולין שבארנו דהתם נמי לישא דרך נשואין וכן גזרו דהבא על הכותית דרך זנות אסור משום שפחה היינו נשואי שפחה דאסור מה"ת

וניחא נמי הא דכתב רבינו לקמן בפ' ט"ו הל' ד' לפי דבר זה התירו לממזר לישא שפחה כדי לטהר את בניו שהרי הוא משחרר אותם ונמצא ב"ח ולא גזרו על השפחה וממזר מפני תקנת הבנים ע"כ ולכאורה משמע הכא מד"ר דאיסור זה הוא מדרבנן ולא גזרו משום תקנת הולד בשלמא לפירוש רש"י ותוס' דאסור מה"ת משום לא יהיה קדש מ"מ גבי ממזר ניחא שנושא שפחה כמו שכתבו התוס' במס' גיטין (דף מא וב"ב דף יג) דאיסור קדש ליתא גבי ממזר דכולו מקדשות קאתי שנולד מאיסור ערוה שאין קדושין תופסין בו עיי"ש. ולפ"ד רבינו נמי דהאיסור הוא לא מלא יהיה מ"מ ניחא כיון דבארנו דהאיסור הוא שגורם לזרע קדוש שיתחלל וילפינן מקרא דולזרעך אחריך דאסור וזהו דוקא בישראל כשר שמחלל זרעו אבל לא בממזר שזרעו מחולל ליתא בזה איסור מה"ת וגם רבנן לא גזרו כיון דאיכא תקנת הבנים ואף בזנות לא גזרו כמבואר

וניחא נמי מה שהקשה השעה"מ הכא ע"ז וחדא הוא מגמ' דב"ק (דף פח ע"א) דיליף על עבד דפסול לעדות מק"ו מאשה כו' דעבד שאינו ראוי לבוא בקהל א"ד שפסול לעדות והוא פסול מה"ת אלמא דאינו ראוי לבוא בקהל מה"ת כו'. והנה לכאורה הא גם זה נוכל לתרץ דא"ל דעולא דאומר זה דאליבא דרבנן דפסול לעדות מהאי קו"ח יפרש דרבנן ס"ל כאונקלוס דמתרגם מלא יהיה קדש לאסור עבד והוה לאו מה"ת אבל לדידן א"ל דילפינן פסול עבד כמו שאמר מר בד"ר מקרא דלא יומתו אבות ע"ב כו'. אמנם זה תקשה דהא רבינו לקמן בהל' עדות יליף מקרא דלאחיו לפסול עבד שאינו אחיו בן ברית ומפרש לה האו"ת בסי' ל"ד סי"ט דפירוש רבינו הוא דיליף מקו"ח דיליף עולא מגזלן וחד מהנך והקו"ח בא לגלות דלא נימא אחיו הוא במצות ורק כיון דאינו אחיו בברית פסול הוא לעדות עיי"ש וא"כ גם רבינו יליף ע"כ מקו"ח זה דאינו ראוי לבא בקהל אלמא דאסור מה"ת וגם זה יתורץ כמו שבארנו דאסור מה"ת דרך נשואין בלאו הבא מ"ע וכן שאר הקושיות שהקשה השעה"מ הכל יתורץ בזה

והנה הדו"פ כתב בטור סי' טז) דאסור מה"ת הוא לישא שפחה אף לדידן מלאו דלא יהיה קדש ורק אינו לוקה דהוי לאו שבכללות והב"ש הקשה ע"ז שם (סי' טז ס"ק ה) א"נ דהוי לאו שבכללות להכי אינו לוקה א"כ אמאי פסקינן דפנוי הבא על הפנויה לוקה מלאו זה כמו שכתב רבינו לעיל בהל' אשות הא לאו זה הוי לאו שבכללות כמו עבד ושפחה. ולענ"ד קשה עוד א"נ דאסור מה"ת מקרא דלא יהיה קדש א"כ גם בזנות להוי אסור כמו בפנוי הבא על הפנויה דילפינן גם על זנות מקרא זה ובזנות ודאי ס"ל לרבינו דהוא רק מדרבנן דכתב הכא בפ' ט"ו שבארנו ולא גזרו חכמים בדבר זה והיאך מצינו שגזרו חכמים א"נ דאף בזנות הוא איסור מה"ת אלא ודאי כמו שבארנו דרק דרך אשות אסור מה"ת ודרך זנות הוא מדרבנן כמו גבי כותית כמבואר. וצריך לומר דבין עבד לבת ישראל ובין שפחה לישראל תרווייהו נפ"ל מהאי קרא דלזרעך אחריך אף דקיי"ל דעבד ועכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר מ"מ כמו בעכו"ם אסרינן מקרא דלא תתחתן בין כותי לישראלית ובין ישראל לכותית וה"נ בעבד נהי מהא דחזינן דהתירה התורה לעבד עברי למסור לו ש"כ בע"כ ש"מ דגבי עבד ליתא לאו זה מ"מ איסור לאו הבא מ"ע יש הכל כמו שבארנו

והנה הקרבן עדה בירושלמי דקדושין (פ"א ה"ב) כתב וז"ל ונ"ל שדעת הרמב"ם הבא על השפחה יש איסור מה"ת אך אין מלקות מה"ת ולא גזרו חכמים שיהיה לאו באיסור זה אם בא עליה דרך חתנות או שיהיה בה איסור אם בא עליה דרך זנות כמו שגזרו בעכו"ם כו' אלא אם בא עליה דרך חתנות חייב בעשה עליה ויליף ליה מדאמרה תורה בע"ע שרבו מותר להשיא לו שפחה ש"מ דלשאר כל אדם אסורה ולאו הבא מכלל עשה הוא עכ"ל וכל דבריו תמוה דלפ"ד משמע דבלא תתחתן רק גבי כותית והכא ליתא שום איסור אפילו מדרבנן זהו ליתא דהא משמע מדברי רבינו בהדיא הכא דהבא על השפחה אף פ"א דרך זנות עובר על איסור דרבנן ומה שכתב עוד דהוי לאו הבא מ"ע מזה דהתירה התורה לעבד עברי לא מצינו מזה שום לאו הבא מכלל עשה דהתורה לא באה להתיר לעבד עברי זה ורק בא לומר דרבו מוסר לו ש"כ והולדות של האדון ומנ"ל לומר דהתורה באה להתיר דאז ממילא נשאר לב"ח באיסור רק אמרה התורה אם אדוניו יתן לו אשה האשה וילדיה תהיה לאדוניה כו' ולא להתיר באה ואף דאמרינן אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו ש"כ משמע דהוא באיסור זהו רק אם ידעינן איסור ממקום אחר אמרינן אם אין לו אשה ובנים נשאר באיסור כמו שאר ישראל וכמו שבארנו הוא הנכון דיליף מולזרעך אחריך כמבואר ודוק

פרק יג הלכה א בשלשה דברים כו' מילה היתה במצרים שנאמר וכל ערל לא יאכל בו עכ"ל. והנה קשה ע"ז דמ"ט לא הביא רבינו מקרא זה שהביא הגמ' במס' כריתות (דף ט ע"א) מילה דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים כו' ואעבור עליך כו' ורבינו הביא מקרא זה של וכל ערל. אמנם אפכא תקשה על הגמ' מ"ט שביק קרא דדברי תורה שמביא רבינו וקא יליף מקרא דדברי קבלה ונ"ל ליישב כן דהנה מקרא דכל ערל הא לא נדע רק דמשום אכילת פסח הוצרכו למול ג"כ כדי לאכול הפסח וזהו רק בגדולים שאוכלין הפסח אבל קטנים מבן ח' ימים עד שיוכלו לאכול פסח לא נדע מקרא זה אם מלו אז אך בודאי מלו אותן דהא קיי"ל דמילת זכריו ועבדיו מעכבות מלאכול הפסח ואף בפסח מצרים נמי היה מעכב כדאיתא במס' פסחים (דף צו ע"א) וא"כ ודאי מלו את בניהם לעשות הפסח

אמנם במכילתא פ' בא ובילקוט שם איתא פלוגתא דתנאי בזה ור' ישמעאל ור' יונתן ס"ל דמילת זכריו אין מעכבין את אביהם מלעשות הפסח עיי"ש וא"כ ניחא שפיר דא"ל דהאי סוגיא דמס' כריתות ס"ל כהאי מ"ד שם במכילתא דמילת זכריו אינם מעכבין וא"כ לא נוכל ללמוד מקרא דכל ערל דה"א דלא מלו רק אלה שאכלו הפסח אבל קטנים נכנסו לברית בלא מילה ולכן הביא הקראי דדברי קבלה דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים ממצרים משמע שכולן מלו וכן מקרא דאעבור עליך משמע דזכות המילה עמד להן להוציאם ממצרים וא"כ אפילו קטנים נכנסו לברית אבל רבינו דפוסק בהל' ק"פ דמילת זכריו מעכבין כמו דס"ל לגמ' דידן וא"כ נוכל לילף מקרא דכל ערל דכולם נימולו אפילו הקטנים דמעכבא אכילת הפסח כמבואר ודוק

פרק יד הלכה ב ומודיעין אותו עיקרי הדת שהוא יחוד השם ואיסור עכו"ם ומאריכין בדבר הזה ומודיעין אותו מקצת מצות קו"ח ואין מאריכין בדבר הזה ומודיעין אותו עון לקט שו"פ ומעשר שני עכ"ל. וכתב הרה"מ ברייתא ביבמות (דף מז) והכל מפורש שם חוץ ממ"ש ומאריכין בדבר ביחוד השם ובאיסור ע"א שאינו מבואר שם שיאריכו עמו