כתר המלך חלק א קע

כמבואר. וכן צריך לבאר הא דאיתא במס' תמורה (דף ל ע"א) והא שפחה לעבד משרי שרי הב"ע כגון דלית ליה אשה ובנים דתניא אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו ש"כ עכ"ל הגמרא. והנה רש"י ז"ל פירש התם דמקשה הגמ' והא שפחה לעבד שרי ואמאי קאמרי רבנן דהוה אתנן והא לית שום תנא דאסר אתנן המותרות אליו לר' אלעזר לחודיה והנה הא זה ודאי דפנוי לפנויה אסור מדרבנן לכ"ע ואפילו יחוד דפנויה אסור מדרבנן ואמרינן הכא דלא הוי אתנן רק היכא שיש לו אשה ובנים הא אכתי איסור זה של שפחה הוא מדרבנן ועל איסור דרבנן ליתא איסור אתנן כמו איסור של פנויה אלא ודאי דאיסור שפחה הוא מה"ת או לע"ע היכא שיש לו אשה ובנים ולהכי הוי אתנן. אך אין קושיא כלל מזה דהא אמרינן שם בגמ' דאחד זונה כותית ואחד זונה ישראלית אתננה אסור וכן פוסק רבינו בפ"ד מה' איסורי מזבח אחד זונה כותית או שפחה או ישראלית שהיא ערוה עליו או מחייבי לאוין כו' והוא הטעם דעכו"ם מקרי זונה כיון דאין קידושין תופסין בה וכמו שכתב רבינו בפי"ז הכא דלהכי מקרי כותית זונה אסורה לכהן משום דאין קידושין תופסין בה ע"ש וא"כ גם גבי שפחה אף דאינה אסורה מה"ת מ"מ מקרי זונה כמו כותית ולהכי אסורה אתנן דכתיב לא תביא אתנן זונה ושפחה הוי כמו כותית בשם זונה דלא תפסי בה קידושין ורק לע"ע דהתיר הכתוב בהדיא שפיר מקשה והא משרי שרי לע"ע דשרי להשיאה דרך חתנות ואפילו אי אין קידושין תופסין וא"כ לא קחשיב זונה לדידיה כמבואר

אמנם זה קשה לי מהא דאיתא במס' כריתות (דף יא ע"א) ת"ר והפדה כו' ר' ישמעאל אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר ומאורסת לע"ע כו' לר"י ישמעאל בשלמא והפדה לא נפדתה כדקתני אלא הא דקתני מאורסת לע"ע מנלן כו' ופירש רש"י ז"ל כן לר"י מאורסת לעבד עברי מנלן בשלמא לרע"ק דמוקי לה בחצי שפחה וחב"ח לא בעי קרא דאיכא למימר מדחייב עליה רחמנא ודאי מאורסת מישראל דהא תפסי ליה קידושין הלכך איכא למימר לע"ע נתקדשה שהרי רבו מוסר לו בע"כ ולא לעבד כנעני שהרי אסורה לו אלא לר' ישמעאל שפחה גמורה מאורסת לע"ע מנלן דילמא לעבד כנעני דהא לדידיה שרי לגמרי טפי מעברי עכ"ל

ונמצא דהגמ' דס"ל דודאי הוה איסור דאורייתא תרווייהו בין איסור עבד לב"ח ובין איסור שפחה לישראל דהא אמר שם כן לפי פירוש רש"י דאמר שם הלכך א"ל לרע"ק לע"ע מתקדשת שהרי רבו מוסר לו בע"כ ש"כ ולא לע"כ שהרי אסורה לו אלמא דחציה ב"ח אסורה לע"ע מה"ת וכן מסיק לר"י דילמא לעבד כנעני דוקא דשרי מה"ת והא אפילו לע"ע ליכא איסור מה"ת דכל איסור שפחה הוא מדרבנן ובשלמא בעיקר מילתא דאמר ר' מאורסת לע"ע ולא נקיט מאורסת לישראל דהאיסור הוא מדרבנן רק זהו כיון דעתה אסרוהו לישראל ש"כ נקיט לע"ע דשרי לגמרי מדרבנן אבל מה מקשה מנלן דילמא מיירי בע"כ דשרי לגמרי ומסיק ע"ז הקרא דכי לא חופשה זה ל"צ דלישראל אינו אסור אלא מדרבנן ולע"ע שרי לגמרי אלא ע"כ דאיסור שפחה הוא מה"ת ושפיר מקשה הכל. אך יש לומר דרבינו ז"ל לא יפרש כפירוש רש"י ז"ל דהוא דחוק באמת דמ"ש בזה שפחה גמורה מח"ש וחב"ח הא לישראל בין שפחה ובין ח"ש תרווייהו אסירי ולעבד עברי תרווייהו שרי דרבו מוסר לו ש"כ אלא יפרש הגמ' כן בשלמא לרע"ק דמוקי לה בח"ש ניחא ליה לאוקמי בע"ע דשייך ביה מקצת קידושין מה"ת וניחא טפי שפיר שחייב קרבן ומלקות אבל לר' ישמעאל דבשפחה גמורה מיירי ואז אפילו בע"ע לא תפסי קידושין וא"כ מנלן דמיירי רק בעבד עברי דילמא אפילו בע"כ ומיירי בין בע"ע ובין בע"כ ומשני מקרא ולא משום האיסור רק מתפיסת הקידושין כמבואר

והנה השעה"מ הביא הכא דברי הרדב"ז והכה"ג ז"ל דכתבו דאי נימא דשפחה לישראל הוא רק איסור דרבנן הה"ד עבד לב"ח הוא רק איסור דרבנן והכריח השעה"מ כדעה זו ודלא כמו שרוצה המהרשד"ם לחלק בזה דרק שפחה לב"ח הוא מד"ס ועבד לב"י הוא מה"ת עי"ש. וא"כ לפ"ד זה קשה לי טובא מהא דאיתא במס' חולין (דף קיד ע"ב) אלא אמר מר בריה דרבינא משום דאיכא למימר עבד בן שפחה אחי משוחררת יוכיח שאסור פרי עם פרי ומותר פרי עם האם כו' דהא עבד בן משוחררת אחי שפחה כו' ופירש רש"י ז"ל דאסור בבתו ומותר במין אמו כו' וחזינן דמר בד"ר מביא מזה לדחות הק"ו מפרי עם פרי ולהכי צריך קרא דבחלב אמו וא"א דאיסור שפחה ועבד לב"י הוא רק מדרבנן ומדאורייתא הוא היתר גמור והאיך מייתי זה לדחות הק"ו ומצריך קרא לזה אלא ודאי דהוא מדאורייתא איסור עבד לב"ח ושפיר דחי הק"ו כמבואר וקצת יש לדחות ולומר דמר בד"ר אומר דהאי ברייתא דמצריך בחלב אמו ללמד ולא יליף קו"ח ס"ל כאונקלוס המתרגם הכא ס"ל לא יהיה קדש ולא תהיה קדשה לאסור עבד ושפחה מה"ת כמו שהביא המשל"מ הברייתא דב"ק ולהכי מצריך קרא אבל לדידן הוי מדרבנן רק כמבואר. והנה המשל"מ בפ"ג מה' עבדים הקשה ע"ז דאם איתא דשפחה אינו אסור רק מדרבנן א"כ כשאסרו חכמים את השפחה מ"ט לא אסרו גם לעבד עברי ומדברי רבינו מוכרח דאף לבתר שאסרו חכמים את השפחה מ"מ לעבד מותר וכדמשמע מעובדא דר"ש בפ' האומר והרי גבי אונס שיש מ"ע שישאנה ואעפ"כ אם היתה מד"ס לא ישאנה משא"כ הכא שאין כאן מצוה מה"ת שישאנה העבד לשפחה אלא שהתורה נתנה רשות להאדון שיתן לו ש"כ שיהיה מה"ד שכשאסרו חכמים השפחה תהא אסורה גם לעבד עכ"ל. ומתרץ הכא השעה"מ עפ"י הכלל שכתב הט"ז לקמן ביו"ד סי' קי"ז דדבר המפורש בתורה להתיר אין כח ביד חכמים לאסרו ע"כ

והנה לפי מה שנבאר לקמן בה' מ"א הכלל שחידש בזה כמו"ת ז"ל דרק היכא דבא התורה להתיר בפירוש האיסור כמו גבי מילה דבא לומר ביום אפילו בשבת וגבי חלב יעשה לכל מלאכה להתיר סחורה בזה אמרינן דלא יכלו חכמים לאסור אבל לא במקום שנמצא בתורה דדבר זה מותר ולא באה בפירוש להתיר בזה ליתא הכלל של הט"ז א"כ הכא נמי ליתא דכיון דאיסור שפחה ליתא מה"ת לא באה התורה להתיר לע"ע אלא באה התורה לחדש דרבו מוסר לו ש"כ בע"כ והולדות של האדון ליתא התירוץ של השעה"מ. אך המשל"מ גופיה מסיק לבסוף תירוץ ע"ז וז"ל אלא דמכרוהו ב"ד כיון שהתורה נתנה רשות להאדון לכוף עבדו למסור לו שפחה לא העמידו דבריהם לבטל זכותו של האדון אשר התורה זכתה לו ע"י עכ"ל אלמא דניחא הכא דחז"ל לא רצו לבטל זכותו כדי שיהיו הבנים שלו ולהכי לא אסרו זה לע"ע

והנה הביא המשל"מ ראיה דהוה איסור מה"ת בשפחה מהא דאיתא במס' קידושין (דף כא) דאמרינן שם דעבד כהן רבו מוסר לו ש"כ משום דחידוש הוא ל"ש כהנים ל"ש ישראלים ופירש רש"י דחידוש הוא מה שהתירה התורה שפחה לישראל וכיון דהתיר לישראל הה"ד לכהן אלמא דהאיסור הוא מה"ת לישראל ולע"ע חידוש דהותר לגביה אבל א"נ דכ"ז אינו אוסר רק מדרבנן א"כ לא מצינו חידוש גבי ישראל אבל לכהן דאסור משום זונה גם לעבד עברי אסור ע"כ ומה שמתרץ זה הפני יהושע דזהו החידוש מה שרבו מוסר לו ש"כ בע"כ ודאי ליתא דאיך נאמר להתיר האיסור משום חידוש דבע"כ כיון דלא מצינו היתר באיסור זה תשאר לכהן באיסורו ועוד דבירושלמי פ"ק דקידושין ה"ב אמר שם קומי בעצמך שהיה כהן א"ל ישראל לאו היתר מכלל איסור הוא כו' אלמא דמפורש אומר הירושלמי דאיסור זה הוא מה"ת ורק הותר לישראל מכלל איסור ומה שמסיים הירושלמי כדדריש היינו כפירוש הפ"מ כדמשמע זה ומה שפירש הק"ע כר"ש דס"ל לרבות כל המסורין מכי יסור ולהכי אסור לדידיה שפחה מה"ת בזה אינו מתורץ לרבינו דהא רבינו פוסק להדיא הכא בה"א כר"ש דכי יסור כל המסורין וכמו שמבאר ליה הכ"מ והלח"מ בפי"ג מהל' מלוה ולוה וא"כ אכתי לרבינו נהוי איסור תורה בשפחה כמו שכתב הירושלמי: