כתר המלך חלק א קעא

והנה האור חדש בקידושין שם כתב לתרץ קושית המשל"מ כן לפי מה שמפרש הלח"מ בהל' מלכים דיפ"ת הוא ההיתר שלוקח אותה לעיני כל הוי כמו פרהסיא וה"נ גבי שפחה אע"ג דאין בה איסור תורה דלא יהיה קדש מ"מ בפרהסיא אסור דודאי הוה בכלל הלמ"מ דקנאים פוגעין בו כו'. והנה זה ליתא לפי מה שכתב רבינו הכא בהל' י"ד הבא על השפחה ואפילו בפרהסיא אין קנאין פוגעין בו כו' שחה שטבלה וקבלה מצות יצאת מכלל כותית ע"פ זה אלמא דהיפוך הוא ממה שכתב האור חדש דהוי בכלל קנאין וראית המשל"מ ברורה

ועוד נ"ל להביא ראיה דהוה מה"ת מהא דאיתא במס' סנהדרין (דף פב) ובע"ז (דף לו) ב"ד של חשמונאי גזרו הבא על הכותית חייב משום נשג"א או משום נשג"ז ומפרש לה נדה שפחה כותית זונה או א"א ופירש רש"י ז"ל דאתי למנסב שפחה ועבר משום לא יהיה קדש ואתי למינסב כותית ועבר על לא תתחתן בם וא"כ אי אמרת בשלמא אי נסיב שפחה עובר איסור דאורייתא משום לא יהיה קדש כמו אם נסיב כותית ניחא דרבנן גזרו על הבא על הכותית דרך זנות משום איסור דנסיב שפחה דהוא איסור דאורייתא אבל א"נ דאף לנסוב שפחה כל האיסור הוא מדרבנן היאך שייך א"כ דרבנן יגזרו איסור על כותית משום איסור דרבנן דשפחה ורש"י פירש שם בסנהדרין דהכותית כשפחה אצלו כי איך שייך בזה גזירה מאי אולמיה האי איסורא מהאי דתרווייהו נתחדש מד"ס אח"כ אלא ודאי איסור זה דנשא שפחה הוא מה"ת וגזרו דהבא על כותית דרך זנות משום דנסיב שפחה דהוא איסור מה"ת כמו דנסיב כותית דהא גזרו בה בנשג"ז דאסור מלאו דלא תתחתן בם כפירוש רש"י ז"ל שם. וע"כ נ"ל להכריע כשיטת הרה"מ ז"ל דרבינו ס"ל דרק מלקות ליתא אבל איסור דאורייתא איכא בזה וכן כתב נמי הפ"י במס' קידושין דרבינו ס"ל דרק מלקות ליתא אבל איסור דאורייתא אית ביה. אך נ"ל לבאר כן דהנה במס' יבמות (דף ק ע"ב) אמרינן אמר שמואל עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי כו' אלא שמשתקין אותו מדין כהונה מ"ט אמר קרא והיתה לו ולזרעו אחריו בעינן זרעו מיוחס אחריו וליתא מתקיף לה ר"פ אלא מעתה גבי אברהם דכתיב להיות לך ולזרעך אחריך התם מאי קמזהר ליה רחמנא ה"ק לא תינסב כותית ושפחה דלא ליזול זרעך בתרה עכ"ל הגמ' וכתב הטורי אבן במס' חגיגה (דף ג ע"א) דאף דאמרינן שם דעשרה כהנים שפירשו דבעינן זרעו מיוחס אחריו דהוא רק מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא זהו רק על האי דכהנים משום דיליף להאי קרא והיתה לו ולזרעו אחריו דחלל עבודתו כשירה כמו שהביא בשם הריטב"א ז"ל אבל הא דאמרינן לא תינסב שפחה וכותית דלא ליזול זרעך בתרה אפילו לפי המסקנא הוא מה"ת דהקרא ל"צ לדרשא אחריתא ע"ש וכן נראה מדברי המהרש"א בח"א ביבמות דאף לפי המסקנא נשאר זה איסור דאורייתא ע"ש

והנה ע"כ צ"ל דזה האיסור דאורייתא הוא רק היכא שנשאה דרך נשואין אבל בזנות ליתא האיסור דהא זה כ"ע מודים דאיסור כותית בזנות הוא רק מדרבנן משום דב"ד של חשמונאי גזרו ע"ז כמבואר ואיך נאסר מדאורייתא מקרא אלא ודאי האיסור מה"ת היכא דנסבה דרך נשואין כמו שאמר שם לא תינסב שפחה וכותית אף שנאסרה אח"כ בתורה לא תתחתן בם לאסור דרך נשואין מ"מ נאמר גם לאברהם אבינו שאסור לו לישא דרך נשואין שפחה וכותית וא"כ לישא שפחה דרך נשואין נשאר האיסור מה"ת מקרא דלזרעך אחריך דנשאר לישראל. ויתבאר עתה כן קיי"ל דבא על הכותית בזנות הוא איסור מב"ד של חשמונאי אם הוא בצינעה ובפרהסיא קנאין פוגעין בו מהלמ"מ ובדרך נשואין אסור מה"ת מלאו דלא תתחתן בם נוסף על איסור עשה של ולזרעך אחריך דהוא לאו הבא מכלל עשה ובשפחה אינו כן אלא היכא דבא דרך זנות ובפרהסיא אין פוגעין בו קנאין וכן אם לקחה דרך נשואין אינו לוקה מלא תתחתן כמו שכתב רבינו הכא בה' י"ד אבל אי בא על שפחה דרך נשואין אסור מקרא דלזרעך אחריך ומ"מ אינו לוקה ע"ז רק מכת מרדות מד"ס והוה זה כמו שכתב רבינו לקמן בפ"ב מהל' מ"ש (הל' ו) וז"ל אבל אם אכלו קודם שיכנסו לירושלים מכין אותו מכת מרדות מדבריהם וכתב הכ"מ שם משום דאיכא לאו הבא מ"ע של וצרת הכסף בידך כמו שכתבו התוס' שם במס' מכות (דף יב ע"ב) וזהו המכת מרדות מדבריהם שכתב רבינו עכ"ל שם וה"נ כן הוא אף שלקחה דרך נשואין דאיכא לאו הבא מ"ע מ"מ לוקה מכת מרדות מד"ס כמו גבי מ"ש. והיכא דבא עליה דרך זנות בצינעה אינו אסור רק מדרבנן כמו כותית והקרא דלא יהיה קדש ולא תהיה קדשה לא ס"ל כהתרגום דקאי לאסור על עבד ושפחה אלא קאי על פנוי הבא על הפנויה המופקרת לזנות כמו שכתב רבינו לעיל בפ"א מהל' אישות ע"ש ודרך נשואין דאסור מה"ת לישא עבד או שפחה מקרא דלזרעך אחריך הוא משום דמתחלל זרעו דזרע קודש מתחלל ואסור מה"ת כמו כותית דרך נשואין ורבנן גזרו מטעם זה דרך זנות נמי כמו בעכו"ם. ומזה דחזינן דהתורה התירה להאדון למסור לעבד עברי ש"כ חזינן דלית ביה איסור כמו בכותית אשר בפרהסיא קנאין פוגעין בו או דרך נשואין משום לא תתחתן בם דא"כ היאך התירה התורה לע"ע שימסור לו רבו ש"כ אלא עיקר האיסור אם לוקח מעצמו דרך נשואין שפחה וגורם לזרעו שיתחלל אבל אם רבו מוסר לו ש"כ בע"כ והבנים המה של רבו והוא לא גורם לזה התירה התורה בהדיא בזה

ועתה יתבאר דברי רבינו כמין חומר כן בהל' י"א כתב העבדים שהטבילו כו' יצאו מכלל כותים ולכלל ישראל לא באו לפיכך השפחה אסורה לב"ח כו' והבא על השפחה מכין אותו ת"מ מד"ס והוא בין בדרך זנות ובין בדרך אשות מ"מ אינו לוקה רק מכת מרדות מד"ס דרך זנות הוא איסור דרבנן כמו כותית שכתב הכא בהל' ב' דבזנות מכין אותו מ"מ מד"ס או דרך אשה דהוא אסור מה"ת מלאו הבא מכלל עשה מולזרעך אחריך וכתב סתם הבא על השפחה והוא בין דרך אישות או דרך זנות מ"מ לוקה מ"מ מד"ס בתרווייהו. ומסיק שהרי מפורש בתורה שהאדון נותן ש"כ לע"ע והיא מותרת לו שנאמר אם אדוניו יתן לו אשה כו' וזהו כוונת רבינו להודיע מנ"ל דשפחה יצאה מכלל כותית לבלי לאסור בפרהסיא ולומר דהלמ"מ גם בה הוא דקנאין פוגעין בו ודרך מלאו דלא תתחתן זה ידעינן מדהתירה התורה למסור לע"ע ש"כ אלמא דהנשואין לית ביה איסור ל"ת וכן בזנות דאל"כ לא התירה התורה לע"ע דהוא נמי בכלל ישראל אלא כל האיסור הוא מקרא דולזרעך כו' דלא תיזיל זרעך בתרה והיכא שרבו מוסר לו ש"כ בע"כ זה לא אסרה תורה כמו שבארנו וכן מבאר נמי הפ"י הכא בקידושין דהאדון ה"ל גורם לגורם לו כו' ע"ש אבל אי הוה קנאין פוגעין בו בפרהסיא ה"נ הוה אסור מזה בע"ע דמקרי פרהסיא כמו שבארנו לעיל בשם האור חדש דהוה כמו יפ"ת דמקרי פרהסיא וכן אי אסרינן מלא תתחתן דרך אישות נמי לעבד עברי הוה אסור ובה' י"ב כתב ולא גזרו חכמים בדבר זה היינו מה שמקשה המשל"מ בפ"ג מהל' עבדים מ"ט לא גזרו חכמים על העבד ג"כ שיהיה אסור לישא הש"כ וחד תירוץ בארנו לעיל ועוד יש לתרץ כן. דהנה רבינו כתב הכא בה' ב' אבל הבא על הכותית דרך זנות מכין אותו מכת מרדות מד"ס גזירה שמא יבוא להתחתן כו' אלמא דכל עיקר האיסור גזירת חכמים בזנות הוא שמא יבוא להתחתן ואי יעבור ע"ז איכא איסור דאורייתא במלקות שפיר גזרו רבנן בזה אבל גבי שפחה אף אי יעבור על האיסור חיתון וישא אותה לא יעבור רק על איסור לאו הבא מ"ע של ולזרעך אחריך לא גזרו בזה וכמו שכתב המגיה בס' משל"מ פ"א מהל' י"ט בזה דאמר הגמ' ביבמות מכדי הא דאורייתא כו' מה לי איסור לאו ומה לי איסור כרת זהו רק בלאו גמור אבל לא בלאו הבא מכלל עשה ע"ש והסכים על ידו הנוב"י במה"ק בהל' חמץ ע"ש וה"נ כיון דליתא באיסור אישות רק לאו הבמ"ע לא גזרו לעבד עברי אם רבו נושא לו אשה דשרי מה"ח שמא ישא בחתנות בלא שרבו יתן לו וכמו שגזרו בכותית דרך זנות ל"ג